הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן פה · ו
(שם כלוקח וכו') הקשובתו' דהא היכא דאיכ' פסידא לאחר קי"ל דה"ל כיורש ותירצו דמשום פסידא דמשאיל אין לנו לעשות כיורש לחייב בגניבה ואבידה דאם ורצה לא ישאילנו דמי דחקו להשאילו וה"ל כאילו אפסיד אנפשיה והקשה הב"ש בס"ק יו"ד דלמה לא אמרינן במלוה שהלוה לה ע"פ ג"כ דמי דחקו לי' להלוות ולענ"ד נראה דאין הפירוש בתוספות שלא הי' לו להשאיל לאשה משום דקיימא לאנסובי דהא כתבו הלשון דאם ירצה לא ישאילנו משמע דקאי אבעל והיינו דהי' לו למחות בשעת נשואין שלא תמסור לו הפרה משום דאין השואל רשאי להשאיל משא"כ בהלואה דלהוצא' ניתנה דאין יכול לתבוע עד שיגיע זמן הפירעון ואע"ג דגבי יורש קי"ל בח"מ סי' שמ"א דמשתמשים בה כל ימי שאלתה ואין לחזור בו ז"א דאדרבא משום פסידא דמשאיל לא עשאוהו כיורש ויכול למחות. ותו דהא הכא בהודיע שהוא שאול סגי וא"כ היה יכול להודיע אלא דא"ב לזה וודאי יכול למחות ואף דכתב הרמ"א לקמן סימן צ"א דאף במלוה ע"פ יכול למחות קודם הנשואין זהו מדין לוה שמבזבז נכסיו דאיתא בח"מ סימן ע"ג והרבה מפוסקים ראשונים החולקים בדין מבזבז כמ"ש הש"ך שם ואפשר דהתוספות לא ס"ל שיהיה הדין כן מדינא דגמרא ועמ"ש לקמן סימן צ"א: