אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

פתח העמק · פתח השלישי

פתח השני

פרק ז

בצאתי משערי תורה עלי קריות בישראל. הנני לחזור על דברי בחלקי' הראשונים לאשר חילם של המסייעים לדבר מצוה. ובפתח השני אות ט' הבאתי פי' המשנה דמס' מכות פ"א.

עתה הנני להוסיף דבר שעוד יתרון יש למחזיקי תורה ולהגדילה בישראל יותר מנטפל לעושי מצוה, ומתחלה אביא מאמרם ז"ל בפסחים דנ"ג דא"ר יוחנן כל המטיל מלאי לכיס ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנא' כי בצל החכמה בצל הכסף,

וכ"ה בירו' סוטה פ"ז ר"י בשם ר"ח עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנאמר כי בצל החכמה בצה"כ, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו', וברבה פ' קדושים יש קצת בנ"א.

ולכאורה ק' טובא למאי נצרכנו ראיה לזו המצוה דהחזקת תורה בפרט יותר מכלל מצות שלמד ר"ע במשנה הנ"ל.

אבל ראוי לדעת דמשמעות צל וחופה היינו כבוד וכלשון הכתוב ישעיה ד' כי על כל כבוד חופה וסוכה תהיה לצל יומם וגו'. והענין דאע"ג דשני אנשים עושים מצוה אחת בשוה ומקבלי' שכר בשוה בעולם הגמול בג"ע מ"מ אין כבוד אחד דומה לחבירו, דזה תלוי לפי כלל מעשיו והנהגתו בעולם בחיים אשר לפי זה הוא עוטה לבוש בעולם העליון, דכשם שבוז לאיש נכבד לישב במורד וללבוש פשוטים, ככה כלמה תכסה פני איש פשוט לשבת מרומים וללבוש מחלצות ולהתכבד עבור מעשה לשעה באופן שאינו מתקבל לתכונת נפשו. וזהו דכתי' בחבקוק ב' שאמר על נ"נ שבעת קלון מכבוד, כלומר שעשו לנ"נ כבוד יתר בשביל מוראו מה שאינו מתקבל לנפשו, ובזה הוא שבת קלון. ובמשלי ג' כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון, פירושו הכבוד לחכמים בא בנחלה שנאה ומתקבל הוא לו, אבל כשבא לכסילים הוא מרים קלונו שישיחו בו יושבי שער כמה אינו ראוי לזה הכבוד. וכמו כבוד ההבלי בעוה"ז כמו כן כבוד אלוה בעוה"ב אינו מתקבל לנפש כי אם לפי כחו בכלל, והיינו דאי' בב"ב דע"ה דכל אחד ואחד נכוה בחופתו של חבירו היינו שמרגיש בעצמו שאינו ראוי לזה הכבוד ליהנות מאור פני מלך חיים באותו אופן שנהנה חבירו. והנה מלכותא דרקיעא כמלכותא דארעא שאנו רואים שהמלך מחלק כבוד לאיש חיל שזכה לשכר בשם שרי הצבא ומנהיגו מלחמה לומר דבאשר המה נושאי מלכותו ובהם נושאי מלכותו ובהם תלוי עוז והדר של המלוכה, ע"כ מחלק הוא להם אותות העוז והדר לכ"א לפי אשר הצטיין במלחמה, וככה מלכותו של הקב"ה נושאת בנושאי מלחמתה ש"ת, ועל כן נקראת חרב כדאי' בשבת דף ס' על המקרא חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך דפשטיה דקרא בד"ת מיירי, וכשם שמלכותו ית' מתנשא על פי הוגי בה, ככה היא נותנת עוז והדר להם וכדכתיב עוז והדר לבושה וגו', והוא כבוד אלוה המיוחד לת"ח בפרט כדאית' בב"ב ד"ח ורבנן מאי אמר רבינא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, והשמש הוא כנוי לכבוד כדכתיב בתהלים כי שמש ומגן ה' אלהים חן וכבוד יתן ה', פי' במה נמשל השגחת ה' לשמש במה שיתן חן וכבוד כמו השמש המופיע על הדבר ומעלת חן יותר מחבירו הדומה לו באמת, וע' קדמת הראשון אות י"ד בבאור אותו מקרא.

ואחר כ"ז נתבאר מאמרם בפסחים הנ"ל דקמ"ל דגדול כבוד מחזיקי תורה, שמתקבל עליהם כבוד ת"ח עצמם ושפיר מביא ראיה מקרא כי בצל החכמה בצה"כ, והכי מביא מקרא הירו' הנ"ל ומוסיף מקרא דעץ חיים וגו' ותומכיה מאושר, ומשמעות אישור הוא כבוד מפי אחרים [ומעתה מיושב מה שהקשיתי מה העלה ר' יוחנן בשכר מחזיקי התורה על הא דתנן במס' מכות דמסייעים לעושי מצות מקבלים שכר כמקיימי המצות,

אבל לדברינו מיושב, דמתחילה יש לדעת דאע"ג שאי אפשר להשיג שכר עוה"ב וכדכתיב עין לא ראתה וגו', מ"מ יש לנו להמשילו לשכר המלוכה למי שראוי. והנה יש שני אופני שכר המלוכה, אחד הוא שכר למי שעושה טוב בענייני מדינה, שנותן לו המלך איזו מתנה במעות וכדומה, וזה אינו שייך לכבוד כלל, והשני הוא למי שעובד בחרבו, והוא עשה דבר גבורה במלחמה, שהמלך מגביהו לשר הצבא, וזהו כבוד נעלה ג"כ.

וכן שכר מצות הוא עונג בלי כבוד לשבת בישיבה של מעלה, משא"כ ת"ח שיושבים בישיבה ש"מ. מעתה השכר של מצות, פשוט שלכל אדם הוא יכול להגיע כמו שכר מדיני של מלך בו"ד, משא"כ שכר של תורה שהוא כבוד בישיבה ש"מ, ודאי שלא כל אדם ראוי לקבלו, כמו שלא כל איש חיל אפשר לקבל כבוד של שר הצבא.

ומעתה ממשנתנו לא ידענו אלא שכר מסייע לדבר מצוה, משא"כ מחזיקי תורה לא ידענו אם אפשר שיהי' יושב בישיבה ש"מ, ולא ידע מה שמדברים שמה, וא"כ ישבע קלון מכבוד, ע"ז בא ר' יוחנן ללמד כי מכ"מ יהיה יושב בצל החכמה, ומסתמא יהיה לו כח להשיג הדברים.

[ויש להוסיף עוד מסוגיא דפסחים הנ"ל, דאותו כבוד אלוה שעתיד להשיג בעוה"ב בצל וחופה של ת"ח ולישב בישיבה ש"מ, כבר מתנוצץ עוד בעוה"ז, שהרי בהא דאיבעי להו בפסחים שם תודוס איש רומי גברא רבה הוי, או בעל אגרופין הוי, וקא פשיט מדתניא עוד זאת דריש תודוס איש רומי מה ראו חמו"ע שמסרו נפשם על קידוה"ש לכבשן האש, נשאו ק"ו מצפרדעים כו', ר"י בר אבין אמר מטיל מלאי לכיס של ת"ח הוי, דאר"י כל המטיל מלאי כו'.

ולכאורה אינו מובן, שהרי כמו שמוכיח שלא היה בעל אגרופין אלא גברא רבה מדדרש דבר ברבים, ה"נ יש להוכיח דלא עשיר נדיב לב לחוד הוי, דמה לעשיר לדרוש ברבים מה שאינו לפי כח חכמתו. אלא צ"ל דכמו שיש לו זכות לישב בישיבה ש"מ שיהא מאזין דבריהם ולא ישב בכלימה, ה"נ יש לו סיוע מן השמים גם בעוה"ז, לחדש ולדרוש איזה דבר, וכמו שיש לת"ח עצמו סיוע מן השמים לדרוש דבר בעתו לא לפי כח יגיעתו, אלא סיוע ועזר מן השמים להשיג כבוד ושמחה במענה פיו.

וזהו משל הכתוב סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני, פי' המשל דמי שיש לו מכונה לארוג לבדים רבחים וקצרים, ונמשל הרחב בסדין והקצר בחגור, והנה גם הקצרים נמכרים בכסף מלא, אכן מי שבא לקנות הרבה סחורה במחיר, ד"א לבעל המכונה ליתן לו חגור במתנה. וזהו דבר המשל כמשמעו, סדין עשתה ותמכר, שאינו בא במתנה בשו"א, אבל חגור נתנה לכנעני שקונה הרבה. וידוע מה שאי' ביבמות ד' ס"ג ב', דהתורה נמשלה לאשת חיל, ופי' הנמשל דיש שני אופני חידושי תורה, דבר רחב להקיף סוגיא עמוקה בהלכה, ודבר קצר להבין איזה מקרא ודבר על אופניו בעתו, והנה גם דבר קצר כזה אינו בא לאדם אלא במחיר יגיעה, וזהו מקחה של תורה, כדאי' בשמות רבה פ' כ"ח לקחת מתנות באדם בלקיחה נתנה לו כו', אך מי שיגע הרבה על דבר הלכה, והרי הנהו סוחר גדול לתורה, התורה נותנת לו דבר קצר בלי יגיעה וזהו במתנה בעזר אלוה. [וזהו הזכות והעזר שמשיג גם המטיל מלאי לכיס של ת"ח ויושב בצל תורה.]

ולפי זה היינו שאמר ר"י בר אבין דתודוס מטיל מלאי הוי, וחל עליו עזר אלוה להגיע לדרוש במקרא לפי ענין שבא לידו באותה שעה.

ואוסיף דבר דליכא דבר דלא רמיזא באורייתא דמשה, דזהו פי' הכתוב בפ' שמיני ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', וכלל משמעות פסוק זה אומר דרשוני, שהרי כבר עשו העדה את אשר צוה משה, והביאו אל פני או"מ, ולא חסר כלום כי אם מעשה אהרן, ומה זה הוסיף משה רבינו לאמר לישראל לעשות, וכבר בא בתו"כ בדרוש ארוך ע"ז, ויבואר ברצות ה' בחיבורי העמ"ד במקומו. אכן בתלמודין יומא ד' ה' ב', איתא דמכאן למדו דמקרא פרשה מעכב, ופי' זה הדבר זה הדיבור. ועדיין אינו מבואר לפי זה משמעות תעשו. ונראה לפי זה דה"ק משה לישראל העומדים ומצפים על כבוד ה', שיראה ע"י הקרבנות שצוה להם, תדעו אשר אם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו, היינו זה ביגיעה וזה בקיומה אז ירא לכולכם כבוד ה', גם בלי אמצעות קרבנות תשיגו כבוד אלוה, לכל אחד לפי ערכו. והרבה יש עוד לבאר ולדרוש בזה, ויעלה ויבא בחיבורי הנ"ל כאשר יגזור האל ית'.

אך עתה החילותי ראשי דברים לכבוד המסייעים להדפסה זו: כי הגדתי היום אשר בקושי עמדה לי הדפסת זה החלק הגדול בכמות מחלקים הראשונים וגם הוכרחתי לשנות את הדפוס להקל כמעט וכ"ז לא שוה לי. לולי זכות גאון קדמון ז"ל עמדה לי. והמציא לפני טיבותא סגיין מאחי ומרחמי בווילנא המלאה חסד. זה מעט וזה מעט בכדי לצרף לחשבון המלאכה. גמול של כל א' יהי' אלף פעמים ככה. בכל מילי דמעלי הבא מאלהי המערכה. ועל כולם קמו על נדיבות הגונים. הן הנה הנזכרים לטוב בראשונים. אחי הרב המופלג השנון יקר הולך את אלהים ואנשים הנגיד מ' חיים ברלין שי' אשר הרבה חסדו. גם באכסניא שלי כחין ערך כבודו. ישא ברכה בגופו ומאודו. וזרעו לברכה יהי כזית הודו. ואחריו ח"א המופלג ושלם גביר אוהב נדיבות וחסד מ' מרדכי ראבינאוויץ שי' אשר הפליא חסדו בגמ"ח סך נכון. ה' מצעדי עסקיו יכון. ובקרב אפרתי ישראל ישכון. ואחריהם הכי נכבד ואדיר בישראל. פעלו וחסדו כהררי אל. שמו וזכרו כיין אריאל. כבוד מוהר"נ הערץ גינצבורג שי' גם הוא הי' לי לעזר בגמ"ח מסוים ככל פעלו. כבוד אלוה עליו בהלו. להשיאו פרי צדקה ישוה לו: עתה עיני נשואות לה' שיוסיף חסדו עמדי. להכיר לפני אדירי עם ה' מעבדי. וממחיר הספר מהרה תשיג ידי. כדי להשיב לכל א' כחובתי וכבודי. ואברכה את ה' ועמו. אשר הי' בעוזרי מהחל ועד תומו. וסופרי ישראל כל א' ינון שמו. ישיחו בעמק וימצאו טעמו. ויוסיפו לקח איש איש לפי נועמו. והי' זה שכרי מכל עמלי. ובאור פני מלך חיים ית' אקוה פעלי. להוסיף אוני ולהיישיר חילי. להגדיל תורה בגבולי. כנפש העמוס בעבודה רבה. מברך באהבה. לכל נפש נדיבה:

יום כ"ח לחודש שנתנה בו תורה. מעשה ידינו כוננו. לפ"ק

נפתלי צבי יהודה בא"א הרב מו"ה יעקב ברלין נ"י.

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה