הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צו · ב
(שם בהג"ה אבל תפסה וכו') כתב הח"מ ס"ק ד' דמפשט הלשון משמע שאם היתה האשה מוחזקת קודם מותה וגם היורשים מוחזקין ואף ע"ז יש חולקין וכו' ובמרדכי פרק כל הנשבעין מייתי ראי' ברורה מההיא דשטר כיס היוצא על היתומים אמרי' אדם מוריש שבועה לבניו וכו' עכ"ל ובאמת יש לדחות ראי' זו דהתם הוי כמו תפיסה בהיתר קודם שנולד הספק וכ"ש כשהוא מתחלה תחת ידי היתומים ועמ"ש בחידושי' דף י"ב ע"ב דהא אמרי' בשבועות שבועת ה' תהי' בין שניהם ולא בין היורשים עיקר מילתא דכתיבא בקרא הוא פקדון דכיון דהי' אביהם נאמן לומר בשבועה נאנסו או החזרתי במיגו דנאנסו הם פטורים אבל אם תפסה האשה בעצמה שלא מדעת בעלה וכ"ש אם תפסה לאחר מיתה כיון שהתפיס' הי' לאחר שנולד הספק ושלא מדעת י"ל דלא מהני ועיין בח"מ סי' ק"ח שם כתב בפשטות דאם תפסו היורשים אין מוציאין מידם מטעם דלא גרע מדיינא דעביד כר"א עבד. ודע שאני מסתפק בחשוד המוציא שטר על היתומים אי מהני תפיסה די"ל דאף ביורשים מהני תפיסה משום דלא גרע מדיינא דעביד כר"א אבל בחשוד צ"ל דגם ר"א מודה כדמוכח ממתני' דגיטין דף ל"ה דכשנמנעו מלהשביעה לא היתה גובה וכ"כ בספ"י שם מלישנא דמתני' שם והטעם כתבתי בחידושי גיטין דר"א לא פליג אלא ביתומים מן היתומים וס"ל דדמי למת מלוה בחיי לוה דרב ושמואל דמודים דאף שאין יכולים לישבע שלא נפרע אביהם אפ"ה גובים משום דכיון דשניהם יתומים לא עשו חכמים תקנה לאלו יותר מאלו אלא במת לוה בחיי מלוה ס"ל לרב ושמואל כיון דכבר נתחייב שבועה עדיפי יתמי הלוה טפי ור"א ל"ל הך סברא כיון דעכ"פ שניהם יתומים. משא"כ בחשוד שאינו יכול לישבע מודה ר"א א"כ יש לומר דלא מהני תפיסה נמי כיון שהחיוב שבועה עליו והוא א"י לישבע מיהו י"ל דכיון דקי"ל בשבועה דרבנן שאם תפס ואינו רוצה לישבע אין מוציאין מידו והיינו משום שטוען ברי א"כ ה"נ א כן בחשוד וצ"ע ועיין לעיל סי' צ"ג סעיף ט"ו דיש להביא ראי' מהא דגיטין דיש לה מזוני אף להרמב"ם דצריכה שבועה מכל מקום בחשודה ניזונית משום דנכסים בחזקתה לענין מזונות ה"ל כתפס ונראה פשוט דבתפיסה זו שתפסו היורשים אין חילוק בין תפסו בעדים או לאו כיון שהם טוענים טענת ברי לא שייך בהו מיגו אלא אם האלמנ' תפס' בזה כתב בתשוב' מהר"ם שהביאו תה"ד דיש חילוק אם תפסה שלא בעדים דהיתה נאמנת אז במיגו מהני תפיסה לכ"ע אבל למאי דקי"ל דתפיס' היורשים לחוד מהני אין חילוק אפי' אם תפסה בעדים ועיין בחידושינו דף ק"י בהא דמשני התם רמי בר חמא הכא ביתמי עסקי' אמר רבא שתי תשובות בדבר וכו' ולא משני כגון ששניהם יתומים דה"ל לגבי חד מת לוה בחיי מלוה משום דכיון דחייב כנגדו הוי לי' כתפס אע"ג דה"ל תפיסה לאח"מ כיון דלא תבעו מחיים כדאי' בכתובות דף פ"ה אלא שכתב שם דיש לתרץ באופן אחר ע"ש ועיין בש"ך ס"ס פ"ט וסי' ק"ח סעיף י"ב דכשיש שטר וגם משכון שלא בעדים בענין שנאמן עליו במיגו א"צ שבועה כלל אם לא שבועת היסת ע"י טענת ברי דוקא וכ"ש ביורשים כה"ג פטורים משבועה. אך בתשובת מהר"ם שהביא תה"ד שם משמע דהאשה צריכה לישבע אפי' בכה"ג אבל היורשים פטורים וצ"ע ועיין בב"ש ס"ק ד' שכתב בשם תשובת ש"י דכשיש בע"ח על אביהם י"ל היורשים לא ניחא לן השבועה של אמנו וכו' ולע"ד דין זה פשוט אפילו בשני בע"ח ובע"ח הראשון מת לוה בחיי מלוה אפ"ה הוא קודם להשני כיון שלא נשאר ביד היתומים שום דבר שיכול הבע"ח השני לחזור אחריהם ממילא לא שייך דינא דרב ושמואל דלא אמרו אלא ביתומים ואפי' בלקוחות איתא בח"מ סי' ק"ח דלא תיקנו כל היכא שא"י לחזור על היתומים כ"ש בבע"ח מאוחר מיהו בגוף הדין דתשובת ש"י דא"צ לשלם ממעות הכתובה לבע"ח היינו בקרקעות אבל במטלטלים תליא בפלוגתת הפוסקים לקמן סי' ק"ב אי מהני תפיסה במטלטלים שאין בהם דין קדימה ועיין בחידושינו ר"פ מי שהי' נשוי שהוכחנו מזה כדעת הפוסקים החולקים על העיטור דס"ל במתה האשה קודם שנשבעה נוטלי' יורשים מאותו בעל כתובתה מטעם כתובת בנין דכרין: