הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן צ · כה
(סעיף י"א לכתחלה לא תמכור) כ' הר"ן משום דהבעל יורש נכסים שא"י אבל פירות אין לו בהם כמבואר בסעי' שאחר זה וכ"כ הרא"ש להדיא בשם מהר"ם דבזה לא שייך תקנה משום פרקונה אבל בס' ש"מ כתב בשם הרמב"ן וז"ל הא דאמר עשאם כנכסים שא"י תחי' לי אטו נכסים שא"י לבעל לר"ש אם לא מכרה ומתה מי לא ירית להו בעל ומי לא אכיל פירות בחיי' ואמאי לא קנה בהו בעל וניחא לי' כיון דאיהי שתקה כל שעתא ושעתא מחלה לגבי לוקח וה"ל כמוכרת ונותנת הרי דס"ל בהדיא בנכסים שא"י הבעל אוכל פירות דלא כהרא"ש ור"ן וכן משמע קצת מדברי הרשב"א בתשובה שהביא ב"י בסי' זה והרמב"ם לא כתב דין הפירות כלל משמע דיש לו ונלע"ד דמוכח כדבריהם דלשיטת הרא"ש ור"ן צ"ל דלא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים היינו לענין ירושה א"כ הא אמר שם דף ע"ח ע"ב נימא תנינא לתקנת אושא במתני' ומשני מתני' בחיי' ולפירות ואמאי הא בדברי ר"ש א"א לפרש הכי דע"כ לענין ירושה מיירי וצריך לפרש בדוחק דנהי לא תמכור היינו לענין ירושה אבל מה שאמר מכרה ונתנה קיים לא מיירי לענין ירושה דבל"ז מכרה ונתנה קיים קודם תק"א אלא דאף כשיודע לבעל אין אוכל פירות מהם וזה דוחק ותו דקודם תקנת אושא נראה דהיתה יכולה למכור אף לכתחלה כדרך שאר מוריש כדמוכח בב"ק דף פ"ט דקאמר ותזבין לנ"מ כמו שכתבתי לקמן ס"ס זה וכבר כתבתי לעיל שיטת הרא"ש מה שהכריחו לזה מהא דקאמר עשאם כנכסים שא"י ולפי דברי הרמב"ן שהביאנו אינו מוכרח וצ"ע לדינא שלא הביאו האחרונים דברי הרמב"ן ז"ל: