הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן עז · יא
(בסעיף ג' בלאותי' קיימין וכו') הקשה בח"מ דכאן לא הביא דעת הרשב"א דס"ל דבבעינא לי' לא מהני בנצ"ב תפיסה ולקמן כתב רמ"א דאם בני אדם למדוה למרוד אפי' מה שתפסה נוטל מידה והיינו כדעת הרשב"א והב"ש כתב דאין לדמות זה לזה דאפשר כשאומרת מ"ע ומשקרת גרע טפי ולענ"ד נראה ליתן טעם לפמ"ש לעיל בשם רש"י והר"ן ז"ל דמאיס עלי היינו דוקא כשמוחלת כתובתה ואומרת איני רוצה בו ולא בכתובתו וכבר כתבנו לעיל דהא דלפי דינא דמתיבתא לא אבדה נדוניתא ונצ"ב שלה כשמחלה הוא משום דס"ל כמ"ש התוס' דה"ל כמחילה בטעו' דאגב צערא קאמר' הכי וראוי לתקן שישלם לה א"כ היכא דאמרה מאיס עלי דהיינו שמוחל' כתובת' ולא שייך האי טעמא דאגב צערא דהא באמת היא מערמת ומשקרת ואינו מאוס עלי' כלל א"כ כל נצ"ב הוא בכלל מחיל' לא מהני תפיסה שלה משא"כ באומרת בעינא ליה דלא מחלה כלל לכך מועיל תפיסה ודו"ק. ולפ"ז היכא דלא מחלה וכן לדעת הפוסקים בח"מ סי' רמ"א דהיכ' דאיכא שטר או משכון לא מהני מחילה בע"פ כ"ש היכא דתפס' מקוד' י"ל דאפי' במערמת מהני תפיסה דלא שייך חילוק זה וצ"ע: