הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צג · כ
(סעיף ט"ז הרי ריבה לה מזונות וכו'). לכאורה משמע מלשון הרמב"ם והטור וש"ע דמפרשי הכי הא דקאמר הש"ס ריבה לה מזונות דהיינו אם היה שכרו יותר מהראוי לה נוטל' הכל אבל רש"י ז"ל פי' שאם יתנו לה מזונות מצומצם תטול קרקע זו להעדפה וכן משמע מלשון הש"ס דהא בעובדא דקריבי' דר' יוחנן על כרחך ייחד לה ארעא כדי שיעור מזונות מצומצם וע"ז קאמר ר"ל כ"ש שריבה לה מזונות והיינו ע"כ כפירש"י שתהיה ניזונית משאר הנכסים וקרקע זו תהיה להעדפה ובדוחק יש לפרש לפי' הרמב"ם כגון שקרקע הזאת לפעמים עושה פירות מרובי' ושכרו יותר מכדי מזונות ולפעמים שכרו מועט וקאמר ר"ל דכונתו הי' להרבות לה מזונות בשעה שעושה יותר ולא למעט ועוד נראה דיש לפרש להרמב"ם ז"ל הא דקאמר ריבה לה מזונות אפי' כשהפירות של אותו קרקע שייחד לה אינם מספיקין למזונותיה ח"מ י"ל דכוונתו היה להרבות לה מזונותיה דהיינו שיהיה פירות אותה קרקע משועבדים למזונותיה דמדינא קי"ל דאין אשה נוטלת מזונות מן הראוי א"כ הפירות שיגדלו אח"כ אינם משועבדים לה למזונות ולכך ריבה לה שיהיה גם הפירות משועבדי' לה ועמ"ש לעיל סעיף ד' לדעת הרמב"ם דאפי' אם אין כל הנכסי' מספיקין למזונותיה כל ימי חיי' אפ"ה הפירות שגדלים בקרקע עד המכירה הם שייכי' ליתומים מדינא נמצא דאפי' אם הפירות מקרקע זה הם מצומצמים אפ"ה שייך ביה ריבה מזונות מבד אחר דאם לא היו הפירות משועבדים לה אלא היה מוכרת מעט מעט מן העיקר והפירות היה שייך ליתומים לכשיכלה קרנא אבדה מזונותיה משא"כ כשהפירות קרקע זו משועבדים לה תוכל לזון לעולם ועוד אני מסתפק אי דמי הך דינא להאי דלעיל סעיף ו' שכ"מ שצוה וכו' שאין אלמנתו מפסדת מזונותיה בתביעה וגביית כתובתה גם מעשה ידיה אינו ליתומים א"כ י"ל דה"נ כיון דמיירי ע"כ שכתב בלשון מתנה דהא אם כתב לה למזונותיה ריבה לה למזונות ואם הפירות עודפים הם שלה א"כ י"ל דדמי נמי לדלעיל דאפי' אם גבתה כתובתה שייך לה הפירות של אותו השדה לעולם וצ"ע בזה ועיין לקמן סי' ק"ו וסימן ק"ט מ"ש שם ליישב עפ"ז: