שערי ויתור · לוותר לחמות? בהחלט!
באחרית הימים אומרים חז"ל "כלה קמה בחמותה...". זה לא סוד, המתיחות וההקפדות הקטנות בין הכלה לחמות עושה רע בהרבה בתים בישראל. המפליא הוא, שכל חמות סבורה שכל כוונותיה לשם שמים, "ומה בסה"כ הערתי? מה לא טוב שאני מנסה לדחוף את הכלה להיות חרוצה יותר, נקיה יותר, לבבית יותר?" באמת הכל מתוך כוונה טהורה.
אכן כן, כל חמות היתה פעם כלה צעירה בעבר, ואף היא נושאת צלקות מן העבר, מי פחות מי יותר. הזמן כידוע הוא רופא הכל. והחמות הטריה כבר הספיקה לשכוח את מתיחויות העבר עם חמותה, ולכן במרבית המקרים היא איננה עושה ניתוח יסודי של ההסטוריה שלה עם חמותה, וחוזרת על טעויות העבר, מתוך בטחון עצמי רב, ש"אני אצליח ליצור קשרי אהבה וידידות עם כלתי הצעירה, אני לא אפול בפח של החמות המנדנדת הקפדנית, המקטרת".
החלטות לחוד, מציאות לחוד.
האמת ניתנת להיאמר, שמרבית הדברים שייכתבו להלן, אינם מיועדים לחמות למיניהן, אלא דווקא לכלות הצעירות שעד אתמול למדו בסמינר, ובאיבחת שבוע אחד הן נכנסות לעול כבד ולמטלה של הקמת משפחה, פיתוח קשר וזוגיות תקינים ופוריים עם הבעל, הריונות, מתח כלכלי, דירות שכורות, משכנתאות. החיים נכנסים לקצב קדחתני של בנייה ועשייה, ומעל לכל מנצחת - איך לא - החמות!!!
אך פטור בלא כלום לחמות, אי אפשר.
כל אחד ואחת מאיתנו מכירים את השלט מאיר העיניים התקוע לו על גדרות הפח הרחבות סמוך ונראה לשלדי הבנין. "זהירות כאן בונים" צועק השלט לעוברים ושבים, רוצה לומר "אזרחים יקרים, אם בריאותכם חשובה לכם, אם טובת הקבלן העסוק והדיירים העתידיים נוגעת לליבכם, אנא התרחקו, אל תפריעו, ובכך לא תסכנו, ולא תסתכנו".
כל בר-דעת מבין שעדיף לשמור מרחק מבנין שכזה, שכולו גדוש בורות, ברזלים, שברי בלוקים, מקלות עם מסמרים ושאר "מוקשים". עדיף - וזה מובן - להתבונן מרחוק, ואם יבקשו מכם, אז השיאו עצות מרחוק ואם לא יבקשו אז רצוי שתשמרו על שקט.
על פתחו של בית יהודי צעיר, בהקמתו, תלוי אותו שלט. "זהירות כאן בונים" אנא לשמור מרחק. המשל והנמשל ברורים, ואין צורך להוסיף מילה. חמות חכמה צריכה להבין שהיא לא מבקר המדינה, ולא פקיד מס הכנסה העושה "ביקורת פתע" לחנווני או לסוכן ביטוח.
כלה צעירה, את מאד רוצה להיות רגועה ליד חמותך, להפגין נינוחות, נחמדות, הארת פנים, "אבל ריבונו של עולם היא כל כך מכעיסה אותי, עם ההערות שלה, אני לא יכולה לסבול את זה!!!".
מה עושים? איך יוצאים מן הנסיון הקשה הזה, שלעיתים עלול לגרום הרבה בעיות של שלום בית עם הבעל הצעיר.
שלוש תשובות לדבר, וכל תשובה מתאימה לסוג אחר של כלה, שהרי לא כולנו בעלי תעצומות נפש, סבלנות, סיבולת, או כושר איפוק וניתוח שווים.
ישנן כלות קצרות רוח וחסרות סבלנות, ישנן מאופקות באופן בינוני, וישנן כלות אדישות, אבל עדיין סובלות מביקורת המדינה של אֵם בעלה.
הקדמה חשובה וניצרכת.
כל חמות מרגישה בדרך כלל חכמה ומנוסה יותר מכלתה הצעירונת, ומפעפע בה בדרך כלל רצון פנימי "לחנך" את כלתה על פי נסיונה המוצלח, שהרי בנה הוא הוכחה ניצחת לבחור איכותי, חכם, שזכה לחינוך ולהטבה מידיה הנאמנות, ואת הכלה היורשת את "האוצר" הבן - הבעל, צריכה להמשיך ולשמרו על פי הכללים מן הבית. יוצא אם כן, שמקור ההערות-ההארות הוא באמת נקי זך ומצוחצח, למרות שהמינון לא מתאים לנו כל כך.
לכלה חסרת הסבלנות נאמר, שנני לעצמך עשרות פעמים ביום, "חמתי רוצה רק את טובתי וטובת בעלי, היא אשה צדיקה". שינון זה עשרות פעמים ביום, כל יום במשך שבועות יפנים ללבך המון כף זכות כלפי החמות, כי הדיבור משפיע על הלב, ובסופו של תהליך השינון, את תאמיני באמת ובתמים ברצונה הטוב של חמותך.
וכשזה "קורה" והיא פוצחת בביקורת, קחי אוויר, הביטי בעיניה והנהני בראשך לאות הסכמה. זה אומנם יוסיף הרבה אנרגיה למפל העצות שלה, אבל ההנהון (ועדיף עם חיוך קטן), יצור אווירה נעימה ולא מתוחה חלילה, מה שיסייע בעדך לעבור את פרק הזמן הזה כמעט ללא עצבנות וכעס.
לכלה היותר סבלנית נייעץ להוסיף לשינון "חמותי רוצה את טובתי" וכו' להנהון בראש ולחיוך הקטן, כמה מילים של פירגון לחמות, על עצותיה המחכימות והנבונות שמוסיפות המון אור ותועלת לבית. כמו למשל "אין לך מושג איך הכביסה יצאה יפה בזכותך" או "מאז שייעצת לי להאכיל את התינוק בפירות טריים, הוא ממש הבריא והסומק חזר לו לפנים".
אל לך לחשוש כלה צעירה, שהפירגונים שלך יעודדו את החמות להוסיף לחץ, וביקורת, לא ולא, את טועה. המילה הטובה היא התרופה למתן את הדחף הבלתי נילאה והטבעי של החמות לייעץ ולהתערב.
המחמאות שתחלקי לה בחינניות ירגיעו אותה ויספקו אותה, כי את זה היא בדיוק רוצה לשמוע ממך, עד כמה העצות שלה מועילות ונבונות. בשלב מסויים היא תפנים לעצמה שאת כלה איכותית, מפרגנת, מבינה עניין, ואט אט היא תחזיר לך מחמאות. מדוע? "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". העבודה העצמית שתעשי עם עצמך תיצור בלבך חיבה קטנה, שתלך ותפרח, וככל שתחמיאי תזכי אף את למחמאות שלא חלמת עליהן.
לפני מספר שנים הוזמנתי לנסות להשכין שלום בית בין בני זוג.
מהר מאד איתרתי את שורש הפורענות. המריבות בין בני הזוג נבעו - איך לא - עקב עימותים בלתי פוסקים בין הכלה לחמותה, בעוד הבעל מצדד באמו.
הכלה היתה אשה משכילה, נבונה ומאופקת, ודי התפלאתי מן העובדה שהיא אינה מצליחה "לזרום" עם חמותה. לאחר כמה שיחות ובדיקות גיליתי שהחמות באמת מגזימה, בלשון המעטה, ויש לה הערות ועצות החוזרות על עצמן עד שהיא מצליחה להוציא גם כלה אדישה מכליה. ערכנו ניתוח עמוק בשכל-הישר עם בני הזוג, והגענו למסקנה שאכן החמות גולשת מעבר לגבול הטעם הטוב, וכי הכלה פשוט צודקת. החמות - בלשון המעטה - בלתי נסבלת בעליל.
נו, ומה אתה יכול להציע לי? שאלה הכלה. "אף בן אדם נורמלי לא יכול לעמוד בנסיון הזה, היא מפרקת אותי ואת בעלי ואת כל הבית. אני מיואשת".
ובחסדי השם, מתוך דבריה צץ ועלה הפתרון, "לא נעים לי לומר, אבל התנהגות חריגה זו, מעידה על בעיה נפשית חמורה של החמות. אם היה עומד מולינו פסיכולוג או פסיכיאטר שאיבחן אותה, והיה מביא לך צרור של הוכחות על ההפרעה הנפשית של חמותך, האם היית יותר סבלנית כלפיה כן או לא?".
"בוודאי" השיבה הכלה.
"ובכן" אמרתי "מהרגע את מתייחסת לחמותך כאל אשה בעלת הפרעה נפשית קלה, שצריך להתגלגל איתה, להנהן, לחייך, ואפילו קצת לרחם".
בחסדי שמים, בבית ההוא אין בעיות של שלום בית מזה שנים רבות.
ומכאן לנקודה הכי חשובה בנושא הטעון והרגיש הזה.
נניח שחמותך היא באמת אשה חכמה ונבונה ואצילית, אבל היא מנדנדת לך וקשה לך איתה, נו מה עושים? מוותרים. פשוט כך, נותנים לה לנצח, בגדול. גם כשלא נוח לך וזה מטריד ומעייף וזה חוזר על עצמו, נשמי עמוק, התפללי לה' שיתן לך תעצומות נפש, ועשי כדבריה. הורידי ראש, פעם ועוד פעם, אפילו 1,000 פעמים, ולפתע תגלי, שאת בעצם המנצחת הגדולה. מדוע?
א. כי הצלחת לשבור את מידת הגאווה שלך, הצלחת לרומם אשה חשובה ויקרה מאד לבעלך והשלווה והשלום יחזרו לקן שלך.
ב. הנצחון המתוק שתחושי בו, יגיע קצת באיחור, אבל עם טעם גן עדן. חמותך תהיה כל כך מאוהבת בך על אצילותך וכניעתך והיא תמסור נפשה בשבילך, והביקורת המנדנדת פשוט תתנדף לה אט אט, כי הלוא בשבילה את "כלה נהדרת, ולומדת, ומקבלת בהבנה ואהבה".
הויתור, כלה צעירה, הוא כלי נשק אדיר, מופלא, ענק מימדים, שכאשר מפעילים אותו נדמה למביט מן הצד שהוא יורה למשתמש בו ברגל, אך זהו מבט שטחי, כי בסופו של תהליך, יוצר הוויתור, אווירת ניצחון דו-צדדית, ואקלים שכולו אושר.
נסו ותהנו.