הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן עז · יג
(שם ואין חילוק בין תפסה או לא בטוענת מאיס עלי וא"צ אמתלא מבוררת לדברים וכו') כתב הח"מ ס"ק כ"ו ואפי' הנדוניא והיינו אפי' לדעת הר"ן דבנדוניא לא מהני תפיסה מ"מ היא אמר' שראוי לפסוק לה דינא דמתיבתא דשייך אפי' במזומני' וכיון שהיא מוחזקת זכתה במה שבידה עכ"ל. וכ"כ הב"ש דאפי' אם תפסה מעות הנדוניא מהני ולא כב"ח ע"ש והם מוכרחי' לזה לפי מה שפיר' דברי מהר"ם ז"ל כמבוא' בהשגת הח"מ על הב"ח ע"ש ונראה מדבריה' דדוקא שתפסה מעות אבל אינה יכולה לתפוס ממטלטלי' שלו עד שיחזיר לה מעות הנדוניא והנה לכאורה יש לתמוה דהא כל תפיסות אלו ע"כ מיירי דהוי תפיסה בעדי' דבלא עדי' פשיטא דנאמנ' אפי' לא ביררה אמתלא שלה ואפי' תפסה דבר אחר מנכסי בעלה ובתפיסה בעדי' קשה למה יועיל כיון דודאי מיירי שהבעל מכחיש אמתלא שלה דאם הוא מוד' אין בירור גדול מזה וא"כ כיון דמעות הנדן הוא בחזקת הבעל למה יועיל תפיסה בעדים הא כלל גדול בדין בתופס בעדים וראו בידו דאינו נאמן בשום דבר והנלע"ד לפרש דבריהם דמיירי שהיא אומרת עליו אמתלא איזה דברים שידוע שהוא מוחזק בהם וכ"ש אם הבעל מודה על אמתלא אלא שלא נתברר לב"ד אם ראוי להיות מאוס בעיני' בעבור אמתלא זו דה"ל הבעל כטוען שמא משום דשמא יכול להיות שמאוס בעיני' ובזה מועיל תפיסה ומדמי להאי דינא למה שמבואר בח"מ סי' נ"ט וסי' פ"ב במוציא שטר על חבירו והלוה טוען פרעתי והמלוה אומר איני יודע אם נפרעתי דפטור הלוה אף דמעות שבשטר ה"ל כתפיסה בעדים מ"מ כיון דהוא טוען ברי נאמן וה"נ כיון שטוענת ברי נאמנת שהמעו' נדן שבידה שלה הוא ובזה א"ש דדוקא מעות ולא דבר אחר דבכה"ג בשטר אם טוען יש לי בידך כנגדן והמלוה אומר איני יודע אין הלוה נאמן וצריך לשלם דלא מהני תפיסה בעדים באומר מנה לי בידך והלה אומר א"י אלא דנלע"ד דדוקא תפס ברשו' או קודם שנולד הספק כמו מלוה בשטר הנ"ל. או בענין דברים העשוים להשאיל ולהשכיר או באומן כמבואר בח"מ סי' קל"ב ובסי' קל"ג דמוציא ממנו בטענת ברי שהשאילו או שנתן לתקן ולא בטענת שמא משום שהי' תפיסה ברשות אבל לא מהני באומר מנה לי בידך והלה אומר א"י אפי' בתופס חמון או כשאומר על איזה חפץ. חפץ זה לקחתי ממך לפני כמה שנים והוא אומר א"י אפי' אם תופס אותו חפץ בעדים צריך להחזיר ולפ"ז נ"מ לדינא הכי דאינו מועיל אלא כשהיתה תפוסה ברשות מדעת הבעל או קודם שנולד הקטט ביניהם אבל אם תופסת עתה לא מהני ולפ"ז נלע"ד לחלק באמתלא שאינה מבוררת דאם היא אומרת איזה אמתלא שהוא אמת או שהבעל מוד' רק שאינו מבורר אם מחמת אמתלא זו ראוי שתשנ' אותו להיות מאוס עלי' אז מהני תפיסת הנדוניא בענין הנ"ל אבל אם היתה אומרת אמתלא שאינו ידוע והבעל מכחיש ה"ל כטוען שהיא מערמת אין מועיל תפיסה בעדים אפי' היתה תפוסה בנדוניא קודם הקטט אלא בתופסת בלאות קיימין דמדינא דש"ס אין מוציאין מיד' ובאמת בתשוב' מהר"ם שבמרדכי שהביא הד"מ משמע דמיירי בכה"ג שטוענת עליו דברים ידועי' אלא שמסתפק שם אם ראוי להיות מאוס עלי' בשביל דברים אלו וכן משמע בד"מ שם אבל מדברי הב"ש נראה להדיא דס"ל דכל שאינה יכולה לברר הדברים שטוענת עליו והוא מכחיש אפ"ה מהני תפיסה אפי' בנדוניא וזהו תמוה כיון דהוא טוען ברי למה תאומן בתפיסה בעדים ואפשר דס"ל דמ"מ ה"ל הבעל כטוען שמא דיכול להיות שמאוס בעיני' אף שהאמתלא הוא שקר מכל מקום צ"ע דמנ"ל הא והנלע"ד כמ"ש נכון: