מעלה ג' - ואהבת לרעך כמוך · השכר והעונש במעלת לדאוג לצרכי האחר
עו. כשיעשה האדם המצוות המיוחדות לנפשו, מה שיש בינו ובין בוראו, תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקדוש ברוך הוא עליה לעולם הבא. וכשיעשה האדם המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה, תחשב לו לצדקה לעולם הבא לפי שעשה המצוות ''וימצא טובה בעולם הזה' בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם, וכשינהג מנהג הזה, ינהגו אחרים כמנהגו (רמב''ם פיה''מ רפ''ק דפאה). וכל המצוות שבין אדם לחבירו נכנסות בגמילות חסדים.
עז. כתוב משלי (כד, י) ''התרפית ביום צרה צר כחכה'', ופרש רש''י שאם אדם מרפה עצמו ועומד מנגד כשיכול לעזור לאחרים, יקבל מהשמים מדה כנגד מדה וביום פורענות שלו, לא יענו לו מהשמים, נורא ואיום!
עח. בפרשת אמור כתוב בתורה דין איסור ''חדש'' שאסור לאכול מתבואה חדשה, ודין ''הקרבת העומר בבית המקדש'' שזה מתיר את התבואה החדשה באכילה, ומיד אחר כך כתוב ''ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט'' שצריך לתת לעניים ''מתנות עניים''. והסיבה לקשר הזה, היא ללמד אותנו שאף שה' יתברך מבקש מאתנו להקריב לו קרבן העומר משעורים, ושתי הלחם מחטים, עם כל זה אסור לנו לשכוח את העניים שמצוה לתת לקט שכחה ופאה מגידולי קרקע (הגאון אור שמח בספרו משך חכמה שם).
עט. בגמרא (ברכות יז.) מובא ''מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה'', ופרש רש''י שהכוונה שיעשה תחבולות להשיג ''יראת שמים''. ואם כן קשה למה אביי כותב דברים שהם ''בין אדם לחבירו'' כמו 'מענה רך ישיב חמה' וכן 'להרבות שלום ואפילו עם נכרי בשוק' הרי הוא מדבר על יראת שמים? ולמדנו מכאן שלזכות ליראת שמים, תלוי בחיזוק של בין אדם לחבירו, שעל ידי זה יהיה עובד ה' ויהיה לו ישוב הדעת, לא עצבים לא עצבות, ולא דאגות.
פ. הרבה פעמים כתוב בפרשה בפרשת בהר ''אחיך'' ללמדנו להתייחס ליהודי במצוקה כמו לאח, ובפרט בכסף לסייע בידו ולתמוך בו בסיוע שיש בו ממש, ולא רק לפייסו ולחזקו, וכן בפרשת ראה ''נתון תתן לו''.
פא. בתנא דבי אליהו (רבה ס''פ כח) כתוב: ''אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני אהובי, מה אני מבקש מכם, שתהיו אוהבין זה את זה ותהיו מכבדין זה את זה ותהיו יראים זה מזה ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער, שלא תבואו לידי פסול לעולם. לכך נאמר עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך''.
פב. חסד הוא עמוד העולם, עד שנאמר (תהלים פט, ג) ''עולם חסד יבנה'' והוא מהדברים שאוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא (פלא יועץ ערך חסד).
פג. והתימה על בני אדם שנותנים כמה מעות על מצות פתיחת ההיכל, או על הולכת ספר תורה וכדומה, או להיות סנדק וכדומה, שאינן לא מדאורייתא ולא מדברי סופרים רק חבוב מצוה ומנהגן של ישראל, ועל מצוות דאורייתא שיוכלו לעשות בנקל ובלא כסף ובלא מחיר, כגון מצות גמילות חסדים, עוברים עליהן בשאט נפש מבלי שים לב, וה' הטוב יכפר בעד (שם).
פד. כשמגיעים החגים, ה' יתברך בודק את העניים והמסכנים שהם הכלים השבורים שלו, אם תומכים בהם הציבור ועוזרים להם שיהיה להם אוכל לחגים. ומי שנותן להם, זה חלק של ה' יתברך (הקדמת הזוהר י:).
פה. ''כי שומע אל אביונים ה''' (תהלים סט, לד). הכוונה, שהאביונים החלשים והמסכנים, קרובים אל ה' יותר מאחרים, ואת כולם רואה ה' יתברך עם גוף ונפש, ואותם בנפש בלבד, וה' יתברך קרוב לנפש יותר מהגוף (זוה''ק בשלח סא.) ולכן חובה עלינו לדאוג להם ביתר שאת.
פו. העני שבור לב, וה' קרוב אליו, ועני זה טוען תמיד כלפי ה' יתברך על מצבו, וה' יתברך שומע קולו, ובתפילתו פותח כל החלונות למעלה, ועוטף כל התפילות שבעולם, ותפילתו מתקבלת בראשונה (זוה''ק בלק קצה.).
פז. יש שתי רוחות רעות, והן: שוד, ורעב. כלומר, גנב, ורעב, וכמה שהוא אוכל הוא לא שבע, והתיקון לכך לעשות חסד עם בני אדם באכילה ושתיה, וזה דוחה את הנ''ל (זוה''ק פקודי רסו.).
פח. העונג הגדול ביותר שהיה לי בחיי, זה לגמול חסד לזולתי, ולהתיר למישהו ספק איסור בהלכה (האחיעזר זיע''א).
פט. מקובלני מרבי חיים עוזר זיע''א, כי עשיית טובה ליהודי שווה יותר מהכל (רבינו אלעזר מנחם שך זיע''א).
צ. חסד לתתא [כשעושה חסד למטה, בעולם הזה] חסד לעילא [כאילו עושה חסד למעלה בשמים] (זוה''ק אמור צב:).
צא. סגולה אמיתית להינצל מחבלי משיח, לעסוק בתורה ובגמילות חסדים (סנהדרין צח:).
צב. אביי, למרות שהיה מבני עלי, והיה בכלל הקללה למות צעיר ''וכל מרבית ביתך ימותו אנשים'' (שמואל א' ב, לג), בגלל שעסק בתורה ובגמילות חסדים, חי שישים שנה, ואילו רבה שעסק רק בתורה, חי ארבעים שנה (ראש השנה יח.).
צג. מצות עשה מהתורה, להדמות לדרכי ה' יתברך הטובים והישרים, ולעשות כל מעשינו בדרך היושר והטוב בכל כוחנו, ולהטות כל דברינו על דרך החסד והרחמים (חינוך מצוה תריא).
צד. פעם אחת מלך גוי רצה לבחון את הדרך ארץ של היהודים ושל הגויים, מה עשה? הכין סעודה גדולה עם מאכלים משובחים מכל טוב הארץ, אבל לא נתן להם כלי אכילה רגילים, אלא כפות ומזלגות ארוכים מאד שאי אפשר בכלל לאכול איתם.
והגויים, חסרי מידת החסד, ניסו לאכול איתם ופצעו והזיקו אחד את השני ולקו בכפליים. ואילו היהודים, מכח מדת החסד שבהם, האכילו אחד את השני, והעבירו אחד לשני, וכך הצליחו לסיים את הסעודה בטוב טעם ובדרכי נועם ועברו את המבחן בהצלחה. וכל כך למה? כי היהודים ספוגים במצות 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח) וכמו שאמר רבי עקיבא (ירושלמי נדרים ט, ד) ''ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה''.
צה. דוד המלך עליו השלום מקלל בתהלים (פרק קט) עשרים וארבע קללות קשות מאד את מי שלא עושה חסד, וכפי שמסיים שם ''יען [=בגלל] אשר לא זכר עשות חסד'', ובמדרש רבה (פרשת נשא), מאריך מאד בעניין זה, עיין שם.
צו. מסופר על רבינו שלמה זלמן אויערבאך זיע''א, שביקש בשבת חתן אחת לקרוא בתורה ולעלות למפטיר, וכל זה כדי להקל על החתן שהיה כבד פה. וכן רבינו בעל האגרות משה זיע''א אמר לבחורה אחת שתאמר שהיא משפחה שלו, ובזכות זה היה לה קל בשידוכים, והוא הגיע לחתונה ואמר שהוא מצד הכלה. נורא ואיום עד כמה יש להשתדל כדי לדאוג לזולת.
צז. בספר ''שערי תשובה'' (שער ג או' טו) כותב רבינו יונה זיע''א ''ומצאנו בענין אנשי סדום שהיו רעים לה' מאד בכמה עלילות נשחתות כמו הגזל והחמס ועיוות הדין וגלוי עריות, ועם כל זה הזכיר הכתוב כי לא אבדו ונשמדו אלא בעון בטול הצדקות, שנאמר (יחזקאל ט, מט) "הנה זה היה עון סדום וגו' ויד עני ואביון לא החזיקה'' ולומדים מכאן כמה חזקה החובה לתת צדקה עד שהנביא מחשיב חסרון נתינת צדקה יותר מגזל וחמס וגילוי עריות.
הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות
צח. ''והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות'' (אבות א, טו). ומכאן, שצריך לחייך לכל אדם, ובפרט לעניים ולפשוטים. ולהקדים ולהשיב שלום לכל אדם. ומי שאומרים לו שלום ואינו משיב, נקרא גזלן (ברכות ו סע''ב עי' שם).
צט. גם בשעת התפילה צריך להפסיק כדי לענות שלום לחבר, וגם להקשיב לו לפי הצורך (ברכות יג.).
ק. מרן השולחן ערוך (יו''ד סי' רמט ס''ג) כותב: ''צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב, ומתאונן עם העני בצערו, ומדבר לו דברי תנחומין. ואם נתנה בפנים זועפות ורעות, הפסיד זכותו. ואסור להחזיר עני המבקש צדקה ריקם''. ולכן צריך לתת לו אפילו רק מטבע קטן, שנאמר (תהלים עד, כא) ''אל ישוב דך, נכלם'' (רמ''א שם ס''ד). וכדאי שתמיד יהיו בכיס מטבעות לצדקה, לתרום בעין יפה קודם התפילה, או בכנסים ואירועים. ולא טוב להתלונן על גבאי צדקה, אלא אדרבא צריך לחזקם ולעודדם ולברך אותם על פעולתם, כי גבאי צדקה הם טובים ונאמנים (פסחים מט:).
קא. בשמחה משפחתית, יש להזהר להתייחס יפה לאורחים כשהם נכנסים לאולם, וכן להתייחס לברכות שלהם ולנענע בראש ולומר אמן. וגם לברך אותם בחזרה: בשמחות אצלכם. ואחר כך להזדרז להכין להם מקום לשבת. ולפעמים מרוב לחץ, בעלי השמחה לא מתנהגים בכבוד הראוי, ואנשים נפגעים מזה מאד.
קב. יש להיזהר מאד באירועים ובשמחות, לתת יד זה לזה כנהוג, ויש מוסיפים ומקרבים את הפנים כדי לנשק. ויש להיזהר לשתף פעולה בעדינות, שלא תהיה פגיעה לשום צד, חס ושלום.
וכמו שנישק אהרן את משה רבינו (שמות ד, כז), וכן משה ליתרו (שמות יח, ז), וכן שמואל הנביא לדוד המלך כשמשחו בשמן (שמואל א' י, א), וכן יצחק את יעקב (בראשית כז, כז), ולבן את יעקב (בראשית כט, יג).
ובשמים הקפידו אפילו על שרה אמנו, שלא אמרה אמן כשבירכו אותה המלאכים לבן זכר (רמב''ן בראשית יח, טו). וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ז.) אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך.
קג. בשעת ברכת כהנים, שהכהנים מברכים את העם והפסוק אומר: ''ואני אברכם'' (במדבר ו, כז), צריך לעמוד ביראת כבוד, ולא להתעסק בדברים אחרים (סוטה מ.).
קד. באמירת שבת שלום בבית הכנסת, יש להתייחס ולשתף פעולה עם כולם כפי הצורך, ולהיזהר ששום אדם לא יפגע חס ושלום.
קה. לברך כל יהודי, כמו שכתוב (בראשית יב, ג) ''ואברכה מברכיך'' (ראה תוס' חולין מט.).
קו. יש להרבות בשבחים לחברים, שהרי לאהוב פירושו לכבד, להעניק, לתת, לומר מלה טובה ומלות חיבה (רמב''ן ויקרא יט, יז).
קז. לחייך תמיד כשמדברים עם אנשים, עד שהשני יראה את השיניים ממש. וזה פסוק מפורש בתורה (בראשית מט, יא) ''ולבן שיניים מחלב'' (כתובות קיא:).
קח. להקשיב באירועים ובשמחות כשרב או אחד מבני המשפחה דורש, ולא לפטפט או לאכול ולהרעיש, שזה מבייש את הדורש.
קט. בכלל מצות כיבוד הורים, לתת לאבא משני הצדדים להיות סנדק בברית של הבנים, ורק אחר כך לכבד אנשים אחרים. ואפילו לתת לגדולי ישראל שליט''א לפני ההורים אסור. ומה שכתב הרמ''א (יו''ד סי' רסד סעיף א) ''מצוה לתת לצדיק'' הכונה כשזה לא על חשבון ההורים.
קי. יש להשתדל תמיד, לתת לאחרים הרגשה טובה והערכה נכונה, כדי שיתמידו במעשיהם הטובים, ויש בזה גם מצות: ''ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח). לדוגמא, מי שרגיל לומר ''רבי חנניה'' בקול רם אחרי שיעור תורה, או ''יהודה בן תימא'' לפני קדיש הודו בשחרית, צריך לשבח אותו על כך, ולתת לו הרגשה שהוא האדם הנכון במקום הנכון.
וכן מי שאומר קדיש בקול רם, יש להשתדל לא להגביה את הקול יותר ממנו, כדי לתת לו את ההרגשה שהוא המוביל באמירת הקדיש. וכן בפיוטים בראש השנה ויום הכיפורים, כשכל אחד קורא קטע מסוים, אם מאן דהוא מתחיל צריך לוותר לכבודו, כדי שישמח ויקבל הרגשה טובה.
קיא. אליהו הנביא זכור לטוב, מעיד על מי ששמח ומשמח אחרים תמיד, וטורח ועושה שלום בין אנשים, שהוא בן העולם הבא (תענית כב.).
קיב. יש להשתדל מאד לתת הרגשה טובה תמידית לחבר הצמוד אלינו, ולמשפחה הקרובה, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום על יהונתן: ''נעמת לי מאד'' (שמואל ב' א, כו). פירוש היה לי נעים לשבת אתך ולהיות במחיצתך, כי תמיד נתת לי הרגשה טובה של חשיבות ונעימות.
קיג. הקירוב והשלום נעשה מהיר וקל על ידי הידברות, בפגישה ועוד פגישה, וכן כאשר באים לשבת וכיוצא בזה ויש סבר פנים יפות זה פותר כל הבעיות לחיים טובים.