אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן צו · יח

יז

(סעיף י"ג והא שידוע לעד הראשון וכו') הנה רש"י ז"ל פי' בכתובות דף פ"ח דכשאינו מודיע לעד יכולה לומר שתי כתובות משום דהעד מסייע לה אבל כשמודיע לעד תו לא מצי למימר שתי כתובות דמלתא דלא שכיחא הוא ולכאורה היה נראה לפרש דעת רש"י דבאמת כשטוענת שתי כתובות נאמנת דלא מצינו בשום מקום שאינו נאמן במלתא דלא שכיחא כשטען ברי. וע"כ לא פליגי הפוסקים בח"מ סי' ק"ח בטענת נאנסו וכיוצא בו אלא אם טענינן ליתומים מילתא דלא שכיחא אבל כשטוען ברי נאמן אפילו במלתא דלא שכיחא כלל דהא שואל נאמן לטעון מתה מחמת מלאכה אע"ג דלא שכיחא כלל כדאי' בר"פ המפקיד ותו דהא אמרי' בב"מ דף ט"ו דפריעה בת יומא לא שכיחא לענין המובא שטר וכתב בו זמנו בו ביום ואפ"ה בטוען ברי פרעתי בו ביום נאמן במלוה בע"פ כדאי' בח"מ סי' ע"ח ותו דהא אמרי' בב"מ שם דף כ' במוצא שובר דס"ל לרבא דחיישי' לשתי כתובות א"כ כ"ש דיכולה לטעון שתי כתובות בק"ו מפריעה בת יומא דלא חיישי' במוצא כנ"ל וצ"ל בדוחק דס"ל לרב אשי כאביי בב"מ שם דלא חיישי' לשתי כתובות ויותר היה נראה דעת רש"י די"ל דלהא לא חיישינן שתטעון באמת שתי כתובות אלא דס"ל לרש"י דאפי' אם תכחיש העד לא תתחייב שבועה דאורייתא דתהי' נאמנת במיגו דשתי כתובות אלא דלא אמרי' מיגו דלא שכיחא כמ"ש התוספת בכתובות דף י"ח ע"ב לא שנו וכו' וכמ"ש הפוסקים בח"מ בדיני מיגו וא"כ אי לא מודע לעד כיון דהעד מסייע שפיר הוי מיגו אע"ג דלא שכיחא ולכך צריך להודיע לו דתו לא יהיה לה מיגו ולהא לא חיישינן דשמא תטעון שתי כתובות חדא דלא שכיחא שתי כתובות ומסתמא לא תטעון כן ותו דמאי יגרע דהא גם עתה אם תטעון שתי כתובות תהיה נאמנת להוציא בלא שבועה כדאי' בש"ך בח"מ סי' נ"ח סעיף ב' בטענת סטראי ושלם לו בפני עד אחד דלא איתרע שטרא ונוטל אף בלא שבועה ע"ש כן היה נלענ"ד לכאורה אבל באמת צ"ע בזה דאע"ג דאית לה מיגו אין לפטרה משבועה דע"א דהא קי"ל כל מקום שמחייבי' שנים ממון אחד מחייב שבועה וכיון דקי"ל דלא אמרי' מיגו במקום שנים ה"נ דלא אמרי' מיגו במקום ע"א וכן משמע בכמה דוכתי והנה לולי פירש"י ז"ל היה נראה לפרש דמיירי שכבר טענה בב"ד והכחישה העד וקי"ל בח"מ סי' ע"ה סעיף י"ג דבכה"ג שטען בתחלה להד"מ ואח"כ הוציא עליו ע"א וטען לויתי ופרעתי ה"ל מחויב שבועה וא"י לישבע משלם דכיון דאינו נאמן לחזור מפטור לפטור אלא במיגו דאי בעי היה קאי בטענה ראשונה וכיון דאיכא ע"א על טענה ראשונה ה"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם א"כ ה"נ אם תחזור ותטעון שתי כתובות ה"ל מ"ש ואיל"מ כיון שכבר הכחישה העד מיהו לפ"ז צ"ל דאם לא מודע לעד ויהיה לה העד מסייע לא אמרי' שזה ח"ש ואיל"מ וכי היכי דקי"ל דעד מסייע פוטר משבוע ה"נ דפוטר מ"ש ואיל"מ ואין כן דעת הש"ך בסי' ע"ב ס"ק ס"א ע"ש:

ומזה נ"ל דנסתר נמי מ"ש הב"ש לפרש דברי רש"י בס"ק כ"ז דכיון דשתי כתובות לא שכיחי אינה נאמנת נגד ע"א אלא דוקא כשמכחשת אותו כמו בנסכא דר"א אלא כשאינו מודיע לעד נאמנת משום דהעד מסייע לה עכ"ל (אף דמדבריו שכתב כיון שהוא דבר שאינו שכי' גם י"ל נגד ע"א וכו' משמע דשני תירוצים הם באמת תי' אחד הוא דאי משום דלא שכיחא הוא הא אית ליה מיגו דהיתה מכחשת העד וגם אם היה טענה מעליא ולא היה צריך למיגו שהכחישו אותו לא שייך לדמות לנסכא דר"א דהתם אינו נאמן לומר דידי חטפי אלא במיגו כמ"ש התוס' בב"ב (דל"ד) אלא דתרווייהו תירוץ אחד הוא כיון דלא שכיחא ואינה נאמנת אלא במיגו דהכחישה אותן דמי ממש לנסכא דר"א) ולפמ"ש ז"א דאי נימא דה"ל מ"ש וא"י ל"מ כמו בנסכא דר"א אין עד המסייע פוטר ועיין בחדושים שכ' דיש לחלק דאותו עד עצמו שבשבילו הוא מחוייב שבועה וא"י לישבע הוא עצמו כשמסייע לו יכול לפוטרו ע"ש והנה ראיתי להש"ך סי' נ"ח ס"ק כ"ג שפי' דברי התוס' בכתובו' בעובדא דאבימי דמ"ש דאינו נאמן לומר סטראי במיגו דלהד"מ אע"ג דהוי שבועה מדרבנן דלא אמרינן מ"ש וא"י לישבע משלם דהיינו לאחר הפירעון כדאי' בפ' הכותב אי פיקח הוא וכו' ודבריו תמוהים דאפילו נימא כוונת רש"י הכא דאי טענה שתי כתובות הוי מ"ש וא"י ל"מ היינו דוקא משום דטענת שתי כתובו' לא שכיחא אבל בטענת סטראי מילתא דפשיטא הוא שאם יטעון לאחר הפירעון פרעתיך ב' פעמים יכול לומר סטראי בלא מיגו ואפי' לפמ"ש לעיל בסעיף ח' דטענת יש לי בידי כנגדן אינו נאמן אלא במיגו היינו משום דהוא טענה במלתא אחרית' אבל אם טען שנתן לו פירעון ב' פעמים פשיטא דיכול לטעון שהיא חייב לו ב' פעמים והיינו שכתב רש"י ז"ל הכא משום דשתי כתובות לא שכיחי ואפי' היו שני עדים על כל פירעון לא היה צריך לשלם ואפי' בשתי כתובו' דלא שכיחא כתבנו לעיל דצ"ע למה לא יהא נאמן אבל בשאר בע"ח דשכיחא פשיטא דיוכל לטעון שהיה חייב לו שני חובות. והנה הפרישה כתב בשם מהר"ל דאם טוענת ב' כתובות צריכה שבועה דאורייתא הואיל ואינו שכיח ובאמת הוא לכאור' פלאי כיון שאינו מכחיש העד מאי מקום לשבוע' דאוריית' בכאן ונראה דהטעם בזה משום דכיון דשתי כתובות לא שכיחי אינו נאמן אלא במיגו שהיה מכחיש העד וא"כ לפמ"ש התוס' בב"ב גבי נסכא דר"א דהא דלא נאמן דידי חטפי במיגו דלא חטפתי משום דהיה בריך להעיז העד ולישבע נגדו שבועה דאורייתא ממש משא"כ בהחזרתי במיגו דנאנסו דלא הוי מיגו דהעזה שפיר אמרי' מיגו והסמ"ע כתב בסי' ק"ח דהא דאמרי' דנאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו אע"ג דהוו מיגו גרוע דאונס לא שכיחא משום דאיכא נמי מעליותא דלא היה צריך להעיז א"כ נראה דה"ה להיפך היכא דטוען מלתא דלא שכיחא נאמן במיגו שהי' מעיז להעד דאיכ' נמי מעליות' שלא היה צריך לטעון טענה דלא שכיחא ונראה דהדברים ק"ו דהא במיגו דהעזה שלא במקום שבועה דאורייתא לכ"ע אמרי' כמבואר בדיני מיגו ובמיגו דלא שכיחא הסכימו רוב הפוסקים דלא אמרי' כמבואר שם בש"ך וכ"ש לפמ"ש דצ"ל דשתי כתובות לא שכיחא כלל פשיטא דאמרי' ביה מיגו שהיה יכול להכחיש העד וכיון דאינו נאמן אלא במיגו שהיה מכחיש העד פשיטא שצריכה שבועה חמורה כעין דאורייתא כמו בהחזרתי במיגו דנאנסו ובזה מיושב היטב הא דצריך להודיע להעד דאם לא מודיע להעד ויהיה לה עד המסייע הא קי"ל דעד המסייע פוטר משבועה והיתה פטורה משבועה כלל:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה