העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פתח העמק
פתח השני
פרק ט
ואפתח פתחא לנפשאי לסייע למסייעים לדבר מצוה למען ידעו וישכילו כמה שכרם שוה להעושה בעצמו, וימצאו לב לעשות בשמחה ובטוב עין.
תנן במכות פ"א על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיימת בשנים למה פרט הכתוב שלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף שנים מזימין את השלשה כו',
רש"א מה שנים אינן נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין כו',
רע"א לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא כאלו וא"כ ענש הכתוב לנטפל לעושי עבירה כעוברי עבירה ע"א כו"כ שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה ומה שנים נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה כך שלשה כו'.
ופרש"י בטעמו של ר"ע לא הוצרך ללמדנו זאת דממילא ידענו ששנים מזימין את השלשה שהרי השנים כשרים לכל עדיות שבתורה וממילא ידענו שאין זוממין עד שיזומו כולם שהרי כולם כאחד נעשו עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד ולא בא אלא להחמיר עליו שלא תאמר הואיל ובלאו הוא היתה עדות מתקיימת לא יעשו בו דין הזמה לימדך הכתוב שאף הוא ממקיימי דבר עכ"ל.
ולא זכיתי להבין, וכי בשביל שעדות שנים מועילות לכל עדיות ידענו שאין כח שלשה עדיף משנים, והרי לענין אומדנא דממונא אף ע"ג דאומדנא דבי תרי סגי מכ"מ אזלינן בתר דעות ואם יבאו שלשה ויאמדו שלא כן שומעין להם כדאיתא ביומא ד' פ"ג, וע"כ הא דלענין עדות אינו כן הוא משום דהקיש הכתוב שלשה לשנים.
וגם מש"כ רש"י דשלשה אינן נהרגין עד שיזומו כולן הוא פשוט משום שהן עדות א', קשה לי א"כ דרשת ר"ע ג"כ אם נמצא אחד מהן קרוב או כסול ג"כ פשוטי דשלשה כשנים מזה הסברא, והלא בבא זו ג"כ דרשת ר"ע הוא כמבואר בסנהדרין ד' ח' א' וקמיפלגי בפלוגתא דכ' יוסי ורבי אליבא דר"ע כו'.
וידעתי שיש ליישב ולהסביר פי' רש"י, אבל לולי פי' היה נראה, דבאמת יש תרי קראי בזה חדא בפ' עבודה זרה עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, וחדא בפרשה עדים זוממין עפ"י שני עדים או שלשה עדים יקום דבר, ושני פסוקים אלו לומדין זע"ז, שהרי ר"ע למד מקרא דיומת המת דנמצא א' מהן קא"פ כו' ובגמרא אמר יקום דבר במקיימי דבר הכ"מ,
וגם הא דת"ק יליף קרא דיומת המת לענין הזמה ג"כ מקרא דיקום דבר נ"ל דכתיב גבי עדים זוממין משא"כ קרא דיומת המת, וע"ז אמר ר"ע דע"כ קרא דיומת המת לא בהני דרשי מידריש דזה כבר למדנו מיקום דבר, אלא למה כתיב שלשה בפרשה דע"א גבי יומת המת להחמיר עליו כו'.
ומעתה אי מיקום דבר דמיירי בממון לא ידענו לענין מיתה שדינו ג"כ במיתה משום שרצה לסייע, דבשלמא בממון דאם הוזמו משלשין ביניהם, ונמצא מסייע להם בהזמה כמו שרצה לסייע להם בעדותן, ושייך בזה כאשר זמם לעשות וגו' גם בשלישי, וגם במה שגרמו שיתחזקו השנים בעדותן ע"כ נטפל להם בתשלומין, שיתן גם הוא חלק כדי לפטור אותם,
אבל במיתה אע"ג שרצה לסייען בעדותן, מכ"מ לא היה עולה על הדעת שימות גם הוא אם הוזמו אחרי שאינו מסייע להן במיתתו, והרי לא ביקש אלא לסייע שיתחזקו בעדותן והנה יותר מכאשר זמם נעשה לו שנהרג ממש, וגם אינו מסייע להם במותו אלא נהרג מצד עונו בעצמו. הרי למדנו מזה המקרא דגדול עונש הנטפל לע"ע כע"ע ממש להיות נענש מצד עצמו כאילו עשה בעצמו.
ולמד עוד ר"ע מה שנים נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותו בטלה, דמדכתיב יקום דבר א"א ללמוד, דאפשר בשנים שהעידו ג"כ אם נמצא א' פסול השני אתי לחייב שבועה כדין עד א' וה"ה בשלשה אם נמצא א' מהן קא"פ, אין עדות השנים בטלה, מש"ה כתיב יומת המת, ובזה ודאי בשנים אם נמצא א' קרוב או פסול עדות השני בטלה ה"נ בשלשה אע"פ שנשארו שנים עדותן בטלה, ומכאן נ"ל לכל עדיות שבתורה אפי' לעדות ממון.
נחזור לענין, דהעלה ר"ע לענין עונש המסייע דמסייע כעושה עצמו ואע"ג שלא גרע מעונש העדים כלל מכ"מ עונשו חמור ובזה האופן דרש ר"ע לענין למסייעים לעושי מצוה דלא מיבעי אם בסיוע שלהם בא להקל פעולת העושה, וממילא נגרע לפי ערך שכר העשיה שהרי לפום צערא אגרא, או אז ודאי יקבל המסייע שכר חלק זה הטורח שגרע מהעושה, אבל אם העושה עשה את שלו ולא אצל מכל עמל שעליו, ובא חבירו לסייע לו בפעולה אחרת שבתוך מעשיו, לא הייתי יודע שהנטפל אליו מקבל שכר כמו העושה בעצמו, ע"ז בא ללמוד מק"ו דמכ"מ הנטפל אליו מקבל שכרו כהעושה בעצמו, אף ע"ג שאינו מגרע שכר מהעושה כלל.
וכן הדבר בעצמו במסייעים להגדיל תורה מכספם, ואע"ג שלא גרעו עמל היוצא למלחמתה ש"ת מאומה מכ"מ כיון שנטפל אליו הרי הוא כמוהו איש לפי ערך טרחו וצערו.
וכתיב בפ' תבא ארור אשר לא יקים את דברי התורה וגו' ואיתא בירו' סוטה וברבה ס' ויקרא פ' קדושים דכמו כן להפך ברוך אשר יקים, ומפרש שם דמי שלא למד ולא לימד כו' וגרם לאחרים ללמוד ה"ה בכלל ברוך.
[והנני לבאר מקרא שמואל א' ל' כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו, ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחוק ולמשפט לישראל עד היום הזה. ואינו מדויק לשון כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב עה"כ, והכי מיבעי כי כיורד במלחמה כיושב עה"כ יחדיו יחלוקו, וכן לשון מהיום ההוא ומעלה, הי' לכתוב והלאה, וכבר נזכר דקדוק זה בב"ר פמ"ג, וגם לחק ולמשפט אינו מבואר לפי הפשט בזה המקום.
אלא נראה שמרומז כאן ענין אחר שלא מענין הפרשה כדרך נביאים כמש"כ בקדמת העמק השני, והיינו שמרומז בזה מלחמתה של תורה, ונקרא כן בלשון הכתובים בפי' חז"ל בחזית עה"פ הנה מטתו שלשלמה וגו' מגבורי מלחמה. ובספרי האזינו פי' החרש והמסגר אלף כולם עושי מלחמה, היינו מלחמתה ש"ת,
וידוע דא"א להגיע למלחמתה ש"ת בלי עזר אנשים המכלכלים, וה"ז דומה ליושבים על הכלים שבמלחמת תנופה. והנה לא נצרכנו ללמוד שכר טוב למכלכלים עבור חסדם בעוה"ז כדרך שכר גמ"ח שאוכלים פרי בעוה"ז, אבל עוד למדונו חז"ל בפסחים ד' נ"ג דהמטיל מלאי לכיס של ת"ח זוכה ויושב בישיבה ש"מ, שנ' כי בצל החכמה בצל הכסף, הרי דמקבל שכר עם בעלי תורה,
ולפי זה הי' שכר היושב על הכלים גדול משכר הלומד עצמו, שהרי יש לו שכר גם עבור ג"ח גם עבור תורה, ע"כ אמר כי כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב עה"כ, זה לפי עמלו, וזה לפי חסדו, יחדיו יחלוקו, ויהי מהיום ההוא ומעלה, בדבר שמעלה הוא ממלחמת תנופה, הייני מלחמתה ש"ת, וישימה לחוק ולמשפט, זה הכלל הוא בחק ומשפט שהוא מלחמתה ש"ת.[
ובאמת אילו ידעו המסייעים כמה גדולה פעולתן היו מוצאים לב לעשות בשמחה ובטוב עין יותר והיה ברכתן ג"כ מרובה,
וכדאיתא במדרש רות אר"י בר מריון בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם שאילו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה מוליכו אצל אביו ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו הנה הוא יוצא לקראתך בתופים ומחולות היה יוצא לקראתו ואילו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו ויצבט לה קלי כו' עגלות מפוטמות היה מאכילה, רבי כהן ור"י דסכנין בשם ר"ל לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה אליהו כותבה ומלך המשיח, והקב"ה חותם על ידיהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו,
להתברך איש איש בקרב עמו, ויחזה בחייו עולמו, וה' עליהם יהיה בתפארת עוזמו, כנפש העמוס בעבודה רבה, מברך באהבה. נפתלי צבי יהודה בא"א מוה' יעקב ברלין נ"י
פתח השלישי
פרק ז
בצאתי משערי תורה עלי קריות בישראל. הנני לחזור על דברי בחלקי' הראשונים לאשר חילם של המסייעים לדבר מצוה. ובפתח השני אות ט' הבאתי פי' המשנה דמס' מכות פ"א.
עתה הנני להוסיף דבר שעוד יתרון יש למחזיקי תורה ולהגדילה בישראל יותר מנטפל לעושי מצוה, ומתחלה אביא מאמרם ז"ל בפסחים דנ"ג דא"ר יוחנן כל המטיל מלאי לכיס ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנא' כי בצל החכמה בצל הכסף,
וכ"ה בירו' סוטה פ"ז ר"י בשם ר"ח עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנאמר כי בצל החכמה בצה"כ, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו', וברבה פ' קדושים יש קצת בנ"א.
ולכאורה ק' טובא למאי נצרכנו ראיה לזו המצוה דהחזקת תורה בפרט יותר מכלל מצות שלמד ר"ע במשנה הנ"ל.
אבל ראוי לדעת דמשמעות צל וחופה היינו כבוד וכלשון הכתוב ישעיה ד' כי על כל כבוד חופה וסוכה תהיה לצל יומם וגו'. והענין דאע"ג דשני אנשים עושים מצוה אחת בשוה ומקבלי' שכר בשוה בעולם הגמול בג"ע מ"מ אין כבוד אחד דומה לחבירו, דזה תלוי לפי כלל מעשיו והנהגתו בעולם בחיים אשר לפי זה הוא עוטה לבוש בעולם העליון, דכשם שבוז לאיש נכבד לישב במורד וללבוש פשוטים, ככה כלמה תכסה פני איש פשוט לשבת מרומים וללבוש מחלצות ולהתכבד עבור מעשה לשעה באופן שאינו מתקבל לתכונת נפשו. וזהו דכתי' בחבקוק ב' שאמר על נ"נ שבעת קלון מכבוד, כלומר שעשו לנ"נ כבוד יתר בשביל מוראו מה שאינו מתקבל לנפשו, ובזה הוא שבת קלון. ובמשלי ג' כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון, פירושו הכבוד לחכמים בא בנחלה שנאה ומתקבל הוא לו, אבל כשבא לכסילים הוא מרים קלונו שישיחו בו יושבי שער כמה אינו ראוי לזה הכבוד. וכמו כבוד ההבלי בעוה"ז כמו כן כבוד אלוה בעוה"ב אינו מתקבל לנפש כי אם לפי כחו בכלל, והיינו דאי' בב"ב דע"ה דכל אחד ואחד נכוה בחופתו של חבירו היינו שמרגיש בעצמו שאינו ראוי לזה הכבוד ליהנות מאור פני מלך חיים באותו אופן שנהנה חבירו. והנה מלכותא דרקיעא כמלכותא דארעא שאנו רואים שהמלך מחלק כבוד לאיש חיל שזכה לשכר בשם שרי הצבא ומנהיגו מלחמה לומר דבאשר המה נושאי מלכותו ובהם נושאי מלכותו ובהם תלוי עוז והדר של המלוכה, ע"כ מחלק הוא להם אותות העוז והדר לכ"א לפי אשר הצטיין במלחמה, וככה מלכותו של הקב"ה נושאת בנושאי מלחמתה ש"ת, ועל כן נקראת חרב כדאי' בשבת דף ס' על המקרא חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך דפשטיה דקרא בד"ת מיירי, וכשם שמלכותו ית' מתנשא על פי הוגי בה, ככה היא נותנת עוז והדר להם וכדכתיב עוז והדר לבושה וגו', והוא כבוד אלוה המיוחד לת"ח בפרט כדאית' בב"ב ד"ח ורבנן מאי אמר רבינא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, והשמש הוא כנוי לכבוד כדכתיב בתהלים כי שמש ומגן ה' אלהים חן וכבוד יתן ה', פי' במה נמשל השגחת ה' לשמש במה שיתן חן וכבוד כמו השמש המופיע על הדבר ומעלת חן יותר מחבירו הדומה לו באמת, וע' קדמת הראשון אות י"ד בבאור אותו מקרא.
ואחר כ"ז נתבאר מאמרם בפסחים הנ"ל דקמ"ל דגדול כבוד מחזיקי תורה, שמתקבל עליהם כבוד ת"ח עצמם ושפיר מביא ראיה מקרא כי בצל החכמה בצה"כ, והכי מביא מקרא הירו' הנ"ל ומוסיף מקרא דעץ חיים וגו' ותומכיה מאושר, ומשמעות אישור הוא כבוד מפי אחרים [ומעתה מיושב מה שהקשיתי מה העלה ר' יוחנן בשכר מחזיקי התורה על הא דתנן במס' מכות דמסייעים לעושי מצות מקבלים שכר כמקיימי המצות,
אבל לדברינו מיושב, דמתחילה יש לדעת דאע"ג שאי אפשר להשיג שכר עוה"ב וכדכתיב עין לא ראתה וגו', מ"מ יש לנו להמשילו לשכר המלוכה למי שראוי. והנה יש שני אופני שכר המלוכה, אחד הוא שכר למי שעושה טוב בענייני מדינה, שנותן לו המלך איזו מתנה במעות וכדומה, וזה אינו שייך לכבוד כלל, והשני הוא למי שעובד בחרבו, והוא עשה דבר גבורה במלחמה, שהמלך מגביהו לשר הצבא, וזהו כבוד נעלה ג"כ.
וכן שכר מצות הוא עונג בלי כבוד לשבת בישיבה של מעלה, משא"כ ת"ח שיושבים בישיבה ש"מ. מעתה השכר של מצות, פשוט שלכל אדם הוא יכול להגיע כמו שכר מדיני של מלך בו"ד, משא"כ שכר של תורה שהוא כבוד בישיבה ש"מ, ודאי שלא כל אדם ראוי לקבלו, כמו שלא כל איש חיל אפשר לקבל כבוד של שר הצבא.
ומעתה ממשנתנו לא ידענו אלא שכר מסייע לדבר מצוה, משא"כ מחזיקי תורה לא ידענו אם אפשר שיהי' יושב בישיבה ש"מ, ולא ידע מה שמדברים שמה, וא"כ ישבע קלון מכבוד, ע"ז בא ר' יוחנן ללמד כי מכ"מ יהיה יושב בצל החכמה, ומסתמא יהיה לו כח להשיג הדברים.
[ויש להוסיף עוד מסוגיא דפסחים הנ"ל, דאותו כבוד אלוה שעתיד להשיג בעוה"ב בצל וחופה של ת"ח ולישב בישיבה ש"מ, כבר מתנוצץ עוד בעוה"ז, שהרי בהא דאיבעי להו בפסחים שם תודוס איש רומי גברא רבה הוי, או בעל אגרופין הוי, וקא פשיט מדתניא עוד זאת דריש תודוס איש רומי מה ראו חמו"ע שמסרו נפשם על קידוה"ש לכבשן האש, נשאו ק"ו מצפרדעים כו', ר"י בר אבין אמר מטיל מלאי לכיס של ת"ח הוי, דאר"י כל המטיל מלאי כו'.
ולכאורה אינו מובן, שהרי כמו שמוכיח שלא היה בעל אגרופין אלא גברא רבה מדדרש דבר ברבים, ה"נ יש להוכיח דלא עשיר נדיב לב לחוד הוי, דמה לעשיר לדרוש ברבים מה שאינו לפי כח חכמתו. אלא צ"ל דכמו שיש לו זכות לישב בישיבה ש"מ שיהא מאזין דבריהם ולא ישב בכלימה, ה"נ יש לו סיוע מן השמים גם בעוה"ז, לחדש ולדרוש איזה דבר, וכמו שיש לת"ח עצמו סיוע מן השמים לדרוש דבר בעתו לא לפי כח יגיעתו, אלא סיוע ועזר מן השמים להשיג כבוד ושמחה במענה פיו.
וזהו משל הכתוב סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני, פי' המשל דמי שיש לו מכונה לארוג לבדים רבחים וקצרים, ונמשל הרחב בסדין והקצר בחגור, והנה גם הקצרים נמכרים בכסף מלא, אכן מי שבא לקנות הרבה סחורה במחיר, ד"א לבעל המכונה ליתן לו חגור במתנה. וזהו דבר המשל כמשמעו, סדין עשתה ותמכר, שאינו בא במתנה בשו"א, אבל חגור נתנה לכנעני שקונה הרבה. וידוע מה שאי' ביבמות ד' ס"ג ב', דהתורה נמשלה לאשת חיל, ופי' הנמשל דיש שני אופני חידושי תורה, דבר רחב להקיף סוגיא עמוקה בהלכה, ודבר קצר להבין איזה מקרא ודבר על אופניו בעתו, והנה גם דבר קצר כזה אינו בא לאדם אלא במחיר יגיעה, וזהו מקחה של תורה, כדאי' בשמות רבה פ' כ"ח לקחת מתנות באדם בלקיחה נתנה לו כו', אך מי שיגע הרבה על דבר הלכה, והרי הנהו סוחר גדול לתורה, התורה נותנת לו דבר קצר בלי יגיעה וזהו במתנה בעזר אלוה. [וזהו הזכות והעזר שמשיג גם המטיל מלאי לכיס של ת"ח ויושב בצל תורה.]
ולפי זה היינו שאמר ר"י בר אבין דתודוס מטיל מלאי הוי, וחל עליו עזר אלוה להגיע לדרוש במקרא לפי ענין שבא לידו באותה שעה.
ואוסיף דבר דליכא דבר דלא רמיזא באורייתא דמשה, דזהו פי' הכתוב בפ' שמיני ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', וכלל משמעות פסוק זה אומר דרשוני, שהרי כבר עשו העדה את אשר צוה משה, והביאו אל פני או"מ, ולא חסר כלום כי אם מעשה אהרן, ומה זה הוסיף משה רבינו לאמר לישראל לעשות, וכבר בא בתו"כ בדרוש ארוך ע"ז, ויבואר ברצות ה' בחיבורי העמ"ד במקומו. אכן בתלמודין יומא ד' ה' ב', איתא דמכאן למדו דמקרא פרשה מעכב, ופי' זה הדבר זה הדיבור. ועדיין אינו מבואר לפי זה משמעות תעשו. ונראה לפי זה דה"ק משה לישראל העומדים ומצפים על כבוד ה', שיראה ע"י הקרבנות שצוה להם, תדעו אשר אם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו, היינו זה ביגיעה וזה בקיומה אז ירא לכולכם כבוד ה', גם בלי אמצעות קרבנות תשיגו כבוד אלוה, לכל אחד לפי ערכו. והרבה יש עוד לבאר ולדרוש בזה, ויעלה ויבא בחיבורי הנ"ל כאשר יגזור האל ית'.
אך עתה החילותי ראשי דברים לכבוד המסייעים להדפסה זו: כי הגדתי היום אשר בקושי עמדה לי הדפסת זה החלק הגדול בכמות מחלקים הראשונים וגם הוכרחתי לשנות את הדפוס להקל כמעט וכ"ז לא שוה לי. לולי זכות גאון קדמון ז"ל עמדה לי. והמציא לפני טיבותא סגיין מאחי ומרחמי בווילנא המלאה חסד. זה מעט וזה מעט בכדי לצרף לחשבון המלאכה. גמול של כל א' יהי' אלף פעמים ככה. בכל מילי דמעלי הבא מאלהי המערכה. ועל כולם קמו על נדיבות הגונים. הן הנה הנזכרים לטוב בראשונים. אחי הרב המופלג השנון יקר הולך את אלהים ואנשים הנגיד מ' חיים ברלין שי' אשר הרבה חסדו. גם באכסניא שלי כחין ערך כבודו. ישא ברכה בגופו ומאודו. וזרעו לברכה יהי כזית הודו. ואחריו ח"א המופלג ושלם גביר אוהב נדיבות וחסד מ' מרדכי ראבינאוויץ שי' אשר הפליא חסדו בגמ"ח סך נכון. ה' מצעדי עסקיו יכון. ובקרב אפרתי ישראל ישכון. ואחריהם הכי נכבד ואדיר בישראל. פעלו וחסדו כהררי אל. שמו וזכרו כיין אריאל. כבוד מוהר"נ הערץ גינצבורג שי' גם הוא הי' לי לעזר בגמ"ח מסוים ככל פעלו. כבוד אלוה עליו בהלו. להשיאו פרי צדקה ישוה לו: עתה עיני נשואות לה' שיוסיף חסדו עמדי. להכיר לפני אדירי עם ה' מעבדי. וממחיר הספר מהרה תשיג ידי. כדי להשיב לכל א' כחובתי וכבודי. ואברכה את ה' ועמו. אשר הי' בעוזרי מהחל ועד תומו. וסופרי ישראל כל א' ינון שמו. ישיחו בעמק וימצאו טעמו. ויוסיפו לקח איש איש לפי נועמו. והי' זה שכרי מכל עמלי. ובאור פני מלך חיים ית' אקוה פעלי. להוסיף אוני ולהיישיר חילי. להגדיל תורה בגבולי. כנפש העמוס בעבודה רבה. מברך באהבה. לכל נפש נדיבה:
יום כ"ח לחודש שנתנה בו תורה. מעשה ידינו כוננו. לפ"ק
נפתלי צבי יהודה בא"א הרב מו"ה יעקב ברלין נ"י.