הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צג · כה
(סעיף כ"ב הניח נשים רבות וכו') הראב"ד כתב הטעם בזה משום שאין חיוב מזונות מתחיל אלא לאחר מיחה וכבר השיב עליו הה"מ דאע"ג דזמן פרעון הוא לאחר חיתה מ"מ השיעבוד מתחיל משעת נשואין והה"מ כתב הטעם של הרמב"ם דכיון דלא גבי מזונות ממשעבדי ה"ל כמטלטלים דאין קדימה במטלטלים וגם זה צ"ע דלא גרע ממלוה ע"פ דקי"ל מלוה ע"פ קודמת לגבות מקרקעי למלוה ע"פ מאוחר ולדעת רב האי גאון אפי' ממלוה בשטר מאוחר כמ"ש בח"מ סי' ק"ד וא"כ למה לא תקדו' אשה ראשונה לגבות מאשה שניה והנלפענ"ד דבאמת פשטא דמתני' דר"פ הנזקין משמע דלא כהראב"ד מדתני דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים משמע ממשועבדים שמכר האב דהא בעי בסוף פרק מציאת האשה האחים ששיעבדו מאי אם כן משמע דשיעבוד המזונות משעת נשואין אי לאו משום תיקון העולם אלא דלכאורה מוכח כדברי הראב"ד ז"ל מהירושלמי שהביא הרא"ש פרק אלמנה ניזונית במתני' דמכרה כתובתה וכו' ובירושלמי מפרש יופי כח דר' יוסי אם באת מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי אם באת מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי וע"כ צ"ל דזמן הכתובה הוא קודם לזמן המלוה בשטר דהלוקח יש לו כח הכתובה משמע דמזונות אפילו הוא מלוה בשטר מאוחר אפ"ה הוא קודם ומוציא מהלוקח שמכרה למזונות א"כ מוכח דמזונות שיעבודא לאחר מיתה הוא דאי שיעבודו מחיים אפילו הוי מע"פ הא איתא בח"מ סי' ק"ד דמע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחר והוא מדברי רב האי אן ז"ל ואפי' לפי מאי שכתב בתשובת הרי"ף והסכימו להלכה הב'"ח והש"ך שם דיחלוקו. מ"מ הכא דכבר גבתה ומכרה הא קי"ל בכל מקום דיחלוקו אם תפס אין מוציאין מידו ולמה יגבה הבע"ח מאוחר ממה שגבתה ומכרה ודוחק לומר דלא ה"ל תפיסה ולדמות למ"ש הרא"ש בפ' הכותב בשם הר'"ר יונ' דכל שלא הגביהו ב"ד לא מהני תפיסה בקרקע דאין סברא לומר כן דמה שנתנו לה חז"ל רשות למכור ומכרה לא ליהוי כתפס. אלא ודאי נ"ל דשיעבודא לאחר מיתה הוא וא"כ בע"ח בשטר קודם וטורף אבל מלוה ע"פ כיון דגבתה ומכרה א"י לטרוף ממשעבדי ודוחק ליישב לדעת אלו הפוסקים דס"ל דיחלוקו דגבי חוב אשה שאני דדמי להא דאי' בכתובות דף פ"ו האי מאן דאית לי' בע"ח וכתובת אשה וכו' דבע"ח קודם דז"א דהא היכא דתפסה אין מוציאין מידה כדאי' לקמן סי' ק"ב ס"ג ותו נראה דלשיטת רב האי גאון אפי' אם חוב בשטר וחוב בע"פ זמנן כאחד וקדם בע"ח בע"פ וגבה אין מוציאין מידו דלגבי בני קורין שוין הם בע"פ ובשטר א"כ קשה הא דמבעי' בדף צ"ז במוכרת למזונות אם חוזרת וטורפת לכתובה אף שחוב המזונות הוא משעת נשואין כמו חוב הכתובה והאיך תטרוף לכתובה במה שמכרה למזונות. משמע דחוב המזונות אין מתחיל אלא משעת מיתה. מיהו נרא' דיש ליישב כל הנ"ל דלעולם חוב המזונות מתחיל משעת נשואין אלא דהתם טעמא [אחרינא] הוא כדאי' בח"מ סי' צ"ז סעיף כ"ד במזונות האשה בחיי בעלה בע"ח בשטר קודם וכתבו הטעם משום דמזונות אשה דרבנן (ועיין בש"ך שם שהקשה דהא פסקו הרמב"ם וטור באה"ע דמזונות אשה דאורייתא ונראה דס"ל דמדאורייתא בודאי החוב אינו מתחיל אלא כל יום ויום שהיא תחתיו אבל כיון שהתקינו לכתוב ואנא אפלח ואזון ואפרנס כבר נתחייב משעת כתיבה ע"ז קאמר דהוא תקנתא דרבנן) א"כ נראה דכ"ש דמזונות אשה לאחר מיתה מדרבנן מיהו בכ"ז לא מתרצא הכא אפילו לדברי הה"מ דכיון דשני החובות הם מחמת מזונות למה יגרע משאר מלוה ע"פ מוקדם דלכ"ע הוא קודם למלוה ע"ס מאוחר ונלענ"ד דעיקר הטעם כמ"ש הבית יוסף בח"מ סי' צ"ז גבי בע"ח ומזונות אשה בסמ"ב וסמ"ג וז"ל ואפשר דטעמא משום דחיוב מזונות מכאן ולהבא ודאי דמלוה בשטר קודמת כיון דלא הגיע זמנה וכו' ע"ש ה"נ כיון דאשה שני' באה לגבות מזונות היום אין לעכב בשביל מזונות אשה ראשונה לאחר זמן אע"ג דקדמה בחיוב מ"מ לא הגיע עדיין זמן גבי' כי אם יום יום או אחת לששה חדשים אלא דלכאורה קשה דהא כתב רמ"א בח"מ סי' ק"ד ס"א דיכול המלוה בשער שלא הגיע זמן לגבות לעכב מלשלם למלוה ע"פ מאוחר שהגיע זמן לגבות שלא יגבה מטלטלים שלא יכול אח"כ להוציא ממנו א"כ ה"נ למה לא תוכל הראשונה לעכב ודברי הב"י הנ"ל צ"ע מ"מ י"ל דוקא מלוה בשטר יכול לעכב אבל מזונות דה"ל כמלוה בע"פ א"י לעכב דלא אלים שיעבודא כולי האי אך לפ"ז הי' נ"מ דאם לא גבו שתיהן בתחלה ואח"כ תבעו בב"ד מזונות שעברו היתה ראשונה מוקדמת כיון שעבר זמן פרעון של שניהם מיהו יש לומר כיון דמזונות שעברו לא הוי מעשה ב"ד כדאיתא ר"פ אלמנה ניזונית גבי יתומים אמרו נתננו ואינה נאמנת להוציא אפילו בשבועה אלא מטעם דנכסי בחזקת אלמנה קיימי א"כ זהו לגבי יתומים אבל לגבי אלמנה שני' דנכסי בחזקת שניהם קיימי אינה נאמנת לגבי חברתה לגבי מזונות שעברו דשמא נתנו לה היתומי' צררי או תפסה לעצמה צררי ולגבי מזונות להבא כבר כתבתי דלא עדיפא משני' כיון דלא הגיע זמן לגבות מ"מ הי' נ"מ לדינא במקום דלא שייך התפסת צררי היתה ראשונה מוקדמת במזונות שעברו והפוסקים סתמו בזה ובריך עיון: