פרק י"ז - מאמרים · פחד חיובי
מצינו בתורה בפרשת עקב הבטחות גדולות וברכות רבות המובטחים לעם ישראל, כאשר הם שומרים את התורה והמצוות. וצריך להבין פירוש הפסוק: “ושמרתם ועשיתם אותם" (דברים ד, ו), מהו כפל הלשון, הרי אם עושים אז בוודאי שומרים, ואם שומרים ולא עושים אז מה תועיל השמירה?
ויש בתורה פעמים רבות פסוקים כאלה של כפל לשון “ושמרת ועשית", ורק בפרשת עקב יש כעשר פעמים [עניין שמירת המצוות], וצריך להבין מה בין שמירה לעשיה?
וכפשוטו הכוונה, "ושמרתם" על מצוות לא תעשה, "ועשיתם" על מצוות עשה, ותמיד הקדים שמירה לעשייה בבחינת "סור מרע ועשה טוב" (תהלים לד, טו).
אך יש עניין נוסף המפורש בדברי הרמב"ם (סוף הלכות מעילה). עשיית המצוות זה כפשוטו, לעשות ולקיים באופן מעשי את המצווה, וכגון: להניח תפילין, לאכול כשר, גמילות חסדים וכן אהבת ישראל, כל המצוות האלו מקיימים אותם באופן מעשי. ויש עוד מצווה “ושמרתם", והכוונה להיזהר ולפחד תמיד ולהתבונן בכל המעשים שלנו שלא נפסיד שום מצווה ושלא נעבור שום עבירה חס ושלום.
כלומר, יש מצווה בתורה באופן מיוחד לפחד ולהיזהר תמיד לפני כל עשיה ולפני כל מצווה שלא תצא שום תקלה תחת ידינו, ושתהיה המצווה בשלמות ולשם שמים. ומי שזכה לכך, קיים בשלמות את הפסוק “ושמרתם ועשיתם אותם" (דברים ד, ו), וזהו פחד שצריך להיות לנו, והוא פחד חיובי המביא את האדם לעשייה בשלמות ולשם שמים, שמפחדים תמיד שלא להמרות פי ה' יתברך, ומי שזכה לשמירת המצוות, זכה ליראת שמים.
וכן בעל אמונה, מפחד תמיד ולא בוטח בעצמו, לא בנכסיו ולא בכוחו. כי יתכן שיש עבירות ומידת הדין וניתן להינזק משמים חס ושלום, ועליו נאמר: “אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח, יד), גם יראת שמים זה פחד מה' יתברך, וזה פחד חיובי.
ובשמים שמחים לראות שאינו סומך על כוחו ועושרו ונכסיו, כמו אותו עשיר שהיה בוכה תמיד בעת שביקש על פרנסתו בראש השנה, ושיבחוהו חכמים. וכן בברכת 'רפאנו', להיות בריא תמיד, ויש לפחד ולהיזהר ולאהוב כל יהודי ולהתפלל לרפואה שלמה.
צא ולמד ממה שקרה בעולם, העשיר העצום משה סבא ז"ל והמפורסם אדמונד ספרא ז"ל, שהיו תומכי תורה באמת, והצדיק המפורסם מבאר שבע זיע"א. ואוי לנו מיום הדין, 'ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר' (פיוט 'דרור יקרא').
אנחנו מתפללים כל יום 'ועל הצדיקים וכו' ועל פליטת בית סופריהם', כלומר הצלת תינוקות של בית רבן, כי יש סכנות ויש להתפלל ולהיזהר, פלוני שכח ילד בהסעה, אלמוני שכח תינוק באוטו, תלמיד נתקע בדלת במכונית ונפצע, וכן הלאה. ומי שמפחד מה' יתברך מתפלל תמיד, ומי שמאמין בה' יתברך לא מפחד מאנשים, רק מפחד מעבירות.
ובזה מובן הפסוק: “לא תירא מהם" (דברים ז, יח), כלומר אסור לפחד מהגוים על אף שהם רבים מאיתנו, ואסור לפחד מהנשק שלהם או המטוסים והטילים וכל כיוצא בזה. ורבינו יונה החסיד, בן דורם של הרמב"ן והרשב"א שחיו לפני כשבע מאות שנה, בספרו הקדוש 'שערי תשובה' (שער ג' אות לב) לומד מפסוק זה שאסור לפחד מכל מיני צרות ומכל מיני בעיות כלכליות ומשפחתיות הראויות לבוא. וכן אסור לפחד כאשר יש דין קשה, חולי קשה, איש תקיף ואלים וכיוצא בזה, כי הכל משמים בלבד.
ובאמת זו מצווה קשה מאוד, שהרי לאור האמור, כל מי שמפחד מהמצב כיום ומכל אויבינו סביב, כגון: אירן, מצרים, סוריה, עזה, חיזבאללה, הם וכיוצא בהם, עובר באיסור תורה. אז מה אם כן רוצה ה' יתברך מאתנו?
אלא הוא הדבר אשר דיברנו, מי שבאמת מפחד מה' יתברך, מי שבאמת זוכה ליראת שמים, מי שבאמת שומר מצוות ושומר עצמו מיצר הרע, כגון שמירת העיניים היינו לפחד מהעיניים ושמירת הלשון היינו לפחד מהלשון. מי שבאמת מפחד מהעבירות ומפחד מאחד, מגיע לכזו דרגה של אמונה עד שהוא לא מפחד מאף אחד. מידה כנגד מידה, כי מרגיש ויודע שהכל בידי ה' יתברך בלבד, יש לו פחד מהמלך הגדול בלבד.
וידועה הסגולה של רבינו חיים מוולוז'ין בספרו הנורא 'נפש החיים' (שער ג' פרק יב), שמי שמרגיש באמת דבקות תמידית בה' יתברך, ומקיים את הפסוק: “אין עוד מלבדו" (דברים ד, לה), זוכה להינצל מכל הפיגועים והבעיות שיש בעולם, ואי אפשר לנגוע בו לרעה, עיין שם. וכנראה שצריך לראות על האדם באופן מעשי שהוא מרגיש שהכל משמים תמיד, ובודק את מעשיו ועושה חשבון נפש, ולא מקפיד על אף אדם לעולם, וכל זה כלול במצוות “אין עוד מלבדו".
למעשה, מי שזוכה לדקדק במעשיו תמיד ומבקש יראת שמים, מדקדק במצוות, בורח מה'מודָה' הכללית, שומר ומבקש קדושה ומסלק מעצמו את הטלפון הלא כשר. וכן נשים השומרות וחוששות ונזהרות ומקפידות מאוד על הצניעות כדת וכדין ואינן לובשות בגדי פריצות, ובכלל זה לא בגד צמוד, לא בולט ולא רחובי.
כל זה מסלק את הפחד החיצוני, החרדות, הדיכאון, הבלבולים והדמיונות, וזוכים להיות עובדי ה' באמת. והסיסמא הגדולה היא מה שכתב רבינו האור החיים הקדוש (בפ' פנחס) 'לאהוב מה שה' אוהב ולשנוא מה שה' שונא' , וההצלחה בדרך לכולנו, ו"ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהלים פד, יב).