אור ברסלב
העיתונאי 5 שערי מוסר › דליפות ועכברים

העיתונאי 5

שערי מוסר · דליפות ועכברים

רגליים מול רגליים

"ערב טוב לך, מדבר רונלד צוקרמן ידידך מאמריקה. לדעתי לא דיברנו ארבעה חודשים לפחות, ומה אגיד לך, כמו תמיד, אני מתגעגע לקרוא את השם שלי בעתון.

ברוך הבא רונלד. באמת רציתי לשאול אותך, ארה"ב עם נשיא שחור, זו אותה ארצות הברית?

"נו, נו, מיסטר לוי, אני לא בדיוק עסוק בפוליטיקה המקומית, ומבחינתי כיהודי שומר מצוות אין הבדל בין נשיא שחור לנשיא לבן, הקב"ה ממליך מלכים ואנחנו היהודים הגלותיים, למדנו להביט על הנעשה בעין ורודה, עין אופטימית, כי גם אם נרטון ונתלונן זה לא יעזור.

או.קי רונלד, נעזוב פוליטיקה, כמו שאני מכיר אותך יש לך סיפור נחמד בקנה, אז בוא נצא לדרך, במה עסקינן?

"כן הרב לוי, לא מכבר ראיתי תמונות מן האסון שהתרחש אצלכם בישראל. לבכות, ממש לבכות. ארבעה ספרי תורה מהודרים בבית כנסת אחד הלכו לאיבוד עקב הצפה מגשמי הברכה, ממש עצוב ומזעזע. יצא לי לדבר עם גבאי בית הכנסת המרוקאי בקהילה כאן בניו-יורק, והוא אמר לי: "רונלד, אנחנו כבר לא אנשים צעירים, אבל הנסיון שלנו שווה מליונים. אם מתרחש אסון כזה יש דברים בגו'. צריך לפשפש".

"נו, ואז הוא מספר לי סיפור, והוא לא בטוח אם זה ארע באוקראינה או במרוקו, אצל אדמו"ר, או אצל צדיק מרוקאי לבוש גלימה. אבל בשביל הסיפור נחזור דווקא 150 שנה למרוקו, שיהיה מרוקו, אל קהילה קטנה בעיירה מרוקאית קטנה, נקרא לה לצורך העניין אגדוניה. הרב הגאון שאול אבולעפיה היה רב העיירה ועל פיו נשק כל דבר. הוא היה אב בית הדין, השוחט, וכמובן מנהיג רוחני ללא חת, שיד לו גם בתורת הקבלה.

"באותם ימים שלט במרוקו מלך עריץ, אשר ביקש לחזק את צבאו, ולכונן עבורו מחנות, הן לחיילים והן למזון. הוא הורה לצוות קצינים לעבור מעיר לעיר ומכפר לכפר ולאתר עבורו מבנים גדולים וחזקים, ולהחרימם לטובת הצבא.

"חיל ורעד אחז את היהודים, בעיקר את העשירים שבהם בעלי הנכסים והמבנים התעשייתיים. אף אחד לא רצה שהמבנה שלו יוחרם לטובת צבא המלך בעבור קומץ פרוטות מבישות.

"והנה בוקר אחד, נוחת לו צוות הקצינים באגדוניה הקטנה, והללו מתחילים לרחרח, ולבדוק בניין שיענה על דרישות הצבא. הם חיפשו - ליתר דיוק - בניין שישמש כאסם, כמחסן גדול לתבואה".

"יפה מאד רונלד, אני מתחיל להריח אבק שריפה באוויר", מתח לא קטן מתרומם כענן אבק מדברי באוויר.

"כן, כן, עסקני ורבני אגדוניה היו לחוצים וטרודים, הקצינים שוטטו ובלשו, ולעת ערב הם היו אמורים לעדכן את ראש העיירה לגבי המבנה שהמלך מעוניין בו. האמת ניתנת להיאמר, שיהודי אגדוניה היו פחות מוטרדים, הם היו אנשים עניים וקשי-יום, ובעיר לא היו בנינים רציניים. אבל לך תדע. והנה מיד אחרי צאת הכוכבים התפרסמה השמועה מבית ראש העיירה לשכונת היהודים "ועדת הקצינים החליטה לְנַכֵס לטובת צבא המלך, את בית הכנסת הגדול של העיירה".

"שומו שמים, בית הכנסת המרכזי יהפוך לאסם תבואה, חילול הקודש, חיל ורעדה אחזו בכולם. העסקנים והרבנים פנו במרוצה לביתו של הרב שאול אבולעפיה, להודיעו על ההחלטה המזעזעת. הרב אבולעפיה האזין להם בקשב רב, עצם עיניו וביקש מצוות ראשי הקהילה למצוא עבורו רעיון, פתרון, כדי למנוע את רוע הגזירה. חשוב לציין כי הרב בעצמו, למד והתפלל בבית כנסת קטן הצמוד לביתו, ורק בחגים דרש והתפלל בבית הכנסת הגדול.

"קחו לכם שעה זמן לחשוב" ביקש הרב "אני צריך רעיון, חוט של פתרון כדי להציל את המצב".

"הללו התיישבו מול הרב נרעדים ופוחדים. סטירת לחי שכזו, אף אחד לא שיער לעצמו ולא חלם בחלומותיו הכי שחורים. אחרי שעה ניצב אל מול הרב אחד מגבאי בית הכנסת ואמר: "כבוד הרב, אני חושב שאחרי שהצבא יכניס תבואה לבית הכנסת, אזי תוך זמן קצר הוא יוציא אותה ממנו ויחזיר לנו אותו. ואם הרב שואל מדוע, אסביר. בשנה האחרונה ישנן שתי תופעות לא נעימות בבית הכנסת. הראשונה, כשיורד גשם לעיתים, מים דולפים מן הגג, ובנוסף להקות של עכברים השתלטו על בית הכנסת ועדיין לא פעלנו לתיקון המפגע".

"תשמע טוב הרב לוי, תשמע טוב, הרב אבולעפיה נעמד על רגליו, עיניו רושפות ברקים ורעמים ושאגה נוראה בקעה מפיו: "בושה וחרפה!!!"... "שוד ושבר!!!" עכשיו אני מבין מדוע המלך רוצה לעקל ולשדוד את בית הכנסת. אתם בעצמכם, הגבאים והמתפללים, בזים למקום, לא מתקנים את הדרוש תיקון, מותירים אותו דולף ושורץ עכברים, אז מה הפלא שמן השמים איבדנו את הזכות להימצא בו. עכשיו! מיד! תכף ומיד! כולם רצים לשם, מזמינים בעלי מקצוע ומשלמים במזומן לגגנים, ולמדבירי השרצים, שישימו קץ למפגעים המבישים, והקב"ה גדול, יעשה הטוב בעיניו". כך הורה הרב.

"כאן כמעט מסתיים סיפורנו. תוך יום יומיים בעלי המקצוע תיקנו את הגג, השמידו את העכברים ושיפצו את בית הכנסת מבפנים ומבחוץ והמלך? והצבא? והתבואה? שומכלום. לא באו, לא נכנסו, נעלמו ואינם כאבק הפורח במדבר. עד כי הסיפור הזה נשכח כמעט לחלוטין מתודעת העיירה ויושביה, אילמלא כתב אותו אחד הגבאים בפינקסו האישי שהתגלגל לאחד מניניו".

"סיפור ענק רונלד. אין דין בלא דין. והחי יתן אל ליבו".

"תודה הרב לוי, ואל תשכח לפקסס לי את הסיפור לאמריקה, אני מקריא אותו בסעודה שלישית בין ההערינג לליקר. שבת שלום".

פרי קטן - מאחורי הסיפור

דיבורי חול

זכויות על בית, על חפץ, על תפקיד ומעמד, הם עניין נזיל. כמו שהן ניתנות לנו כדי להרבות כבוד שמים, הן ניטלות מאיתנו כשיש חילול ה' ופגיעה בקודשי ישראל. נכון, אף אחד מאיתנו איננו יכול ורשאי להתיימר ולשמש כגזבר או פנקסן של בורא העולם, אבל גם הליכה כסומא בארובה זו התממות טפשית. חשבון נפש נוקב תמיד מועיל.

לדאבון הלב רעה חלה פשתה במקומותינו, דיבורי חול בבתי מקדש המעט. פחות דליפות, כמעט ואין עכברים, אבל דיבורים עלולים לחבל לא פחות.

תוכן העניינים

העיתונאי 5

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה