אור ברסלב
הנהגות אמונה מעשית פרק י"ז - מאמרים › האמונה בצל הפיגועים

הנהגות אמונה מעשית

פרק י"ז - מאמרים · האמונה בצל הפיגועים

מחשבה של אמונה

שאלה: מהי המחשבה הנכונה שצריך לחשוב אדם בעל אמונה, כאשר רואה ושומע על כל מיני פיגועים קשים הנעשים מידי יום ביומו בעוונותינו הרבים ברחבי ארצנו הקדושה על ידי מחבלים אכזרים ימח שמם?

וכיצד עלינו להתנהג לאור המצב הנוכחי שלא נחטיא את המטרה, ונזכה על ידי כך להתעלות ברוחניות וביראת שמים?

תשובה: הנה אמרו חז"ל בגמרא בברכות (לג:) 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'. כלומר, כל מה שנעשה בחלל העולם, במה שנוגע אלינו, הן טוב והן רע, בין דבר שנעשה בדרך הטבע ובין שנעשה על ידי בני אדם, הכל בהשגחה פרטית מה' יתברך. וכמו שכתב הרמב"ן על התורה (שמות יג, טז) שאסור לומר על מה שאירע שזהו טבע או מקרה.

ואלו הם שני חלקים באמונה: א. מציאות ה' יתברך. ב. השגחתו של ה' יתברך על כל הנבראים. וכל מה שעובר עליהם מכוון משמים במינון המדויק והאמיתי ביותר.

וכמו שכתב הרמב"ם בידו החזקה (ריש הלכות תענית פ"א ה"ג) כי האומר על כל צרות שלא תבאנה, שהכל זה טבע או מקרה, 'הרי זה דרך אכזריות, וגורמת להם [אותה אמירה] להידבק במעשיהם הרעים', עיין שם. כי עיקר העונש הנשלח מן השמים הוא כדי שנפחד ונחזור בתשובה ממעשינו הרעים. וצריכים להאמין שהפיגועים והאסונות הם מחמת עוונותינו הרבים.

וידועים דברי הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, שאמר על מה שדרשו חז"ל בברכות (י.) על הפסוק “ואין צור כאלוקינו" (שמואל א ב, ב), אין צייר כאלוקינו. כלומר, שה' יתברך הוא צייר עולמי, מפני שכל צייר מטעה אותנו אך ורק בעיניים, משום שכאשר ניגע בציורו נרגיש שזהו רק ציור. מה שאין כן ה' יתברך שהוא מצייר לנו איש בדמות מחבל ומשחית ברמ"ח איברים ושס"ה גידים חיים שנראים לנו כמציאות, אבל האמת היא שגם זה ציור! כי הכל מתחיל משמים ועלינו לפנות אך ורק לה' יתברך שמשגיח על כל דבר בעולם בהשגחה פרטית.

יוצא אפוא, שמכוון שעיקר העונש הוא מחמת העוונות, ראשית כל, עלינו לחזור אל ה' ולהטיב דרכינו, וירחמנו.

ועוד, יש להבין היטב שכעת בשמים לא מרוצים מאיתנו והיא היא הסיבה לפיגועים, כי על ידי העבירות הבנים מתרחקים מאבא, וכשרואים פיגועים קשים ומפחדים, חוזרים חזרה אל אבא שבשמים, וממילא אין צורך עוד בפיגועים.

אולם, אם לא חוזרים בתשובה, ובמקום זה עסוקים כל היום בתקשורת הקלוקלת ובכל מיני פרשנויות למיניהם, הפיגועים בגוף אינם מועילים, ובעוונות הרבים נהיה פיגועים בנשמה, וזאת מחמת הפרשנות העיתונאית התשקורתית שמסבירים הכל על פי הטבע ועל פי השכל, וחבל על דאבדין אינשי ובאמונה לא משתכחין.

ואמנם, אין זה קל להתחזק באמונה בעתות כאל, ובפרט כאשר אין אנו רואים בעינינו שסיבת כל הקורות אותנו הוא מחמת עוונותינו, ומאידך צריכים אנו לדחות את מה שאנו רואים בעיניים, ואף שאנו רואים מחבלים מושחתים העושים ככל העולה על רוחם, צריך לדעת שזוהי עבודתנו בעולם הזה, להאמין שהכל משמים לטובה ולקיים את הפסוק בחבקוק (ב, ד) “וצדיק באמונתו יחיה", כלומר על כל פרט ופרט שבחיי היום יום, להכניס את האמונה לתמונה, ושהאמונה תתגבר על הראיה ולא להיפך.

וזהו פירוש הפסוק: “שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח), כלומר הגם ששמתי מול עיני את האמונה בה' יתברך והרי היא “לנגדי", כלומר 'לרעתי', והאמונה תובעת אותי ואומרת לי שאני לא בסדר ויש לי עוונות, גם אז ה' לנגדי תמיד.

וידוע מה שכתב רבינו יוסף חיים זיע"א, בספרו 'עוד יוסף חי' (על התורה פ' בהעלותך) על הפסוק “וכי תבואו מלחמה בארצכם" (במדבר י, ט), לא נאמר וכי 'תבוא' אלא וכי 'תבואו' [בלשון רבים], ללמדנו שהמלחמה באה על ידינו, כלומר על ידי מעשינו ומחשבותינו.

משום שבהתנהגותנו אנו קובעים מה יבשרו לנו בחדשות, ואם נתחזק באמונה ויראת שמים יהיו חדשות טובות, כגון שיאמרו 'מכונית תופת לא התפוצצה, בנס!' או 'מתאבד בדרכו לפיגוע התפוצץ על ידי עצמו לבדו', וכיוצא בזה, אבל אם לא נתחזק באמונה ויראת שמים, יאמרו להיפך חס ושלום.

והאמת היא שמי שמבין טוב בהשגחה פרטית, רואה את יד ה' יתברך תמיד, ומבין ויודע שהפיגועים והצרות בעוונותינו הרבים זה במקום הנביאים אשר היו בימי קדם, שכעת אין לנו את הזכות שיוכיחו אותנו, ולכן באים המכות הללו ומוכיחות אותנו, שנסתכל עליהם ונתבונן מהיכן באו ומי הוא זה ששלח אותם אלינו.

וכשם שהפיגועים והאסונות פוגעים באמונה, כך ראיית העיניים פוגעת ומפריעה מאוד לחיזוק האמונה שהם בגדר ראייה ומעשה כנגד האמונה. ותפקידנו להתחזק באמונה שהכל משמים, ואין לנו להתרגש כלל ועיקר על ידי מי הם באים, כי הכל הוא רק ציור, והאמונה חזקה הרבה יותר מזה.

וזהו בעצם מה שאירע בחטא העגל. על פי השכל משה רבינו ע"ה היה צריך לחזור להנהיג את עם ישראל, ואילו יצר הרע בילבל את עיניהם והראה להם את מיטתו של משה באויר (כמבואר בשבת פט.) וגרם להם לחשוב שמשה לא ישוב עוד.

מה אם כן היו צריכים עם ישראל לעשות באותו רגע, כדי שלא ליפול ברשתו של יצר הרע? בשעה זו היו צריכים עם ישראל לסלק את ראיית העיניים ולא להתחשב בה כלל, משום שהיא מפריעה מאוד למחשבת האמונה הטהורה. ועוד היה להם לומר באותה העת בפה מלא: 'מה שאנחנו רואים בעיניים זה לא האמת! אלא האמת היא שצריך להאמין בה' יתברך שהוא מאמת את דיבורו ומשה רבינו ע"ה יחזור'.

וזוהי העבודה הגדולה ביותר של בעל אמונה, ובפרט בזמן הזה שאנו נמצאים בו כעת, שהוא לפני הגאולה וביאת המשיח, וכבר כתב בספר 'שומר אמונים', שנסיון האמונה יהיה קשה מאוד בזמן ביאת המשיח, ממש כמו לטפס על קיר העשוי משיש חלק ובלי בליטות.

ולכן, המילים והמשפטים של הרחוב והציבור הכללי, כגון 'מחדל' או 'פירצה בגדר חשמלי' או 'השוטרים לא הגיעו בזמן' או 'השב"כ לא פירסם בזמן', וכן כל כיוצא בזה, הוא נגד האמונה, כי “אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקד שומר" (תהלים קכז, א).

ואף על פי שצריכים לעשות השתדלות ולהציב שומרים שיעמדו בפרץ, מכל מקום יש לזכור ולדעת היטב, שאם השומר מעד, נרדם, לא שם לב או קרה מה שקרה, זה מאת ה' יתברך בלבד, וזהו רצונו יתברך.

ולכן, אסור בהחלט לשמוע פרשנות מדינית או צבאית בכלי התקשורת, המתארים כיצד אירע הפיגוע וכדומה, משום שהם מראים רק את 'המיטה באויר'. כלומר, רק את הפיגוע הרצחני, הפצועים, המשטרה וכו'. אך אינם מראים הם את הצד של האמונה. כלומר, את העוונות שלנו, המצוות הפצועות-קשה שאנו עושים, הברכות בלי כוונה שאנו מוציאים מפינו וכיוצא בזה, אשר הם אלו שהיו לבני ישראל למעל והם הגורם האמיתי לכל הצער הזה.

ועוד, הם גם אינם מראים את זכותם של לומדי התורה שהם המסייעים לשלום ולמשטר אמיתי בארץ ישראל, כמו שכתוב בישעיה הנביא (נד, יג) “וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך", ועל כן צריך לברוח מהתקשורת כבורח מן האש! ואז האמונה תתגבר בלבנו ונתחזק ביראת ה'. וכשאין פיגועים בנשמה אין פיגועים בגוף, וזה ברור לכל משכיל!

ומכאן לערוצי הקודש שבתקשורת הכללית, שהיא מיועדת לציבור הכללי בכלל, ולציבור החילוני והמסורתי בפרט, לקרבם לאמונה, למסורת וליהדות. ונראה שאין עניין לציבור התורני לשמוע אותם כלל ועיקר, ובן תורה קובע לעצמו מה לשמוע על ידי מכשיר ההקלטה ללא רדיו, ומתחזק על ידי קלטות ודיסקים המלאים בתורה ויראה, הלכה ומוסר, וכן שירים בסגנון מזרחי וחסידי על טהרת הקודש, ולא חס ושלום ערוץ פרוץ, בבחינת “ובמושב לצים לא ישב" (תהלים א, א).

וכיוון שהכל בידי שמים, גם פחד זה מן השמים, כלומר פחד מהמצב הכלכלי והביטחוני או חרדות וחלומות קשים, ובכלל זה מתחים נפשיים, הכל מכוון בהשגחה מן השמים, כמבואר בספרא (פ' בחוקתי ב, ד) על הפסוק: “ורדף אותם קול עלה נדף" (ויקרא כו, לו), עיין שם.

וכיום, יש פחד נורא בציבור כתוצאה מהפיגועים בכל מקום מרכזי. אולם, כשיודעים ומאמינים שהכל משמים ולכל 'כדור יש כתובת', מקבלים על ידי זה כח לפחד רק מה' יתברך, כלומר מקבלים יראת שמים, והפחד מהפיגועים חולף והולך לו, שהרי אם ה' רוצה בכל מקום אפשר להפגע ולמות, בר מינן. והפחד מאת ה' יתברך הוא חיובי מאוד, הוא אינו מביא חרדות ומתחים, אלא אדרבה מביא את האדם להידבק בה' יתברך.

ומבואר עניין זה בצורה נפלאה (בתר"י בברכות ריש פרק אין עומדין כא. מדפי הרי"ף) שאף על פי שאצל בשר ודם היראה והשמחה הם דבר והיפוכו, שבשעה שהאדם מפחד מזולתו הוא עומד נרתע ודואג, אצל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אדרבה כשהאדם מתבונן בגדולתו וירא מפניו, ישמח ויגיל באותה יראה, מפני שעל ידה מתעורר לקיים המצוות ושש ונעלס בקיומה, שיודע כי שכרו איתו ופעולתו לפניו, עיין שם.

וכמו שאמר המשורר 'אברח מפניך, אליך'. וכן הפסוק: “אם אסק שמים, שם אתה ואציעה שאול, הנך" (תהלים קלט, ח).

והמלחמה עם יצר הרע מונעת מלחמה עם המחבלים, ושמירת העיניים ממראות אסורות ומן המכשיר הטמא מונעת אף היא פיגועים קשים, ומסמא עיניהם של המחבלים ושונאי ישראל. משום שכשיש קדושה ויראת ה', אין כישופים, אין פחד, אין חרדות ואין חלומות רעים (כמפורש בברכות סב.). אולם, אם לא כן, יש פיגועים ואסונות על שונאי ישראל חס ושלום, ורואים אש שורפת בעוונותינו הרבים. א"ש ר"ת אין שלום, אין שלווה, אין שלמות, אין שקט ואין שמחה.

ומעניין שהגענו למצב בו אנשי צבא ומדינה אומרים מפורשות: 'אין מה לעשות נגד מחבלים מתאבדים!' לא יעזור כלום, לא צבא ולא מטוסים, אלא רק ה' יתברך יכול לעזור לנו ולהושיע אותנו. וכנראה שצריכים להשלים את המשפט ולומר: 'ריבונו של עולם! אין לנו כח יותר, ואין אנו יכולים לעמוד עוד בכל הצרות הפוקדות אותנו השכם והערב, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים' (סוטה מט:), ולה' הישועה.

ואז יתקיימו דברי הנביא זכריה המוזכרים בהפטרת חג הסכות: “ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, כיום הלחמו ביום קרב" (יד, ג), אמן כן יהי רצון.

הנהגות טובות למצב הקשה כיום:

א. להתחזק מאוד מאוד ביראת ה' טהורה על ידי תרגילי יראה.

ב. להתרגל לקרוא שיר של פגעים פרק צ"א בתהלים, וכמו שכתב מרן החזון איש באגרותיו.

ג. לקרוא בכוונה גדולה מאוד פיטום הקטורת (עיין בזוה"ק פ' ויקהל ריח:).

ד. לקרוא כל יום שני דפים מהזוהר הקדוש, והגם שאינו מבין כלל העיקר לגרוס בנעימה ולה' הישועה.

ה. להתחזק בשמירת הלשון, עם לימוד ההלכות והמוסר בספרו הקדוש של מרן רבינו החפץ חיים זיע"א, ובזה נגיע לשלמות באהבת ישראל.

כמובן שהעיקר להתחזק בלימוד התורה יום יום, שעה שעה. ומפורש הוא בגמרא (סנהדרין צח:) מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. והמהרש"א (שם) כתב דיש להקפיד היטב על קיום שלוש סעודות שבת עם פרטיה ודקדוקיה, עיין שם.

תוכן העניינים

הנהגות אמונה מעשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה