אור ברסלב
הנהגות אהבת ישראל מעלה ט' - לא לצער › השכר והעונש במעלת איסור הלבנת פנים

הנהגות אהבת ישראל

מעלה ט' - לא לצער · השכר והעונש במעלת איסור הלבנת פנים

השכר והעונש במעלת לא לצער

קסט. חנניה מישאל ועזריה שניצלו מכבשן האש, לא מסופר בתנ''ך מה קרה להם אחר כך, ואמרו בגמרא (סנהדרין צג.) ''רבי יהושע אומר ברוק טבעו'', ופרש רש''י, שהגויים לעגו לישראל ואמרו להם ''אלוה כזה יש לכם שהציל את החכמים שלכם מהאש, ואתם משתחווים לפסל?'' וכאות ביזיון ירקו הגויים עליהם והם טבעו ברוק הזה. והוסיף המהרש''א, שהיו עובדי כוכבים מביישים את ישראל כשראו את חנניה מישאל ועזריה יוצאים מהאש, ולכן מתו הצדיקים האלו כדי שתפסיק הבושה מעם ישראל. ורואים מכאן כמה חמור המבייש את חברו, עד כדי שה' הרג את אותם צדיקים כדי שעם ישראל לא יתביישו.

קע. יש שאלה ידועה, למה ה' שאל את אברהם (בראשית יח, יג) ''למה זה צחקה שרה'', ולא שאל את שרה בעצמה? ומתרצים, שמעצם זה ששרה צוחקת יש תביעה על אברהם אבינו עליו השלום שלא השפיע עליה מהודו והדרו שלא להראות כעין לעג חלילה לדברי ה'. ועוד יש לומר, שאם ה' היה שואל את שרה היא היתה מתביישת ונפגעת ולא היתה מעיזה לומר לא צחקתי, ולכן השאירו לה מקום מהשמים כדי שלא תתבייש. והדברים נוראים (האברך היקר והשקדן הר''ר יוסף גלילי הי''ו).

קעא. במשנה במסכת סנהדרין (נד.) כתוב ''אם אדם חטא [שעשה עבירה עם בהמה, ולכן חייב מיתה] בהמה מה חטאה [שהתורה מצוה להרוג גם את הבהמה] ?'' ותירצו ''שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה''. כלומר, שסוקלים את הבהמה שנעבדה בה עבירה בכדי שלא תגרום לבושה וביזיון לאדם שעבר עבירה, למרות שכבר נהרג ונפטר מן העולם.

קעב. בגמרא (ב''ק קיז.) מסופר על רבי יוחנן, שמרוב זקנותו היו לו גבות ארוכות, וכשהיה רוצה לראות היו צריכים להגביה לו אותם, ורב כהנא היה לו חתך בשפתיים והיה נראה תמיד שהוא מחייך, וכשראה אותו רבי יוחנן חשב שהוא צוחק עליו, ומיד מת רב כהנא.

קעג. מסופר בנביא (דברי הימים ב יג), על אביה מלך יהודה, שהיה נכד של שלמה ונין של דוד המלך עליהם השלום, שהוכיח את ירבעם מלך ישראל ברבים ובייש אותו. ולמרות שירבעם היה רשע, וכוונתו של אביה היתה לטובה, עם כל זה נענש אביה בגלל אותה בושה ברבים שגרם לו, ונאמר עליו (שם פסוק כ) ''ויגפהו ה' וימת'' (רש''י שם).

קעד. עדיף לבטל תורה מלבייש בן ישראל (מהרש''א סנהדרין יא.).

קעה. ''שופך דם האדם באדם דמו ישפך'' (בראשית ט, ו) זה המלבין פני חברו ברבים, שנשפך דמו בתוכו, כלומר דם האדם בתוך האדם (תורת משה אלשיך פרשת נח).

קעו. מר עוקבא ואשתו היו רגילים לתת צדקה לעניים ולברוח, כדי שהעניים לא יראו אותם ויתביישו. פעם אחת רצה העני לראות מי עוזר לו ורדף אחריהם, וכדי לא לביישו הם נכנסו לתנור בוער בכדי להתחבא מפניו (כתובות סז:).

קעז. תמר אשת יהודה כמעט נשרפה באש בכדי שלא לבייש את יהודה (שם).

קעח. יש שאלה ידועה, למה לא הודיע יוסף הצדיק בכל ימי מלכותו במצריים לאביו יעקב שהוא חי והוא מלך במצרים, הרי מצרים קרובה לחברון מהלך ששה ימים, ואפילו אם היה מהלך שנה היה ראוי להודיע לאביו? (ועי' רמב''ן בראשית מב, ט).

והאור החיים הקדוש מתרץ, שיוסף הצדיק פחד שעל ידי זה יתביישו אחיו. כי יעקב יחקור מה בדיוק קרה, ואז הוא ידע מה הם עשו והם יתביישו מאד, והמלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (ב''מ נט.). ורואים מכאן את חומר עוון המלבין פני חברו, עד כדי כך שיוסף היה מוכן שאביו יהיה בצער כל כך הרבה זמן, רק כדי שלא ילבין את פני אחיו חס ושלום.

קעט. בגמרא (גיטין נז.) כתוב ''בא וראה כמה גדולה כוחה של בושה, שהרי סייע הקדוש ברוך הוא את בר קמצא שביישו אותו בסעודה והחריב את ביתו ושרף את היכלו''.

קפ. חכמינו זכרונם לברכה (ב''מ לג.) מספרים, שרב חסדא הקשה קושיא לרב הונא ורב הונא ענה לו בזלזול כי הוא חשב שרב חסדא מתכוון להקניט אותו, והיה ביניהם רוגז זה על זה והקפידו אחד על השני ארבעים שנה, ואחר כך הם השלימו. ומבואר בגמרא שעשו שניהם תענית ארבעים יום על שחשדו זה את זה על חינם. והמהרש''א שם מבאר, שעל כל שנה עשו תענית יום אחד.

קפא. רבי יהושע דיבר בחוסר כבוד על בית שמאי בשיעור תורה, וכשחזר בו עשה תשובה ותענית עד שהושחרו שיניו מפני התעניות (חגיגה כב:).

קפב. רבי שמעון בר יוחאי דיבר על רבו רבי עקיבא לא בכבוד הראוי, וישב בתעניות עד שהושחרו שיניו מפני תעניותיו (נזיר נב:).

קפג. אבדן היה תלמידו רבינו הקדוש, והוא פגע ברבי ישמעאל ברבי יוסי באמצע שיעור תורה, ונענש שנצטרע וטבעו שני בניו רחמנא ליצלן (יבמות קה:).

קפד. שני תלמידי בר קפרא, אחד לגלג על חברו והשני לא התנהג בדרך ארץ, ושניהם לא הוציאו שנתם (ברכות לט.).

קפה. שמואל ציער את רב מתוך כוונה טובה, ואף על פי כן נענש ומת בלי בנים (שבת קח.).

קפו. ריש לקיש פגע ברבי יוחנן באמצע הלימוד בלי כוונה ומיד מת ריש לקיש (ב''מ פד.).

קפז. יהודה בן נחמיה ענה תשובה על קושיית רבי טרפון ושמח, וזה היה נראה כעין פגיעה ברבי טרפון באמצע שיעור תורה שהיה לפני פסח, וכבר לפני חג שבועות נפטר לבית עולמו (מנחות סח: ועי' בספר עבד לעבדי ה' עמ קצ).

קפח. קין נפגע מהבל והרגו (בראשית ד, ה).

קפט. רבי אלעזר ב''ר יוסי הלך עם רבי שמעון בר יוחאי בדרך, ובגלל שעיקם פיו וברמיזה הורה הלכה בפניו הקפיד עליו וכמעט מת, עד שהתפלל עליו וחי (מעילה יז:).

קצ. אשה באה לדין תורה לפני רב יהודה ולעגה בחוצפה בבית הדין, ומיד עשה לה הרב שמתא ומתה (נדרים נ:).

קצא. רבי אלעזר בן עזריה הקפיד על רבי יוסי ואמר לו ''פשוט ידיך וקבל עיניך'' ומיד נעשה עיוור בשתי עיניו (חגיגה ג:).

קצב. בגמרא (סוטה לב:) כתוב, מפני מה תיקנו תפילה בלחש? כדי לא לבייש את עוברי עבירה. ופרש רש''י, המתוודים בתפילתם על עבירות שבידם. ומכאן, שאפילו בעל עבירות, יש להיזהר בכבודו. ובגמרא (שם) הביאו ראיה לזה מקרבן חטאת שמביאים על עבירה, שמקריבים אותו בצד צפון. ולמה? בגלל שזה גם המקום של קרבן עולה, ועולה באה נדבה, ולא ידעו אם הוא בעל עבירה או לא, כי יחשבו שהוא מקריב עולה. ולמרות שעולה באה זכר וחטאת באה נקבה, ואם כן ירגישו שזו חטאת? בכל זאת, הוא יכול להביא כבשה שיש לה אליה [=זנב רחב], והיא צנועה ומכוסה ולא ידעו שהוא מביא חטאת נקבה על חטא.

קצג. בגמרא (תענית ט.) מסופר על תלמידי רב פפא שלא התנהגו בדרך ארץ בשיעור ורצו מהשמים להרוג אותם, והוא התפלל עליהם וברך אותם שלא יענשו. ולפעמים התלמיד לא יודע בזכות מי הוא חי.

קצד. מכל כלי המקדש, רק על השולחן והמנורה נאמר ''השולחן הטהור'' וכן ''המנורה הטהורה'' (ויקרא כד, ד-ו). ומבאר החזקוני (ס''פ תצוה) שהסיבה היא, כי אחרי הכל דם זה דם ובשמים לא אוהבים דם, וכל כלי המזבח היו לשימוש הדם, ורק הכלים המיוחדים שלא היה עליהם דם מעולם שהם השולחן והמנורה נקראו טהורים. ולומדים מכאן עד כמה יש להיזהר שלא לשפוך דם ולא להלבין פנים אף פעם, חס ושלום. כי כל דם, בכל צורה ומצב, בכל מקרה ומאורע, דם הוא ומסוכן מאד.

קצה. מעשה באחד שפגע בחברו פגיעה בשב ואל תעשה, שבזמן שהיה בשיעור תורה לא רצה לעזור לדרשן באמצע השיעור להשלים פרט שחסר לו, ונענש להיות שעה וחצי בגיהינום וגם להיות מחוץ לגן עדן בצער גדול ארבעים יום (זוה''ק שלח לך קסז.).

קצו. כאשר הציע שרה לאברהם לישא את הגר שפחתה לאשה, כתוב בפסוק (בראשית טז, ב) ''ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה, וישמע אברם לקול שרי''. ושואל הרמב''ן זיע''א למה לא כתוב ויעש כן אברהם אלא רק וישמע אברהם? ומבאר, שאברהם אבינו עליו השלום למרות שהיה מתאווה לבנים לא רצה לפגוע בשרה ולהראות לה שהוא מתלהב מהנישואין עם הגר, וזה מה שמרמזת לנו התורה בשינוי הלשון בפסוק הזה. וממשיך הרמב''ן ואומר זה מה שכתוב בפסוק הבא (שם, ג) ''ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה'' להודיע שלא מהר אברם לדבר זה, עד שלקחה שרי ונתנה בחיקו. נורא ואיום כמה אבותינו הקפידו לא לפגוע בזולת.

קצז. רבקה שמעה ברוח הקודש (רש''י בראשית כז, מב) שעשיו רוצה להרוג את יעקב ולכן היא מבקשת ממנו ללכת לחרן, ואילו כשאמרה ליצחק על זה היא אומרת (בראשית כז, מו) ''ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים'', דהיינו שיעקב ילך לחרן כדי לישא אשה. ולכאורה למה היא לא אומרת לו שנאמר לה ברוח הקודש שעשיו רוצה להרוג את יעקב? אלא, היא לא רצתה לפגוע ביצחק שלא קיבל את הידיעה ברוח הקודש, לכן היא חפשה סיבה אחרת כדי שלא יפגע שרק לה נאמר ולא לו.

בנזיקין

לימדה תורה דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה (רש''י שמות כו, יג). ומכאן יש ללמוד, שצריך לשמור אפילו בבית על חפצים יקרי ערך שלא ישברו ולא יתקלקלו, כמו יעקב אבינו עליו השלום שעבר את הנהר בשביל פכים קטנים, שצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם. וכל כך למה? לפי שאין הצדיקים פושטין ידיהן בגזל (חולין צא.), ואם על ממון שלו כך קל וחומר שצריך להיזהר בממון השני.

קצח. אסור להזיק לשום אדם בשום אופן. וכותב רבינו יונה במסכת אבות (פ''א מ''א), שבכלל הלאו של לא תגזול כלולים כל הנזקים שאדם עושה לחברו, וצריך האדם להיזהר שלא יהיה נזק על ידו לשום אדם בעולם.

קצט. גם כשאדם צודק לפי הדין ונעשה לו עוול, צריך להיזהר לא להזיק, לא לקלל, לא לבייש, לא להקפיד, ולא להיות ברוגז.

ר. לא לקלל יהודי באשר הוא, והחפץ חיים זיע''א לא רצה לקלל אפילו גוי, ואמר על זה ''אני לא מקלל''.

רא. המרים יד על יהודי נקרא רשע (סנהדרין נח:), והמכה את חברו הרי זה רשע והוא בחרם ולא מצטרף למניין (חו''מ סי' ת''כ ס''א), ובפתחי תשובה כתב שמכח החרם אין לענות אמן על ברכותיו. והמכה את אשתו חייב חרם ומלקות, וחייב להישבע שיפסיק לעשות כן (אבה''ע סי' קנד ס''ג).

רב. להרים את הקול בלשון בזיון או לצעוק בקולי קולות זה כהרמת יד ממש (ועיין בכלי יקר עה''ת שמות ב, יג), וגם לפתוח זוג עיניים, הרי זה עיניים רמות ודינו כהרמת יד רחמנא לצלן.

רג. בגמרא (כתובות לד.) כתוב ''הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה משלם ואינו לוקה''. וצריך להבין כיצד יתכן שהכאה תהיה פחות משווה פרוטה, הרי אפילו הכאה הכי קטנה כבר שווה שוה פרוטה? ומפרש החפץ חיים זיע''א, כנראה הכוונה שהוא נגע בו, וגם לגעת ביהודי בלי רשות אסור, ו ה בן.

רד. שלמה המלך עליו השלום אומר (משלי יז, כו) ''גם ענוש לצדיק לא טוב'', ופרש רש''י בגמרא (ברכות ז.) שצדיק לא מעניש את הבריות. ומכאן ראיה שצדיק רגיל כשפוגעים בו נענשים, אבל צדיק גדול כשפוגעים בו לא נענשים [מלבד כאשר הקדוש ברוך הוא תובע את עלבונו (ברכות יט.)].

רה. אדם שתבעו אותו לדין תורה לא צריך להקפיד, אדרבא צריך לשמוח שיפסקו מלמטה כדת וכדין ולא יהיו עליו מהשמים תביעות של גזל חס ושלום (ב''ק צט סע''ב סנהדרין ז.).

נזקי שכנים

רו. יש להקפיד שלא להפעיל מזגן בשעה שזה מפריע לשכנים, ואם מפריע לשכנים באופן קבוע הרעש של מנוע המזגן יש להעתיק את המנוע למקום אחר.

רז. כמו כן יש להקפיד שלא להניח צינור ניקוז של מים בצורה שמפריעה לשכנים, וכן לא לתלות כביסה בצורה שתטפטף בחצר השכנים.

רח. כשיוצאים מאירוע של שמחה והבית או האולם נמצאים באזור מגורים, צריך להיזהר לשמור על השקט ולא לגזול את מנוחת השכנים.

רט. כשעושים אירוע של שמחה בבית, כגון שבע ברכות, חנוכת בית וכיוצא בזה, יש להשתדל מאד לסיים לגמרי את הסעודה בשעה 10: 30 כדי שבשעה 11: 00 שהוא הזמן שבו צריך להיות שקט, יהיה שקט מוחלט בבנין, וכל האורחים כבר בבתיהם לחיים טובים ולשלום. ואם באופן מעשי קשה לעמוד בזמנים האלה צריך לבקש את הסכמת השכנים להפרעה חד פעמית.

רי. אסור להתקין אנטנה סלולארית כאשר יש חשש קרינה לשכנים ולסביבה, ובמקום צורך מיוחד צריך פסק הלכה בכתב מבית דין מוסמך ומפורסם. וגם כשהבית דין התיר, אם השכנים אינם רגועים וחוששים ומפחדים, יש להיזהר מאד שלא לעשות כן.

ריא. אסור לגדל כלב מפני שהוא נושך ונובח ומבהיל אנשים (ב''ק עט:). והמגדל כלב כמגדל חזיר ועובר על קללה של ''ארור'' (ב''ב פג.). ובמהרש''א (שבת סג.) מבואר, שאסור לגדל אפילו כלב שאינו מזיק.

ריב. יש אנשים שמפריע להם כשגוררים כסאות וכדומה בדירה מעליהם, וצריך להיזהר בזה מאד, ובפרט בשעות מנוחה וכדומה. וכשיש פתרון כמו לחבר גומי ברגלי הכסאות, או לשמן ציר דלת שמרעיש, בוודאי שחובה לעשות כן.

ריג. חכמינו זכרונם לברכה אומרים (יבמות סב סע''ב) שהאוהב את שכניו תפילתו מתקבלת בשמים. ועל אחת כמה וכמה שאין לצער את השכנים, ויש להיזהר שלא להרעיש בחדר המדרגות, ולא לטנף את רשות הרבים ואת החצרות המשותפות.

ריד. אם אזעקת הרכב פועלת בטעות באמצע הלילה, צריך לקום מיד ולהשתיק אותה שלא להזיק לשכנים ולא לצער אותם. כמו כן אדם שמגיע תמיד לביתו בשעה מאוחרת בלילה, ונעילת המכונית על ידי השלט גובלת בכמה ציפצופים ויללות שעלולים להפריע לשכנים, צריך לדאוג להחליף את זה בנעילה שקטה בכדי שלא להפריע לשכנים.

רטו. ממטרות המים שבגינות, יש להקפיד שלא ישמיעו קול שמטריד את השכנים, ושלא יתיזו מים על המדרכה וכלפי העוברים ושבים. וכיום ברוך ה' יש טפטפות שפועלות בלי רעש ובלי להתיז על אחרים.

רטז. בערב פסח בזמן שריפת חמץ, יש להיזהר מהשכנים שלא להעלות עשן ולכלוך וכיוצא בזה ברשות הרבים.

ריז. יש להיזהר בבניית הסוכה, שלא להרעיש באמצע הלילה, וזה קמיע וסגולה שהתפילות יתקבלו בשמים. ויש להיזהר בכל זה, הן ותולדותיהן כיוצא בהן.

ריח. לא למכור או להשכיר בית לשכן עבריין או גוי גם באופן שאין איסור ''לא תחונם'', סוף סוף זה מצער את השכנים.

נזקי רבים

ריט. שמואל האמורא הגדול שהיה גדול הדור (רש''י ביצה ט.), אומר (ב''ק לא:) ''כל תקלה בור הוא''. כלומר: כל אבן ומכשול שהניח ברשות הרבים דינם כבור שכרה האדם המזיק, וחייב לשלם אם אדם אחר ניזוק ממנו.

רכ. יש לצעוק כדי להציל אחרים, כמו משה רבינו עם בנות מדין (שמות ב, יז), וכן כשראה ''איש מצרי מכה איש עברי מאחיו'' (שמות ב, יא). וכן יעקב אבינו עליו השלום כשהגיע לחרן ואמר לרועים ''השקו הצאן ולכו רעו'' (בראשית כט, ז), שהעיר להם על שחדלו ממלאכתם בשעות העבודה (ספר דרכי משה לרבינו משה כלפון הכהן זיע''א פרשת שמות).

רכא. צריך לעורר את הנוגעים בדבר על גינה מדרכה ושביל, וכל דבר שיש בו מכשול לרבים והוא מסוכן, וכן מקום שאין בו גדר ואפשר ליפול שם. וכשיש חצר נמוכה מרשות הרבים ואפשר ליפול מהמדרכה לחצר, חובה על בעל החצר לעשות גדר גבוהה שלא יפלו אנשים לחצרו, וכל עיכוב בזה הוא סכנה גדולה. והנופל מגובה עשרה טפחים [=80 ס''מ] דרכו להמית (ב''ק ג.).

רכב. יש להיזהר שלא לגזול את שטח רשות הרבים. דוגמא: לא להניח את פח האשפה הגדול של הבית על המדרכה, וכן לא להניח שאר חפצים ברשות הרבים, שזה ממעט את רשות הרבים, ומצער את העוברים ושבים.

רכג. אסור להניח ברשות הרבים עפר ואבנים משיפוץ הבית, זה בור ברשות הרבים. וצריך זהירות גדולה בדבר הזה שיהיה מישהו אחראי לסלק את הבור, ולא לצער את העוברים ושבים ולא לגזול את זכותם לעבור במקום שמיועד להם.

רכד. יש להקפיד להוציא פסולת גזם וכדומה שמפנים אותה על ידי מנוף ביום שידוע שיגיע המנוף, כדי שלא ליצור הפרעה ממושכת לעוברים ושבים.

רכה. יש להיזהר מאד לא לטנף את רשות הרבים, וכן להקפיד להשליך את הזבל בתוך פח האשפה, ולא ליד הפח (ב''ק נ:).

רכו. צריך לקצוץ אילן שנוטה לרשות הרבים ומפריע לעוברים ושבים (ב''ב ס:).

רכז. אין להחנות את הרכב במקום חנייה השייך לאחרים גם אם נראה שכעת הוא לא בשימוש, משום שיתכן ולפתע יהיה לבעלים צורך במקום החנייה וכשיראו שהוא תפוס תיגרם להם עגמת נפש מכך, ויש בזה גם משום גזל.

רכח. אין לנהוג בכביש בצורה שמצערת נהגים אחרים, ויש בזה גם סכנת נפשות, ועוברים על ''ונשמרתם מאד לנפשותיכם'' (דברים ד, טו, ועיין בגמ סנהדרין לב: שתי ספינות וכו').

רכט. כל נסיעה בכביש היא בכלל סכנה (בעה''ט במדבר כב, כב), ובפרט בעקיפות וביציאה מתמרור עצור וכדומה, וצריך לבקש ולרמז לנהג כשרוצים לעקוף או לעבור לנתיב אחר וכיוצא בזה.

ובגמרא (שבת נא:) מסופר, על לוי ורבה בר רב הונא שרכבו בדרך על חמור, וחמורו של לוי עקף את חמורו של רבה, והצטער רבה על כך והקפיד, עד שהוצרך לוי לפייסו. ובזמן הזה, שהאנשים לא רגועים ויש סכנות בדרכים, על אחת כמה וכמה שצריך להיזהר בזה מאד.

רל. אסור לצייר ציורים המראים דברים מסוכנים האסורים על פי ההלכה, כגון ציור של ילד הקורא ספר בישבו על גדר גבוהה. וכן אסור לצייר קפיצות מסוכנות ממקומות גבוהים, ולמרות שזה ''רק'' ציור, בכל זאת הצעירים מושפעים מזה ומבקשים להדמות ולעשות כך בעצמם.

וזה בבחינת: ''לא תעמוד על דם רעך'' (ויקרא יט, טו). כלומר, אל תעמוד בשקט, כשילדים רואים ומתבוננים בתמונות וציורים שיש בהם השפעה שלילית של שפיכת דם חס ושלום.

רלא. כמו כן אסור לצייר תמונות של ספורט ואלימות, המשפיעות על המסתכל לקבל אומץ לדברים שליליים ומדרבנות אותו להידמות לקלי עולם, ויש בזה סכנה רוחנית.

רלב. יש להיזהר שלא להכריז הודעות ברחובות ברמקולים בשעות הלילה המאוחרות, זה מפריע למנוחת התושבים ומפחיד את הילדים הקטנים. וכשיש מקרה יוצא דופן צריך היתר מיוחד מרב על כך.

רלג. כשהולכים במדרכה ברשות הרבים, אין זו דרך ארץ להביט בחצרות הבתים לראות מה עושים בהם, ויש בזה היזק ראיה (ב''ב ב:). וכמו כן אפשר להיכשל גם בחוסר צניעות, רחמנא ליצלן.

רלד. במוסדות ציבור, בתי ספר וכדומה, הדלתות נפתחות כלפי חוץ, ויש להיזהר לפתוח בעדינות ולמנוע תקלות לעוברים ושבים. וכן בדלת כפולה שנפתחת לשני הצדדים גם פנימה וגם החוצה, יש להיזהר למשוך כלפי פנים ולהיכנס ולצאת שלא יהיה נזק למי שבצד השני.

רלה. אסור להתעסק ולסחור בדברים מסוכנים. למשל בימי הפורים שמוכרים לילדים חומרי נפץ למיניהם, שהם אסורים לפי התורה הקדושה, ומי שמוכר הוא בכלל מזיק ומצער את הרבים. ומרן רבינו שליט''א פסק שמי שממשיך למכור דברים מסוכנים כאלו אחרי שהתרו בו שימסרו אותו למשטרה, מותר למסור אותו למשטרה, ויש בזה מצוה שמציל את הציבור מסכנה.

רלו. ואפילו למכור משחקי ילדים שיש בהם חשש סכנה, כגון אופניים וכלי הנעה, שהילדים נוסעים בהם בכביש ומסכנים את עצמם ואת העוברים ושבים, אסור. וככלל: אסור למכור דברים שלא מביאים תועלת רוחנית, ואין בהם אלא איבוד זמן בלבד.

מצורף בזה מאמר שנכתב על ידי הרב המחבר שליט''א בקובץ ''אמונה מעשית'' בענין הרכיבה על אופניים לילדים

''אופניים סכנה בכפליים''

צריך לדעת להיזהר ולהזהיר את הילדים ובני הנוער על הסכנה הגדולה בנסיעה באופניים. הכבישים מסוכנים, תאונות דרכים, נהגים שיכורים, ואסונות רבים משום כך בעוונותינו הרבים מידי שבוע, והסכנה הגדולה ביותר היא רכיבה על אופניים.

ילדים ובני נוער אינם יודעים היטב את חוקי התנועה, אינם נזהרים מפגיעות שונות בפינות הדרכים, ונוסעים לפעמים נגד זרם התנועה, והסכנה קיימת, וחדשים לבקרים שומעים על הנזק הנורא שיש באופניים.

אין היתר לנסוע במדרכה, זו רשות היחיד, ופעמים שנגרם נזק לאיש זקן שהלך במדרכה לתומו. ובכביש הסכנה רבה יותר, וצריכים ההורים להיזהר מאוד שלא לקנות אופניים לילדים כלל ועיקר.

טעות גדולה עשו היום, כשהוסיפו כעין מנוע קטן עדין ושקט לאופניים בכבישים, המגביר את המהירות, והסכנה גדולה יותר. וצריכים להימנע לגמרי מכלי מסוכן זה, ומותר רק למבוגרים המכירים ויודעים היטב את חוקי התנועה, ונוסעים בכובד ראש ובזהירות כפי הצורך לחיים טובים.

סכנה רוחנית קיימת גם בכלי זה, שיוצאים לרחובות ונכשלים בפריצות ובסביבה לא טובה בכל מיני מקומות, ומה יעשה הבן ולא יחטא, כאשר מסתובב רואה ושומע כל מיני מרעין בישין. ועל הכל, זאת הסיבה שאינם מונחים בלימוד התורה, אין חשק, ואין אהבת התורה, כי מחכה לאופניים. ילד ונער מגיע הביתה, אוכל מעט, משלים את השיעורים ויוצא לרחובות לטייל באופניים. האם זה חינוכי ומועיל, האם זה מוסיף יראת שמים.

וחבל מאוד שעושים לילדים הגרלה על אופניים, ומשחקים כאלה הגורמים ביטול תורה, אהבת הרחוב והמסתעף אליו. עדיף לערוך לתלמידים ובני נוער המצטיינים בלימודים הגרלה על חליפה לשבת קודש, או על ש''ס תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, ששה סדרי משנה, רמב''ם הוצאת פרנקל. אלו הן מתנות יקרות ומועילות ויש כאן קידוש ה', וקנאת סופרים תרבה חכמה.

וכשיש לאותו ילד או נער אופניים וכיוצא בזה, יש כאן סכנה בכפליים, סכנה לגוף על ידי הכבישים והתאונות הקשות, וסכנה לנשמה על ידי פגם בעיניים ובקדושה, וכן ביטול גמור של חכמת התורה, וחבל על דאבדין ולא משתכחין.

וזה חמור הרבה יותר ממכשיר המחשב שבבית, שניתן להקפיד להכניס בו אך ורק חיזוקים נפלאים ומוסר השכל מגדולי ישראל, בהשגחת ההורים, כמו השגחה בכשרות המזון.

מגיל בר מצווה צריכים ההורים להצמיד לבן היקר והחכם חונך מיוחד, מיוחד מאוד ששווה הרבה כסף, וכמובן לשלם לו טבין ותקילין. ולא רק כדי להשלים לו את הלימודים והשיעורים, אלא בעיקר להוסיף לו כל יום דף גמרא, מלא וגדוש באהבת התורה ואהבת ה'. נער בר מצווה שזוכה בכל יום ללמוד ולהתקדם עם דף גמרא חדש, יזכה בחתונה לסיים את כל הש''ס. ויזכה שבחתונה שיהיו לו שתי כלות, שתי נשים, אישה ראשונה זו התורה, מורשה מאורסה (פסחים מט:), והשניה זו הכלה החשובה שאותה נשא לאשה, ויודע לכבדה, לחזקה, לגדלה ולחבבה (רש''י סנהדרין יט:).

וכל זה בזכות שלא היה לו אופניים מגיל קטן, ובמקום להיות נהג יזכה להיות מנהיג לקהילה קדושה, ויקוים בו הפסוק: ''רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין'' (שופטים ה), אלו תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ודנין דין אמת לאמיתו, ואלו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד (עירובין נד:). וכל זה בזכות שאין אופניים, ויש חונך כל יום לדף גמרא.

ועיין בבטאון פנימי ''כתר מלוכה'' אלול תשע''א, שיוצא לאור על ידי ישיבת כסא רחמים (עמ' 6), שהובא שם בשם רבנו איש מצליח זיע''א שהיה מקפיד על תלמידי חכמים שלא יסעו באופניים, והוסיף כן בשם הסטייפלר זיע''א. ודיינו שיש מקילים לנשואים וכיוצא בזה, אבל קטנים ונערים יש להיזהר וכנזכר.

רלז. אשה מעוברת שהתקבלה לעבודה צריכה להודיע על כך למעבידה שלה, מפני שבעקבות כך אי אפשר להכביד עליה בעבודה וזה מקשה על המעבידה מאוד, וכשלא מודיעים מראש זה מצער את המעבידה ולכן אסור להסתיר מידע כזה. מלבד זה יתכן שיש כאן בעיה גם בדיני ממונות.

רלח. אדם מועד לעולם בין ער בין ישן בין שוגג בין מזיד (ב''ק כו.).

לא תגנובו

בגמרא (ב''ב קסה.) כתוב: ''אמר רב יהודה אמר רב רובן בגזל'' פירוש: רוב העם נכשל בעוון גזל. וביארו המפרשים, שאין הכוונה שהם גונבים ממש, אלא טועמים טעם גזל. ונביא לכך כמה דוגמאות, כדי שנדע ממה עלינו להיזהר.

רלט. צריך להיזהר בקנית ארבעת המינים כשבודקים את כשרותם קודם הרכישה, שלא למשמש ולבדוק בצורה שהורסת את כשרותם וגורמת צער למוכר, ויש בזה גם חשש גזל.

רמ. לא טוב לבקש רכב בהשאלה מחבר, וכן כל דבר שבדרך כלל אנשים מקפידים לא להשאיל (ב''מ כב.). כי בדרך כלל גם מי שמסכים זה לא מכל הלב, ולפי ההלכה אסור לקבל. וכמו שכתוב בגמרא (שם) ''מחמת כסיפותא [=בושה] הוא דאמר'', שמפני שלא נעים לו לסרב הוא מסכים.

רמא. כשמצטרפים לנסיעה ברכב של חבר, לא יפה לגעת בכפתורים למיניהם, זה עדין ויכול להיגרם נזק, וצריך לבקש רשות אפילו בשביל לפתוח את החלון.

רמב. כשחבר מתקשר למטרה מסוימת שהוא צריך, לא יפה להאריך בשיחה לצרכים שלנו כשהשיחה על חשבונו. אם צריכים ממנו משהו, צריך לנתק ולהתקשר אליו בחזרה.

רמג. גם ''גזלת זמן'' גזלה היא, ויש להקפיד בה מאד ולא פחות מגזלת ממון.

רמד. לא לעכב תשובה על מכתב וכדומה. וכשאין זמן, צריך לכל הפחות לענות בקצרה.

רמה. יש להקפיד לכתוב מכתב בכתב נקי ברור ויפה, כדי לא להכביד על הקורא, ובפרט כשזה מכתב לציבור. וגם כשמדפיסים במכונת כתיבה, צריך לבדוק מטעויות וכיוצא בזה.

רמו. כשהטלפון מצלצל, צריך להרים מיד ולהיזהר לא לצער את מי שמעבר לקו ולגרום לו להמתין סתם. ויש לענות בזריזות, ובדיבור ברור קצר ולענין, כדי שהצד השני יבין בקלות במה מדובר. וכשאי אפשר לענות, צריך לכבות את המכשיר ולהיות לא זמין, כדי שאנשים לא ימתינו על הקו סתם.

רמז. כאשר דופקים בדלת, יש להשתדל לפתוח מהר ככל האפשר ולא לעכב את מי שבחוץ, ובפרט כשגשום או חם מדאי, שאז הצער גדול מאד.

רמח. לא נאה לבוא לאיש ציבור בהפתעה ולהיטפל אליו ולבקש בקשה, מפני שבדרך כלל אדם כזה הוא טרוד ויש לו הרבה תכניות ועיסוקים חשובים, אלא יש לקבוע תור מראש.

רמט. וכן לא לבוא לרב לשאלה או להתייעצות בלי לקבוע זמן, כי הוא טרוד בלימודיו ובעסקי ציבור, ויש לו צער כאשר מאריכים איתו בדיבור בלי הודעה מראש.

רנ. כשמשאירים בדיקה בטהרת המשפחה לרב, צריך לכתוב את פרטי המקרה בכתב ברור, וכן לציין מספר טלפון זמין ובכתב ברור כדי לא לצער את הרב.

רנא. בנביא (יחזקאל ג, כג) מסופר, שה' יתברך עמד להתגלות ליחזקאל הנביא בבקעה, וכשהגיע יחזקאל כבר היה שם כבוד ה' יתברך. ופרש רש''י, שהקדים ה' את יחזקאל והגיע לשם לפניו, ומדת ענוה יתירה יש כאן מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן, שאצל בשר ודם התלמיד ממתין לרב וכאן הרב ממתין לתלמיד. והמקור לזה הוא בגמרא מסכת נדרים (ח.). וכן מצינו במתן תורה (וכפי שציין הגרעק''א בגליון, וכמובא בפרש''י שמות יט, טז). ויש לנו ללמוד מה' יתברך להקדים להגיע לפגישה ולא לעכב את השני, וכשיש בעיה ולא ניתן לדייק בזמנים צריך להודיע מראש לשני כדי לא לעכב אותו סתם.

רנב. כשמזמינים מונית יש להמתין לה מחוץ לבית, ולא לעכב את הנהג סתם. וסיפרו על רבינו הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זיע''א, שתמיד כשהיה מזמין מונית היה מוכן לנסיעה ולא הוצרך הנהג להמתין כלל.

רנג. אין צריך לומר, שכשחבר עושה חסד ולוקח אותנו ברכבו שאסור לעכב אותו ולו לרגע אחד.

רנד. יש כנסים מיוחדים שהמארגנים מבקשים להקפיד להגיע בזמן, כמו באסיפת הורים ועד הבית וכיוצא בזה, וזה משום שהמאחרים מצריכים אותם לחזור על הדברים מההתחלה. ולכן יש להיזהר מאד לבוא למקומות אלו בשעה שנקבעה. ולא זו בלבד, אלא שהמתעכבים גורמים למי שהקדים לבא בזמן להמתין סתם. ובגמרא (יבמות קה:) מסופר, על רבי ישמעאל ברבי יוסי שאיחר לשיעור של רבינו הקדוש, ויצאה מכך תקלה גדולה וריב גדול ועונש גדול, רחמנא ליצלן. ובגמרא (מגילה כז:) מבואר, שמי שמקפיד להגיע בזמן זו סגולה לאריכות ימים.

תוכן העניינים

הנהגות אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה