הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן עז · ז
(שם אינה נוטלת אלא מה שתפסה וכו') הך תפיסה מיירי אפי' בעדים וכבר כתב הש"כ בספר תקפו כהן דאף לפוסקים דס"ל דלא מהני תפיסה בספיקא דש"ס מכל מקום הכא כך הי' התקנה וכן נראה מלשון הש"ס דקאמר השתא דלא אתמר לא הכי וכו' ודקדק בספר שיטה מקובצ' דהל"ל והלכתא כר' גמדא דהוי ספיקא וממילא אין מוציאין מן המוחזק ולפמ"ש הש"כ דלא מהני תפיסה אלא כך הי' התקנה א"ש מיהו לולי דברי הש"ך י"ל דהתפיסה מהני מדינא משום די"ל דהא דמיבעיא לרבא היינו משום דמספקא לי' בבלאות קיימין שאין הבעל רשאי למכרם אפשר דאפי' כשהם ת"י הבעל הם בחזקתה לכך לא הפסידה א"כ כשתפסה אין להוציא משום חזקת מרא קמא דהא זהו הספק עצמו אם הם בתחלה בחזקתה משא"כ בשאר ספיקא דש"ס דהוי כתפיסה לאחר שנולד הספק דאיכא חזקת מרא קמא וכ"ש לפמ"ש דהאיבעי' האי אי מועיל בהן לשון מחילה משום דהם בחזקתה ולפ"ז וודאי אינו מועיל אלא בתופס' אותן דברים שהכניסה לו בעצמן דליכא בהו חזקת מרא קמא ועיין בסמוך: