הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צו · ט
(שם בהג"ה ואם נשבע' סתם שלא נהנתי וכו') והוא מדברי הר"ן פרק השולח מהאי דאמרה חי ד' צבאות אם נהנתי משמע דפטור' בזה מכל השבועות ולכאור' קשה מזה על הרמב"ם שכתב דצריכה ג"כ לישבע שלא מחלה לו ומחילה ודאי אינו בכלל שלא נהנתי ולפמ"ש לעיל דשבועה דמחילה אינו אלא מחמת גלגול וכבר כתבתי לעיל דבשבועה הבא ע"י גלגול לא אמרי' בי' א"א מורי' שבועה לבניו וכיון דהא דלא מגבי רב הוא משום שהיא חשודה על השבועה והא דחשוד על השבועה אינו גובה מיתומים הוא מטעם דה"ל כמו מת לוה בחיי מלוה א"כ בגילגול ג"כ אינה מפסדת (וכ"ש לפמ"ש לעיל דשבועה זו אינו אלא על התוספת דלק"מ) מיהו לפי זה אין ראי' למ"ש הר"ן והביאוהו הב"ש וח"מ דנשמ' מכאן דגזלה עולה לפירעון והוי כנהנ' מכתוב' דהא הך שבועה שלא התפיסה הבעל צררי על כתובתה בודאי היא נהנית מכתובתה וע"כ הוכחתו משבועה שלא תפסה בעצמה כיון דשבועה שלא תפסה בעצמה נמי אינו אלא מצד גלגול כמ"ש הח"ח אם כן אין מקום להפסיד' בשביל שהיא חשודה על השבוע' (כ"ש לפמ"ש דהיכא דאיכא שטר כתובה לא שייך בזה א"א מוריש שבועה י"ל גם בחשוד כן מיהו י"ל דחשוד גרע טפי דא"י לישבע אפי' בשמא משא"כ בנפל הבית כמ"ש בסמוך דיכולים לישבע בשמא כמו אם היתה קיימת ורוצה לישבע בשמא) וצ"ל דס"ל להר"ן דעיקר שבועה הוא שלא תפסה בעצמה ול"ל הך סברא דהר"ש במת פתאום א"כ מ"ש מכאן נשמע דאם גזל א"י לישבע שלא נפרע לא נשמע לדעת רוב הפוסקים דס"ל דשבוע' שלא תפסה צררי אינו אלא מצד גלגול מיהו בל"ז נראה דדין זה אמת דהא קי"ל דאם חייב לחבירו ויודע שחבירו יש לו בידו כנגדו יכול לישבע בסתם שאינו חייב לו ותופס זה כנגד זה והוא מבואר בש"ס בב"מ דף ו' גבי חיישי' שמא מלוה ישינה יש לו עליו ע"ש א"כ כיון שחבירו יכול לתפוס זה בעד זה כמו כן א"י לישב' על השטר שלא נפר' כיון שגזלו ויכול לתפו' זה בעד זה הוי לי' כפירעון: