אור ברסלב

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

סימן עז · ו

ה

(שם וי"א דאף מנצ"ב וכו'). וזהו שיטת הרמב"ן דמפרש דכלתיה דר' זביד מיירי במאיס עלי אלא דהוא ס"ל דדוקא במאיס עלי אכל בבעינא לי' לא מהנו ואפי' תפסה אבל דעת הרא"ש דדין שניהם שוה כמ"ש הטור וכן הוא דעת הש"ע ועיין בחדושי' מ"ש טעם פלוגתי'. ועוד כתבנו שם דנפקא לי' להרא"ש משום דאע"ג דהסוגיא מיירי בטוענת מאיס עלי מ"מ משמע דללישנ' בתרא אפי' בטעינא לי' לא הפסידה בלאותי' דהא מר זוטרא ס"ל לעיל גבי מאיס עלי דכייפינן וכתב הרא"ש פי' כופין אותה שתשהא אולי תחזור בה כדין בעינא ליה ומצערינא וכיון דמחמת מרד מוחלת לא הוי מחילה וכו' הרי דסבירא ליה למר זוטרא דאין אנו מאמינים לה שמחמת מיאוס עושה כן אלא מחמת מרידה והוי ליה כמו בעינא ליה אם כן כיון דהכא יתיב מר זוטרא עצמו והסכים לאמימר דלא הפסידה בלאותיה אף על גב דאמימר ומר זוטרא פליגי לעיל במאיס עלי אי כייפינן לה ש"מ דלענין בלאות הקיימין אין חילוק בין מאיס עלי לבעינא לי' ולדעת הרמב"ן דס"ל דבבעינא לי' הפסידה בלאותי לכ"ע ברוך לומר דנהי דחשיב למר זוטרא לענין שהי' והכרזה כחו בעינא לי' אבל לענין בלאותיה קיימין כיון דבחזקתה קיימי ללישנא בתרא דמה"ט ס"ל דלא הפסידה א"כ להא נמי קיימי בחזקתה דנאמנ' לומר שמחמת מיאוס עלי טוענת באמת וכן למאי דמסיק דאי תפסה תפסה י"ל דתפיסתה מהני נמי להא ולפ"ז הי' אפשר לומר דאע"ג דכתבו הפוסקי' דאינה נאמנ' לומר מאיס עלי אפי' לאמימר דקי"ל כוותי' אלא באומרת איני רוצה לא בו ולא בכתובתו הא לא"ה דינא דידה כמו אומרת בעינא לי' י"ל דדוקא לענין שהי' והכרזה אבל לענין בלאותי' קיימין כיון דבחזקתה הם ותפסה מהימנא לומר דמאיס עלי באמ' כמ"ש למר זוטרא לפי שיטתו אך י"ל דבאמת היינו דהקש' רב גמדא דהא מבעי' בעי לרבא וכו' ר"ל כיון דאפי' אם טוענת באמ' מאיס עלי מספקא לי' לרבא וכיון דאיכא נמי ספיקא למר זוטרא אם טוענ' באמת מאיס עלי דהא ס"ל דכייפינן לה א"כ ה"ל ספק ספיקא ולא יועיל אפי' תפיסה ומתורץ קושי' התוס' ד"ה משום דר' זביד וכו' וא"ת כיון דלא פשיט המע"ה וכו' דאפי' אם תפיסה מועיל בספיקא דש"ס מ"מ בס"ס ודאי אינו מועיל דהא לכמה פוסקים מוציאין ממון בס"ס כמ"ש הב"ש בסי' זה בכמה דוכתי וס"ל לדוחק לומר דלמר זוטרא הי' איבעיא דרבא משום דאינה נאמנת לומר מאיס עלי [ובלישנא קמא עיקר הקושיא לאמימר דס"ל לעיל במאיס עלי] דאין כופין נמצא לא הוי אלא ספיקא דאבעיא ויועיל תפיסה כקושיות התוס' ורב אשי י"ל דס"ל כאמימר או כמר זוטרא ולפ"ז נ"מ למסקנא דאפי' תפסה בעי' שתמחול כתובתה כדין מורד' דמאיס עלי דלעיל דבלא"ה ה"ל ס"ס ואינו מועיל תפיסתה ועמ"ש לקמן:

גם י"ל דס"ל להרמב"ן דטעמא דמר זוטרא לאו משום דמספקא לי' במשקרת ובעי' לה ומצערנא אלא דס"ל דכי היכי דתקנו במורדת דבעינ' לי' להמתין ה"נ תקינו במאיס עלי דשמא בהמשך הזמן תתפייס לו מה שאין כן לענין בלאות וכן משמעות דברי התוס' שהרי כתבו דהוו מחילה בטעות מחמת צערה משמע דמאמינין לה שמאוס עלי' ועתה נ"ל לפרש דעת ר"ת שהביא הב"ח דס"ל ג"כ דהסוגיא דכלתי' דרב זביד באומר' מאיס עלי אבל בבעינא לי' ומצערנא לי' לא הפסידה לכ"ע ולכאורה הוא פלאי דלמה יגרע דין מאיס עלי ממורדת דבעי' לי' ונראה דס"ל דהא דמפסדת בלאותי' אינו אלא מטעם מחילה שמחלה ואמרה איני רוצה בו ולא בכתובתו ופליגי אי מועיל המחילה לענין בלאותי' קיימים כמ"ש לעיל דאם נימא דה"ל כפקדון משום שבח ב"א לא שייך בחפצי' מחילה כדאי' בח"מ סי' רמ"א אבל בלא בעינא לי' דלא מחלה כלל לא הפסידה לכ"ע ובזה א"ש דאפי' מר זוטרא דחשיב לה כמורד' מ"מ לענין בלאו' גרע טפי כיון דמחלה בפירוש משא"כ במורד' דבעי' לי' דלא מחלה כלל כנלע"ד:

תוכן העניינים

הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה