הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צג · י
(סעיף ו' שכ"מ וכו') בתשובת הריב"ש שם כתב הטעם משום דלשון מניח הוי לשון מתנה וכתב הח"מ והב"ש דמשמע דאם לא אמר לשון מתנה אפשר לומר דדעתו הי' שתאכל בתנאי ב"ד ואין דבריה' מכוונים דלשון שתהא אשתו ניזונת הוי דבר שאין בו ממש כמו ידור פלוני בבית זה או יאכל פלוני פירות דקל זה כמ"ש בח"מ סי' רנ"ג ולא מהני אא"כ בלשון מניח וא"כ אין לתמוה על לשון המחבר שלא הביא לשון מניח כיון שאין זה ענין דוקא בתנאי ב"ד אלא בכל צוואות וכבר מבואר זה בסי' רנ"ג ודעתו הכא שצוה בלשון המועיל במתנת שכ"מ לאדם אחר דהיינו שאמר לשון מתנה תטול מנכסי או לשון מניח ואין זה ענין למאי שנתבאר בח"מ סי' ס' ולקמן סי' קי"ד במתחייב לזון חבירו דמועיל דהתם לא הוי דבר שאין בו ממש כיון דמתחייב את גופו לכך. והא דתיקנו חז"ל בכתובה במזונות אשה ובנות אח תהא יתבה בביתי ומתזנא מנכסי וכן בנן נוקבן די יהוון וכו' אע"ג דדירה ומזונות ה"ל דבר שאין בו ממש מ"מ תנאי ב"ד שאני כדאי' בב"ב דף קל"א גבי ירתון חנן אך בעיקר הדין שכתב הריב"ש דאפי' תובע' כתובה אינה מפסדת משום דייפה כחה ודמי לאם אמר תנו לה מאתים בכתובתה דאם רובה נטלה משום מתנה מ"מ אין מזה הכרח דלא תפסיד מזונות בתביעתה כיון דהטעם דתובעת כתובתה אבדה מזונות פירש"י בהשולח דלשון כל ימי מיגר אלמנותייך משמע דהיא אלמנה משום כבודו א"כ כיון דהוא אמר ג"כ במתנה לשון זה כל ימי מיגר אלמנותייך משמע נמי בשביל שהיא אלמנה משום כבודו והא דייפה כחה היינו אם תטול כתובתה שלא בב"ד או מכרה או משכנה דהטעם דאבדה מזונות הוא לאו משום כבודו אלא משום שאין לה כתובה,. ונ"מ ג"כ לענין מעשה ידי' שא"ב ליתן ליתומים. וגם נ"מ לענין אחים ששיעבדו דאין מוציאי' למזונות משא"כ במתנת שכ"מ שאין מועיל מה ששיעבדו כמ"ש בח"מ סי' רל"ג. א"כ מה"ת נימא בתובעת כתובתה דהי' דעתו גם על זה כיון דהוא היפוך ממשמעות לשונו. ותו דהא הריב"ש כתב שם דלא אמרי' יד בעהש"ט על התחתונה כיון דבטל השטר לגמרי לא אמרי' בי' יד בעהש"ט על התחתונה א"כ כיון שכתבנו דנ"מ לענין כמה דברים ממילא לענין תביעת כתובה בב"ד אפי' אי הוי ספיקא אם כיון לכך ידה על התחתונ' וכ"ש דהלשון משמע להיפוך כמ"ש וצ"ע: