הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צא · יא
(שם בהג"ה קהל שעשו ביניהם וכו') כתב בח"מ דמשמעות לשון התשובה שאם עברה במזיד פטור הבעל דהא מטעם זה אשה ועבד שחבלו וכו' ולענ"ד נראה דע"כ לא שייך הך טעמא הכא דא"כ אף אם עברה שלא במתכוין היה ראוי לפטור דבעבד ואמה פטור אפילו אם אין כוונתם להזיק כמ"ש התוס' בב"ק דף ד' ד"ה לאו אע"ג וכו' דעבד ואמה פטורים אף אם לא שייך הך טעמא שמא יקניטנו רבו דאנוס הוא דפעמים דיתכוונו ויאמרו לא נתכוונו עכ"ל אלא דהכא לא שייך ה"ט שמא יקניטנו רבו כיון דאיכא עבירה ועובר על תקנת הקהל כמ"ש בתשו' תה"ד סי' רפ"ב א"כ ל"ח שתעבו' עביר' כמ"ש החו' בב"מ דק"ד בשם התוס' דאם אכל' חלב מביא עלי' קרבן אע"ג דכ' התו' בנדרים שנדרה ונדבה פטור לשלם דאל"כ היתה מפסדת לו כמה וכמה ע"כ דל"ח שתעבור עבירה ותאמר שוגגת אני כדי שיצטרך להביא עליה חטאת ובאמת לא ראיתי בלשון התשובה שם שום משמעות דבעברה במזיד ופטור מלשלם גם מ"ש הח"מ דמשמעות לשון הרב והוא דבר הלמד מענינו דמיירי הכא שישלם הבעל מנכסים שהכניסה לו וכתב הטעם בזה משום דכל העובר על התקנה קלא אית ליה והוי כמלוה בשטר לפ"ז דווקא מה שנתחייבה קודם הנשואין אבל יותר היה נראה לכאורה דכיון דלא שייך הכא טעמא דאינהו אפסידו אנפשייהו א"כ הא אמרינן ס"פ יש נוחלין דבמקום פסידא דאחרינא לא שוינהו רבנן כלוקח אע"ג דכתבו התוספת שם דבנחבל אף דלא שייך איהו דאפסיד אנפשי' מ"מ לא חילקו בין מלוה למלוה הכא דהתשלומין היא משום כפרה יש לומר דאינו בכלל מלוה א"כ אפילו נימא דאין הנדון דומה לראי' כמו שמסיים שם בתה"ד א"נ משום שמא יקניטנו מ"מ מנ"מ דידה חייב לשלם כיון דבא לכפרה אינו בכלל מלוה ויותר מזה פסק בסי' שפ"ח ס"ב בהג"ה באשה המוסרת דלא שייך לומר לא פלוג וע"ש בש"ך ועמ"ש לקמן סס"ז גם לא שייך שמא יקניטנו כיון דהקרן הוא נ"מ שלה ולפ"ז אפילו לאחר נשואי' חיוב לשלם אם עברה דלא הוי כלוקח אך לפמ"ש בתשובת מהר"ם מינץ סי' ו' דאפי' לרבנן דפליגי אר' יהודא ואפילו בקרבנות שמחייבה משום נדר מ"מ מודים שהבעל משלם מכתובתה ומנכה לה משמע דאפי' מנצ"ב משלם א"כ י"ל דה"ה הכא שצריך הבעל לשלם אפילו מנצ"ב: