שערי תשובה · תשובת המשקל
זה מתרחש אצלי יותר מדי פעמים, לפחות פעם פעמיים ביום, אם אני מגיע לארוע רב משתתפים זה אפילו חורג מן הנורמה. יושב לתומי ליד שולחן צדדי וממתין כמו כולם שתתחיל החופה או הדרשה, או הארוחה. יש דייקנים, יש פחות. מעיין בספר מוסר קטן, בחצי-עין מחפש מכר או ידיד קרוב, ואז כמו במתכונת קבועה מתיישב לידי, אברך, או בעל-בית, או אפילו רב חשוב, לוחץ את ידי בחום רב, אומר לי בטון ובאינטונציה הכל כך מוכרים לי: "הרב לוי, אתה לא תאמין כמה זמן אני מחפש אותך... יש לי שאלה לשאול אותך שמנקרת בראשי המון זמן".
ובאופן שיטתי, שיגרתי, לקוני משהו, אני מודיע לבר-שיחי היקר "אל תתאמץ לשאול, חבל על המאמץ, אני אחסוך לך את השאלה, כי ברור לי מה אתה הולך לשאול".
הלה פוער למולי שתי עיניים ימניות, מלוטפות באהבה ובחיבה כלפי, ושואל "מה נחה עליך רוח הקודש, או משהו כזה?".
התשובה שלי בדרך כלל מנוסחת כך: "לא נחה עלי רוח הקודש, או משהו כזה. ובכן אתה רוצה לשאול אותי: תגיד לי אדון לוי, כל הסיפורים האלה שאני קורא בעתון - בספר - בעלוני בית כנסת פה ושם, תגיד הכל זה אמיתי?"
בר שיחי מתיישב לו מחוייך עטוף בענן מבוכה מתוק, מוזג כוס מיץ תפוזים חוכך כף ידו בזקנו המאפיר ולוחש "נכון ממש הוצאת לי את המילים מהפה, אבל באמת תגיד לי אדון לוי, כל הסיפורים האלה שאני קורא בעיתון ובספרים שלך, תגיד זה הכל אמיתי?".
לוקח המון אויר לריאות ומוציא מפי את התשובה הכי אהובה עלי, וכמובן הכי הכי אמיתית.
"תראה כבוד הרב, הלוואי, הלוואי והייתי כזה מוכשר להמציא סיפורים נהדרים כאלה. מה לעשות, הקב"ה לא חנן אותי ביכולת המצאה ובדמיונות מפותחים, ורק סיפורים שמתגלגלים לפתחי מיהודים כמוך, אני יושב לכתבם בסיגנון שלי שחנני ה', זה הכל...".
בר שיחי לוגם את מיץ התפוזים לא לפני שהשמיע "שהכל נהיה בדברו" שצריך מכשיר שמיעה מתקדם כדי לקלוט מה אמר, ואז הוא משמיע לעברי את המונולוג הבא: "תאמין לי, יש לי סיפור ענק לספר לך, שנה שלמה הוא טמון אצלי עמוק בראש, ואני רק מחכה להזדמנות פז לתת לך אותו, לדעתי הוא יכול להתאים לספר הבא שלך". ואני מחייך לעצמי את החיוך הכל כך מוכר.
פתאום הוא מגלה כמו כל אחד מאיתנו כי באמתחתו יש כמה סיפורים נהדרים ומרתקים על השגחה מופלאה, עם סוף מרגש ואמצע דומע. ואיזה מזל נפלא, וכמה הוא מאושר שהסופר נחת לו כמו מתנה עטופה צלופן מן השחקים, היישר לברכיו הנרעדות מהתרגשות.
"אתה רוצה לשמוע?" הוא שואל ואני מהנהן וכמו תמיד מטה אוזני כאפרכסת, כי סיפור טוב אסור לפספס, הקליינטים הרי ממתינים בסופשבוע עם המון תיאבון למאפה ספרותי חדש, הישר מן התנור היצירתי.
"אז ככה, יש לי תלמיד, שהוא גם ידיד, בעל בית חמוד וטוב, אשר 20 שנים בא לשמוע את שיעורי בשעות הערב בבית הכנסת השכונתי, הוא ממש יד ימיני, הבנאדם שמו אהרל'ה ברדינסקי עסק בנדל"ן והרוויח סכומים נכבדים, הוא התגורר לו עם משפחתו הקטנה בדירת ענק בת 7 חדרים, נסע במכונית ענקית שאינני זוכר את שמה, וכיסו וליבו פתוחים ונדיבים. מדי חודש הוא היה רושם צ'ק עב כרס לפקודת כולל האברכים שלי, ומעת לעת - בעיקר בחגים, דאג למוצרי מזון למשפחות בני תורה. טיפוס מבוסס עם עין טובה, ואכן ככל שהתחזק אהרל'ה ביראת שמים, עסקיו הניבו פירות טובים".
המלצר התשוש עמוס במגש עם דגים ובורקס עוצר לו את שטף המונולוג, ולאחר שהצלחות מתמלאות, הסיפור ממשיך להתגלגל.
"אחרי עשר שנים מוצלחות מגלה יום אחד אהרל'ה שלנו, שהבנקים מאיימים לבלוע אותו, אל תשאל איך למה ומדוע, אבל רואה - החשבון שלו, בשיתוף פעולה עם עוד כמה גורמים עסקיים עשו לו - מה שנקרא בלשון הרחוב - "עוקץ", הם פשוט בלעו את כל הונו והותירו אותו עם חובות עצומים, דירה מעוקלת, לב מרוסק ומשפחה שבורה. אהרל'ה ברדינסקי מטר שמונים גובה, מאה ועשר קילוגרם, הפך לצל של עצמו. נרדף, מעוקל, שמחפש דירה קטנה להשכרה וחי מהיד לפה. וזה קורה תוך שנה. לילה אחד הוא מגיע אלי שבר כלי ושופך את ליבו: "כבוד הרב יודע הכי טוב, כשהייתי אמיד חילקתי המון, החזקתי תורה, נתתי ביד רחבה. למה נפלתי לאשפתות מה הקב"ה רוצה ממני?"
"כך הוא שאל, ואז הבזיקה בראשי תשובה מעניינת למדי. אמרתי לו " אהרל'ה, נכון, עמדת בנסיון העושר, אני עד נאמן לכך, ועכשיו הקב"ה רוצה להעמיד אותך בנסיון העוני".
" אהרל'ה מירר בבכי, "כבוד הרב אני לא מסוגל להיות עני.." ואז משמים הכניסו לפי את המשפט הבא: " אהרל'ה אל תעלב ממני, אבל האם מאז שחזרת בתשובה הקפדת על כשרות מהודרת?" הוא נדהם מהשאלה אבל הודה "לא תמיד, בחו"ל לפעמים נכנסתי למסעדות עלובות בכשרותן, וגם בארץ הייתי מבקר במלונות לא הכי הכי..."
"ובכן הרב לוי, הגביר לשעבר היה נבוך, והייתי צריך לתת לו הנחיה כלשהי, שיתרומם, שיתחזק שיקבל אויר לריאותיו וימשיך הלאה. ושוב צץ במוחי רעיון "כרגע, אהרל'ה, כרגע זה מצבך, וצריך תעצומות נפש להתמודד מול הנושים והבנקים אולם ליבי אומר לי שמעכשיו אתה צריך להיות שכיר, ולהביא לחם הביתה בצורה מכובדת. אני ממליץ לך ללמוד קורס מקוצר בכשרות, ולהיות משגיח כשרות בבית מלון, והקב"ה יביא לך ישועה על תשובת המשקל שלך... רוצה לומר שעכשיו אתה תהיה מזכה רבים ותדאג שמזון הכי כשר והכי מהודר יונח בצלחתם של יהודים".
לפתע התזמורת פרצה בניגון מחריש אוזניים, אבל אנחנו באמצע הסיפור ואני מצמיד את אוזני לפיו של בר שיחי, שהרים את קולו עד כי ניחר הוא.
"ובכן הרב לוי, אהרל'ה קיבל עליו את הדין באהבה, עשה קורס משגיחים ושקד בלילות על הלכות בשר וחלב, מליחה, ועוד, והתקבל לעבודה כמשגיח כשרות בבית מלון יוקרתי. הוא טיפוס מאיר פנים, והטבחים וכל אנשי הצוות פעלו בשמחה עפ"י הנחיותיו ורמת הכשרות באותו מלון הרקיעה שחקים, עד כי בשלב מסויים גם הציבור החרדי פקד את המקום לרגל שמחותיו. בינתיים כפושט רגל, השית בית המשפט על פרויקה סכום די נכבד להשיב מדי חודש לנושיו, אך עפ"י אומדן חובותיו האדירים הוא היה צריך להחזיר אותם בשלושים-ארבעים גלגולים, "כבוד הרב, הוא היה אומר לי, קיבלתי את עצתך, אני מביא לחם הביתה, אבל אנא ברך אותי שאזכה להחזיר את כל חובותי לנושים. לא כפושט-רגל, אלא בראש זקוף".
"ברכתי אותי ועודדתי אותו, אם כי בשכל ישר, הדבר נראה בלתי אפשרי לחלוטין, במשך חמש שנים אהרל'ה עבד כמשגיח, והנה ערב אחד קורא לו מנהל המלון ומודיע לו. " אהרל'ה ידידי, אתה יהודי דתי ויקר, ויש לי עבורך משימה קטנה, היום הגיע למלון יהודי דתי כבן 80, והוא יתגורר כאן אם ירצה השם עד 120. הוא קצת מתקשה ללכת, ולכן אני מבקש שתקבל על עצמך משימה לבקר אצלו פעמיים שלוש ביום, להנעים את זמנו, לדאוג לו לארוחות".
אהרל'ה מסר נפשו על האיש, הוריו נפטרו עליו בצעירותו, והישיש היה לו כמו אב. הוא האכילו, השקהו, שמח עמו, ומדי פעם ארח אותו בביתו. יום אחד בעודם ישובים נכנסה לדירה במלון אשה מכובדת והציגה את עצמה "שלום, שמי ראומה גילון, אני בתו של מוריס, שמעתי שאתה מאד דואג לאבא שלי ובאתי להביע את הערכתי ותודתי הגדולה לך".
"יושבים השלושה על המרפסת הצופה לים, ואז בין לבין שואלת הגב' ראומה את אהרל'ה, כמה שנים הוא משגיח כשרות. הוא מספר לה במילים קצרות שהוא נקלע לכאן אחרי פשיטת רגל בענף הנדל"ן עקב "עקיצה". הגב' גילון לא מאמינה למשמע אוזניה. אהרל'ה מספר לה על פרויקטים גדולים שבנה ויזם בארץ, ועל הנפילה הגדולה. ואז היא מסכמת את השיחה "אדון אהרל'ה אני צריכה יהודי כמוך לצידי, רוב עסקי בחו"ל, אבל עכשיו אני הולכת להשקיע בפרויקט תיירותי ענק, ואני צריכה מנהל כללי וגם שותף, שנה שלימה שאני מחפשת אדם ירא שמים ואמין עם ידע בנדל"ן ובינוי שינהל במדינת ישראל את עסקי. מה דעתך לקבל את התפקיד אדון בנדירסקי?".
"כאן מסתיים סיפורנו הרב לוי, אהרל'ה שלנו מקבל תפקיד של מנכ"ל בעסקים של הגב' גילון, וכאות הוקרה על הטיפול המסור באביה היא מעניקה לו 18% ממניות החברה בישראל, מבלי להשקיע אגורה אחת. אחרי חמש שנות עבודה מאומצת עם הישגים נדירים, אהרל'ה שילם את כל חובותיו, וחזר כמעט למצבו הכלכלי הקודם. זאת ועוד, מוריס אביה של גב' גילון נפטר לא מכבר, והותיר לו סכום נכבד בצוואה. אבל הדבר הכי חשוב, אהרל'ה ממשיך לפקוד את שיעורי הגמרא בשכונה והוא מקפיד על כשרות עד קוצו של יוד, וכמובן, הוא מברך אותי כל הזמן על העצה שנתתי לו לעסוק כמשגיח כשרות... ובכך לעשות את תשובת המשקל שהשיבה אותי למעמדו, נו מה אתה אומר אדון לוי, סיפור טוב או לא?"
סיפור מצוין אני משיב לבר-שיחי, וכשתקרא אותו בעתון או בספר, לא תצטרך לדון בינך לבין עצמך, אם זה אמיתי או לא, כי זה הסיפור שלך, אז קח בחשבון שכל הסיפורים שמופיעים כאן, עשויים בדיוק מאותו מתכון, ואז כמדומני התחילה החופה. "סברי מרנן".
פרי קטן מאחורי הסיפור
הסיפורים אמיתיים??
מאד מעניין, אהרל'ה גיבור הסיפור הוא אדם שמוכר לי שנים רבות, ידעתי על עלייתו נפילתו ושוב עלייתו, אבל פרטי הדברים מעולם לא גונבו לאוזני. הרב שסיפר לי זאת הוא יהודי בר-אוריין, איש חסד נדיר בעל טביעת עין מאד יחודית, אשר זכה להיות שליח נאמן של ההשגחה העליונה להנחות את תלמידו לנוע לעבר כפות ידיה של ההשגחה העליונה, עד לליטופם הסופי.
הנה כי כן, עלי להודיע בשער בת רבים, כי באמת אין לי שום בעיה שישאלו אותי גם מליון פעמים 'תגיד לי הסיפורים האלה אמיתים?".
אבל בתנאי שלשואל יהיה באמתחתו סיפור טוב, אם לא למעני, לפחות למענכם, נכון?