אור ברסלב
העיתונאי 3 ילד פרא › פרק ב'

העיתונאי 3

ילד פרא · פרק ב'

פרק א'

צ'רלי שעט ברחובות העיר מבוהל למדי. הסצינה המוזרה הזו, בית כנסת, קופת צדקה, קרקרים והרב בן ציון תורג'מן היתה קשה עליו לעיפה, אם כי ניצוץ של סקרנות החל לפעפע בקרביו. הוא התיישב על ספסל באחד הגנים הציבוריים ושיחזר את השיחה עם הרב תורג'מן.

"בוקר טוב חביבי... ברוך הבא לבית הכנסת, אשריך, אני שמח שאתה מקדים את כולנו לתפילת השחרית". נעימת קולו של הרב בעל העיניים המלטפות לא משה מאוזניו.

"הוא מוכר לי מאיזשהו מקום... את הפנים שלו ראיתי פעם" הרהר צ'רלי "אני עוד אחזור לשם כדי לתהות על קנקנו של היהודי הזה... אני רק חושש שמא יגלה שנגנבה קופת הצדקה ויודיע על כך למשטרה... מה פתאום, הוא לא טיפש הרב הזה, הוא קלט מיד שאני אורח לא קרוא, ואם היה רוצה היה מחייג מיד למשטרה... וחוץ מזה שכנראה מרוב תדהמה אמרתי לו גם את שמי האמיתי, שלמה בן-סירא... אני רק מקווה שלא ילשין עלי ואמצא את עצמי בלי כוונה בתא-המעצר".

במשך אותו יום שוטט צ'רלי ברחובות העיר חסר מנוחה. הוא חש דבקות פנימית שאין לה הסבר לשוב לבית הכנסת ולשוחח עם הרב בן ציון, הניצוץ הקטן של הסקרנות בער בו להיפגש בשנית עם הרב.

קצת לפני תפילת מנחה.

צ'רלי נכנס לבית הכנסת "נתיבי אור" וחיפש את הרב. עיניו נתקלו בו ישוב מול סטנדר ורכון על גמרא. צ'רלי נעמד בסמוך, שותק. שתי דקות אחר כך נשא הרב בן ציון עיניו והבחין בצעיר.

"הו ברוך הבא, מה שלומך שלמה, חיכיתי לך בתפילת שחרית אבל כנראה שלא הרגשת טוב... אבל אני מאד שמח שחזרת לתפילת מנחה. דע לך יקירי, המקום הטבעי של יהודי הוא בית הכנסת, ובית המדרש. אנחנו נולדנו כאן ואנחנו שתולים כאן, וגם אם אנו יוצאים מכאן, זו יציאה על מנת לחזור. כאן בבית המדרש יהודי יכול לפרוק את המטענים הכבדים שעל ליבו להניחם מול הדום רגליו של מלך מלכי המלכים, לבקש רחמים, לבקש מחילה וטהרת-הלב ולצאת לדרך חדשה. אתה איש צעיר ידידי, וכנראה לא זכית להכיר מספיק את מכמני תורתינו הקדושה, אז דע לך שהתשובה, החזרה בתשובה, היא היא עמוד היסוד בבנין הנפש של כל אחד מאיתנו. אין דבר יותר מאושר מן הידיעה, שלפעמים נופלים וחוטאים, אבל גם מן הנפילה, מן הצניחה לאשפתות, מושטת ידו של הקב"ה כדי להרימך, לייצבך, ולתת לך נתיב חדש של מאור פנים אלוקי, של תקווה לטוב. יהודי אף פעם לא מתייאש, אף פעם לא נופל ברוחו, כי נשמתו אומרת לו: זה רק זמני יקירי, חזור לאבא, הוא מחכה לך באהבה, בחמלה, ברצון טוב. חזור לאבא".

שלמה בן-סירא המכונה צ'רלי, לא הבין מדוע, אבל דמעות ענקיות פרצו להן אל לחייו. הוא ביקש לחבק את הרב וזה נענה לו.

"אשרי יושבי ביתך" אמר החזן.

מיד אחרי תפילת ערבית התיישבו הרב בן ציון תורג'מן ושלמה בן-סירא בן ה- 24, לשיחה מלב אל לב. צ'רלי חשף בפני הרב את מסכת חייו הגדושה אכזבות, כישלונות, מתחים וריקנות אדירה. שיחה בת כמה שעות.

"אני פשוט לא יוצלח. מגיל 12 אני לא לומד, לא מסתפר, חי ברחובות, ההורים שלי אמרו נואש. לא קיבלו אותי לצבא, לא הצלחתי באף מקום עבודה. אני כלומניק אחד גדול, ובצער רב אני רוצה לספר לך כשפגשת אותי בבוקר כאן בבית הכנסת, זה היה אחרי ששברתי חלון וגנבתי את קופת הצדקה...

"אני יודע" הנהן הרב.

צ'רלי שתק, עצם עיניו והחל לסרוק תמונות ממסע חייו.

"כשהייתי בכיתה ו' התעללתי במורה אחד שלי. יהודי מבוגר כבן 60. הרסתי את חייו, ביישתי אותו, ביזיתי אותו. אני נזכר שפעם אחת מרחתי משחה בכניסה לכיתה, הוא החליק וקיבל חבטה עזה. צחקנו עליו... ויתירה מזאת, הושטתי לו יד כדי לתמוך בו שיעמוד, אך משכתי ידי והוא צנח שוב... זו היתה בדיחה, אבל זה היה הקש ששבר את גב הגמל. סולקתי מבית הספר ועד היום אני ברחובות".

"זה באמת מעשה מזעזע" אמר הרב "אתה לא יכול להמשיך בחיים מבלי שתבקש מחילה מן המורה הזה. על עבירות שבין אדם לחבירו אין הקב"ה סולח, עד שיפייס את חבירו. אני מאמין שהמורה יסלח לך אם תגיע אליו. נכון, יש אנשים שסוחבים צלקות של הקפדה על זולתם רבות בשנים, אבל כאשר מבקשים את מחילתם יש בהם תעצומות נפש לסלוח...

"אני זוכר" אמר צ'רלי "שהמורה ביקש להתפטר מבית הספר מיד אחרי המקרה איתי. הוא היה אדם די מבוגר, ערירי, שכל עולמו היה ללמד בבתי-ספר. הוא היה טיפוס שקט כזה, שילד מופרע כמוני יכול לשגע בקלות. אני עוד לא מרגיש שיש לי כוחות נפש לבקש ממנו סליחה, ואולי הוא כבר סלח לי... סוף סוף הייתי ילד קטן, בכיתה ו', עוד לפני בר-מצווה.

"כן חביבי, אומנם היית בגיל של פטור מן המצוות, אולם דעת והבנה יש לך כיום, כבוגר, להבין שהמעשה ההוא הוא נורא ואיום וחובה עליך ליישר את ההדורים עם המורה שלך. ומי יודע, אולי הרישעות הזו שפגעה בכבודו של המורה, היא אבן הנגף של חייך. אתה בעצמך מספר לי, שאתה לא מאושר, לא שמח, לא מסתדר בחיים. הקב"ה מודד לאדם מידה כנגד מידה. יהודי עושה רע, יעשו לו רע מן השמים, עושה טוב, ישפיעו עליך טובה מן השמים. יש דין ויש דיין חביבי".

במשך למעלה משנה נמשכו השיחות בין הרב בן ציון תורג'מן לבחור שלמה בן-סירא, שביקש לעקור את הכינוי צ'רלי, וכמעט הצליח בכך. היו אלו שיחות נפש מחד, אך עם המון מוסר יהודי מאידך. לשלמה היה גם צימאון גדול לדעת תורה, והוא נכנס כאחד מן המניין לשיעורי הגמרא של הרב תורג'מן, שהועברו בטוב-טעם ובחינניות כובשת בעזרת הנשים בבית הכנסת מיד אחרי תפילת ערבית.

שלמה נטש את הרחובות, וליבו החל מתמלא ביראת שמים וברצון עז לגמול חסדים. הוא החליף את הנהנתנות האישית שלו ואת השאיפה לגזול, בעוצמות של נתינה ללא גבול. בהנחיית הרב בן ציון הוא אירגן מנייני תפילה בבתי אבלים, התרים מזון למשפחות עניות, דאג להכנסת כלה, ומפעם לפעם היה מבקר חולים קשישים ובודדים בבתי אבות סמוך לבית מגוריו. הצ'רלי המאוס הלך וגווע לו, ושלמה בן-סירא החדש, הבחור ירא האלוקים, בעל מידות תרומיות, הלך ונבנה כמגדלור מאיר בחשכת הלילה.

"שלמה יקירי, אתה כבר איש ירא אלוקים וסר מרע, גומל חסדים ומקיים מצוות... באמת ראוי להתגאות בך. אני גם שמח שהוריך רואים בדרכך החדשה ברכה והצלחה. אבל ענין קטן עדיין מנקר בתוכי בכל התהליך המכובד שעבר עליך..." ציין הרב.

שלמה פער שתי עיניים תמהות.

"עדיין לא ביקשת סליחה מהמורה שלך בבית הספר, שעל פי דבריך התעללת וביישת אותו. צר לי, אבל זה כתם גדול המעיב על כל תהליך הכיבוס של נשמתך הטהורה. בחודשים הקרובים אנסה למצוא לך שידוך מתאים" הפתיע הרב בן ציון "אבל עם החטא הנורא שבין אדם לחבירו שעדיין תקוע על גבך כגיבנת, חוששני שהשידוך יתעכב...".

"כבוד הרב" ניתר שלמה "אני מספיק בשל וחזק לעמוד מול המורה שמריהו תבורי ולבקש ממנו סליחה מכל הלב...

"שמריהו תבורי?" שאל הרב.

"כן, שמריהו תבורי, נזכרתי עכשיו בשמו. אני גם זוכר היטב את שכונת מגוריו...".

תוכן העניינים

העיתונאי 3

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה