הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צג · כד
(שם והיא ניזוני' מדמי קרקע) ולקמן סי' קי"ב סי"ד סתם רמ"א כדעת הרא"ש דאם קדמו ומכרו נדחו הבנות אפילו מן המעות ועיין בח"ח סי' ק"ז כתב הש"ע שני דיעות בזה וכתב הב"ש דס"ל לרמ"א דהכא כיון דמזונות דרבנן לא ה"ל כמזיק שיעבוד גמור כמ"ש הטור לענין תקנת הגאונים במטלטלים ולענ"ד לא דמי כלל דהתם הי' התקנה לגבי יתומים עצמן י"ל שלא התקינו אלא במטלטלים גופייהו ולא בדמיהן משא"כ הכא דהתקנה הי' על חיוב האב שיחייב לזון אשתו ובנותיו לאחר מותו וממילא הנכסים משועבדי' ודמי לחיוב כחובה דקי"ל כתובה דרבנן ואפ"ה אם מכרו היתומים הנכסים לעובד כוכבי' ה"ל הך דין כמו בבע"ח שמכרו היתומים לעובד כוכבים דודאי לא יחלוק בזה הרמ"א ז"ל תדע דהא משמע מכל הפוסקים לקמן סי' ק"ה ס"ו ביורש שמחל כתובת אמו שמכרה חייב לשלם מדינא דגרמי דהוי כמזיק שעבודא אע"ג דקי"ל כתובה דרבנן וכ"כ התוס' בכתובות דף פ"ז גבי קריבתי' דק נחמן דאמר תיזל לכתובתה דאמה דחייבת לשלם מדינא דגרמי אע"ג דר"נ עצמו ס"ל בכתובות דף יו"ד דכתובה דרבנן אלא ודאי דאין חילוק בין חיוב דרבנן לדאורייתא ולא דמי לתקנת הגאונים לענין שיעבוד וכן מצינו לענין נכסים מועטים לקמן סי' קי"ב סי"ב דאע"ג דמתקנת חכמים נדחין הבנים מ"מ במטלטלים דליכא רק תקנת הגאונים אינם נדחין ונראה לי לשיטת הטור דס"ל הטעם משום חזיק שיעבודא א"כ אפי' אם נתנו במתנה צריכים לשלם משלהן כדין מזיק וזה אינו להרב האי גאון ועוד נראה דלפי דעת הפוסקים בח"מ סי' ס"ו ס"ק ג' היכא דמוחל לעצמו פטור לשלם מדינא דגרמי שיכול לומר שלא כיון להזיק אלא להנאת עצמו א"כ ה"נ פטורים שלא כיונו להזיק: