שערי ויתור · זרקור על סכסוכי שכנים
לפני כ- 10 שנים הוזמנתי לנסות להשכין ולהרגיע סכסוך שכנים שנמתח לו, והלך והתעצם מפעם לפעם לעימותים משפטיים שגררו קנסות, צווי הריסה, והרבה לשון הרע.
סכסוך בין שני שכנים בבנין בן 4 דיירים בסה"כ, שהפך שכונה שלמה כולה כמרקחה. מחנה תומכי ראובן מול מחנה מצדדי שמעון. ולכל אחד מן הצדדים תרמילים גדושי הוכחות ותקדימי פסקי-דין ותצלומי חוקים ותקנות מן הגורן ומן היקב, כדי להוכיח כמה ראובן, או כמה שמעון צודק.
למותר לציין שהעימות המטופש כבר חרג אל מעבר לגבולות המכולת השכונתית והגן הציבורי, והתנהל לו אחר כבוד במקומונים החופשיים, הצמאים לקרבות מן הסוג הזה. גם פקידים בעיריה נקראו לדגל, וכמה נבחרי ציבור צוטטו כמי שתומכים בשמעון, או בראובן, ואפילו היו כמה דיפלומטים נחמדים שיעצו שהשניים יחתמו על חוזה שלום ללא תנאים מוקדמים. נו, נו.
לאחר שהעימות החריף והפך לנחשול של שינאה טינה ונאצות תוך שיתוף בני משפחה וסוללה של עורכי דין, הגעתי למקום, כדי לתהות על קנקנו של הריב הכה מתוקשר.
הנה עיקרי הדברים.
ראובן, שלו חמישה ילדים המתגורר בקומה השניה, בדירת שני חדרים קטנים, בנה מחסן בחצר האחורית, ושיכן שם את בנו בן ה- 15. הלה נער שובב במקצת הפעיל מוסיקה מחרישת אוזניים והזמין לשם את חבריו. ראובן היה סבור שהעובדה שהוא מחפש קצת רווחה, תשמח את שכנו הטוב שמעון, אך טעה לחשוב. קצת לפני שהותקן גג הרעפים, הגיעו הפקחים ששלח שמעון, והללו הגישו דו"ח ואחר כך צווי הריסה ואחר כך משפט.
"אני לא אשתוק לו" כעס ראובן, ודיווח לעיריה כי בחצרו של שמעון ישנה דירה שלמה בת 50 מ"ר, כבר 20 שנה, שנבנתה ללא רשיון. במחלקת הנדסה בדקו את הנתונים והוציאו שומת ארנונה דשנה לשמעון, עם הוראה חד-משמעית להרוס או להתחיל לחפש רשיונות.
הגיהנום והרדיפות היו דו-צדדיים ולא פסקו.
לאחר בדיקה עם הרשות המקומית, העליתי ממצא חיובי. "אם הסכסוך יסתיים בכי טוב" אמר לי פקיד בכיר "נעשה הכל כדי לאשר את המבנים ולהביא שלום לשכונה ולשכנים ולכל עם ישראל".
לאחר מאמצים מרובים הושבתי סביב שולחן אחד את שני הניצים, אשר הסכימו שאהיה בורר ובפי הבשורה הטובה. "חבר'ה, עושים הפסקת-אש, ואני דואג שצווי ההריסה והקנסות וכל הכאב-ראש ייעלמו מן הנוף, תתפייסו, תבקשו סליחה איש מרעהו והודו לה' כי לעולם חסדו".
עשיתי את השטות של חיי.
ראובן וגם שמעון, כל אחד לשיטתו סבור היה שאני מהמחנה שלו, וכמגשר בעל סמכות ומעמד, אפסוק לטובתו, והשני ייאלץ להיכנע.
כמה נאיבי הייתי.
אחרי שתיים או שלוש דקות התפזרה הישיבה וקניתי לי שני אויבים, אשר במשך שנים רבות, כשהם רואים אותי, הם עושים "אחורה פנה". כל אחד מהם מרגיש שבגדתי באמונו, שלא הייתי קשוב לצרכיו, שלא הייתי מפוכח לגבי האמת שהוא אוחז בה.
בשורה התחתונה, מדובר בסיכסוך בן 25 שנים. הנער בן ה- 15 הוא כבר אב למשפחה ברוכה, ראובן חיתן את ילדיו, וגם שמעון. הם סבים להרבה נכדים, כן ירבו. שערותיהם הלבינו גוום שחוח, מחסן המריבה של ראובן ניצב על עומדו, דירת החריגה של שמעון ניצבת אף היא, בתי המשפט חוגגים, עורכי הדין התעשרו, הם מתפללים עד היום הזה באותו בית כנסת, וכאשר יוצא שהם יושבים זה מול זה, הם רואים אוויר.
ראובן עבר שני צינטורים, לשמעון יש בעיה חריפה עם הכליות. לפני זמן לא רב ניסיתי לבדוק האם ישנו סיכוי נוסף לפשרה, והבלש שלי חזר משם מוכה וחבול. "עזוב אותי, לא נכנס לסיכסוך הזה".
אין ספק שהשניים יעזבו את העולם עם אותה טינה ושינאה קדמונית, ויצטרכו להסביר לקב"ה על מה ולמה.
לא נעים, אבל אם נבצע בדיקה חודרנית לנבכי לבבם של השכנים המתלוננים על שכנם שסגר מרפסת, או שמבקש להקים מרפסת סוכה, לא נגלה שם אהבת ישראל. תרוצים כמו "הוא מסתיר לי את הנוף" או "אין כניסה של אוויר לדירה שלי", או "למה הוא בונה בלי רשיון", הם תרוצים נבזיים, שמקורם בקינאה ובצרות-עין, תוך התעלמות מן החובה הבסיסית, לשאת בעול עם חברו, לדאוג לרווחתו, ולקיים בכך את מצוות "ואהבת - לרעך - כמוך".
הרוצה בטובת שכנו - חברו, ורוצה באמת, אזי הוא שואף לעזור לו לסייע לקדם, ואפילו ליזום פעולות שיוסיפו איכות חיים לחבר - לשכן.
מי יכול לאמוד כמה קילקול נוצר בנפשם של ילדים החווים והשותפים למהלך של התנכלות שכנים זה לזה. כמה קטנות מוחין נוצרת כאשר נהנים להצר צעדיו של שכן, כמה רוע ויצר רע מתבוססים להם בנבכי ליבם של אותם שכנים, שאינם מסוגלים להתעלות על עצמם, ורואים רק את טובתם והנאתם העצמית.
"שלי יהיה נוח, שלי יהיה טוב, אבל השכן? הוא פולש, הוא עבריין, הוא מפריע לי". מוכר לכם?
לא מזמן פגשתי יהודי חביב שרכש לפני 30 שנה דירה בעיר קטנה, וחי שם בעושר ובאושר עם בניו ונכדיו. "את הדירה קניתי במחיר מציאה", הוא מספר לי "בעליה של הדירה ביקש למכור אותה בזריזות עקב סכסוך חריף עם שכנו מלמעלה. מדוע? השכן מלמעלה ביקש להקים גרם מדרגות, ובעל הדירה שלי לא הסכים לזאת והלשין לעיריה. במשך שלוש שנים רבצה הטינה בין השניים, והעימות המביש חילחל לילדים ומכאן קצרה היתה הדרך למכות וקללות. בעל הדירה התחתונה מאס בחייו, פירסם שלט ותוך יום הגעתי לשם, ובמחיר נמוך ביותר קניתי את דירתו, אבל עוד לפני כן ביררתי אצל בעל המכולת, מדוע הנ"ל בורח מן השכונה. מיד לאחר החתימה על חוזה הקנייה, נסעתי ממשרד עורך-הדין היישר לביתו של השכן מלמעלה, הצגתי את עצמי, וביקשתי ממנו בכל לשון בקשה: "אנא, בנה את גרם המדרגות שאתה חולם עליו, אני אשמח מאד". בהסכמה קטנה זו הרווחתי שכן אשר מסור בלב ובנפש לצרכים שלנו, הוא מתקן אצלנו כל קילקול, מתעניין בבעיותינו ושמח לעזור בכל תחום. עשרות שנים של שכנות מצויינת, כמה נפלא, והכל במחיר גרם מדרגות קטן וזניח שמזמן שכחנו ממנו".
"על כל גל וגל שבא להטביעני, נדתי לו בראשי" סיפר רבי עקיבא כיצד ניצל מן הסערה שטרפה את הספינה בה הפליג.
חז"ל למדו, שהכוונה איננה רק להצלתו מן הים אלא לכל סערה המתחוללת בין בני-אדם, צריך פשוט להוריד את הראש ולתת לסערה לחלוף מעל הראש, ולא לייחס לה חשיבות יתר. מי שיזקוף את הראש אל מול הגלים השוצפים עלול להיחבל, עלול לטבוע. רבי עקיבא לימדנו יסוד גדול בנפש האדם, תוותר, תכנע, הורד את הראש וכך אט אט הגלים ירגעו, יתמתנו, ואפילו ייעלמו.
כמה טוב ונכון לסגל לעצמנו עין טובה כלפי הזולת, ולחפש ולפעול בעבורו כדי שיצמח ויצליח וישמח, מבלי לחשוב או לחוש כאילו הצלחת הזולת פוגמת באיכות חיינו חס וחלילה.
יש לויתור - כלפי שכן או חבר - עוצמות אדירות, כמעט בלתי ניתנות לשיעור, של יצירת אקלים מאושר ונעים.
נסו. לא תתחרטו.