אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן צ · כו

כה

(סעיף י"ג בהג"ה וי"א דמ"מ כשתאלמן וכו'). בד"מ כתב כן בשם הנ"י והיינו שכתב שם שיכולה למכור נצ"ב בטובת הנאה אך הי' אפשר לומר דמיירי בנצ"ב הכתובים בכתובה כדאי' בהחובל דף פ"ט על ברייתא דאומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה של זו וכו' אם אמרו בנ"מ יאמרו בנצ"ב א"כ בוודאי יכולה למכור השטר כתובה בכתיבה ומסיר' כמו שיכולה למכור הכתובה עצמה אבל אם מוכרת נצ"ב בקנין א' בכסף או בק"ס י"ל דאינה יכולה למכור מיהו י"ל דהוכחתו מדאמר שם בכתובה עצמה דאינו מוכרת בטוב' הנאה משום דכל לגבי בעלה ודאי מחלה ואטרוחי בכדי לא מטרחינן משמע בנצ"ב אינה יכולה למחול לבעלה והיינו ע"כ משום דמיירי דמקנת הנכסים עצמם בכסף ושוב אינה יכולה למחול אלמא יש לה קנין בגוף הנכסים וכיון שמכרה שוב אינו מועיל המחילה מיהו ה"מ לאתויי טפי מלשון הרא"ש שם בהחובל וז"ל ומיירי באשה שאין לה נ"מ ונצ"ב דאי הי' לה היה צריכה למכור בטובת הנאה וכו' אבל מנ' ומאתים וכו' משמע בהדיא דנצ"ב אינה יכולה למחול ומדברי נ"י יש לדחות די"ל דס"ל כדעת הרמב"ן ורשב"א לקמן בסמוך דאינו מועיל מחילה בנצ"ב משום שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי אבל הרא"ש דס"ל בהדיא לקמן דנצ"ב מועיל שפי' מוכח דיכולה למכור נצ"ב בטובת הנאה ובזה ניחא לי' הא דקש' על הרמ"א שכתב וי"א הא היא מפורשת בבריית' בב"ק שם דאומדין כמה אדם רובה ליתן בכתובתה שיכולה למכור נצ"ב בטובת הנאה ולפמ"ש י"ל דברייתא המ"ל שמוכרת את השטר בכתיבה ומסירה ואי משום שיכולה למחול כבר הקשו זה התוס' בדף פ"ט בד"ק כל לגבי בעלה וכו' בסוף הדיבור וא"ת כיון דכל לגבי בעלה ודאו מחלה מאי קאמר לעיל אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובת' הא כל אדם לא יקנה אותה כיון דודאי מחלה ע"ש ותירצו דיכולה לעשות קנין במשכונו' כו' ומדברי התוס' אלו משמע דפליגי על הנ"י והרא"ש כיון דאמר שם דהאי כתובת' מיירי בנצ"ב כדאמר אביי אם אמרו בנ"מ יאמרו בנצ"ב א"כ איך יכולה למחול אם תמכור גוף נצ"ב ש"מ דס"ל דאף גוף נצ"ב אינה יכולה למכור אלא ע"י מכירת השטר ואף אם מכרה בק"ס יכולה למחול והיינו דכתב רמ"א לשון וי"א משום דהתוס' פליגי בזה מיהו נלענ"ד דלדעת הנ"י והרא"ש א"ש הסוגיא טפי דהתו' נדחקו שם לעול ד"ה רב אידי בר אבין וכו' דמנ"ל להוכיח דילמא ברייתא מיירי במנה ומאתים דזה ודאי אינה יכולה למכור לגמרי ועמ"ש לקמן סי' צ"ג בזה ולפמ"ש א"ש דבמנה ומאתי' לא שייך אומדין שהרי יכולה למחול אלא ודאי דמיירי שמכרה גוף נצ"ב ומתורץ גם מה שהקשו התוס' שם דה"ל להביא סייעתא ממתני' דמכות מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה ואמאי תזבין כתובתה לגמרי דהתם שפיר המ"ל במנה ומאתים ואי תקשה דתמחול לו י"ל כר' חסדא דאמר שם במכות דשמין בבעל שהי' יכול למכור זכות ספיקו דלא שייך בי' מחילה (ולר' פפא דס"ל התם שמין באשה י"ל אליבא דאמת בנצ"ב ואפשר דהיינו דקאמר שם ר"פ באש' בכתובת' ר"ל נצ"ב הכתובי' בכתובתה או כפי' רש"י שם בחד לישנא שדה המיוחד בכתובתה דהוי משכונת הקרקע דא"י למחול כמ"ש בח"מ סי' ס"ו ס"ל) א"כ לדעת הר"י והרא"ש מתורצים ב' קושיו' התוס' ואין צריך לדוחק גדול שכתבו חו' דמתני' מיירי שתתן משכונו' ונראה דס"ל להתוס' דעל כרחך לא מיירי בנצ"ב דהיינו קרקעות שהכניסה לו בכתובתה דלא שייך בזה מה שהעדים העידו שנתן לה כתובתה דמסתמא קרקעות שלה ידועים במקומם ולא הפסידו אלא על כרחך ס"ל דמיירי במעות נדוניא שהכניסה לו ושפיר הקשה דתמחול לו והיינו דלא הקשו התוס' על מתני' דמכות למ"ד שמין באשה דהא יכולה למחול משו' דהתם מעידים שגרשה ולא נתן לה יש לומר בקרקעות והוי יכולה למכור קרקעות עצמן. מיהו י"ל לדעת הנ"י והרא"ש דמיירי בנצ"ב שהכניסה לו כלים ומטלטלים ושפיר שייך בה ונתן לה ועוד נראה דמוכח היטב מהסוגיא עצמה כמ"ש דאי ס"ד שתוכל למחול נצ"ב כמ"ש התוס' א"כ מאי מקשה הש"ס תזבין כתובתה לגמרי ואמאי אכתי יירשנה בעלה דהא קי"ל במוכר שט"ח לחבירו דאפילו יורש מוחל נמצא כיון דבעל יורש את אשתו הוא ממילא עומד במקומו למחול חוב נצ"ב לעצמו כדאי' בח"מ סי' ס"ו ס"ק ג' ובאה"ע לקמן סי' ק"ה סעיף ו' וכתב הש"ך שכן דעת רוב הפוסקים וכן כתבו התוס' עצמן בכתובו' דף פ"א ע"ב ד"ה לא יאמר וכו' ואף למ"ש התוס' שם דלר' מאיר דדאין דינא דגרמי צריך לשלם מדינא דגרמי מנ"ל דברייתא אתי' כר' מאיר אלא ודאי משמע כדעת הנ"י והרא"ש דאינה יכולה למחול אם מוכרת גוף נכסי צאן ברזל וכ"ש דאין יורש מוחל:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה