אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן צא · יג

יב

(שם בהג"ה וי"א דהא דמלוה בשטר וכו') כ' הח"מ ס"ק י"ב בשם הד"מ דלאחר מיתת האשה שאין הבעל בא אלא משום ירושה אז נוטל הבע"ח מטלטלי' אפילו בלא אגב וכתב הב"ש דהוא תמוה דהא לענין מלוה ע"פ ולענין שומא הדרא חשיב כלוקח אחר מיחתה ולכאורה נראה כוונת הח"מ דהא הוא מפרש דברי הרמ"א דמיירי בנצ"ב אבל בנ"מ גובה ממטלטלים אפי' בלא אגב ולענין נצ"ב שפיר כתב דאחר שמתה גרע טפי כיון דכשמתה כבר הגיע זמן פרעון אלא דחכמים תקנו ירושתה תחת קבורתה א"כ לא עדיפ' לאחר מותה נצ"ב מנ"מ ושפיר גובה ממטלטלי לאחר מותה אפי' מנצ"ב מיהו בתשובת רמב"ן מבואר דמיירי בנ"מ כמ"ש הב"ש בס"ק י"ד דהא קאי על הסוגיא דמיירי בנ"מ ויותר נלע"ד מלשון תשובת רמב"ן דלא הזכיר כלל תקנת הגאונים שתקנו לגבות ממטלטלים דיתמי משמע דס"ל דאפי' אי נימא דהבעל בחייה ה"ל כיורש ח"מ זה בכלל תקנת הגאונים דלא התקינו אלא בירושה ממש ואין להוסיף על התקנה אפילו אם יהיה דין הבעל בחייה כדין יורש ונ"מ מזה דאפי' אם תפס מטלטלים בחיים לא מהני להרמב"ן דלא כב"ש בסעיף י"ח אך לאחר מותה י"ל בזה סברת הד"מ כיון דהוא בא מחמת ירושת אשתו ממילא הוא בכלל תקנת הגאונים שלא חילקו בין יורשים ושפיר י"ל דלענין מטלטלים עשאוהו כיורש שוב ראיתי בח"מ סי' שפ"ח ס"ב מתשובת ר"מ בר ברוך במרדכי דפסק דבמקום דלא שייך אפסדה אנפשיה ודינו כיורש אפ"ה אינו גובה [בחייה] מן הפירות אלא הגוף לאחר מיתתה ונראה דס"ל דבחייה לענין פירות דינו כלוקח יותר וצ"ל הא דבשומא הדרא ה"ל כלוקח יותר אחר מותה משום דבחיים כיון דאין לו אלא פירות אמרי' שומא הדרא דלא שייך לומר אדעתא דארעא נחית אלא בקנין הגוף אבל במשכיר או מוכר לפירות לא הוי כזבנא והדרא וצ"ע גדול שלא הביאו האחרונים משם:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה