אור ברסלב
העיתונאי 5 שערי השגחה › שריקות התפעלות במחלקת עסקים

העיתונאי 5

שערי השגחה · שריקות התפעלות במחלקת עסקים

תפוחים מאחורי הגדר

תשכ"ד. 1964 למנינם.

מנהל בית היתומים "שירת הילד" במבואות ירושלים הרב ראובן מורגנסקי היה מוטרד על למעלה מכובעו רחב - השוליים. הוא הביט שוב ושוב במסמכים שלפניו, ומצחו נחרש קמטים. התמונה הפיננסית של המוסד שלו, היה כעורה להפליא, ובמילים קצת יותר בוטות נוכל לומר, בית היתומים שלו, ניצב לפני נעילת שערים ופיזור ילדי החמד עם על המשתמע מכך. קריסה טוטלית ממש.

40 שנים פעל בית היתומים שנוסד ע"י ר' חיימקה מורגנסקי זצ"ל אביו של ר' ראובן, שהיה אחד מעמודי התווך של ירושלים, מנוע של חסד עתיר מעללים של הטבה. ר' חיימקה ליקט את היתומים הללו מתוך בתים שבורים ורצוצים, ברחבי הארץ, פה האם נפטרה בלידתה, שם האב נרצח בידי פורעים ערביים. הוא לא רק נתן להם בית, פינה חמה ופת חמה, הוא העניק להם אהבה וחמימות הרבה יותר ממדורות ל"ג בעומר בשיא פריחתן. את הגישה הזו לאהוב יהודים, ובעיקר יתומים הוא הנחיל גם לבנו הבכור ראובן, ולבתו שרה, שברבות הימים הפכה לעובדת סוציאלית במוסד.

ר' ראובן מורגנסקי הביט שוב ושוב במסמכי הבנק וחרדה קטנה ומרגיזה פיעמה בלבו, "רבונו של עולם, יש כאן 180 ילדים אומללים, חלקם ממשפחות הרוסות, מפעל חיים ענק, וכל זה יסגר... כמה צער ייגרם, כמה דמעות יזלגו, כנהרות איתן, כמה לבבות יכאבו, לאבא שלי המייסד, כמה אכזבה תהיה לו, שאת המפעל המופלא שלו, שפתח במסירות נפש, אני נאלץ לסגור אוי מה נורא".

קרן שמש חיוורת פיזזה לה על שולחנו של הרב מורגנסקי, ובועות נוגה עדינות, ריצדו ונעו על פני הפורמיקה החומה.

אין כסף!!! הבנק לא נותן יותר אשראי, התרומות ירדו פלאים, המקרר ריק, הילדים קצת רעבים, אין כסף למשכורות ומה יהיה מחר. החובות האישיים שלו מהלוואות עלו מעל הראש, ומאיימות להטביע את בטחונו העצמי של הרב מורגנסקי, ביתו אף הוא משועבד לבנק. מזה 20 שנה שהוא מחזיק את המוסד ממש בשיניים, מבלי לנסוע לחו"ל ולחפש תורמים, אין לו גם קשרים עם גבירי ארה"ב או אירופה... והנה בדלת מתדפק עוד עובד סוציאלי ומבקש להכניס עוד ילדים עזובים לפנימיה.

ר' ראובן שמט את ראשו על השולחן ובכה חרישית, כמו שרק - גיבורי כח בני בניו של אברהם אבינו - יודעים לבכות על כלל ישראל. אחרי חמש דקות של בכי, הוא נעמד על רגליו והחליט: "השבוע אני טס לארה"ב, וה' יעזור, ה' תמיד עוזר".

בערב הוא לווה עוד 500 לירות ורכש מזון ליתומיו. למחרת הוא כבר היה חמוש במזוודה בלובי נמל התעופה, פניו לארה"ב. לתיקו האישי הוא הכניס שני אלבומי תמונות על פעילות הילדים במוסד, שיהיה, אם לא יועיל, בטח לא יזיק.

ר' ראובן התיישב על ספסל בלובי של שדה התעופה, ולפתע חש מחנק ורעידות בגופו, הוא הניח את כף ידו הימנית על מצחו, וחש שחום גופו עלה פלאים. החולשה שתקפה אותו, כמעט מנעה ממנו להזדקף. ברמקול מודיעים שעוד רבע שעה הטיסה יוצאת, בשארית כוחותיו הוא התרומם ושירך רגליו, מיד כשנכנס למקומו במטוס עצם עינים ונרדם.

הוא התעורר עקב התקפת שיעול כבדה, הדייל הראשי הבחין בחוורונו, וביקש ממנו לסור למחלקת עסקים "כבוד הרב, אתה חיוור, ונראה לא טוב, עדיף שתנוח במחלקת עסקים, אתן לך כדור אקמול, ואולי אפילו סירופ נגד שיעול".

ר' ראובן סרב הוא שילם עבור מחלקה רגילה.

הדייל האדיב התעקש "הבריאות שלך חשובה לנו, אתה קודח מחום, משתעל, לא נוח לך, ולא נוח לנוסעים. במחלקת עסקים ישנו זוג אחד בלבד, יש שם מיטה נוחה ותוכל לישון שם רגוע ונינוח יותר".

לאחר הפצרות חוזרות ונישנות הוא נעתר. בדחילו ורחימו הוא נכנס למחלקת עסקים. איש קשיש ונמוך קומה ישב שם, וסמוך אליו רעיתו, הם נראו כבני 70 לפחות.

הם לא היו דתיים בלשון המעטה, אבל ר' ראובן ביקש נפשו לישון ולא לעסוק ביראת השמים של שכניו. הם ברכו אותו "בערב טוב" והוא השיב צרוד "ברוכים תהיו". הוא פתח את הכורסא שנהפכה למיטה בלחיצה על כפתור צדדי, שלף את אלבומי המוסד שלו והחל לדפדף, תוך דקה או שתיים עיניו נעצמו.

אחרי ארבע שעות הוא פקח עיניו, וניסה להתיישב, ידו השמאלית הונפה לה הצידה והאגודל שלו לחצה בטעות על כפתור הכורסא של שכנו.

ה' ירחם! הכורסא נפתחה בעוצמה, והקשיש שישב עד כה בניחותא צנח לאחור על גבו מופתע וחצי מעולף.

"אוי איזו בושה" הרהר ר' ראובן "אני בסה"כ אורח חולה במחלקת העסקים ומה עשיתי ליהודי הזה..."

גל של רחמים וחיבה מחד, וצער עמוק מאידך, שטפו את ליבו של ר' ראובן. הוא קם בזריזות ממטתו ניגש ליהודי עזר לו להתייצב, חיבק אותו בחום רב. אמר "סליחה אחי היקר" ונשק לו בבישנות על מצחו, מתוך רצון לפייסו...

"נישקת אותי במצח?" שאל האיש.

"כן, אני מצטער ומבקש את סליחתך... אנא מחל לי".

"מוחל, מוחל, אבל נישקת אותי במצח? נכון?"

ר' ראובן חייך חיוך רחב, "תראה, אני יהודי שאוהב יהודים, הנה קבל ממני נשיקה שנייה".

רעיתו של האיש זקפה עיניה בתמהון ובהשתאות ופלטה את המשפט הבא: "אני לא מאמינה למראה עיני, הוא נישק את מוריס.."

ועכשיו קוראים נכבדים לפתרון התעלומה במחלקת העסקים, הנה לפניכם המונולוג של איש העסקים היהודי - האמריקני מוריס (משה) צומבר.

"קוראים לי מוריס צומבר, וזו אשתי שרה, אנחנו תושבי ארה"ב, יש לי שם מפעלים גדולים וחברות שיווק של כלי בית, בגדים, ומתנות. לא זכינו להפקד בילדים, עצוב, אבל כך - כבוד הרב - רוצים מן השמים, ובכן אדון ראובן, החלטנו אשתי ואני לנסוע לישראל, ולהעניק מההון הרב שלנו לילדים... לבית יתומים. או שנקים מוסד, או שנרחיב... ובכך נזכה לשמח ילדים יהודים, וזה מתוך אהבת ישראל עצומה, ובכך נזכה גם אנו לדור המשך... הסתובבנו בארץ במשך שבועיים, ולא נחה דעתנו. לא מצאנו איש כלבבנו שנוכל לסמוך עליו שיעשה את החסד הענק הזה... ועכשיו אספר לך משהו שאתה לא תאמין, עלינו למטוס רעייתי ואני, נכנסנו למחלקת עסקים. ואז אמרתי לה: "שרה, אני עצוב שלא זכינו לתרום, אבל הנה אני מקבל על עצמי בשבועה, היהודי הראשון שיתן לי נשיקה לו אתן את התרומה, ואמנה אותו כאיש הנאמן עלי שיפעל למען ילדים יתומים ואומללים".

שרה הנהנה בראשה נדהמת... "כן, כן, כך מוריס אמר כשעלינו למטוס: מי שינשק אותו...".

"האם אתה מוכן רבי ראובן, לקבל על עצמך לפעול למען פרויקט זה?".

הרב ראובן מורגנסקי הסמיק והחויר חליפות. חום גופו ירד, והצבע חזר לפניו, הוא הרים מרצפת המטוס את שני האלבומים. וביקש מבני הזוג צימבר לעיין באלבומים.

שריקות ההתפעלות של הצימברים ההמומים, הגיעו עד לאוזניו של הקברניט. "אנא נוסעים חביבים במחלקת עסקים, אנא שמרו על שקט... מעולם לא שמעתי שריקות התפעלות כאלה... ממה אתם כל כך מתפעלים?"

למותר לציין שר' ראובן מורגנסקי נחת בניו יורק ומיד עלה על מטוס אל על לישראל, כשצ'ק שמן מאד מאד מאד, בכיסו.

פרי קטן אחרי הסיפור

האבידה מתחת לפנס

יש אנשים שמחפשים את האבידה מתחת לפנס, בעוד שהיא רחוקה משם. ויש כאלה שהאבידה, אפילו אם רחוקה היא, משרכת רגליה עד לפנס כדי שימצאו אותה.

לא אחת שואלים אותי הייתכן? היעלה על הדעת צירוף מקרים שכזה?

אכן כן, ככול שאנשים מסורים בנפשם למען בניו של הרבונו של עולם הם יגלו שהוא מזיז- הוא מסיט- הוא מניע חצי עולם מעלה מטה, כדי להקל על משימתם של צדיקים שכאלו. וזה בהחלט מעורר שריקות התפעלות.

תוכן העניינים

העיתונאי 5

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה