שערי תשובה · זלמנוביץ הרכין ראשו
"מה אספר לך אדון לוי... איך להגדיר זאת במילים אינני יודע. אולי מן הראוי שאשאף עוד קצת אויר לריאות, ואלגום עוד טיפת יין, כדי שאמצא את המילים הנכונות לספר ולתאר לקוטפי הסיפורים שלך, כיצד חזרתי בתשובה".
כך פתח את סיפורו מר יגאל רפאלי, מהנדס במקצועו, ואחד מן המוחות היותר מבריקים בתעשיה הישראלית, אשר ידיו לו רב בפיתוחים טכנולוגיים חובקי עולם. איש לא כל כך צעיר מיודענו המהנדס, אב לשלושה ילדים נשואים, סב לשישה נכדים, אשר למרות גילו המפואר, 70, הוא חיוני וזריז להפליא, ועדין עובד כאחד הנמרים הצעירים במכמני אותה תעשיה עלומה, שהשתיקה יפה לה, ובודאי שעודף הסקרנות שלנו לדעת מה הוא בדיוק עושה שם, איננה כרטיס כניסה להציץ פנימה, לרזים הכי צפונים של המדינה.
אז ברשותכם, נמשיך לדשדש במדמנת הסקרנות המיותרת, ונמשיך בסיפור.
כן מיסטר רפאלי, אני אשמח כמובן לשמוע כיצד חזרת בתשובה, אם כי עליך לדעת שאני סוס זקן ישיש וסב, ולא אגזים אם אומר לך, ששמעתי בחיי כמה מאות סיפורים של בעלי תשובה, מיוחדים פחות, מיוחדים יותר, ומכיון שפינקסיי גדושים עד אפס מקום בהמון סיפורים מצויינים, סיפורך חייב להיות דובדבן. עם כל הכבוד להתרגשותך, ולריאותיך הסופגות מלוא אויר צלול כיין, את סידרי העדיפויות - מה יפורסם - לשמחתי, אני קובע.
"נו, נו, מכובדי, כבר סיפרו לי עליך כמה לשונות טובות שאתה גם מסיפור אנמי לחלוטין, חסר חיים וצבע, מסוגל לעשות לטיל בליסטי, ותסלח לי שאני קצת עוקץ אותך...".
עד כאן המהנדס רפאלי, אחוז היטב במיקרופון, הבט אל פני הקוראים הסקרנים וקרא את איגרת התשובה הפרטית שלך. נכנסנו להאזנה.
"ובכן הרב לוי, עד לפני חמש שנים, כלומר בהיותי בגיל 65, הייתי חילוני לחלוטין, מנותק לחלוטין מהווי הבית היהודי השורשי, שריקמת נשמתו עשויה משבתות וימים טובים, תפילות ותהילים, והמון דבקות בקב"ה. בניגוד להרבה גיבורי עולם התשובה כמוך למשל, לא צדו אותי ברשתות - האינטלקט בסמינרי ערכים ושות'. בניגוד לרבים וטובים, לא צנחתי ממצוקי תאילנד אל סלעי הואדיות בריסוק אברים כדי להכיר את הבורא, ואף אריה טורף לא איים לבלעני בשאגת רעבונו במצולות איזה ג'ונגל, כדי שאשמיע "הצילו" לאבא שבשמים. גם לא זכיתי לחלום איזה חלום מבעית ומפחיד שיעוררני, ואפילו לא חלום מתוק וחביב על אליהו הנביא או על רבי עקיבא ורשב"י, שישמחני. שומכלום. אין בציקלוני אפילו לא זנב-זנבה של תאונת דרכים קטלנית שבסופה המכונית נמחצה לחלוטין, והשתרבבתי ממנה - איכשהו עם כמה שריטות וצלע אחת שבורה. גם אני מכיר את הסיפורים הללו, והחזרה בתשובה שלי, לא באה משם, לא ולא. היא אפילו לא מתובלת בדרמות הצבעוניות הללו. זה מה יש".
נו, נו, מכובדי זה כבר נשמע מעניין, אולי יצא לך לפגוש מלאך תכול-כנפיים בפאתי איזה מגרש חניה ברמת-אביב.
"אתה צוחק עלי?!".
לא ולא. בוא נמשיך, אני בהחלט נידבק להומור הבריא שלך אדון רפאלי.
"אנחנו גרים בשכונה חביבה וממוצעת בעיר חופשית במרכז הארץ. אני, מחוץ למקצוע שלי, השקעתי 40 שנים מחיי במאבק ב"כפייה הדתית" במסגרת תנועה פוליטית. יכולת למצוא אותי בהפגנות שלהם, מחזיק שלטים, צועק. יכולת לקרוא אותי במדור המכתבים למערכת עולה וסונט בעולם החרדי, בז לכל דבר שבקדושה. אודה ולא אבוש, אף ממון רב תרמתי בנפש חפצה, כדי לממן עתירות לבג"צ נגד מוסדות הדת וראשיהם, פה ושם אף רואיינתי באמצעי התקשורת, ותקפתי ללא מעצור בלשוני כל מה שנודף ממנו רוח יהדות. יתירה על כך, כשהייתי מהלך ברחובות קרייה ורואה את בני התורה על חליפותיהם ומגבעותיהם, הייתי בז להם, הם דמו בעיני ליושבי המערות ילידי שבטים, ולפרימיטיביים. אתה בוודאי מכיר את כל הקלישאות הנבובות שמדביקים לחרדים, אותם מרוחקים השכם והערב. הייתי חבר אף בכמה עמותות ששמו לעצמן מטרה לעקוב ולבלוש ולנבור אחרי כל פעילות חרדית באזורי הפריפריה, ולבלום אותה באיבה. הייתי חלק מאותם אלה שחרדו מן ההתעצמות של החרדים, והנבואות השחורות שהם ינהלו את המדינה ביום מן הימים - הדירו שינה מעיני. כמה מחברי הטובים, מפורסמים בארצינו כמי שמסרו נפשם על ביזוי הדת. בוא לא נאריך, השמאלנות והאנטי-דת שלי הרי הן פרושות לפניך, ואגב כך, מרוב שבזתי לדת ולנוטריה, מעולם לא הכרתי - הכרות אישית אף יהודי חרדי, ואם נקלעתי לפורום שכזה הייתי משמיע את דברי, סונט, תוקף, משפיל, מעליב ומיד אח"כ נעלם. לא היה לי רצון לשמוע את תשובותיהם וגם אם שמעתי פה ושם הסברים, לא התייחסתי אליהם כלל וכלל. תכל'ס, הייתי שמאלן פעיל, נמרץ ושופע התלהבות, דבק במשימה אידיאולוגית זו, שהזדהיתי עמה בכל נימי נפשי, עד לפני חמש שנים".
מר רפאלי, תרשה לי לומר שאני סקרן עד למטה משורשי שערותי. חפצי לדעת מי הפיל אותך ברשת, ומה סוד תיחכומו של הצייד הרוחני שלך, שהקב"ה ישמרהו ויחייהו?
"לא מתוחכם ולא שנון, ואפילו לא צייד. אך ענין קטן לפני כן. אנחנו גרים בבנין ובו ארבע דירות גדולות. אנחנו גרים בקומת הקרקע, והשכן דלת ממולי החליט לפני חמש שנים וחודשיים למכור את דירתו. ומי הקונה? בוודאי תנחש בקלות".
בהחלט, יהודי חרדי, קלאסי, ועכשיו תן לי שתי נקודות ופרס תנחומים.
"קח ארבע נקודות ופרס גדול. הנה נחתו להם בני משפחת זלמנוביץ בנחיתה רכה ארבעה מטר לידי. זוג הורים צעירים ושני תינוקות. קיבלתי הלם לא קל, אבל נאמן להשקפתי, החלטתי להתעלם מהזלמנוביצים, מה לי ולהם, אני בשלי והם בשלהם. מפעם לפעם כשנפגשנו במדרכה, בחצר, זלמנוביץ קידם אותו בברכת "בוקר טוב" או "ערב טוב", ואני בלעתי את הלשון. התייחסתי אליו כמו אל אויר - ובקושי הנהנתי לו בחצי ראש".
"ערב אחד צילצול בדלת, אני פותח. הנה מולי - בשידור חי - זלמנוביץ הצעיר, ובידו שקית נייר חומה. "ערב טוב, אני יכול לשוחח עמך" ביקש. נו, עם כל סלידתי מחרדים, הכנסתי אותו לסלון ונכנסתי להקשבה. "מכובדי אדון רפאלי, אני רוצה לסגור מרפסת ולהקים פרגולה בחצר הגשתי תוכניות לעיריה, וכדי לזרז את ההליכים ולפשטם, אני מבקש את אישורך. יש כאן מפות עם תכנון אדירכלי מסודר, אין כאן חריגות אין כאן סטיות מן החוק. אודה לך מקרב לב אם תחתום על התוכניות" כך ביקש.
"רק ריבונו של עולם יודע, מה התחולל בקירבי. זעם עצור פיעפע בריאותיי, טינה בת יותר מ-40 שנה ביקשה להתפרץ החוצה כמו לבה יוקדת המאיימת לבלוע עולם ומלואו. הרגשתי כאילו היהודי הצעיר הזה ,עם הזקן הקצוץ, החליפה השחורה והמגבעת, הוא נציגם של החרדים עלי-אדמות, והנה הוא פולש לד' אמותי ומבקש לכבוש אותי ואת כל אשר לי, כפי התכנון הלוגיסטי הנורא, של "הפרוטוקולים של זקני ציון". הבחורצי'ק הביט בי בעיניים מבוישות, מבטו מושפל עם הרבה כבוד כלפיי והכנעה. אך ייחסתי זאת לחלק האפל והרע שלו, וכי כנראה הוא מסתיר תחת עור הכבש, את תאוות הטרף של הנמר. כך חשבתי.
"מכאן ואילך אדון לוי, הפך המפגש ביני לבין זלמנוביץ, למסע השפלה בן 10 דקות. מה לא אמרתי לו, בצורה הכי בוטה, הכי תקיפה, הכי משפילה, הכי מעליבה, כולי רושף וזועף. כולי עברה וזעם נגד הנציג של העולם והמימסד החרדי שנוא נפשי.
"למה באתם בכלל לכאן? למה לא נשארתם בבני ברק? אתם פרזיטים, אתם לא משרתים בצבא, אתם הורסים את המדינה. כל מה שהיה לי בלב, בריאות, בלבלב, בכליות, ה-כ-ל שפכתי עליו בקיתונות של כעס מחד, ומאידך בהתלהבות אדירה כמו נחשול עצום בים סוער המאיים לכבוש את החוף. וככל שהשפלתי והבכתי אותו, התחזקתי באמונתי הפנימית היוקדת שכל מילה שלי היא יהלום נוצץ. ומשפטיי המנוסחים היטב מייצרים נאום קטלני שאין גדול כמוהו, ואחרי שאביס אותו את הזלמנוביץ הזה, הוא כבר יעוף מפה לכל הרוחות וייעלם מן השכונה השקטה והחופשית שלנו.
"וכאן אדון לוי, בנקודת הסיום של המיתקפה הקטלנית והמתלהמת שלי, הביט בי זלמנוביץ הצעיר, במבט מבוייש אך חודר, התרומם מן הכסא, הרכין ראשו לעברי ואמר לי במילים ביישניות אך נוקבות תהומות": "ברך אותי מר רפאלי, ברך אותי שהקב"ה יתן לי התלהבות כמו שלך בעבודת ה', שיתן לי הקב"ה אמונה תמימה בו ובתורתו כפי שאתה מאמין באידיאולוגיה שלך עד נימיך דמך הדקיקים. ברכני אדון רפאלי שארגיש בצידקת דרכי כיהודי דתי, כפי שאתה מרגיש בדרכך, ושלא אאבד את חיוניותי ועוצמתי עד גיל זיקנה ושיבה כמו שיש בך שכני היקר" כך אמר.
"אתה קולט אדון "קוטף סיפור"? הזלמנוביץ הזה התחנן שאברכו שהוא יזכה ללהט שיש בי, לעוצמה שיש בי בסלילת האידיאות הנבובות שיש לי, ובכל כך הרבה תמימות ופשטות, ענווה ושיפלות, עד שחשתי שהמילים שלו משספות את מעי ההומים, ואת ליבי האכזר, ובעיקר את היצר הרע והנורא המוליך אותי שולל בדרכיו המתעתעות.
"זלמנוביץ ניפנה ויצא, וברכני ב"לילה טוב". אבל לא היה לי לילה, ולא היה לי טוב. נשארתי יושב המום על הכורסא ומשחזר פעם אחר פעם, את אותן 10 דקות נדירות בהן אני מקלל, הוא מברך, אני מעליב, הוא מלטף. לפנות בוקר נרדמתי, ולא הלכתי לעבודה. בצהרים התעוררתי, מובס, שבור, מושפל, אך אין ספק, קליפה קטנה של רוע נשרה ממני, ורוח שברירית אך נעימה של אמונה חדרה לתוכי. כן, גם רוח מתוקה של סימפטיה החלה לקנות שביתה בליבי כלפי הזלמנוביצים. זהו, ידידי התעייפתי, אין לי מה לחדש. מאותו לילה אימתני ומביש התחלתי להתקרב, להתענין, להסתקרן. זלמנוביץ היה לי למצפן, למורה דרך, לידיד נפש, לרב. אני שואל והוא משיב. אני חוקר והוא מסביר. שיהיה בריא, יודע הכל. הוא בן 25 תלמיד חכם, ואני עם הארץ בן 65 העושה את צעדיו הראשונים בעולם המופלא של הקב"ה, עולם שנכנסים אליו עם מפתח ההשראה של תיקון המידות והענווה שאין לה קץ. ועכשיו בכנות, שמעת בחייך סיפור תשובה שכזה?".
פרי קטן
התלהבות של הרשעים
אחד הפרושים המדהימים של המילים "עם-לבן-גרתי" - ולא למדתי ממעשיו הרעים, (רש"י) רוצה לומר לא למדתי מהתלהבותו ודבקותו העצומה לעשות את עבירותיו "והלוואי" התחנן יעקב אבינו "שהייתי מסגל לעצמי התלהבות ושמחה לעשות את מצוות אלוקי, כפי שאחי עשיו עושה עבירותיו".
הנה כי כן, הקינאה החיובית הזו ברשעים, בהתלהבותם, יש בה סוד טמיר, אשר מצליח לפוגג ולפורר כאלה שמוסרים נפשם לקעקע את יסודות הדת. וכל מילה מיותרת.
ובאמת, עם כל הכבוד לניסיון שלי כעתונאי ואיש ציבור, סיפור תשובה כזה עוד לא שמעתי. שתהנו.