מעלה י''א - איש ציבור · מתי לדרוש
פה. כל בוקר אחרי תפילת שחרית, במקום לומר הלכה יומית עדיף לומר מוסר יומי, כדי שהציבור יצאו מהתפילה מחוזקים במידות טובות בקדושה וביראת שמים טהורה. וזה משפיע על כל היום, ומביא את האדם להוסיף עוד ועוד בלימוד תורה. ולא לחינם תיקן והוסיף מרן החיד''א זיע''א הלכה ומוסר כל יום בסדר חק לישראל.
ועיין בפירוש רש''י (נדה סג רע''א) שכתב ''הטועם שחרית נהנה כל היום כולו''. וניתן להסביר כך גם ברוחניות, שדברי התורה בבוקר מחזקים את כל היום (ועיין בפירוש רד''ק ישעיה לג, ב).
פו. טוב לדרוש כל יום דרשה קצרה בין מנחה לערבית, לעורר את הציבור בדברי מוסר ויראת שמים. שכשם שצריך דף יומי, משנה יומית והלכה יומית, כך צריך מוסר יומי וכנזכר. והזמן המתאים ביותר הוא בין מנחה לערבית. ובמיוחד כשיש ציבור גדול, כגון כשיש אזכרה וכיוצא בזה. וגם זוכים למעלת חיבור היום והלילה בתורה, עד שיגיע זמן קריאת שמע של ערבית. וציבור כזה חוזר לביתו עם מטען רוחני, ושלום בית גשמי, ויש בזה כבוד שמים וקידוש השם.
פז. לפעמים אנשים ממהרים ומעונינים להתפלל תפילת ערבית מיד אחרי מנחה במקום אחר, ואין להם זמן לשמוע דברי תורה, מפני שהם רוצים לחזור לביתם ולשוב אחר כך לשיעורם הקבוע מתוך ישוב הדעת. ובכזה אופן החכם לא צריך להקפיד, כי כוונתם רצויה.
אבל עמי הארץ, שרוצים לברוח לבית, ולבטל את זמנם בהבלי עולם הזה, מצוה רבה להגביל אותם בחכמה כדי שיקשיבו לדברי תורה ויתפללו ערבית רק אחרי הדרשה, ברב עם הדרת מלך (משלי יד, כח). כמו בימי ספירת העומר שמתפללים מאוחר כדי שיגיע זמן הספירה, ודברי חכמים בנחת נשמעים (קהלת ט, יז).
פח. הנהגה טובה לרב המקום, שידרוש מענין הפרשה בזמן קריאת ספר תורה בשבת בין גברא לגברא, ויסביר את הפסוקים והמלים הצריכות ביאור והבנה שבאותה עלייה. ואף על פי שהרב ילקוט יוסף שליט''א (סי' קמו ס''ז) מפקפק בזה, מכל מקום כשזה מביא לכולם יראת שמים טהורה גם הוא יודה בזה (ועי' יבי''א ח''א סי' ט או' ו).
פט. עדיף לערוך אזכרה בבית הכנסת ולא בבית או בשטח החניה של הבנין. כי הרעש, וחוסר ישוב הדעת, וחוסר הצניעות, לא מצדיקים זאת כלל. ואפילו אזכרת ליל שבעה, אם בבית האבל אין מקום רחב ידיים, ואין הקשבה מלאה לדברי תורה, יש להמליץ לערכה בבית הכנסת, כי שם שורר שקט מוחלט ודברי התורה נשמעים ברמה, ויש בזה קידוש ה וכבוד לה' יתברך.