הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן פה · ז
(סעיף ו' אבל אם מכרה כתובתה) כתב הב"ש בשם התוספות פרק החובל אם מכרה כתובתה בטובת הנאה אין לו פירות מהטובת הנאה ואין צריך ליקח קרקע בעד הפירות וכן מוכח שם וכו' הנה כוונתו למ"ש שם בד"ה פירא דפירא וכו'. דפירי דפירי לא תיקון דהתם לא הוי כי האי דהכא וכו' ובאמת כוונתם אינו אלא מה שמפורש בהש"ס דאין הבעל אוכל הפירות מן טובת הנאה והתם אוכל פירות מן הכפל אבל לא נזכר בדבריהם שאין צריך למכור הפירות וליקח בהן קרקע אלא מצד הסברא יש לומר כן כיון דלא תיקנו לי' פירות מן טובת הנאה ה"ה פירי דפירי גם מ"ש וכן מוכח דאל"כ מאי פריך ותיזבין בטובת הנאה וכו' וכתב עוד ומזה מוכח נמי דיכולה ליתן המעות לאחר גם דאין יורש אותה לענ"ד לא מוכח מידי דודאי הא דעשאו הבעל כלוקח ואין הנחבל גובה ממנו היינו משום דהוא לוקח מוקדם אבל אותן המעות שחייבו אותה הב"ד למכור בטובת הנאה הוא הי' משועבד לנחבל קודם שקנה הבעל שהרי לא היתה משועבדת לבעל למכור בטובת הנאה א"כ שפיר גובה הנחבל מאותן הדמי' אפילו אם נימא דהבעל יורש טובת הנאה ויש להבעל פירי פירי כנ"ל ומוכח כן מדקאמר שם ש"מ איתא לתקנת אושא דאי ליתי' תזבין נכסי מלוג ותת לו וק' מה בכך שתזבין נ"מ הא המעות יהיו משועבדים לבעל כמו נכסי מלוג עצמו ודוחק גדול לומר דזה הוי פירי דפירי כיון דהוא מוכרת הזכות שהיה לו ומפקע' ממנו ע"י מכירה ולא דמי כלל למוכרת בטובת הנאה אם הוא ימות בחיי' דהוא דבר שלא הי' לו כלל זכות ואתי מעלמא אלא ע"כ כיון דהמעות שמקבלת בעד נכסי מלוג שמכרה לאחר מיתה הוא משועבד להב"ח קודם הבעל שפיר גובה ממנו ונראה עוד דאפילו כל דבר שאינו משועבד לבעל אלא הפירות שיבואו משועבדים לפ"פ בע"ח גובה מהם (ובזה מיושב נמי מה שהקשה הב"ש בסימן קי"ח סעיף יו"ד הא דכתב שם דאם נתן הבעל מתנה, אפילו הבע"ח שהלוה לה אחר שניסת גובה ממנו והקשה שם הב"ש בס"ק י"ב דהא משועבד לבעל לפירי פירי ותו קשה לי' דהא הבעל יורש אותה מתנה ואיך יגבה הבע"ח ממנו ולפי מה שכתבתי י"ל דנהי דיש לו פירי פירא מן המתנה מ"מ בכהאי גוונא שלותה בשטר וכתבה לו דאיקני ואפילו לא כתבה הא קיימא לן דאיקני טעות סופר נמצא דאלו הפירות שיגדלו מן אותה המתנה משועבדי' להבע"ח דהא אין הבעל עליהם שיעבוד עד שיגדלו ומאז הוא נעשה כלוקח עליהם לירושה ופ"פ והרי הב"ח גובה אפילו מלוקח כיון שהוא מוקדם ומתורץ נמי מה שהקשינו דהבעל יורש אותה מתנ' דעכ"פ הוא גובה אותה מתנ' והפירות הם שלו לעולם):
ועיין לקמן סימן צ"א מ"ש ובזה אי מלוה בשטר שלה לאחר נשואין יכול לגבו' ממה שנפל לה בירושה אחר הלוואתה ועוד נראה לי דודאי נגד הנחבל אין להבעל זכי' במעות של הטובת הנאה וכן לפי סברת המקשה דאי ליתי' לתקנת אושא אין לבעל זכי' במעות שתמכור נ"מ דהא מאי דאמר ותיזבין נ"מ היא לאו דוקא וה"ה דהמ"ל שיגבה הנחבל עצמו הנ"מ או בטובת הנאה לאחר תקנת אושא וכ"ש קודם תקנת אושא שיכול הנחבל לגבות נ"מ עצמו אלא דחדא מינייהו נקט א"כ אין שייך שיהיה זכיה לבעל במעות של טובת הנאה כיון שהנחבל בעצמו יכול ליקח אותו וקצת ראיה נראה אפכא דאינה יכולה ליתן לאחר מעות של טובת הנאה מדלא משני בר"פ הזורק ומקשה בפשיטות חבורה מה שקנתה אשה קנה בעלה הא משכחת בקרקע במעות שמכרה כתובתה בטובת הנאה אלא ודאי כדמתרץ הר"ת לענין מתנה דכיון דאינה יכולה למכור לא מקרו חצירה: