הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צו · ג
(שם בהג"ה אם פרעו מקבת ועשו שט"ח על הנשאר וכו') לכאור' משמע מדכתב דין זה גבי מתה האשה אבל בחיי האשה משמע דצריכה שבוע' אע"ג דזקפ' במלוה דטעמו הוא כמ"ש הח"מ דהם נקראים לוין מעתה ולא אביהם וכיון דהם נקראים לוין לא שייך בהו דינא דרב ושמואל אפי' היתה צריכה שבועה מיהו מלשון הרשב"א שכתב סתמא דמילתא כבר נשבעה או מחלו לה השבועה משמע דגם היא עצמה אין בריכה לישבע מיהו יש לומר דבהיא עצמה נאמן היורש להשביע' ושלא מחל לה השבועה במיגו דאי בעי אמר השבע לי שלא פרעתיך אנא והי' יכול לגלגל עליה שלא תפסה צררי בחיי אביהם ודמי לשותפי' שחלקו דאם נתחייב שבועה ממקו' אחר יכול לגלגל משא"כ כשמתה אין בזה משום מוריש שבועה לבניו (והא דלא אמרי' בכל שותפין שחלקו שהוא יכול להשביעו ויהי' נאמן שלא מחל לו במיגו שהי' יכול להשביעו היסת בשום טענה ולגלגל עליו שבועת שותפי' ז"א דיכול לומר בהיסת השבע וטול) אך לפמ"ש הב"ש לקמן בסי' זה דא"א מיגו להשביע ואף לפמ"ש שם דיש לדחות מכל מקום י"ל דכמו דקיי"ל דלכ"ע מיגו דהעזה לאפטורי משבועה לא אמרי' כדמוכח מהא דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע וכו' ה"נ לא אמרי' מיגו דהעזה להשביעו וכיון דהכא אם ואמר אני פרעתיך ה"ל העזה לא אמרי' מיגו להשביע והנה האחרונים כתבו דלאו דוקא פרעו לה קצת אלא בזקיפה לחוד סגי והכי קי"ל לקמן סי' ק"א לענין שמטה דזקפו אף על גב שלא פגמו אלא דצריך עיון בפגמה לבד ומתה אי נימא דהוי כזקיפה כמו בשמטה וכמשמע קצת ממ"ש הב"י בסימן זה בשם הרא"ש וכו' ועוד שאשה זו כבר הגביהה ב"ד קצת ולא הספיקה להגבות וכו'. משמע דהוי כזקיפה לענין נזקקין לנכסי יתומים קטנים משום דהוי כחוב דידהו ויש לחלק וצ"ע: