מעלה י''א - איש ציבור · איך לדרוש
צ. ''דברי חכמים, בנחת נשמעים'' (קהלת ט, יז). ואומר מרן רבינו שליט''א: ''דברי חכמים בנחת, נשמעים'', כלומר שדברי החכם הנאמרים בנחת, נשמעים ומתקבלים יותר על ידי הציבור.
צא. לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ולא קפדן כשמאי (שבת ל:). ואף שאין איסור לשון הרע לומר על פלוני שהוא קפדן כאשר זו האמת (חפץ חיים הל' לשון הרע כלל ד ס''ט), ואפילו על אליהו הנביא מובא בחז''ל שהיה קפדן (סנהדרין קיג.), עם כל זה, הקפדן לא יכול ללמד ולהעמיד תלמידים (אבות פ''ב מ''ה). ואם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו, בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים (תענית ח.).
צב. צריך קצת בדיחותא לפני הלימוד, כדי שיפתח ליבם של התלמידים מחמת השמחה (שבת ל:). וטוב המלבין שיניים לחבירו, יותר ממשקהו חלב (כתובות קיא:), ופרש רש''י, שצריך להראות פנים שוחקות ושיניים מגולות. ועיין להלן בסוף הספר מהו בדיחותא המותרת כמו רבה (שבת ל:), ומה אסורה כמו כת ליצנים (סוטה מב:).
צג. בגמרא (קידושין לא.) כתוב: ''בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא אנכי ה' אלקיך ולא יהיה לך וכו', אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש, כיוון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו לדברות הראשונות''.
ומכאן רמז לדרשנים, לשבח ולהזכיר בתוך הדברים את השומעים, ואת מצבם ומעמדם, ובזה יתקבלו הדברים טוב יותר בעיני הקהל.
ומי לא ראה ולא שמע את רבינו הגאון מרן שליט''א, שתמיד בכנסים ובהופעות משבח ומזכיר את הגבאים ואת עזרת הנשים ואת הקהל הקדוש, ובסוף מוסיף 'מורי ורבותי'. וכנראה שזה חלק מההצלחה, כאשר השומעים חשים נכבדות ומרגישים שהם אהובים ורצויים. וכשעוטפים להם את הכל בסוכריה, אז זה נעשה מתוק, ומתקבל על הלב.
צד. בגמרא במסכת מגילה (יב.) כתוב: ''כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם''. ויש ללמוד מכאן, שכשמעתיקים מספרי הפוסקים מקור מסויים לענין מיוחד, וזה דבר שהחכם לא אמור לדעת מעצמו כלל, כגון לשון גמרא בירושלמי וכיוצא בזה, עליו לציין את המקור שבו ראה את הדבר.
ויש בזה גם הכרת הטוב וגם ענוה, שלא מראה החכם בעצמו כאילו הוא לומד ירושלמי כסדר, וכך הוא מביא גאולה לעולם ואשריו. ובגמרא (יבמות צא.) אמרו על מי שלא עושה כך, גנובי גנבא למה לך, שהוא נחשב גנב.
צה. להקפיד לסיים שיעור או הרצאה בזמן שסוכם, ולא לעכב את השומעים יותר מדי. ופעם שאלו את רבינו יחזקאל אברמסקי זיע''א מה סוד ההצלחה בשיעורים שלו שהם מלאים מפה לפה? וענה: להתחיל בזמן, ובעיקר לסיים בזמן.
צו. טוב לשאול את הציבור שאלות בשיעור כדי לשתף אותם ולעורר את לבם. ואם אחד מהשומעים אמר את החידוש שהרב רצה להגיד, וגנב את ההצגה, לא להיפגע ולברוח מהעניין, אלא להיפך, לחזק ולשבח אותו שענה מהר קצר ולעניין, ויש בזה הרבה ממידת האמת. וכבר אירע למרן הבית יוסף, שיגע וטרח בחידוש מסוים שעות ארוכות, ולאחר זמן ראה חכם אחד שלומד את הענין בפשטות עם חידושו של מרן וכאילו הדברים מובנים מאליהם. ואמר המלאך המגיד לבית יוסף שלא צריכה להיגרם לו חלישות הדעת מכך, היות ואחרי שכבר ירד החידוש על ידו לעולם, יכול כל אדם לזכות בו ביתר קלות.
צז. יש תלמידים מהציבור הרחב ששואלים שאלות בשיעור ומאריכים בסיפורים והדבר מפריע לכולם, וצריך להשתיק אותם בעדינות, ולרמוז להם שאחרי השיעור יהיה זמן לשמוע אותם, או לומר: בלי נדר בהמשך השיעור נתייחס למה שאמרת. ובינתיים, בתוך השיעור, לומר מוסר מדי פעם גם על ענין זה. כי אסור לאפשר לתלמידים לחשוב שיש להם עצמאות לספר סיפורים ולעכב את כולם מלימוד התורה.
צח. מן הראוי, שהחכם יעביר את הדרשות וההלכות בשפה ברורה ומובנת לכולם, ולא בצורה פילוסופית, ולא דברים סתומים (סוטה מ; ב''ב ה:). וכן לא לומר מלים בלע''ז, אלא אך ורק בלשון הקודש. צא ולמד ממרן רבינו שליט''א, שמזכה את הרבים בכל העולם, ואף פעם לא משתמש בשפת הרחוב.
וכל מִלה בלע''ז, יש אפשרות לאומרה בלשון הקודש. דוגמא: במקום לומר 'דִילְמָא', ניתן לומר 'אין ולאו רפיא בידיה' (קידושין סה.), או ספק. במקום לומר יש על כל אחד חיוב 'ספציפי', אפשר לומר חיוב 'אישי על כל אחד ואחד. ולא מתאים לבן תורה לרדת לרמה רחובית כזאת. וכן המִלים: 'או קיי', ו'הלו' אינן ראויות לבן תורה.
צט. צריך החכם לפרט ולהדגים את המסר למעשה, מה לעשות ואיך לעשות. למשל, לא מספיק לומר: 'אסור לכעוס, אסור להתגאות'. אלא יש להזכיר מצבים בחיים שבהם עלולים להיקלע לניסיונות מעין אלו, ולהסביר מה לא לעשות באותה שעה. וכמו שכתב הרמב''ן (באיגרתו לבנו) ''וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו''. ומכאן, שצריך לכוון את הלומד לדברים מעשיים שיוכל לקיימם בפועל ממש.
ק. צריך להשתדל ללמד בדרשה הנהגות יקרות ומועילות, מלבד ההלכות בעצמן. למשל: כשמדברים על הלכות נטילת ידים, ולומדים שצריך לזקוף את הידים ולברך קודם הניגוב (או''ח סי' קנח), יש להוסיף הנהגה קדושה, והיא שיש להיזהר שלא יטפטפו המים על הרצפה ויטנפו את המטבח, שזה מצער את האשה. וכן שיש לברך במקום מתאים ולא במקום הנטילה, משום שבדרך כלל זה מפריע למי שבא אחר כך.
קא. להיזהר שלא ישמע מהדברים גנאי על לומדי תורה. למשל, לא לומר: האברכים מסכנים, אין להם לחם לאכול, אלא: הם בעלי משפחות וזקוקים ליותר מהרגיל. וכן לא לומר: הבחורים בישיבות מסכנים, בקושי יש שם מה לאכול. אלא להתבטא בעדינות: בישיבה אין אוכל כמו בבית, וכן על זה הדרך. ולהזכיר בסוף: כולנו חיים ומסודרים בזכות לומדי התורה שליט''א המחזיקים את העולם בלימודם.
קב. רצוי לנצל את מכשירי החשמל הקיימים כיום, ולהתקין רמקול מתאים בבית הכנסת, שכולם יקשיבו היטב ויתקדש שם שמים. ועל ידי שיש הקשבה, יש חיזוק לכולם (סוטה מט.).