העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פתח העמק · פתח השני
פרק ט
ואפתח פתחא לנפשאי לסייע למסייעים לדבר מצוה למען ידעו וישכילו כמה שכרם שוה להעושה בעצמו, וימצאו לב לעשות בשמחה ובטוב עין.
תנן במכות פ"א על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיימת בשנים למה פרט הכתוב שלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף שנים מזימין את השלשה כו',
רש"א מה שנים אינן נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין כו',
רע"א לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא כאלו וא"כ ענש הכתוב לנטפל לעושי עבירה כעוברי עבירה ע"א כו"כ שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה ומה שנים נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה כך שלשה כו'.
ופרש"י בטעמו של ר"ע לא הוצרך ללמדנו זאת דממילא ידענו ששנים מזימין את השלשה שהרי השנים כשרים לכל עדיות שבתורה וממילא ידענו שאין זוממין עד שיזומו כולם שהרי כולם כאחד נעשו עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד ולא בא אלא להחמיר עליו שלא תאמר הואיל ובלאו הוא היתה עדות מתקיימת לא יעשו בו דין הזמה לימדך הכתוב שאף הוא ממקיימי דבר עכ"ל.
ולא זכיתי להבין, וכי בשביל שעדות שנים מועילות לכל עדיות ידענו שאין כח שלשה עדיף משנים, והרי לענין אומדנא דממונא אף ע"ג דאומדנא דבי תרי סגי מכ"מ אזלינן בתר דעות ואם יבאו שלשה ויאמדו שלא כן שומעין להם כדאיתא ביומא ד' פ"ג, וע"כ הא דלענין עדות אינו כן הוא משום דהקיש הכתוב שלשה לשנים.
וגם מש"כ רש"י דשלשה אינן נהרגין עד שיזומו כולן הוא פשוט משום שהן עדות א', קשה לי א"כ דרשת ר"ע ג"כ אם נמצא אחד מהן קרוב או כסול ג"כ פשוטי דשלשה כשנים מזה הסברא, והלא בבא זו ג"כ דרשת ר"ע הוא כמבואר בסנהדרין ד' ח' א' וקמיפלגי בפלוגתא דכ' יוסי ורבי אליבא דר"ע כו'.
וידעתי שיש ליישב ולהסביר פי' רש"י, אבל לולי פי' היה נראה, דבאמת יש תרי קראי בזה חדא בפ' עבודה זרה עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, וחדא בפרשה עדים זוממין עפ"י שני עדים או שלשה עדים יקום דבר, ושני פסוקים אלו לומדין זע"ז, שהרי ר"ע למד מקרא דיומת המת דנמצא א' מהן קא"פ כו' ובגמרא אמר יקום דבר במקיימי דבר הכ"מ,
וגם הא דת"ק יליף קרא דיומת המת לענין הזמה ג"כ מקרא דיקום דבר נ"ל דכתיב גבי עדים זוממין משא"כ קרא דיומת המת, וע"ז אמר ר"ע דע"כ קרא דיומת המת לא בהני דרשי מידריש דזה כבר למדנו מיקום דבר, אלא למה כתיב שלשה בפרשה דע"א גבי יומת המת להחמיר עליו כו'.
ומעתה אי מיקום דבר דמיירי בממון לא ידענו לענין מיתה שדינו ג"כ במיתה משום שרצה לסייע, דבשלמא בממון דאם הוזמו משלשין ביניהם, ונמצא מסייע להם בהזמה כמו שרצה לסייע להם בעדותן, ושייך בזה כאשר זמם לעשות וגו' גם בשלישי, וגם במה שגרמו שיתחזקו השנים בעדותן ע"כ נטפל להם בתשלומין, שיתן גם הוא חלק כדי לפטור אותם,
אבל במיתה אע"ג שרצה לסייען בעדותן, מכ"מ לא היה עולה על הדעת שימות גם הוא אם הוזמו אחרי שאינו מסייע להן במיתתו, והרי לא ביקש אלא לסייע שיתחזקו בעדותן והנה יותר מכאשר זמם נעשה לו שנהרג ממש, וגם אינו מסייע להם במותו אלא נהרג מצד עונו בעצמו. הרי למדנו מזה המקרא דגדול עונש הנטפל לע"ע כע"ע ממש להיות נענש מצד עצמו כאילו עשה בעצמו.
ולמד עוד ר"ע מה שנים נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותו בטלה, דמדכתיב יקום דבר א"א ללמוד, דאפשר בשנים שהעידו ג"כ אם נמצא א' פסול השני אתי לחייב שבועה כדין עד א' וה"ה בשלשה אם נמצא א' מהן קא"פ, אין עדות השנים בטלה, מש"ה כתיב יומת המת, ובזה ודאי בשנים אם נמצא א' קרוב או פסול עדות השני בטלה ה"נ בשלשה אע"פ שנשארו שנים עדותן בטלה, ומכאן נ"ל לכל עדיות שבתורה אפי' לעדות ממון.
נחזור לענין, דהעלה ר"ע לענין עונש המסייע דמסייע כעושה עצמו ואע"ג שלא גרע מעונש העדים כלל מכ"מ עונשו חמור ובזה האופן דרש ר"ע לענין למסייעים לעושי מצוה דלא מיבעי אם בסיוע שלהם בא להקל פעולת העושה, וממילא נגרע לפי ערך שכר העשיה שהרי לפום צערא אגרא, או אז ודאי יקבל המסייע שכר חלק זה הטורח שגרע מהעושה, אבל אם העושה עשה את שלו ולא אצל מכל עמל שעליו, ובא חבירו לסייע לו בפעולה אחרת שבתוך מעשיו, לא הייתי יודע שהנטפל אליו מקבל שכר כמו העושה בעצמו, ע"ז בא ללמוד מק"ו דמכ"מ הנטפל אליו מקבל שכרו כהעושה בעצמו, אף ע"ג שאינו מגרע שכר מהעושה כלל.
וכן הדבר בעצמו במסייעים להגדיל תורה מכספם, ואע"ג שלא גרעו עמל היוצא למלחמתה ש"ת מאומה מכ"מ כיון שנטפל אליו הרי הוא כמוהו איש לפי ערך טרחו וצערו.
וכתיב בפ' תבא ארור אשר לא יקים את דברי התורה וגו' ואיתא בירו' סוטה וברבה ס' ויקרא פ' קדושים דכמו כן להפך ברוך אשר יקים, ומפרש שם דמי שלא למד ולא לימד כו' וגרם לאחרים ללמוד ה"ה בכלל ברוך.
[והנני לבאר מקרא שמואל א' ל' כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו, ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחוק ולמשפט לישראל עד היום הזה. ואינו מדויק לשון כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב עה"כ, והכי מיבעי כי כיורד במלחמה כיושב עה"כ יחדיו יחלוקו, וכן לשון מהיום ההוא ומעלה, הי' לכתוב והלאה, וכבר נזכר דקדוק זה בב"ר פמ"ג, וגם לחק ולמשפט אינו מבואר לפי הפשט בזה המקום.
אלא נראה שמרומז כאן ענין אחר שלא מענין הפרשה כדרך נביאים כמש"כ בקדמת העמק השני, והיינו שמרומז בזה מלחמתה של תורה, ונקרא כן בלשון הכתובים בפי' חז"ל בחזית עה"פ הנה מטתו שלשלמה וגו' מגבורי מלחמה. ובספרי האזינו פי' החרש והמסגר אלף כולם עושי מלחמה, היינו מלחמתה ש"ת,
וידוע דא"א להגיע למלחמתה ש"ת בלי עזר אנשים המכלכלים, וה"ז דומה ליושבים על הכלים שבמלחמת תנופה. והנה לא נצרכנו ללמוד שכר טוב למכלכלים עבור חסדם בעוה"ז כדרך שכר גמ"ח שאוכלים פרי בעוה"ז, אבל עוד למדונו חז"ל בפסחים ד' נ"ג דהמטיל מלאי לכיס של ת"ח זוכה ויושב בישיבה ש"מ, שנ' כי בצל החכמה בצל הכסף, הרי דמקבל שכר עם בעלי תורה,
ולפי זה הי' שכר היושב על הכלים גדול משכר הלומד עצמו, שהרי יש לו שכר גם עבור ג"ח גם עבור תורה, ע"כ אמר כי כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב עה"כ, זה לפי עמלו, וזה לפי חסדו, יחדיו יחלוקו, ויהי מהיום ההוא ומעלה, בדבר שמעלה הוא ממלחמת תנופה, הייני מלחמתה ש"ת, וישימה לחוק ולמשפט, זה הכלל הוא בחק ומשפט שהוא מלחמתה ש"ת.[
ובאמת אילו ידעו המסייעים כמה גדולה פעולתן היו מוצאים לב לעשות בשמחה ובטוב עין יותר והיה ברכתן ג"כ מרובה,
וכדאיתא במדרש רות אר"י בר מריון בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם שאילו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה מוליכו אצל אביו ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו הנה הוא יוצא לקראתך בתופים ומחולות היה יוצא לקראתו ואילו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו ויצבט לה קלי כו' עגלות מפוטמות היה מאכילה, רבי כהן ור"י דסכנין בשם ר"ל לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה אליהו כותבה ומלך המשיח, והקב"ה חותם על ידיהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו,
להתברך איש איש בקרב עמו, ויחזה בחייו עולמו, וה' עליהם יהיה בתפארת עוזמו, כנפש העמוס בעבודה רבה, מברך באהבה. נפתלי צבי יהודה בא"א מוה' יעקב ברלין נ"י