הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צח · ה
(שם בהג"ה או שהיא מודה וכו') כתב הח"מ הא דאינה נאמנת במיגו שבעלה צוה לה לקרוע השטרות משום דכיון שלא היו השטרות מופקדים תחת ידה ואם היתה מעידה לפני ב"ד לא היתה נאמנת שלא כדין עשתה שקרעה השטרות אע"פ שלפי דבריה היא יודעת מצוואת בעלה לכך מחויבת לשלם אע"פ שהיתה יכולה לומר שלא קרעה ועיין בתשובת הרא"ש כלל ע"ט סי' ח' ועיינתי שם ונראה דכוונת החלקת מחוקק למאי שכתב שם דאין ראובן ושמעון נאמנים במה שהודו ליהודא וצריכים לשלם ללוי אף דמשמע שם שהיה לראובן ושמעון מיגו במה שנתנו ליהודא לומר שלא נתנו וע"כ צ"ל הטעם משום דלא היה להם ליתן חלק לוי שלא בידיעתו כחו הכא. ונראה דמה דפסק שם דאין יהודא נאמן לומר שתפס כדין במיגו דהחזרתי היינו מטעם אחר משום דכבר אמר שתפס בשביל שאביו חייב לו שוב אין לו מיגו דהחזרתי כמ"ש בח"מ בסי' ע"ב סעיף י"ח בהגה ובסי' קל"ג בסעיף ב' בשם תשובת הרא"ש כלל ק"י ע"ש כן משמעות דבריו ז"ל שם:
והנה הב"ש כתב דדין זה מפורש בח"מ סו' קע"ו סי"א בהג"ה משום דה"ל מיגו במקום עדים ולענ"ד אין דין זה נוגע לשם וראיתי בש"ך שם ס"ק כ"ה וז"ל וגם בתשובת הרא"ש כלל נ' סי' ז' משמע כן עכ"ל והוא הדין שמביא הרמ"א ז"ל הכא נראה מדבריו ג"כ שפי' כפי' הב"ש ולענ"ד ז"א ובתחלה נבאר דברי הרמ"א שם וז"ל אבל אם אין לשמעון עדים נאמן במיגו שהיה אומר שהחובות אינם של שמעון או שהוא לא פטרן עכ"ל וכתב הש"ך שם דאינו מדוקדק וחולק על דין זה דאינו נאמן אלא אם אין עדים שהם אינ' פרועי' ע"ש והנה בסי' שפ"ב שם כתב הרמ"א אבל נאמן לומר לא הזקתי במיגו דלא היו שלך מה שהזקתי אלא שלי היה ופי' הסמ"ע ולא הזקתי היינו אתה אמרת לי והש"ך כתב שם בס"ק ב' וז"ל לא עשיתי לך היזק בזה כגון שפטר החובות שלה ואומר שבלא"ה לא היו משלמין ולענ"ד צריך להבין דברי הסמ"ע דהא כתב רמ"א לעיל שם דאפי' יש לה מיגו דלא הזקתי אפ"ה אינו נאמן דה"ל מיגו במקום חזקה ולמה הוא נאמן במיגו דלא היה שלך מה שהזקתי אכתי מיגו במקום עדים הוא כיון דהוא מוד' שהיה של חבירו ונראה דהחילוק בזה משום דאי' בח"מ סי' ע"א סעיף א' לענין נאמנות דאף דלא אמרי' מיגו במקום נאמנות הנ"מ כשיש עדים על הנאמנות אבל אם ליכא עדים נאמן במיגו משום דיש לו מיגו בעיקר נאמנות ע"ש א"כ ה"נ אם יש עדים שהנטיעות של חבירו אע"ג דאין עדים שקיצצן ה"ל מיגו במקום עדים אבל אם אין עדים שהיה שלו א"כ ה"ל מיגו בעיקר החזקה שהרי לא נתחזק אלא על פיו שפיר אמרי' מיגו ונראה דמוכח כן מדברי המרדכי ודברי הש"ך עצמו שהרי כתב דבעינן עדי' שהחובות אינם פרועין עדיין משמע דאם הוא מודה לא מהני וע"כ הטעם דנאמן במיגו משום דנתחזק רק על פיו והיינו שכתב רמ"א שם ודוקא שיש עדים שהחובות הם שלו ונראה דמ"ש או שלא פטרן א"צ לדחוקי כמ"ש הט"ז ואגודת אזוב שהביא הש"ך שם דהיינו שהיה פרועין באמת דזה דוחק ולפמ"ש נראה די"ל דכל שנתחזק החזקה על פיו אפילו אם המיגו של החזקה עצמה הוא גרוע כגון שיש ע"א שהחובו' של חבירו או שאר דבר כגון שיש קול כמבואר בח"מ סי' ע"ב סי"ח דלא אמרי' בזה מיגו דאינו רובה להכחיש את הקול מ"מ כיון דאית ליה בל"ו מיגו דלא פטרן וגם החזקה לא נתחזק רק על פיו שהרי אם היה מכחיש היה נאמן שפיר אמרי' מיגו בכה"ג והיינו דכתב רמ"א שאם אין עדים שהחובו' של חבירו לא מבעיא אי אית ליה מיגו בעיקר החזקה שלא היה של חבירו כלל פשיטא דנאמן אלא אפי' אם אין מיגו זו טובה ויש לו מיגו דלא פטרן מ"מ כיון דלא נתחזק אלא על פיו נאמן ונ"מ מזה במיגו במקום נאמנות ואין על הנאמנות רק עד א' אע"ג דלא הוה לו מיגו בעיקר הנאמנות שהרי יצטרך להכחיש העד מ"מ כיון שאם היה מכחיש היה נאמן לגבי העד בשבועה לא נתחזק הנאמנות אלא על פיו ושפיר אמרי' ביה מיגו ועדיין צ"ע לדינא בזה דיש לפרש כפי' הט"ז ואגודת אזוב ואחר שביארו דברי הרמ"א שם נלענ"ד דדבריו בכאן מתשובת הרא"ש כלל נו"ן אין ענין זה לזה דא"כ ה"ל להרא"ש לבאר שיש עדים שהחובות הם עדיין שלו ואינם פרועים דאל"ה היא נאמנת במיגו כיון שלא נתחזק אלא על פיו ועוד קשה דודאי אם יש עדים שהחובות של חבירו ושאינם פרועים עדיין אע"פ שהיא קרעתן יכולים היורשים לתבוע אותם הבע"ח כיון שהיא אינה נאמנת מה בכך שקרעתן שלא כדין וע"כ בח"מ שם מיירי בחובת של עובדי כוכבי' כמ"ש בש"ך שם ואי אפשר להוציא מידן בדיניהם בלא שטר א"נ דהתם מיירי בשותף כדמשמע שם כמו שכתב הש"ך בח"מ סי' ע"ז ס"ק י"ט דכשהשותף מוחל פטור הלוה וכל מה ששותף א' עושה הוי כאילו שנים עושין דאל"כ אין מי שיהיה לו עסק עם שותף וכו' אבל לגבי שותף חבירו אם הוא מוחל צריך לשלם לו חלקו וכ"ש אם לא היה לבע"ח ידיעה כלל שהוא יש לו שותף דודאי מהני מחילתו לגבי אחרים אבל בתשובת הרא"ש כלל נ' דמיירי התם שהיה השט"ח על קרוביו והיא לא היתה משותף כלל אי אפשר לומר דמיירי שיש עדים שלא פרעון דא"כ הבע"ח חייבים לשלם ואין לומר דאין להם לשלם דא"כ לא הפסידה כלום אע"כ מיירי שאין עדים על החובות שאינם פרועים והם טוענים שפרעו לו בחייו וא"כ אי אפשר לומר כלל הטעם דה"ל מיגו במקום עדים ועוד נראה דאי אפשר לפרש דברי הרמ"א כן שהרי כתב או נתנו לאחרים משמע דאפי' במתנה בעלמא אינה נאמנת במיגו שצוה ליתן וקשה מאוד לומר דזה הוי מיגו במקום עדים וכי אין אדם עשוי ליתן מתנה לחבירו דעביד ליה נייח נפשא ובאמת גוף הדין של המרדכי דמדמה פיטור החובות לקיצוץ נטיעות קשה להבין וכי אין אדם עשוי למחול חובו והרי קי"ל בטוען מחלת לי נאמן במיגו דפרעתי כדאיתא בכמה דוכתי ולא אמרי' דהוי מיגו במקום עדים ומ"ש הוא או חבירו ולכאורה נראה דס"ל להמרדכי דכל טענת מחילה ומתנה אינה טענה מחמת חזקה דאין אדם מפסיד את שלו. והא דנאמן במיגו דפרעתי ולא הוי מיגו במקום חזקה היינו מהאי טעמא שכתבנו לעיל דה"ל מיגו בחזקה עצמו כיון שלא הוחזק שלא נפרע אלא ע"פ עצמו ה"ל כמיגו בעיקר החזקה כנ"ל ולפ"ז באם הוא בענין דאין לו מיגו דפרעתי כגון שהוא תוך זמנו או שיש לו שטר ויש לו מיגו ממקום אחר כגון שתפס ממנו איזו דבר בלא עדים אינו נאמן לומר מחלת במיגו דהיה אומר שלא תפס דה"ל מיגו במקום חזקה דאין אדם מפסיד את שלו אך לא מצינו חילוק זה גם לענ"ד קשה להבין מצד הסברא דלמה יגרע ממתנה דעביד ליה נייח נפשי' ויותר נראה דבמרדכי שם מיירי בחובת עוג כנ"ל דאסור ליתן להם מתנת חנם ודמי לקיצוץ נטיעות א"נ כמש"ל דמיירי בשותף שעסק בעצמו ועשה חובות שאין חבירו מכירן כלל מי הם דבזה שפיר י"ל דאנן סהדי כיון שאין מכירן כלל מי הם למה יצוה להפסיד החוב למחול להם ע"כ נלע"ד עיקר כמו שהבין הח"מ כמ"ש לעיל בביאור דבריו והא דבח"מ שם לא אמרי' הך טעמא דתשו' הרא"ש דכאן דכיון שאינו נאמן לא היה לו לקרעו ז"א דהא כתב הרא"ש כאן הטעם משום דלא הופקדו בידה אבל התם דהיה השטרות בידו פשיטא דשפיר עשה שפטרו כאשר צוה לו וכ"ש לפמ"ש דמיירי התם בשותף דלא שייך טעמא דהכא כנלע"ד: