אור ברסלב
העיתונאי 5 שערי השגחה › שערי סייעתא דישמיא

העיתונאי 5

שערי השגחה · שערי סייעתא דישמיא

השופר הסדוק

אמר לי פעם אחד מגדולי העסקנים המפורסמים "לצערי לא אקבל שכר משמעותי בשמים על איסוף הכספים שאני עושה מדוע? כי בטרם אגיע לגביר פלוני או אלמוני, הוא זוכה לשיחת טלפון אישית וממריצה מאחד מגדולי הדור שמחזק ידיים ורגליים של אותם גבירים, ואני מגיע יום יומיים אח"כ צועד על קרקע פוריה ולב פתוח וקוטף את שכר כבודם וגדולתם של גדולי הדור... נו, נו, בזיונות? השפלות? לא רשומים אצלי ברקורד" כך אמר.

מלאכת קודש היא איסוף התרומות עבור עולם התורה, ובדור מבולבל כדורנו, אשר עגל הזהב שולט בכיפה, ומתעתע בקטנים כמו בגדולים, להאיץ ולשכנע להיפטר מכיס המעות, היא ענין הדורש תעצומות נפש.

לא להיעלב, לא להיות מופתע, לדעת באיזו נקודת זמן להוכיח, באיזו שניה להשפיל מבט ולא פחות חשוב להכיר במצב, שעתה כבוד התורה מונח על המאזניים ועדיף להסתלק בטרם פורענות.

הנה כי כן, שכרם של אותם גבאים רב לאין קץ, ומעלתם לעתיד לבוא אין לשער ואין לתאר.

ובצוק העיתים, כאשר עולם התורה משגשג מחד, והכלכלה העולמית מדשדשת מאידך, נאלצים גם ראשי ישיבות רבים לשנס מותניים ולנדוד בגלות הרחוקה לחזק ולתמוך בעץ החיים.

הנה סיפורו של הרב מ. ראש כולל חשוב, שחזר לא מכבר מארצות הברית של אמריקה: "האמן לי הרב לוי, אינני חש שום פחיתות כבוד לעמוד מול דלת ענקית, של דירה בקומה ה- 105 לדפוק בעדינות ולקבל תשובה "בעל הבית עסוק כרגע, אם אפשר תגיע מחר". אינני חש נכלם לשבת שעה וחצי בכניסה של משרדו של גביר מכובד אשר מתפנה אלי למשך חצי דקה ומעניק לי 50 דולר, והבעת פניו אומרת: "סלח לי אין לי זמן לשוחח איתך". מנסיוננו למדנו שאם ברז אחד נסגר, ברז או שניים אחרים נפתחים, ועולם התורה היה, הווה, ויהיה, כי לאמיתו של דבר הארון נושא את נושאיו.

"הסיפור שלי התרחש לפני מספר שנים וממנו קיבלתי חיזוק עצום לייקר את מלאכת הצדקה למען עמלי תורה. נכון, מקובל לחשוב שהגביר הוא האגוז שאנחנו צריכים לפצח, ואילו גבאי הצדקה הוא הצדיק, שלוחא דרבנן שעליו לאחוז בפטיש החוכמה ולהכות באגוז הגבירי, כדי לשלוף ממנו חופן דולרים. לעיתים נדירות התמונה היא הפוכה לגמרי. הגביר הוא הפטיש שצריך לפצח את אגוז- הגבאי.

"ובכן, בוקר אחד אני נוחת בעיר גדולה בארה"ב ונהג מונית שהוצמד אלי מביאני אחר כבוד לארמונו של גביר ידוע, אשר שמו הולך לפניו לא רק כנדבן, אלא גם כבר-אוריין לא קטן. יהודי שעסקיו חובקי עולם, אבל מידותיו אומרות צניעות ודרך ארץ. עבורי היה זה הביקור הראשון במעונו של האיש, ועפ"י מידע ממכיריו ומוקיריו, היה ברור לי שאצא משם עם תרומה הגונה, שתהיה שווה את כל המסע הארוך לאומה הריקה, אמריקה".

"כאמור, ביתו של היהודי היה רחב ידיים, וגן עצי פרי ענק קידם את פני לאורך שדרת דקלים ארוכה. נוף בוטני כקילורין לעיניים, מדשאות ירקרקות, ערוגות פרחי עונה ססגוניים, כמו פאזל צבעוני נשזרו להם בין המדשאות לעצים ולשדרה, מחזה מרהיב לעיניים. ניצבתי מול שער הברזל הגדול ודחפתי אותו קדימה. והנה יוצא אלי הרב ס. ראש ישיבה מפורסם, ידיד נעורי עוד מעידן הישיבה הקטנה. אנחנו מתחבקים בחום רב ולשנינו ברור ומובן מה אנחנו עושים כאן. 'הגביר הזה הוא יהודי יקר משכמו ומעלה' אומר לי הרב ס. 'מוקיר רבנן ותלמידיהון שזה לא יתואר...' ואז הרב ס. אוחז בכתפי ומבקש ממני לצאת החוצה. שנינו מתיישבים על ספסל סמוך ואני ממתין בסקרנות למוצא פיו.

'הקשב ידידי היקר' הוא פותח. 'הגביר שלפניך מצוי עכשיו בעומק סוגיא במסכת זבחים וזה מה שמעסיק אותו משעות הבוקר. הוא נתקל בתוספות מוקשה, שיש לו עליו שלוש קושיות כבדות משקל. כשנכנסתי הוא פנה אלי במאור פנים והודיע לי שהוא מוכן לתת לי תרומה פי חמשה גדולה ממה שתכנן, אבל בתנאי שאתרץ לו את שלוש הקושיות, שמחתי מאד... אבל שמחתי היתה מוקדמת מדי. לתומי הייתי סבור שלגביר יש מושגים כשל בעל בית פשוט הקובע עיתים לתורה, אך להפתעתי שלוש הקושיות על התוספות המוקשה, היו טעונות ועמוקות והתמצאותו בסוגיה היתה לעילא, כך שלא ניתן היה לפטרו בתרוצים קלושים. חצי שעה עמלתי לתרץ קושייתו אך לשווא. התיישבנו במרפסת הבית, והגביר שלף ורשם צ'ק ע"ס 2000 דולר הודה לי בחום ליבו ונפרדנו בידידות. עכשיו קבל עצתי, אל תכנס אליו לא מוכן. סע מכאן לבית המדרש שבקצה העיר, שב שעה-שעתיים, למד את הסוגיה, עיין בתוספות ובמפרשיו, ואח"כ תגיע לכאן. מובטחני שהוא ישאל אותך על התוספות המוקשה... ואם יזכו אותך מן השמים, תתרץ את שלוש הקושיות... ומי יודע אולי תצא עם סכום נכבד מאד מאד'".

"הרב ס. נפנה לדרכו, ואני, הרב לוי, שמעתי לעצתו, נסעתי לבית המדרש בקצה העיר, והתחלתי ללמוד במרץ את הסוגיה במסכת זבחים ישר והפוך עם ראשונים ואחרונים. אחרי שלוש שעות של עמל עיוני עם הרבה זיעה, הצלחתי למצוא כמה תרוצים מצויינים לקושיותיו הצפויות של הגביר.

"גדוש במכמנים של ידע רענן ונרחב במסכת זבחים, ובעיקר בסוגיה הנ"ל, דפקתי על דלת ארמונו של הגביר. ליבי פועם מהתרגשות, האם אזכה להישאל בסוגיה דנן, או שמא לא. ואכן, מה רבו רחמי השם, מארחי הסימפטי והיקר הגיש לפני מגש מלא תופינים ומשקאות, ובטרם אפצה פי ואבהיר לו מאין באתי ולאן אני הולך, הוא אמר לי: 'כבוד הרב, אשמע אותך בקשב רב, אך לפני זאת...' והנה הפלא ופלא, כמו ששיוועתי, וכמו שהכין אותי ידידי הוותיק הרב ס. הוא הקריא לפני את התוספות במסכת זבחים והשמיע את שלוש קושיותיו.

'אשמח מאד אם כבוד הרב יתרץ לי אותן' ביקש והאמן לי, היהודי למרות הונו הרב, הקרין אהבת תורה מן הנדירות שפגשתי. עיניו היו סקרניות להפליא ואוזניו כרויות לתרוצי. במשך חצי שעה פרשתי לפניו את הסוגיה, הבהרתי לו כמה נקודות סמויות מאותן תוספות עליו שאל את קושיותיו, ואחת אחרי השניה הן תורצו כמו מירקם דשן של סעודה רוחנית, שראוי וטוב להתכבד בה. הגביר נשאר פעור פה ונדהם. 'תודה, תודה כבוד הרב, ממש הארת את עיני'.

"הוא שלף מכיסו פנקס צ'קים ורשם באיטיות צ'ק ע"ס 20.000 דולר טבין וטקילין!!! הרבה מעבר למה שדמיינתי או חלמתי..."

"אבל זה לא סוף הסיפור הרב לוי, אחרי סידרה של ברכות והודאות לגביר היקר, יצאתי החוצה אל הרחוב עם הצ'ק בכיסי, וראשי מסוחרר. מעולם לא התרמתי סכום נכבד שכזה... אבל, אבל, אבל עגמומיות קלה החלה לנקר בלבי. אולי גנבתי את דעת הבריות... אולי יש כאן מעין הונאה, שהרי הוכנתי מראש לקראת השאלה, והכנתי הדק היטב את הסוגיה... שהרי אם לא הייתי בא מוכן, הייתי זוכה לתרומה אבל הרבה יותר מצומקת... האם אין בכיסי גזל חלילה?

"נחתתי אחרי יומיים בארץ, ומיד נסעתי לביתו של אחד מגדולי ישראל וסיפרתי לו על ההשגחה המופלאה, שמביתו של הגביר יצא ידידי ראש הישיבה הרב ס. וסיפר לי... וכו' וכו'.

"השיב לי הרב במאור פנים, 'הא, הא... הפלא ופלא, חלילה וחס, אין כאן גניבת דעת הבריות, זו פשוט סייעתא דשמיא נדירה ונפלאה שזכית בה.. קיבלת מן שמיא מפתח רוחני לקבל מאוצרותיו של הגביר העומדים לטובת עולם התורה, והגביר עצמו זכה לשָלִיח מיוחד ליישוב קושיותיו - משום אהבת התורה ורצונו העז לירד לעומקה של הלכה. ויתרה על כך, כנראה שהיה עליך לשנן וללמוד שוב את מסכת זבחים...' ובאותה נשימה סיפר לי הרב על אחד מגדולי ישראל אשר בצעירותו היה צריך להיבחן כדי לקבל תפקיד חשוב. והנה בדרכו הוא מגיע לאכסניה, ושם אין אף ספר אחד לרפואה מלבד דף ק"א במסכת בבא קמא. ישב האברך הצעיר ולמד חצי לילה את הדף הזה עשרות פעמים, וכשהגיע לרבני אותה עיר, הם שאלוהו שאלה הלכתית כבדת משקל.. והוא השיב להם: 'התשובה נמצאת בעמ' ק"א מסכת בבא קמא'

ואין כאן מקום להרחיב".

פרי קטן - מאחורי הסיפור

קנאת סופרים

חסידים מספרים כי פעם שאל הבעש"ט את בתו הקטנה "בתי, יש הרבה שערים בשמים המשפיעים שפע רב עבורנו... אך מה לדעתך השער הכי חשוב?" הבת השיבה ללא שהיות "שערי סייעתא דשמיא".

כשלעצמי חשתי הרבה הערכה וקנאת סופרים כלפי הרב מ. אשר בעדינות נפשו חשש שמא כספי גזל בידו. אך מה טוב ונעים לנו שגדולי ישראל, הם כזרקורים של אמת בעולם החושך, המעמידים כל עניין על תילו, מיישרים את העקמומיות ומדביקים את הנשמה למחוזות הבוהקים של הסייעתא דשמיא, סייעתא שאנו כה כמהים לה, מקבלים אותה בשפע על כל צעד ושעל, אך לעתים עינינו טחות מלראות אותה.

תוכן העניינים

העיתונאי 5

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה