הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן ע · ה
(סעיף ג' כמה מזונות וכו') כתב הב"ש כאן אינו מחלק אם בני משפחתה רגילים בו משום דבסעיף א' מיירי ביש לו אבל כאן מיירי כשהוא פני ודבריו אינם מובנים דהא ודאי לא איירי הכא בעני גמור שאין לו כלל דא"כ בלחם סגי שאין כופין אותו להוציא כמ"ש הב"ש לקמן ס"ק ז' אע"כ מיירי בשיש לו אלא שלפי עניו מספיק את עצמו בפחות משיעורא דמתניתין ואפ"ה כיון שאוכלת בפני עצמה צריך ליתן לה כשיעורא דמתניתין א"כ פשיטא ברגיל' בבית אביה ביותר חזה צריך ליתן לה כפי כבודה וכ"כ הב"י לפרש דברי הטור דשינה לכתוב אבל בעשירים הכל לפי כבודם לומר דאף שהוא אינו עשיר ולא מכובד אם בני משפחתה רגילים במזונות מרווחי' יותר חייב ליתן לה דעולה עמו ואינה יורדת וכן משמע מלשון המתניתין דנקט הכי אבל במכובד הכל לפי כבודו ולא נקט בלשון אף לפי כבודו כדמשני הש"ס שם בדף נ"ח דפריך לפי כבודו אין לפי כבודה לא אע"כ דלפי כבודה אף ברישא בעני צריך ליתן לה עוד כתב הב"ש דהכא איירי כשאינה אוכלת עמו אבל אם אוכלת עמו והוא עני מגלגלת עמו אפילו פת חריבה והח"מ כתב דמסדו' לשון רמב"ם לא משמע כן דאף שהוא אוכל פת חריבה צריך ליתן לה ליפתן ונראה דנפקא ליה להרמב"ם מדלא משני הכי בר"פ המדיר דמיירי בעני שהיא צריכה לגלגל עמו בפת חריבה כשאוכלת עמו משא"כ למתר דאדרה ולא הוי צריך לאוקמי בדברים קטנים וקצת משפחתה רגילים אלא ודאי דבזה אין חילוק בין אוכלת עמו או לא: