הפלאה - קונטרס אחרון (הלכות כתובות)· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ
סימן ע · ג
(שם בהג"ה ויש חולקין וכו') כתב הב"ש דלפי דעת החולקין צ"ל דמאי דפסק בסעיף א' דכשאינה אוכלת עמו צריך להנהיגה כדרך שהיתה נוהגת היינו דיכולה לומר לא נתרציתי אלא כמנהג אבי לכאורה צ"ל כן לדעת רש"י שהביאנו לעיל דס"ל דאין הבעל יכול לומר לה צאי מע"י אפילו במספק' אלא מרצונה א"כ צ"ל דהא דמוקי הש"ס בר"פ המדיר באומ' לה צאי היינו מרצונה ואפ"ה צריך ליתן לה להדברים קטנים כחו שהיתה רגיל' בבית אבי' אע"כ מוכרח סברא זו משום שיכולה לומר לא נתרציתי אלא כמנהג אבי. אנא דלפ"ז קשה דאם אמר לה צאי בתחלה הרי כבר נתחייב בדברים קטנים ולא חל הנדר ואם בשעה שנדר אמר לה באי הרי נתרצית לנדרו ואיך תוכל לומר לא נתרציתי וצ"ל כגון שנתרצית על מה שאמר צאי ולא על הנדר ועיין בחידושים מיהו י"ל בדוחק דהא דיכולה לומר לא נתרציתי היינו דכיון דהיא טוענת ודאי ה"ל כאיני יודע אם מחלת לי דחייב אבל בהדירה דכתב הרמב"ם דאם מהנהו המדיר עובר א"כ אינו יכול מספק להנהותה א"כ אפילו באמר לה צאי קודם ואח"כ נדר א"א אלא ע"י פרנס וצ"ע בזה ויותר נראה כמ"ש: