מעלה ג' - ואהבת לרעך כמוך · השכר והעונש במעלת ואהבת לרעך כמוך
כד. כתוב במשלי (ג, ל) ''אל תריב עם אדם חינם אם לא גמלך רעה''. ופרש רש''י שאם גמלך רעה ועבר על הפסוק ''ואהבת לרעך כמוך'' הרי זה רשע ורשאי אתה לשונאו. ומכאן שכל מי שלא מתחזק באהבת ישראל שעונשו חמור מאד רחמנא ליצלן.
כה. אמר רבי אבא, כל אותם החברים שלא אוהבים זה את זה, מסתלקים מהעולם קודם זמנם, רחמנא ליצלן (זוה''ק כי תשא קצ:).
כו. יהודי דומה לספר תורה (שבת קה:), וצריך להתייחס אליו בהתאם. וכמו שאסור להרים יד כדי לגעת ספר תורה (חו''מ סימן כו) כך אסור לגעת ביהודי. וכן יש ללמוד מהו כבוד של יהודי וכמה חשוב כל יהודי, שאפילו כאשר נפטר יהודי לחיי העולם הבא צריך שישמרו על גופו, ואסור לגעת בגופו ללא צורך.
כז. אמר אחד הצדיקים: לאהוב כל יהודי, זה דומה לסוכר בכוס תה. שאדם מוכן להמיס את עצמו, כדי להמתיק לזולתו.
כח. בתהלים (קלג) כתוב, שיש שלשה דברים שלא פוסקים לעולם, הראשון - אחוה, שאין דבר שיכול להפריד את האחוה 'הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד'. השני - כהונה, שאינה פוסקת לעולם 'כשמן הטוב על הראש, יורד על הזקן, זקן אהרן שיורד על פי מדותיו'. השלישי - טל, שיש כל השנה ממש, בקיץ ובחורף (תענית ג:) "כטל חרמון שיורד על הררי ציון".
ומכאן יש ללמוד, שכאשר יש אחדות בעם ישראל, 'שבת אחים גם יחד', מגיעים לשפע ברכה והצלחה מה' יתברך כמו הטל.
כט. ''לא תשנא את אחיך בלבבך'' (ויקרא יט, יז). הוזהרנו בזה, להסיר מליבנו מידת השנאה, כי היא מעוללת פשעים רבים ועלילות נשחתות ולשון הרע השקול כנגד שלושת העבירות החמורות, ומאבדת טובה הרבה מן הנפש, ובעוון זה נחרב בית המקדש'' (שערי תשובה שער ג אות לט).
ל. ''תניא רבי נחמיה אומר בעוון שנאת חינם, מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים'' (שבת לב:), ופרש רש''י שהכל מידה כנגד מידה.
לא. ''וכי יהיה איש שונא לרעהו, וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת'' (דברים יט, יא), פרש רש''י, שכיון שעבר על 'לא תשנא', סופו לבוא לידי שפיכות דמים. ומכאן יש להתחזק תמיד באהבת ישראל, וזה מה שגרם לרצח הצדיק והקדוש מבאר שבע שנלב''ע בתאריך כ''ז תמוז תשע''א ונהיה חילול השם גדול בעוונותינו הרבים והכל מכח השנאה. כיש שנאה, יש סכינים ושפיכות דמים ואוי לנו מיום הדין.
לב. מי שזוכה לאהוב את כולם, מרוויח מיליוני מצוות בכל רגע. שעל כל יהודי שהוא אוהב, זוכה למצוה בפני עצמה. ועוד, שעל ידי אהבת ישראל, מקדשים תמיד שם שמים.
לג. כשאין אהבה ואחוה בין אדם לחבירו, אנשים מתים קודם זמנם (זוה''ק כי תשא קצ:).
לד. ''רבי עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה'' (ירושלמי נדרים ט, ד). והכונה, כלשון המסילת ישרים (פרק יא) ''כמוך ממש''.
לה. שנאה היא בלב, ומי ששונא את חבירו, הלב שלו נעשה טמא, והלב הוא היסוד של הגוף, וכך כולו נעשה טמא (רבינו החפץ חיים בספרו אהבת ישראל בהקדמה).
לו. רבינו החזון איש היה אומר: מי שלומד תורה, יש לו אהבת ישראל, שהוא מגן בתורתו על כל ישראל. והלומד תורה עושה חסד עם כלל ישראל.
לז. אין מושג של אהבת חינם, כי חובה לאהוב את כולם תמיד. יש שנאת חינם, כי אסור לשנוא בשום אופן.
לח. מובא בספר ראשית חכמה (חופת אליהו רבא פרק ג אות י), על אחד שנפטר לחיי העולם הבא, ובא בחלום לבני משפחתו, שזכה להיכנס מיד לגן עדן, בזכות מעשיו הטובים עם בין אדם לחבירו שלא נכשל בזה מעולם.
לט. איסור לא תשנא, וכן מצות ואהבת לרעך כמוך, הן מצוות שבלב, וניתן לעבור עליהם כל רגע ורגע רחמנא ליצלן. ועיין פלא יועץ (ערך ראש השנה) שרבינו הרש''ש זיע''א צעק על כך בראש השנה, שהתשובה צריכה להיות על עבירות שבלב.
מ. שנאת הבריות מושרשת היא בקרב האדם, ומקיפה חלקים גדולים בתורה, שהרי ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. ולא שייך חרטה ותשובה על זה, עד שיעקור מידה רעה זו מעצמו (אור יחזקאל אלול).
מא. רבינו החתם סופר זיע''א מסביר את הפסוק (קהלת ז, כ) ''כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'', שהכונה על בין אדם לחבירו, שקשה מאד להיזהר בזה ולא להיכשל כלל.
מב. במדרש רבה (בראשית פרשה לג אות ג) מסופר: בדור של רבי תנחומא היתה בצורת גדולה ולא ירדו גשמים, וגזרו חכמים על הציבור תענית שלשה ימים, ועדיין לא ירדו גשמים. ראה כך רבי תנחומא ואמר: צריכים להתחזק יותר באהבת ישראל זה עם זה, וכך הסכימו כולם להתחזק באהבת ישראל. עד כדי כך, שהיה איש אחד שנתן צדקה לגרושתו, שהיתה בקשיי פרנסה גדולים, והתמלא עליה ברחמים ועזר לה. ובאותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר: ריבון כל העולמים, ומה אם זה שאין לה עליו מזונות, שהרי גירשה, והיא שנואה בעיניו, ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים, אתה שכתוב בך חנון ורחום, ואנו בני ידידיך, בני אברהם יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרווה העולם מים מהגשמים.
מג. צריך להתפרץ ולחטוף תורה ולחטוף מדות טובות וכך להיות מושלמים בכל, שלימוד התורה עם לימוד המוסר, מסייעים לדרך ארץ תמיד.
מד. בגמרא במסכת קידושין (מ:) כתוב, גדול התלמוד שמביא לידי מעשה. ופירש ר''י הזקן בתוספות (שם), מה נקרא מעשה? מדות טובות ומעשים טובים ושלמים. שמכח התורה מגיעים לעשות מעשים טובים.
מה. ''כשעירים עלי דשא'' (דברים לב, ב). פרש רש''י: ''מה הרוחות האלו מחזיקין את העשבים ומגדלים אותם, אף דברי תורה מגדלין את לומדיהן''. כלומר: מכח לימוד ועמל תורה, האדם משתנה מקצה לקצה, במידות טובות ויראת שמים ושלמות בעבודת ה'.
מו. בתפילת העמידה בברכת המינים כתוב: ''ומלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותכלם ותכניעם'' ולכאורה, אם הם כבר הגיעו לכיליון כמו שכתוב ''ותכלם'' ולא נשאר מהם כלום, מה התוספת שכתוב ותכניעם? ועוד, הרי לא טוב לקלל, ואיך בתפילה אנחנו לכאורה מקללים?
אלא, מלכות הרשעה הכונה על הגויים שמציקים לעם ישראל נגד היהדות והמסורת, כמו תרבות יון בזמן החשמונאים, ועליהם אנחנו מתפללים ומבקשים מה' יתברך, שישמיד ויכלה אותם. אבל כאשר יהודים מפריעים לנו, עליהם אנו אומרים: ''ותכניעם'' שה' יתברך יכניע אותם תמיד שלא יפריעו ולא יסיתו נגד הדת והתורה ונגד הרבנים ושומרי התורה.
ובאמת רואים בחוש שאין לכל אותם כתות של שונאי התורה כח להזיק כלל ועיקר, ומתקיים בהם הפסוק (תהלים לה, ה) ''יהיו כמוץ לפני רוח, ומלאך ה' דוחה'' ולעולם התורה מנצחת, ויש לומדי תורה בעם ישראל, וישיבות קדושות, ואברכים יקרים ובחורי ישיבות המחזיקים את העולם, והעולם קיים בזכותם, והקדוש ברוך הוא מכניע תמיד את הרשעים. ''המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד'' (תהלים כ, ט).
מז. על מה שכתוב בתורה (במדבר יז, כג) לגבי מטה אהרן: ''והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויצא פרח, ויצץ ציץ, ויגמל שקדים'' הביאו התוספות ישנים (יומא נב:), שבאותו זמן שעלו שהשקדים במטה, נשארו בו גם פרחים, זה לצד זה. וביאר מרן רבינו שליט''א, שהקדים מרמזים לתורה, הנקנית על ידי שקידה והתמדה, והפרחים מרמזים למידות טובות, המקשטות ומעטרות את האדם. וכזה היה אהרן הכהן.
מח. מצינו באחאב מלך ישראל שהיה רשע (סנהדרין לט:), ועם ישראל בזמנו היו עובדי עבודה זרה, ובכל זאת, כשהיו יוצאים למלחמה היו מנצחים. וזאת מפני שלא היו ביניהם לשון הרע ושנאת חינם. מה שאין כן אצל דוד המלך עליו השלום, שלמרות שהיה צדיק גדול, מפני שהיו בדורו מחלוקות וקנאה ושנאה היו תוצאות לא טובות (במדבר רבה פרשה יט אות ב). ולמה? כי סוד ההצלחה הוא שיש בקהלה, בשכונה, במשפחה, בבית היהודי, וכן בעבודה במפעל, אהבה ואחוה שלום ורעות, עם כולם.
לדאוג לצרכי האחר
מט. לפתוח את הדלת לדופק על הדלת, לפרוט כסף גדול לפרוטות, להושיט דבר לחבר וכדומה, דברים שהם קלים לעשות עד שכמעט זה נהנה וזה אינו חסר, הם מצוה מדאורייתא של חסד, וזה עדיף מלשבת סנדק בברית מילה שאינו אלא מנהג בעלמא (פלא יועץ ערך חסד).
נ. בגמרא (קידושין כב.) כתוב: ''כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו''. כי האדון חייב לדאוג לעבד, ולשמור עליו, ולהשכיב אותו באופן שהוא דואג לעצמו ממש, וכן חייב להאכיל את אשתו של העבד, ובניו, שהרי הם לא עבדים, ומי יפרנס אותם.
והרמב''ן (שמות כא, ג) מבאר, שה' יתברך מרחם על האשה והבנים, שחייהם תלויים להם מנגד, ומצפים לידי הבעל, ועתה שנמכר לעבד יאבדו בצרתם, ולכן ציוה ה' יתברך על האדון, שלוקח את מעשה ידיו של העבד, למלא את מקומו כלפיהם.
ויש ללמוד מכאן, שאפילו מי שגונב ומזיק והוא רע לציבור, אשתו וילדיו לא צריכים לסבול בגללו. ואדרבא, צריך לעזור להם בגשמיות וברוחניות, ולהציל את מה שניתן.
נא. גם הגנב עצמו כשהוא עני ומבקש אוכל מצווה לתת לו ולחזקו, וכמובן צריך להיזהר שלא יגנוב. וראיה לזה ממסכת דרך ארץ רבא (פרק ה') שרבי יהושע הכניס אורחים והזמין אותם לסעודה ולשינה למרות שהוא ידע שהם גנבים כמו שמבואר שם, הנה לנו מפורש שגם לגנב שפל יש מצווה לעזור ולדאוג (ועיין בספר ברית יוסף להגאון רכינו ברוך יוסף פיסוולזאן על נשים נזיקין בסוף הספר שהביא הוכחה זאת למעשה).
נב. ''הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'' (תהלים קלג, א). מי שאוהב את חבירו, צריך לדעת מה כואב לו ומה חסר לו. ולהרגיש את השני בחכמה גדולה, זה נקרא שבת אחים גם יחד.
נג. עם ישראל בהר סיני אמרו (שמות כד, ז) ''נעשה ונשמע'' בלשון רבים, ולא ''אעשה ואשמע'' בלשון יחיד. ולמה? כי הם תמיד חשבו על הזולת, ודבר טוב כמו קבלת התורה, גם לאחרים מגיע.
נד. טוב לדרוש בשלום הסובבים אותנו. וכמו שאמר יוסף הצדיק (בראשית מ ז) לשרים ''מדוע פניכם רעים היום'', שמכיון שהיו במחיצתו בבית הסוהר דרש בשלומם. ואם לא היה שואל בשלומם לא היו מספרים לו, ולא היה פותר להם ולא היו ממליצים עליו בפני פרעה. ומכאן יש ללמוד על מעלת הדורשים בשלום חבריהם הנמצאים איתם תמיד, וכן יש לעורר לחברים בעבודה בשכונה בלימוד או בתפילה, תמיד לשאול בשלום כולם כשנפגשים ולומר שבת שלום בשבת, ועל ידי זה זוכים גם לקרבם לתורה אם הם רחוקים, וכן אם מרגישים בחסרונם יש לשאול בשלומם (ועיין ברכות יז.).
וכן אמר יעקב אבינו ליוסף (בראשית לז, יד) ''לך נא ראה את שלום אחיך, ואת שלום הצאן'' ומשם למדו חכמים במדרש, שצריך לדרוש בשלום כל מי שנהנים ממנו (בראשית רבה פרשה פד אות יג).
נה. ''חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו, ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חבירו, אם דל ואם עשיר, וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם'' (שערי תשובה שער ג אות יג).
נו. כמו שבאהבת ה' יתברך נתבאר שצריך לאהוב מה שה' אוהב ולשנא מה שה' שונא, אותו דבר לגבי אהבת ישראל לא מספיק לעשות את רצונו אלא צריך לאהוב מה שהשני אוהב ולרצות לעשות מה שטוב ונצרך לו, וכן בין בעל לאישתו צריך כל אחד לאהוב מה שהשני אוהב וכך מגיעים לאהבה אמיתית.
ומכאן יש ללמוד לפועלים בעבודה ורמי''ם בישיבה שיש להם לאהוב את החלטות ראשי הישיבה ולהראות הבנה ושמחה להחלטות ראשי הישיבה ולא רק שצריך לישם אותם בעצמם אלא להשפיע על הסובבים אותם את דעת ראשי הישיבה. וכל שכן שלא לתת לאותם שמתמרדים ולא מרוצים פתחון פה וסיוע אלא כאמור לעודדם ולחזקם ולהכניעם להבין ולשמוע להחלטות ראשי הישיבה, ולאהוב את המקום שבו הם גדלים וממנו הם מתפרנסים.
נז. כאשר מתפנה תפקיד ציבורי, כגון חבר עמותה או מינוי לועד השכונה וכדומה, ואדם יכול להיכנס ולעזור, מצוה גדולה עליו להיכנס לתפקיד, להציל ולסייע כמה שניתן. ובמקום שאין אנשים ישתדל להיות איש (אבות ב, ה). וצריך לעשות כן בהדרכת גדולי הדור שליט''א.
נח. כשחבר לא בא לעבודה יום אחרי יום, צריך להתקשר ולדרוש בשלומו. ואפילו לגוי מותר, ואין בזה משום איסור לא תחנם שאסור לסייע ולשבח את הגויים ולתת להם מתנה (יו''ד קנא, יא), ועל אחת כמה וכמה לעם ישראל.
וכמו שכתוב בגמרא במסכת ברכות (ו:) ''כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד, הקדוש ברוך הוא משאיל בו''. ואם הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו, שואל עלינו, על אחת כמה וכמה כאשר חבר, תלמיד, או יהודי מהקהילה, נעדר מבית הכנסת או משיעור תורה יום או יומיים, וכן חבר מן העבודה, שיש מצוה להתקשר אליו לדרוש בשלומו, ולדעת מה קורה אתו.
וקל וחומר שחייבים לעשות כן לבני הבית, לשמוע אותם ולדרוש בשלומם ולדעת מה עובר עליהם כל יום וכל שעה.
נט. יש לדאוג לאנשים חדשים בחברה, הן בישיבה, הן בכולל, הן בבית כנסת, והן שכן חדש בבנין. וזה כמו מצות ''ואהבתם את הגר'' (דברים י, יט). שהיא מצות עשה מן התורה. ואפילו מעשה קטן, יכול לפעול פעולה גדולה.
ושמעתי מהרה''ג רבי יוסף שעשוע שליט''א, שסיפר על תלמיד ישיבה מחוץ לארץ, שהגיע ללמוד בארץ ישראל, והיה שבור מאד על בדידותו, וגם היה חלש בסגנון ובשפה של ארץ ישראל, ובא אברך אחד, וסידר לו בחיבה את הצווארון בחולצה, ומהדבר הזה הוא קיבל כח וחשק ושמחה, והתמיד והצליח וגדל בתורה.
ס. משפחה חדשה שהגיעה לשכונה, יש להתעניין בשלומם, ולדאוג לצרכיהם. ועצם ההקשבה ודרישת השלום, נותנת כח ועצמה לכל הצדדים. ואם הוא אברך בן תורה וראוי למשרה תורנית בלימוד ובהוראה וכיוצא בזה, מצוה להמליץ עליו, להגדיל תורה ולהאדירה.
סא. מסופר על הגאון רבי עקיבא אייגר זיע''א, שהיה מבקר כל חולה מבני הקהילה. וסיפר רבינו שריה דבליצקי שליט''א, שכאשר הוא חלה ואושפז בבית החולים, הגיע רבינו החזון איש זיע''א לבקר אותו [החזו''א נלב''ע לפני קרוב לששים שנה בט''ו מרחשוון תשי''ד].
סב. לעזור לחלשים ולעניים כפי מצבם. ובגמרא מבואר, שמצוה לתמוך בעני בן טובים ולעזור לו להגיע לרמת החיים שהורגל אליה בשעתו, אפילו כשזה כולל סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו. וכן אם הוא מרגיש לפעמים שעכשיו הוא זקוק לבשר שמן וליין ישן, מצוה לעזור לו בזה (כתובות סז: ומהרש''א שם). ולמדנו מכאן, שהדאגה לשני צריכה להיות לפי ההרגלים שלו, גם אם זה ברמה גבוהה מאד.
סג. כשאדם עוזר ודואג לצרכי הבית ואין לו על זה שכר, הרי הוא מקיים מצוה לשם שמים בשלמות. והזמן שנמצאים בבית, הוא הזמן העיקרי של עבודת ה' הלכה למעשה.
סד. יש לעשות קופת שלום בית ולהניח בה כסף קטן מפעם לפעם, ועל כל בעיה עם השכנים לפרוע מקופה זו, ולא להיכנס למחלוקת.
לד. (??) הנהגה טובה, לעזור לתושבי השכונה כמה שאפשר. וזה חסד גדול במיוחד (שבת לג סע''ב).
סה. לא להקפיד כשבאים ילדים קטנים בחופש לבית הכנסת ומרעישים קצת, זה מיקל על ההורים, ויש לקבל את זה באהבת ישראל באופן שזה לא מפריע לציבור המתפללים.
סו. לפעמים האשפה המרכזית מלאה בארגזים וקרטונים ריקים ואין מקום, והמסלק ומסדר את הנפח המתאים, מרבה ניקיון ובריאות ומרחיק חולדות ועכברים מהמקום, וזהו מעשה חסד.
סז. יש לנקות ולארגן את בית הכנסת אחרי שיעור תורה וכיוצא בזה, כדי להקל על המנקים. ומי שמרגיל את עצמו בכך, יבוא על ידי זה לעזור גם בבית, ולאסוף כלים וסכו''ם מהשולחן, בחול ובשבת. וכך יזכה לקיים כמה מצוות, גם אהבת ישראל ''איש את רעהו יעזורו'' (ישעיה מא, ו), גם ''לא תרדה בו בפרך'' (ויקרא כה, מג), וגם ירבה אהבה ואחוה. וכל זה, בעבודה של דקה אחת או שתיים בלבד.
סח. יש להיזהר לא להלוות בהיתר עיסקא לצעירים שלא נפקחו עיניהם, ואינם יודעים שקל לקחת אבל קשה להחזיר, ובסוף מסתבכים ונופלים בחובות, ו'המשקיעים', לוחצים אותם לפרוע ואין להם, וצרה רודפת צרה. ונראה שעל זה נתכוון הגר''א זיע''א שאמר שאף אמנם שהמלוה בריבית רשע, המלוה בהיתר עיסקא אינו לא רשע ולא צדיק.
ורק בסוחרים רציניים, שבאמת מרוויחים ומוכנים לשלם גם למשקיע אחוזים מתאימים, אין בעיה, כי זו עיסקא ממש. אבל אנשים הדחוקים בפרנסה ובקושי מעבירים את היום, איך יעבירו את החודש ויתנו רווחים.
ומשקיע כזה, ביטל מצות עשה מהתורה של ''ואהבת לרעך כמוך'' (ויקרא יט, יח), וגם לא תעשה של ''לא תעמוד על דם רעך'' (שם שם, טז). כי אהבת ישראל פירושה, לדאוג לזולת שיהיה לו טוב ושיהיה לו קל בחיים, לשמח אותו ולתת לו הרגשה טובה.
ולכן ישתדל כל אדם למנוע את עצמו מהלוואות אלו, ולא ילוה באופן זה למי שאינו משקיע את הכסף באמת, ואפילו בהיתר עיסקא.
סט. רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג אות עא) כותב: ''וטוב ונכון מאד להיות בכל עיר ועיר מתנדבים בעם מן המשכילים, להיות נכונים ומזומנים לכל דבר הצלה, בהיות איש או אשה מישראל שרויים בצער. וכן נתחייבנו לטרוח בשור אחינו או שיו הנדחים, להיות עמנו עד דרוש אחינו אותו, כדי לעשות יקר וגדולה לבעליהם''.
ע. אף שתלמוד תורה כנגד כולם (משניות פאה פ''א מ''א), עם כל זה, מצוות מיוחדות המגיעות מפעם לפעם לפתחו של רב או תלמיד חכם מכוח גדולתו והשפעתו על הציבור, כגון עניני חסד וכיוצא באלו, אסור לו לדחותן (החפץ חיים בספריו חיזוק הדת וחומת הדת).
וכמו שמצינו בגמרא (קידושין ע.), על רב נחמן, ששלח מכתב הזמנה לרב יהודה בעבור מסכן אחד. וכן בגמרא (כתובות סט.), שלח רב ענן מכתב לרב הונא לדאוג לאשה אחת שישתדל בדין שלה. ופעם רבינו החפץ חיים זיע''א נתן מכתב המלצה לאיש אחד, שהיה חשש מסויים אם מגיע לו המכתב, ואמר החפץ חיים שהמכתב שלו והוא זכה בזה.
ומכל זה לומדים את מה שאמרנו, כל מה שתלוי בנו ויש לנו השפעה לטפל, לחזק, לתמוך, ולפתור בעיה מסוימת, חובה עלינו לעשותו. ועל אחת כמה וכמה, כשאנחנו יכולים לעזור בשידוכים לפלוני ולאלמוני, על ידי שיחת טלפון אחת, להקים עוד בתים קדושים בישראל. ובגמרא (ב''ק לח:) כתוב, שיש שכר גדול אפילו על שיחה נאה.
עא. כשעורכים שבת חתן, יש לכוין ולהדריך את החתן והכלה על התנהגותם בשבת, להזכיר להם מתי הדלקת נרות שבת, ולהכין להם נרות בביתם, כי הם טרודים מאד ולא משגיחים על הפרטים הקטנים. וכן יש לזרז אותם להקדים עד כמה שאפשר את הנסיעה בערב שבת קודש, כדי לא להסתבך בחילול שבת, חס ושלום.
וכן יש למנות שליח, שושבין בן תורה, כדי להקיץ את החתן משנתו לתפילת שחרית. כי מהעייפות והמתח הקיים, לפעמים החתן נרדם זמן רב ומאחר לבית הכנסת, וזה לא מתאים. וכן לפעמים צריך להכין לחתן חידוש תורה מתאים לסעודה, כי הוא טרוד ואין לו ריכוז להכין חידוש יפה לאורחים.
עב. חסד גדול לומר בתפילת עמידה של ראש חודש ''יעלה ויבוא'' בקול רם, כדי להזכיר לציבור לא לשכוח לומר יעלה ויבא, וכן בכל הזכרה חדשה בתפילה אפילו הזכרה שלא חוזר אם שכח ולא אמרה (חזו''ע ימים נוראים ב כ '' ד).
עג. מי שזוכה לשרת את הציבור בעבודתו כגון עובדי עירייה מנהלים וכל מי שמתוקף עבודתו הוא עוזר לעם ישראל ואפילו מוכר במכולת ובבית מרקחת, צריך לכוון כל רגע לקיים מצוות חסד, ובזה זוכה כל רגע למצווה גדולה זו. וכמו כן צריך להרגיש כל רגע ''אהבה ישראל'' אמיתית לכל אחד ואחד ולשמוע את כולם בכובד ראש ובמלוא תשומת הלב, וגם האיש האחרון בסוף היום שכבר אין כח לשמוע אותו צריך להתיחס אליו כמו לאיש הראשון בתחילת יום העבודה, והכל באחריות וברצינות ובדאגה לזולת.
עד. מי שיכול לעזור לפועלים בצורה מסויימת להרויח יותר ולא עושה כן עובר על הפסוק (משלי ג, כז) ''אל תמנע טוב מבעליו'' (ב''מ עו.).
עה. ''דאגה בלב איש ישיחנה'' (משלי יב, כה). כאשר מקשיבים ודואגים ומשתפים פעולה ונותנים הרגשה טובה לשני, זה מועיל בתרתי. א) שהוציא מהלב ומרגיש טוב יותר. ב) שהבעיה עם אחרים שהיתה, תפתר גם כן לטובה, כי הוא מקבל כח לוותר ולכבד. ויתכן שזה גם בבחינת המפייסו (ב''ב ט:), כלומר מקשיב לו ונותן לו הרגשה טובה וזה פותר בעיות.