הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן עז · יב
(שם דינא דמתיבתא שהבעל צריך להחזיר לה וכו') כתב הב"ש דאיירי כאן מה שבלו מחמת שאינו משמר כראוי או נגנב או נאבד משום הכי בנ"מ פטור ובנצ"ב צריך לשלם אבל אם שלח בהן יד אז הוא להיפך נצ"ב פטור כי הם כשלו וראוי להשתמש מה שרוצה ונ"מ חייב אם לא השתמש כדינו עכ"ל ובאמת הוא מבואר כן בדברי רמ"א ז"ל סי' ע"ה ס"ד אם הוא הפסיד נצ"ב א"ב לשלם וכו' וכתב הב"ש שם דהוא מדברי מהר"ם שבמרדכי סוף כתובות שכתב שם וז"ל דההיא דפ' אלמנ' וכו' מיירי דליתנהו בעין כגון ששלח בהן יד והוציאו הלכך נ"מ מהדר וכו' אבל נצ"ב ברשות ב"ד עבד ולא ישלם ע"ש וע"ש בח"מ שכתב שהוא הפוך המושכל שמה שנגנב ונאבד מנצ"ב יתחיי' לשלם ומה שהפסיד מדעת יפטר ובאמת לפי דברי מהר"ם ז"ל הוא נכון ודמי לשואל שחייב אפי' באונסין ואפ"ה במתה מחמת מלאכה פטור מטעם דברשות עבד דלאו לאוקמי בכילתא שאלה א"כ ה"נ בנצ"ב מה שעשה ברשות ב"ד פטור אך באמת לא ידעתי מי נתן לו רשות ב"ד להפסיד נצ"ב יותר מדרך תשמישו דהא קי"ל דאפי' בנ"מ היכא דעיילא לי' גלימא מכסי בה עד דכליא וכיון דקי"ל בנצ"ב בהכניסה לו שום דא"י למכור כדאי' בפ' אלמנה לכה"ג ולקמן סי' צ' ס"ד א"כ אינו יכול להשתמש בהן דרך הפסד דהא הטעם משום שבח בית אבי' כדפרישי' ביבמות דף ס"ו ע"ב לא ימכור שאם יגרשנה תטול כלי' וה"ה להפסד וכ"ש לפי מנהגא שכתבו ראשונים בסי' פ"ח דבראוי למלאכתן הראשונים אם יגרשה נוטלתן כמו שהן א"כ הוא גרוע יותר ממכירה דבמכיר' עכ"פ יצטרך לשלם ותו דאם אימא דאיכ' חילוק א"כ מאי מקשה הש"ס בכתובו' דף ק"א ש"מ מדברי ר' כהנא וכו' והא אמר רב נחמן וכו' ומאי קושיא דילמא מיירי בבלאות שנפסדו בכה"ג דבנ"מ הוי שלא כדין ובנצ"ב הוא כדין ושפיר ה"ל מדידי' לדיד' ומדידה לדידי' אלא ודאי דלא משכחת אלא אי' ס"ל דקרנא הוי מה דמנסי בי' דפשיטא בנצ"ב רשאי להשתמש כדרך תשמישן אבל למאי דקי"ל כר' נחמן לא משכח' כלל ונרא' דס"ל למהר"ם כתירוץ הרא"ש שם דקי"ל כרב כהנא וקי"ל כר"נ ומתרץ דמיירי שבלה שלא כדין משמע דבנצ"ב הי' ראוי שיפטר אפי' בכה"ג ופליגי דקאמר היינו ר"נ ורב שימי אלא דאכתי קשה לי טובא וכי בנצ"ב רשאי להפסידם כיון דא"י למכרם דנימא ברשות ב"ד עבד כמ"ש מהר"ם הנ"ל והנלע"ד דודאי כל זמן שראוי למלאכתו הראשונה אין חילוק בין נ"מ ובין נצ"ב דאם כדרך שמוש העולם שימש כדין עשה ואם דרך הפסד והשחתה שימש פשיטא דנצ"ב גריע טפי דהשתא באחריות מתחייב מכל שכן כשפשע וכן אם מכר בנכסי צאן ברזל שלא כדין עשה ומתחייב לשל' ולא גרע משאר נדוניא אלא בבלאו' שאין ראוי' עוד למלאכתן ראשונה אז בנ"מ אם שימש והפסיד לגמרי או מכר ואכל הדמי' חייב אבל בנצ"ב שאין בהם אלא משום שבח ב"א והיינו דוקא כשראוי' למלאכתן הראשונה כדאי' בסי' פ"ח א"כ אם אחר כך מכרן או שימש דרך הפסד לא עביד מידי גם אין לה הפסד לפי תקנת הגאונים שכתבנו לעיל דבגרושה נוטלתן כמו שהן דכל זה בראוי' למלאכתן הראשונה כדאי' בסי' פ"ח וכיון דברשות ב"ד עביד ע"כ פטור אף מדינא דמתיבתא משא"כ בנ"ח כה"ג חיוב (ואפשר דכוונת הרא"ש ז"ל כן הוא במכרה לאחר שנעשו שחקים ואינם ראוי' עוד למלאכתן ומיהו הלשון דחוק קצת. ולפ"ז י"ל דהא דקאמר ר"ל פליגא אדר' כהנא כפשטי' לפי הגי' בדף ע"ט ע"כ מכסי בי' עד דכלי' משמע דאפי' לאחר שבלה עד דכליא לגמרי ומיהו מלשון רש"י בדף ע"ט משמע דעד שיבלה קאמר ולפ"ז נ"ח טובא היכא דאם נשתמט בהן דרך השחתה כ"ו שראוי למלאכתו והפסיד צריך לשלם ואפילו בנצ"ב ואפשר דס"ל דכל מה שהשתמש בנצ"ב כל זמן שלא כלה ועדיין ראוי למלאכתו דאיכא שבח בית אביה אפי' דרך השחתה לא חילקו בכך בנצ"ב כיון דעדיין ראוים למלאכתן איכא שבק בית אבי' וכן משמע ברס"י פ"ח לפי מנהגא דכל זמן שראוי' למלאכתן אפי' נתקלקלו נוטלתן כחו שהן ולא חילקו אפי' שימש בהם שלא כדרך תשמישן עד שנתקלקלו מהר אבל אם שימש בהן שלא כדרך תשמישן עד שאין ראוי למלאכתן ראשונה הוא כ"ש מנגנבו או נאבדו שחייב לשלם הואיל והפסיד שבח בית אבי' בפשיעה אבל אם שימש כדין עד שאינ' ראוי למלאכתן אפי' אם הפסידן או מכרן אח"כ כדין עשה ברשו' ב"ד ובזה א"ש לשון הרי"ף ז"ל בדינא דמתיבתא דמאי דכלה לגמרי ולא חזי לאשתמושי וכ"ש אם נגנבו וכו' וא"צ לדחוק כמ"ש הב"ש שלא שימר כראוי דא"כ מהו דקאמ' וכ"ש אם נגנבו או אתנסו אלא כפשוטו שלא שימש כדרך תשמישו עד דלא חזי לאשתמושי ובזה חייב לשלם אף בנצ"ב כנלע"ד נכון וצ"ע לדינא עוד נלע"ד דלפי דינא דמתיבתא צריך להחזיר מעות הנדוניא א"ב לפי מנהג עכשיו שאין כותבין הכלי בפרוטרוט אלא כוללים הכל וכותבין הכניסה לו בגדים ותכשיטים כך וכך כדאיתא ברס"י פ"ח (ועיין בב"ש ס"ק ד') א"כ אינו אלא חוב בעלמא וא"י להחזיר הכלי כ"א בשומא פשוי' ואין חילוק בין אם נפחת מחמת שימוש והכא מיירי בכתב הכלי' בפרוטרוט כ"א בשומא כדאית' שם וצ"ע שלא כתבו האחרוני'