הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צא · י
(שם (בהג"ה אם המעות שהלוה בעין וכו') כן כתב הרמב"ם ס"פ כ"ו מהלכות מלוה וכתב הה"מ שהוא כדברי רבינו שרירא ורב האי שכתבתי למעלה אפילו בלותה משנשאת וכבר כתבתי בזה עכ"ל ושם בדין ט' הביא דבריהם שהאשה שלותה או קבלה פקדון וכו' וכתב שם דדבריהם צ"ע בלותה שכיון שמלוה להוצאה נתנה מיד כשלותה זכה בהם הבעל לאכילת פירות ולענ"ד היה נראה לכאורה ליישב דברי הגאונים דמיירי במלוה בשטר דג"כ אינו גובה מן הבעל מנ"מ כיון שלותה אחר שנשאת דהוא לוקח מוקדם משא"כ אותן המעות שלותה וכל דאתי מחמתייהו שאי אפשר שהיה הבעל לוקח בהם אלא לאחר שלותה ובאה לרשותה נמצא כבר קדם שיעבודא עליהם ואפילו לא כתב מטלטלים אגב קרקע אפ"ה משתעבדי לגבי בעל כמבואר לקמן בסמוך סעיף ה' בשיטת הפרישה וש"כ וח"מ ולא הוי נמי דאקני כיון שהשיעבוד בא בשעת הלואה ביחד ותו דקי"ל דאקני ט"ס היא אך לפמ"ש לעיל דהיכא דהשיעבוד ומכירה כאחד אין יכול לגבות צ"ל דכיון דהמעות של המלוה הוא קדם שיעבודו א"נ בלא נודע לבעל מיד בשעת הלואה ודוחק הוא מיהו לאחר העיון נראה לענ"ד דאפי' אי מיירי הגאונים במלוה ע"פ אחר שנשאת א"ש דברי הגאונים מתרי טעמי חדא די"ל דס"ל כיון דכל סתם הלואה הוא ע"מ לפרוע א"כ דמי להך דסעיף ב' באומר אחריך לנשואה לא קני בעל דהכי אמר לה אחריך ליקני בעל לא ליקני וה"ל כנותן ע"מ שאין לבעלה רשות בהן א"כ ה"נ המלו' לנשואה ע"מ שתפרע ה"ל כאומר ע"מ שאין לבעלה רשות בהן וממילא שאין הבעל זוכה לא במעות עצמו ולא בכל דאתי מחמתייהו עד שתפרע לו ואפי' לא אמר בפי' ע"מ שתפרע אין לך אומדנ' דמוכח יותר מזה ותו לפמ"ש לעיל סי' צ' במכרה נ"מ ה"ל כמכר והכיר בה שאינה שלו דקי"ל דהמעות שאש אמר לפקדון משום דסבר ד"א מקבלה מיניה כדאיתא בב"מ דף ט"ז א"כ ה"נ י"ל אפילו בלותה אחר נשואים לא גרע ממכרה דאמר לשם פקדון אע"ג דהמכירה קיים לכשתתאלמן ותתגרש מ"מ כיון שאין הדעת נותנת שיקנה על ספק אמרינן יותר לשם פקדון יהיב מחמת אומדנא דמסתמא דעתו שלא יזכה בהן הבעל וה"נ י"ל בהלואה כן ובפקדון פשיטא דצריך הבעל להחזיר כמ"ש הה"מ מיהו כ"ז בהלואה אחר נשואין אבל במלוה ע"פ קודם נשואין לא שייך הני טעמי כולהו דה"ל כהאי דלעיל ס"ב באומר לפנויה אחריך דזכה הבעל וליכא אומדנא וכיון דלשם הלואה יהיב ואח"כ נשאת למה לא יזכה הבעל ודוחק לומר כיון דאשה לאנסובי קיימא ה"ל כאילו התנה דהא היה יכול למחות כמ"ש בהג"ה נמצא מ"ש הה"מ דדברי הרמב"ם נלמדו ממ"ש הגאונים אפילו בלותה אחר שנשאת ולפמ"ש הלואה אחר שנשאת עדיפא טפי וצ"ל דטעם הרמב"ם הוא מסברא אחריתא דס"ל דאע"ג דקי"ל דמלוה לאו ברשות בעלים לחזרה מ"מ כל זמן שהוא בעין ונשאת צריכה להחזיר ויש לדמות למ"ש בח"מ סימן רכ"ו ס"ה בחוכר שדה לחבירו ויצא עליו עסיקים דאפילו נתן דמים יכול לחזור בה כל זמן שלא שמש בו ליקח והוא שיטת הרמב"ם שם אלמא אע"ג דנעשה כבר קנין גמור יכול לחזור כל זמן שהיא בעין לפ"ז י"ל דדוקא שלא הוציאה המעות כלל אבל אם הוציאה אע"ג דאיכא מאי דאתיא מחמתי' כבר קנתה קודם נשואים וצ"ע: