אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן פה · יד

יג

(שם ואם אומרת אתה נחת לי וכו'). כתב הה"מ דהיינו מטעם חזקה דאין אשה מעיזה ומדסתם רמ"א ולא הגיה כלום משמע דכ"ע מודים בזה ואפי' במעות טמונים. ולכאורה קשה הא דכתב רמ"א לעיל סעיף ט' די"א דאם הוא טוען ברי שהמעות שלו הרי הם שלו לגמרי אמאי נימא כיון שטוען ברי תהיה נאמנת מטעם חזקה דאין אשה מעיזה ולכאורה היה נראה לחלק דדוקא כשהמעות בידה מהני חזקה זו אבל לעיל שהמעות ביד הבעל לא מהני חזקה זו להוציא ואין זה דוחק דהא בודאי חזקה דאין אשה מעיזה אינו מועיל להוציא בדבר שהוא בחוקת הבעל לגמרי דהא אמרי' דאין לאשה חוקה בנכסי בעלה ומוקמינן בב"ב דף נ"א במתנה הרי דאינה נאמנת בשל בעלה מטעם חזקה זו א"כ ה"נ י"ל לענין פירות אף שהם בחזקת הבעל ונאמנת בחזקה דאין אשה מעיזה מ"מ לא עדיפא כולי האי כשהם ביד הבעל להוציא ממנו אלא דמשמע דגם בזה נאמנת דא"כ גם כאן ה"ל לחלק לפי דעת הרמב"ם דאם המעות ביד הבעל אינה נאמנת לומר אתה נתת לו במתנה ותו דא"כ תקשה לדעת הרמב"ם במעות גלויים דהמכר קיים הא יכול לומר דמש"ה מכר כדי שיהיו המעות בידו ולא תוכל להכחישו בברי להפסיד לבעל פירות כעין קושיות הרא"ש ואפשר דכיון שיכול הבעל לטעון שמא כמו שיבואר בסמוך א"י לטעון כן אך זה דוחק דשמא אינו רוצה לטעון שמא כמו שכתבו התוס' והפוסקים בכמה דוכתי סברא זו דאינו טוען ברצון שמא לענין מיגו דאיני יודע ואלולי דברי המגיד היה נראה לפרש טעם הרמב"ם דהא דכתב דאינה נאמנת לומר שניתן לה ע"מ וכו' לפמ"ש הב"ש לקמן רס"י פ"ו דמשמע מדברי הרמב"ם דאינה נאמנת לומר של פלוני הם והיינו מטעם דכל מה שנמצא ביד אדם הוא בחזקת שלו א"כ י"ל דכיון דקי"ל דלא מהני ע"מ שאין לבעלה רשות בו אלא באומר ע"מ שאתה נותן לפיך או מה שתרצי א"כ כשהבעל רוצה לזכות הרי אינו יכול מטעם שאינה, שלה כי אם למה שפרט א"כ ה"ל כמוציא' מחזקתה ואומר של פלוני הם לכך אינה נאמנת אבל אם אומרת שהבעל נותן לה מתנה והוא שלה לגמרי נאמנת ולפ"ז אפילו כשהבעל טוען שמא נאמנת ומיהו כבר כתבתי דמ"ש הרמב"ם ז"ל דבמעות טמונים אין הבעל נאמן אפי' כשמכר לה קרקע והם בידו וכ"ש אם תקף דאינו נאמן הוא ע"כ מטעם חזקה זו דאין אשה מעיזה אלא דהא קשה לי דמשמע בפשיטות מלשון הש"ס דף נ"א ע"ב דבמעות טמונים לעולם המכר בטל אפי' אם הוא אומרת שהמעות הם שלה במתנה מן הבעל דאל"כ ה"ל להש"ס לשנויי הכל במעות טמונים וכן משמע מסתימת הרמב"ם וש"ע ואמאי לא נימא דבהא כיון דאין אשה מעיזה א"כ בודאי כדבריה כן הוא וכיון שידע הבעל שנתן המעות במתנה והיא תוציא מידו המעות שלא יהיה לו אפילו פירות א"כ למה לו לגלויי זוזא שאין לו תועלת מהם ותהיה המכירה קיימת וצ"ל דאפ"ה לא אלימא חזקה זו דא"א מעיזה להעמיד על זה להוציא הקרקע שמכר לו מחזקתו כיון דסוף סוף ביטול חזקתו בקרקע הוא ע"י חזקה זו וה"ל כאילו אמרה לבעלה נתת לי במתנה שדה זו דלא מהימנא בודאי כנ"ל:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה