הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צג · טו
(סעיף י"ב תבעה עיקר ותוספ' וכו') דעת הרמב"ן והרא"ה דלא הפסידה מזונות מ"מ כשהנדוניא בעין מודים דאינה בכלל כתובה. וכן נראה מדברי התוס' שנדחקו בהאי דתפס' כסא דכספא דמועיל תפיס' במטלטלים ולא פירשו כפשטי' דאותו כסא דכספא היא ממה שהכניסה לו נצ"ב דלא שייך ביה מטלטלים דיתמי כדאי' ר"פ אע"פ מטלטלים ואיתנייהו בעין וכו' אלא ודאי דבהא אפי' לר"ש לא שייך מקצת כסף ככל כסף כיון שהם בעין ובהכי מתרצא בפשטות מה שדקדקנו לעיל סעיף ד' הא דקאמר בר"פ אלמנה לכ"ג בעבדי צ"ב דאוכלי' בשביל הבת בנכסים מועטים אע"ג דקי"ל דהאלמנה קודמת לבת ע"ש די"ל דמיירי שכבר גבתה כתובתה ושיירה עבדי צ"ב וכיון שהם בעין אע"ג דלא גבתה אותם כבר הפסידה מזונו' אלא דדוחק לפרש כן ונראה יותר נכון כמ"ש לעיל בסי' זה סעיף ד' ועיין בב"י שכתב בשם הרשב"א דאם מחלה מקצת יכולה לומר שהמחילה היא על נדוניתא ולא הפסידה מזונה ואין ן בזה לומר יד בעהש"ט על התחתונה משום דנותן או מוחל ה"ל כמקבל מתנה ועליו להביא ראיה משמע מזה דאם קיבלה מקבת כתובתה א"י לומר שקיבלה על נדוניתא אך לפמ"ש הש"ך בח"מ סי' מ"ב סעיף ח' ס"ק י"ח דלא אמרי' בשובר ידו על העליונה אלא כשהלוה טוען ברי שפרע לו דנאמן כיון שהוא מוחזק אבל כשהוא בעצמו אינו יודע אלא מספק לשון השטר א"י להפקיע עצמו מספק א"כ י"ל ה"נ אפי' מכרה או גבתה מקצת כתובתה כיון דאין טוענים ברי אין יכולים להפקיע מסתמא חוב המזונות ויכולה לומר על נדוניא קבלתי: