הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן ע · י
(סעיף ה' בהג"ה אבל אם שתקה וכו') כתב הב"ש שכ"כ הרמב"ן והר"ן ולא כמרדכי ר"פ שני דייני. וצ"ע דהר"ן פ' אלמנה ניזונות מסיק שם דלא כהרמב"ן דבא"א שעושה נחת רוח לבעלה איכא למימר שלא מחלה ולא הפסידה לעולם. ומ"ש הר"ן בר"פ שני דייני כשפוסקין לה מזונות פוסקין לה מיום תביעתה אף שהחמיצו הדין דמשמע דמקודם תביעה אין פוסקין לאו מטעם מחילה הוא. אלא משום דבמזונות לשעבר מודה רב לשמואל דחיישי' לצררי כמ"ש הב"י בשם הריטב"א. וז"ל דהא אילו הוי הבעל הכא הוי מצי לטעון פרעתי ונפקא מיניה דאם הבעל מודה שלא נתן לה לא הוי מחילה מטעם שתיקתה. מיהו קשה קצת משמע בסוגיא גבי הא דמקשה על שמואל מממאנת שלותה ואכלה. דמשמע דלרב א"ש אע"ג דהוי מזונות דלשעבר ונהי דאין להקשות מזה על הרמב"ן דנימא שהפסידה מטעם מחיצה כמ"ש התוס' בדף ק"ו דבפעוטות מהני מחילה. דז"א דכשלותה ואכלה שאני דאפילו באלמנה לא אמרינן דמחלה כשלותה. כדאית' לקמן בסימן צ"ג סעיף י"ד ח"מ קשה דניחוש לצררי כיון דהוי לשעבר. וצ"ל משום דלרב מצי לשנויי דמיירי שתבעה תחלה בפני בית דין ואחר כך לותה: