אור ברסלב
העיתונאי 5 שערי מוסר › השתיקה, המועקה והסוכה

העיתונאי 5

שערי מוסר · השתיקה, המועקה והסוכה

למה לגנוב את שלך ?

האמת היא שלא כל קורא ממוצע נותן דעתו על כותרת המאמר שהוא הולך לקרוא. מטבע הדברים כותרת תכליתה לעורר ענין בקורא, כדי לשכנעו לצלול למאמר. הנה כי כן, שלוש המילים בכותרת צריכות לשכנע אתכם להיכנס לעוביו של מאמר בן

1,000-1,500 מילים.

השתיקה? המועקה? הסוכה? מה מכנה המשותף נוכל למצוא כאן, בין שלוש המילים הללו, כדי לייצר מהן מאמר הנוגע כאן ועכשיו, למסע האקטואלי של היהודי בן זמננו?

ובכן התשובה היא פשוטה, פשוטה בתכלית אך נוקבת עד תהום, ולכן אין כאן המקום והזמן לבחור מילים דיפלומטיות בשביל להרגיע את מצפונו של קורא זה או אחר.

בית. דירה. מקום מגורים.

אנחנו מאחלים לכל יהודי באשר הוא, ועל אחת כמה וכמה לבנינו שיזכו לבית נאה, לאשה נאה ולכלים נאים, כדי שתהיה דעתם מיושבת לעסוק בתורה ובמצוות. אך בואו חשבון, האם באמת המגמה הכל כך טובה להשיג דירה לזוג הצעיר והנשוי זה שבוע, אכן נובעת ממבועי ההגיון, הדעת וטוהר הכוונה?

עכשיו מדברים על שידוך בתך הצנועה והאיכותית, עם בן ישיבה בן תורה.

אם שוק העבדים של פעם היה מגוון בתעריפיו, אזי להבדיל שוק החתנים מגוון לא פחות, ותעריפיו מגביהי שחקים, בעיקר בקרב החתנים המוגדרים "מצויינים".

ישנם ראשי ישיבות אשר מתוך כוונות טובות - ללא ספק - קובעים תעריף לחתן בוגר מישיבתם. לא מוכנים להתפשר על פחות מדירה (!!!) בטאבו, "כדי שהיהלום ימשיך להבריק בכולל, כי עדיו לגדולות והוא שווה כל מחיר". ודירה היכן? עדיף בני-ברק, או ירושלים. ניתן להסתפק בדירה נחמדה גם בקרית-ספר. עלות הדירה? עד 180,000 דולר.

ומה יעשה אברך בן 45 שיש לו חמש בנות ושלושה בנים, ובתו הבכורה יצאה לשידוכין? נופל שותק ומחוויר, כפרי בשל לנוסחה הנוראה הזו, והנה לפניכם סיפור שהגיע לאוזני השבוע.

שיחה בין שתי בָּנוֹת בְּנוֹת 17 בסמינר.

שולמית: השבוע נערך "וורט" לאחותי הגדולה חנה.

מיכל: מזל טוב, מזל טוב. איפה יגורו הזוג הצעיר?

שולמית: הם יגורו בע"ה בבני ברק, אבא שלי התחייב לתת דירה לחתן בוגר ישיבה מצויינת, כדי שישקוד על תלמודו.

מיכל: יופי, אני שמחה לשמוע.

שולמית: אבל אני לא כל כך שמחה. אני מאד מודאגת.

מיכל: למה? ברוך השם אתן חמש בנות ושני בנים, והחתונה הראשונה יצאה לדרך.

שולמית: אני אספר לך ממה אני מודאגת.

מיכל: שומעת.

שולמית: אבא שלי הוא עובד שכיר ומשתכר כ- 5,000 ₪, וממשכורת זו הוא מפרנס אותנו. בשביל לחתן את אחותי הבכורה, הוא לקח הלוואות ומשכנתאות ע"ס 100,000 דולר, ושיחרר את מעט החסכונות שלו, ואנחנו מרגישים את הדוחק בבית. אבא שלי מאד מוטרד, רואים את החששות על הפנים שלו. שמעתי אותו אומר לאמא שלי "אין לי מושג כיצד אוכל לשדך את שאר הבנות, חיסלתי את כל החסכונות ועול המשכנתא החדשה מעיק עלי מאד". אבא שלי נכנס למצב של שתיקה. הוא בלע בשקט את התנאים שהכתיבו לו, אבל השתיקה - ללא ספק - מסתירה מועקה. אבל מה שמכאיב ביותר הוא, שאני מוטרדת מכך שבעוד שנתיים כשאצא לשידוכין... אם אצא בכלל לשידוכין, כי אבא שלי פשוט במצב קשה...".

עד כאן סוף הדיאלוג המזעזע, ואין הרבה מה להוסיף. משפחות רבות בישראל נגררות לשיטה הנוראה הזו, של בניית בית על ידי קניית דירה לזוג צעיר, ובכך מחסלים את הבטחון הכלכלי הנורמטיבי של בית ממוצע (הורי המשודכת) שיש בו עדיין ילדים בגיל חינוך הזקוקים למשענת כלכלית סבירה, ולהורים עם שמחת חיים.

על פניו נראה כי החתנים המוצלחים הזוכים לדירה מהורי נשותיהם זכו בפייס ובהישג שראוי להתפאר בו. אך לגופו של עניין, מדובר במילכוד נורא. חתן כזה שקיבל דירה מחמיו, יגדל את ילדיו ובשעה טובה ומוצלחת וכשיגיעו ימי הוורט, הוא יעמול וילווה וילחץ כדי לממן דירה לבנותיו, ובמקום הדירה שקיבל על גב לחץ דמו של חמיו, הוא יצטרך לממן ארבע וחמש דירות, ובכך יצא שכרו בהפסדו. קיבל דירה אחת ויממן חמש, או לעתים יותר.

בחורים רבים מנפנפים "בהצלחות" מן הסוג הזה, כאשר המחותנים מנהלים ביניהם משא ומתן עיקש ולפעמים אכזרי.

כן, פעם אתה אב של בן מוכשר וידך על העליונה, אבל בשנה הבאה אתה בן של בחורה מוצלחת, אבל כאן ידך על התחתונה.

כואב הלב, אבל הרעה החולה הזו חדרה למחנינו, ופגמה וקלקלה את מהלך החיים הצנועים התקינים והסבירים שמשפחות בני תורה חייבות לסגל לעצמן. הלוא לא יעלה על הדעת שיהודי בן חמישים אברך, או בעל בית, יצטרך להפקיר את 20-30 שנותיו שנותרו לו עלי אדמות, כדי לשלם משכנתאות של צעירים שבקצת מאמץ ועזרה סבירה יוכלו לעמוד על רגליהם, בצניעות, באורך רוח, ובהרבה תפילות וסיעתא ד'שמיא שתושפע עליהם ממרומים.

אין דוחים נפש מפני נפש, הלוא כן?

כל שנה בא חג הסוכות אל פתחנו, להאיר את עינינו, ולהכניס את הטרוף המוחצן הזה, לפרופורציה ולנורמטיביות נדרשת. כולנו דרשנים נפלאים בחג הסוכות, וכולנו יודעים להסביר שהסוכה מסמלת ארעיות, צניעות, פשטות, ושכך יהודי צריך לחוש ולפעול בעולמו של הבורא, כדי להצליח בעבודת ה', ולזכות לחיי נצח. יפה מאד דורשים, אך חלקנו פועלים בניגוד למסר האלוקי הטמון במצווה המופלאה - הסוכה. נכון, הקב"ה לא מצפה שנתגורר שנה שלמה בסוכה דולפת שהרוחות והיתושים פורצים לתוכה, הקב"ה מסתפק בשבוע ימים בלבד של שינה אכילה שתיה ולימוד בסוכה, כדי שנטעם את טעם הארעיות הפשטות והצניעות, ונצא משם עם כוחות ותעצומות נפש, ליישם את הארעיות הזו בחיינו השוטפים.

לפני מספר ימים פגשתי יהודי כבן 70, שסיפר לי בגאווה שהוא השקיע 40,000 ₪ בהחלפת המטבח בביתו. כל ילדיו ב"ה נשואים, ביתו מרווח, המטבח עד כמה שזכרוני אינו מטעני, היה בהחלט מודרני ואיכותי. אם כן, מה היה שיקול הדעת "לשרוף" 40,000 ₪ על מטבח חדש? "אתה יודע, צריך לפעמים שינויים וחידושים" השיב לי האיש.

נו, לא היה זמן להתפלמס איתו, אך כדי לחדד את השקפתנו נאזכר לעצמנו, שאצל יהודי המונח על ציר האמת האלוקית, החידושים הם בעיקר חידושי תורה, או ריבוי מצוות, או פרוייקטי חסד, או אחזקת אברך, או דף היומי. אם יהודי לוקח סכום כזה ומשקיע במטבח חדש, אזי מצוות הסוכה עברה ליד עיניו ואוזניו ומוחו, מבלי להטביע את חותמה, את חותם האמת (אם כי יש מקום לתת גם כף זכות...).

מעפר אתה... אל עפר תשוב... ונשמתך תתן דין וחשבון מפעלה על ניהול חיי צניעות, אמת, ואהבת ה'. וכל התפאורה החיצונית, המותרות, הפאר, הריצה להשיג הישגים גשמיים גם למען אחרים, היא דרך עקומה ונבערת, הנעה לה מפותלת ומקולקלת, הרחק הרחק מן הסוכה הקדושה שלנו.

פרי קטן מאחורי הסיפור

על סף הסחף

"אתה מוכרח לכתוב ספר עלילתי שלם על השיגעון הזה, אולי תצליח להציל כמה מתוכנו" התחנן לפני יהודי חשוב הכורע תחת נטל המשכנתאות והגמ"חים של דירות שרכש למען חתניו. "אפילו אם תצליח להעמיד יהודי אחד על דעתו, הצלת נשמה בישראל" סיכם.

עם כל הכבוד אינני רואה עצמי מייצר עלילה על גיבור מקומי מתוכנו שהצליח לחנך דור שלם להסתפק במועט... אבל דומני כי די במאמר פשוט זה, כדי לחזק ולאושש כאלה שנמצאים על סף הסחף, ועוד לא נסחפו.

תוכן העניינים

העיתונאי 5

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה