מעלה ג' - ואהבת לרעך כמוך
בו יבוארו הנושאים הבאים: א. לאהוב את השני. ב. לדאוג לצרכי השני. ג. לקבלו בסבר פנים יפות. ד. לדון לכף זכות.
אחרי שלמדנו לאהוב את ה' יתברך, ולדאוג לעצמנו. נעלה עוד מעלה, ונלמד לאהוב את השני כמו שאנו אוהבים את עצמנו. וזה פסוק מפורש בתורה (ויקרא יט, יח) ''ואהבת לרעך כמוך אני ה''', וכתב על כך הרמב''ם (פ''ו מדעות ה''ג) ''מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו''.
אהבת ישראל היא מצוה חוקית, כלומר שאין בה טעם, כמו בשר וחלב, ושעטנז, וטומאה וטהרה, ולכן אין תירוצים ואין כלום, אלא החוק קובע לאהוב כל יהודי. וזה מה שכתוב בפסוק ואהבת לרעך כמוך ''אני ה''' כלומר כך קבע ה' יתברך (בשם הסבא מקלם זיע''א).
במחשבה ראשונה, כשאומרים לחבר אני אוהב אותך כי ה' ציוה, זה קצת מעליב, כי מונח במלים האלה: באמת, אין מה לאהוב בך, ורק כי ה' ציוה אני אוהב אותך. ולכאורה היה עדיף למצוא בכל אחד את הדבר הטוב שבו, ובגלל אותו דבר לאהוב אותו, ולא לאהוב רק כי ה' ציוה?
אבל באמת אם נתבונן בעומק, ההיפך הוא הנכון. אם אני אוהב אדם כי הוא נחמד, יפה, בעל מידות, ירא שמים, או כל סיבה ומעלה שלא תהיה, אני לא אוהב אותו, אלא מכיון שאני אוהב את עצמי, הרי נחמד לי להיות במחיצתו. וזה גרוע מאד ופוגע מאד, שאין לי אהבה אליו ממש אלא למעלות שיש לו.
ורק כשאוהבים כי ה' ציוה, בלי סיבה ובלי לקוות לאיזו שהיא תועלת, אז יש אהבה אמיתית. וזה כאהבת אדם לעצמו, ואב לבנו, שלא משנה מה יהיה אני אוהב. וזה גם ההבדל בין מצוות 'ואהבת לרעך' על פי ציווי ה', לבין 'ואהבת' כמו שגוי אוהב. כי גוי אוהב בגלל שזה לא יפה ולא נאה לשנוא, וממילא הוא לא אוהב את חבירו, אלא הוא אוהב את עצמו, שלא נאה לו לא לאהוב [וראה עוד, לעיל בפרק א' בהקדמה].
ובעונותינו הרבים, יש כאלה שמקפידים על כל מיני הידורים, שאינם חובה ואפילו לא חומרא, ובמצוות שבין אדם לחבירו, שכל פרט הוא מצוות עשה מהתורה, מזלזלים. וכך היא דרכו של יצר הרע, שמייעץ להחמיר איפה שלא צריך, ולהקל מתי שחייב להחמיר, וצריך להיזהר בזה מאד.
כששואלים על בחור לצורך שידוך, לא מספיק לשאול על סדר הלימוד ועל השקידה וההבנה שלו בלימוד, אלא צריך לברר גם על הנהגתו במידות, האם הוא מסדר את המיטה שלו בבוקר? האם הוא רץ לחדר האוכל להכין לעצמו אוכל מיוחד? האם הוא עושה חסד עם החברים? האם הוא אומר תודה לעובדים במטבח על האוכל הניקיון והסדר? תשובות נכונות וטובות על שאלות כאלה, מעידות על חתן מיוחד במידות, שיוכל להקים בית לתפארת בעזרת ה'.
כדי לזכות להגיע למעלה הזאת, צריך לחשוב: הרי כל ישראל כגוף אחד, ובכן, אם יד ימין תכה את יד שמאל האם יד שמאל תקפיד?
(ירושלמי נדרים ט, ד). וכן לחשוב תמיד: אם זה היה אחי או אחותי, איך הייתי מגיב. ויש עוד עצה טובה ואמתית, לחשוב תמיד: אני כמו רופא, והחבר שעושה בעיות הוא כמו חולה שהרי זו האמת, כי מי שלא מתנהג בדרך ארץ הוא חולה בנפשו, והרופא תמיד מבין לנפש החולה ומרחם עליו, כך גם אני אבין לליבו וארחם עליו, ובזה יקבל כח ויתגבר, ויוכל לאהוב את חבירו.
סגולה גדולה לזכות לאהבת ישראל באמת ובקלות להיות בקי היטב היטב בספר ''חפץ חיים'' ובספר ''שמירת הלשון'' לרבינו ישראל מאיר הכהן מראדין זיע''א, וזו סגולה כל כך חזקה שכמו שאומרים סגולה שיתקרר הכוס תה לקרא פרק קי''ט בתהילים שזה מציאות שהתה יתקרר עד שיסיים לקרא פרק ארוך כזה, כך לימוד בספרים הללו גורם במציאות לאהבת ישראל אמיתית.
עוד תרגילי אהבת ישראל כדי לזכות לזה, לתרום קפה, תה, או נייר טואלט לבית הכנסת. ורואה שאנשים משתמשים ונהנים ושמח בזה. כעין מה שכתב הרמב''ם (פיהמ''ש אבות פ''ג משנה טו) שעדיף לתרום אלף שקלים לאלף אנשים ולא לתת אלף לאדם אחד, שעל ידי זה אדם מתחנך למידת הנתינה בעין יפה.
מצוות הקהל שנצטוינו שיקהל עם ישראל כלו אנשים ונשים וטף, במוצאי שנת השמיטה בחג הסוכות (פרשת וילך) מתקיימת רק במוצאי שנת השמיטה, ומבואר בספר ילקוט מעם לועז (עמ' תתתלד) שהסיבה לכך היא, שמצוות הקהל שצריך לכנס את כולם ביחד לא יכולה להתקיים בכל זמן בגלל שלצערנו יש מחלוקות ומריבות בתוך עם ישראל ואי אפשר לכנס כך את כולם ביחד, ורק במוצאי שנת השמיטה אפשר לכנס את כל עם ישראל באחדות גמורה. וזה בגלל שרוב המחלוקות והמריבות באים מתוך הנכסים והממון, ולאחר שנת השמיטה שכולם הפקירו את השדות וכולם שווים יש אחדות ואהבה ואחוה ושלום בין כל עם ישראל.
ולומדים מכאן שהכסף והמחשבה על התנשאות גורמים למחלוקות ומריבות, ומאידך הענווה השפלות והפשטות בחינת שב ואל תעשה שכולם שוים כמו בשמיטה שכולם שווים, הם הגורמים להרבות אהבה ואחוה ושלום בין כולם.
בגמרא (שבת לא.) אמרו, שאמר הלל לאותו גוי 'דעלך סני לחברך לא תעביד', כלומר: אל תזיק. וזה כמובן בשב ואל תעשה, ולמה לא אמר הלל הזקן לאותו גוי 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח), בדרך קום ועשה. ועיין מהרש''א (בחדושי אגדות שם) שהעיר בזה.
ושמעתי ליישב, שאי אפשר לחייב גוי לעשות טובות לאחרים, אלא עצם זה שאינו מזיק לחבירו, זה כבר יותר מדאי. כי זו ההבנה של גוי: אני לא מזיק ולא מפריע, לא צריך יותר מזה. אבל יהודי מבין ויודע, שלא די בכך שאינו עושה רע, אלא גם להיפך, חובתו לעזור ולסייע ולעשות רק טוב לזולת.
ויותר מזה נדרש מיהודי, גם כשהחבר לא מבקש, אם יתכן שתצא תקלה וחברו יינזק או יתבייש, חובה לעוררו ולעזור לו לצאת מכך. וזה בגדר: ''לא תעמוד על דם רעך'' (ויקרא יט, טז), כשאדם יכול להציל או לעזור בעצה טובה והוא נמנע מלסייע.
ובאמת, שבע מצוות בני נח יסודן בשב ואל תעשה, לא לעבור על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, וכן להימנע מגזל, ושלא לאכול אבר מן החי, ולאו דברכת ה', ולהעמיד שופטים, כל אלו הן מצוות שיסודן בשב ואל תעשה (סנהדרין נח סע''ב).
אבל לעם ישראל המצוות הן גם בקום ועשה, לא לעבוד עבודה זרה וגם לקדש שם שמים, לא להיכשל בגילוי עריות וגם לשמור על הטהרה והקדושה, לא לשפוך דם וגם להציל ולא לעמוד על הדם, וכן לא לגזול וגם להציל ממון חבירו, וכן לא לאכול אבר מן החי, אלא להקפיד לאכול משחיטה כשרה וחלקה.
ומכאן יש ללמוד על בין אדם לחבירו, שצריך להציל ולעזור לכל אחד בקום ועשה כמו שהיה אומר ועושה לעצמו או למשפחתו, ולא די בכך שאינו מזיק ומצער אף אדם.
שני חלקים יש באהבת ישראל, כללי ופרטי. כללי לאהוב כל יהודי תמיד, ולדון לכף זכות ולעשות חסד וכו'. פרטי, כאשר מכירו אישית ואת מעשיו הטובים ואת מידותיו התרומיות, ובזה אוהבו יותר, ומוכן להתחייב עבורו, ולהיות ערב עבור תורתו ומעשיו ובזה מגיע ל'כמוך' ממש, כמו רבא עם אשתו בת רב חסדא (כתובות פה.) ויותר מרב פפא. והדברים נוראים. וכמו שכתב בשו''ת מהר''ם אלשקר שכאשר מכירים אישית מעלותיו וצדקותיו ודיוקו באמת, אוהבים יותר ונקשרים עד מאד ומגיעים למידת כמוך ממש. ואת זה רואים אצל יצחק אבינו עליו השלום (פ' חיי שרה) ''ויביאה'' ''ותהי' ''ויאהבה'', עד שהגיע לאהבה לקח זמן. וכן בברכת הנישואין אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה וכו' ורק אחר כך ''אהבה ואחווה' והבן.
לאהוב את הזולת
א. צריך להתפלל במוצאי שבת קודש קודם הבדלה, את תפילת הצדיק מברדיצ'וב זיע''א, על אהבת חברים [מובא בסוף הספר].
ב. יש לכוין היטב בתפילת העמידה באלוקי נצור, שהיא תפילת מר בריה דרבינא (ברכות יז.), שנזכה למידות טובות.
ג. לכוין באמירת 'שים שלום', על משפחתו, על קרוביו ועל הקהילה כולה, שיהיה שלום בין כולם.
ד. תפילת העמידה נאמרת כולה בלשון רבים, וצריך לכוין באמת על כל עם ישראל, ולכלול את עצמו עם הציבור, וכך התפילה מתקבלת יותר (שבת יב:). וכן כשאומרים בתפילה ''ותהי לרצון תמיד וכו''' יש לכוון שיתקבלו תפילות כל עם ישראל תמיד, וזה חלק מאהבת ישראל (כמש''כ הגר''ש דבילצקי שליט''א בספר אני לדודי).
ה. הגויים נענשים למרות שהם עושים מעשים שהתוצאה שלהם טובה לעם ישראל, בגלל שהם לא מכוונים לטובת עם ישראל אלא לטובת עצמם (ע''ז ב:). ומכאן לומדים שכשעושים מעשים טובים צריך לכוין לטובת עם ישראל.
ו. בכל פעם שרואים יהודי, יש לכוין לקיים מצוות עשה מן התורה (ויקרא יט, יח) ''ואהבת לרעך כמוך''.
ז. בעטיפת טלית, שצריך לכוין לזכור את כל מצוות ה' יתברך (או''ח סי' ח ס''ח), אמר רבינו שלמה זלמן אויערבאך זיע''א, שהוא מכוין לזכור גם את כל המצוות שבין אדם לחבירו, ולעשותם באהבה. וכן יש לכוין לפני תפילת העמידה, לקיים מצוות אהבת ישראל זה לזה כמלאכים (בן איש חי פרשת בשלח ש''א, והליכות עולם שם).
ח. לפני פרשת העקידה בשחרית, יש להתחזק באהבת ישראל (האר''י ז''ל).
ט. אוהבים רק בגלל ציווי ה', ולא משנה איך האדם נראה. ואסור לבדוק, להחליט ולקבוע, על פי סגנון לבוש או דיבור, או על פי הצורה החיצונית של האדם. כי גם מי שנראה לא מכובד, יתכן שיש לו לב נקי, והוא צדיק וקדוש כמו הבן איש חי והחפץ חיים זיע''א.
וכמו שאמר ה' יתברך לשמואל (שמואל א' טז, ז) ''האדם יראה לעיניים וה יראה ללבב''. וזה דומה לתעמולה מסחרית, שעושים אריזה המושכת את העין, ואנשים קונים, ולא מדקדקים בטיב המוצר ובתועלת האמיתית שיש בו.
י. אפילו דיין שדן דין אמת לאמתו, מושפע כאשר יש תובע ונתבע שאחד מהם הדור בלבושו, ולכן אסור לו לדון אותם במצב זה (שבועות לא.). ועל אחת כמה וכמה אנשים פשוטים כמונו, המושפעים מחיצוניות ומפרסום ומפעולות כל שהן, והאמת נעדרת (סנהדרין צז.). וזה סימן של עלמא דשיקרא, ואסור להתנהג כך.
יא. צריך לאהוב ולכבד כל יהודי, ולא רק עשיר, מכובד, עדין, בן של רב גדול, וכדומה, אלא לאהוב את כולם ללא הבדל.
יב. ''בנים אתם לה' אלקיכם'' (דברים יד, א). גם כאשר אין ישראל עושים רצונו של מקום, נקראים בנים לה' (כדעת רבי מאיר), וצריך לכבד גם את מי שלא זוכה לעבוד את ה' (קידושין לו.). ואפילו צריך לאהוב את הרשעים ולקרב אותם (שו''ת הרשב''א ח''א סימן קצד).
יג. גם בבית המרחץ ובבית הכסא, יש לקיים מצות אהבת ישראל (יסוד ושורש העבודה שער הגדול פרק ז).
יד. לכוין תמיד לקיים שש מצוות תדיריות בבין אדם לחבירו שהן: לא תקום (ויקרא יט, יח), לא תטור (שם), לא תשנא (שם, יז), הוכח תוכיח (שם), בצדק תשפוט עמיתך (שם, טו), ואהבת לרעך כמוך (שם, יח) (על פי ביאור הלכה סימן א). ויש עוד מצוות הקשורות לזה, לא תלך רכיל (שם, טז), לא תעמוד על דם רעך (שם).
טו. לאהוב את התלמידים (רמב''ם פ''ה מהל' תלמוד תורה הי''ב). וזו אהבת ישראל באופן מיוחד יותר מאהבת כל אדם.
טז. אהבת ישראל כוללת, ספרדים, אשכנזים, תימנים, מרוקאים, פרסים, אתיופים, גרוזינים, וכן את כל העדות כולם, ויש לשבח לעזור ולסייע לכולם. ומכאן יש ללמוד שלא מתאים לדאוג לאנ''ש דהיינו אנשי שלומנו בלבד, כי בשמים אוהבים את כולנו שווה בשווה, והכל זה נסיון מה יתברך איך נתנהג.
יז. בכלל אהבת ישראל, כל הדרכים בעבודת ה', ליטאים, חסידים, ספרדים - שיטת בית יוסף, ספרדים - שיטת בן איש חי, חרדלי''ם, כל מי שאין מצוה או היתר בתורה לשנוא אותו. ולכן אסור לפסול ולגנות חס ושלום את מי שהשקפתו שונה משלנו, וגם אין בזה תועלת כלל וכלל.
יח. לא לזלזל בשום דבר בעולם, לא בנוסח תפלה שונה משלנו, ולא במנהגים שונים משלנו. רק על מה שנגד התורה, צריך למחות ולזעוק.
יט. אין היתר לשנוא את השני, גם כשיש נזק, או בעיה מסויימת. לכל בעיה יש דין תורה, והנוהג שלא על פי דין נכשל בשנאת חינם.
כ. גם מי שעושה שטויות, צריך לאהוב אותו. וצריך להתפלל, שיצליח במעשים הטובים שלו, ובמעשים הלא טובים [כלפי שמיא] שלא יצליח (כתובות יז.).
כא. כתוב בתורה (שמות כג, ה) ''כי תראה חמור 'שונאך', רובץ תחת משאו, וגו', עזוב תעזוב עמו''. ושאלו חכמינו הקדושים זכרונם לברכה (פסחים קיג:), איך שייך שיהיה מותר לשנוא אדם לפי התורה? וביארו, שמדובר באדם שעשה עבירה, שאז יש מצוה לשנוא אותו. ורואים, שלמרות שהוא עשה עבירה, מצוה לעזור לו, כי זה לא שנאה של נזק ונקמה, אלא רק לשנוא את מעשיו הרעים, וצריך לעזור לו במצוקתו.
ומכאן יש ללמוד, שאפשר לשנוא ולאהוב ביחד, ואין קשר בין הדברים. שצריך לאהוב את העובר עבירה, ולהציל אותו וללמד עליו זכות, ולשמור על כבודו כפי הצורך, ומאידך לא להתקרב אליו בתורת מחאה על מעשיו הרעים, רחמנא ליצלן. והאריך בזה רבינו חיים שמואלביץ זיע''א בשיחות מוסר (שנת תשל''ב, נב).
כב. האור החיים הקדוש (פרשת קדושים) על הפסוק ''לא תשנא את אחיך בלבבך'', כותב: ''כל שירחיקהו מלבו קצת הנה הוא יורד ממדרגת אח, והרי הוא עובר משום לא תשנא'' דהיינו אפילו לא שונאהו ממש אלא מוריד קצת באהבתו, עובר בלאו דלא תשנא. ועוד כותב רבינו האור החיים בפרשת ויגש שיוסף הצדיק כדי לא לפגוע באחיו לא שלח לאביו הודעה שהוא חי, שעל ידי כך היה מגלה יעקב את מכירת יוסף והם היו מתבזים ומסתכנים, כל כך הקפיד יוסף הצדיק על כבוד אחיו למרות מה שעשו לו.
ומאידך כותב האור החיים ששונאי ה' והאפיקורסים אסור לאהוב אותם ואדרב צריך לשנוא אותם. וכך כותב רש''י (משלי ט, ז) אסור לדבר עם המסיתים ואפילו להוכיחם ולקרבם. וצריך לשקול בשקל הקודש כיצד לאהוב ולהוכיח ולעורר ליראת שמים אנשים רשעים כאלה.
כג. ''שמור לי ואשמור לך'' ''תעזור לי ואעזור לך'' זה לא אהבת ישראל אלא אהבת עצמו, שאדם דואג לעצמו ולצורך עצמו הוא עושה משהו למען האחרים. וזה נגד רצון ה' יתברך, שבתורה הקדושה אנחנו לומדים שצריך לאהוב כל יהודי ולסייע לו גם אם לעולם לא עשה ולא יעשה לנו טובה כל שהיא, וגם אם הוא לא חבר שלנו ולא בקהילה שלנו ולא מאנשי שלומנו. ויותר מזה, אפילו אם הוא עשה לנו רעה, צריך להיטיב לו כמו לכולם, שנאמר (ויקרא יט, יח) ''לא תקום ולא תטור''. ופעמים שאף צריך להיטיב בדוקא לשונא יותר מלשאר כל אדם כדי להכניע את היצר הרע (ב''מ לב: ובתוס').
השכר והעונש במעלת ואהבת לרעך כמוך
כד. כתוב במשלי (ג, ל) ''אל תריב עם אדם חינם אם לא גמלך רעה''. ופרש רש''י שאם גמלך רעה ועבר על הפסוק ''ואהבת לרעך כמוך'' הרי זה רשע ורשאי אתה לשונאו. ומכאן שכל מי שלא מתחזק באהבת ישראל שעונשו חמור מאד רחמנא ליצלן.
כה. אמר רבי אבא, כל אותם החברים שלא אוהבים זה את זה, מסתלקים מהעולם קודם זמנם, רחמנא ליצלן (זוה''ק כי תשא קצ:).
כו. יהודי דומה לספר תורה (שבת קה:), וצריך להתייחס אליו בהתאם. וכמו שאסור להרים יד כדי לגעת ספר תורה (חו''מ סימן כו) כך אסור לגעת ביהודי. וכן יש ללמוד מהו כבוד של יהודי וכמה חשוב כל יהודי, שאפילו כאשר נפטר יהודי לחיי העולם הבא צריך שישמרו על גופו, ואסור לגעת בגופו ללא צורך.
כז. אמר אחד הצדיקים: לאהוב כל יהודי, זה דומה לסוכר בכוס תה. שאדם מוכן להמיס את עצמו, כדי להמתיק לזולתו.
כח. בתהלים (קלג) כתוב, שיש שלשה דברים שלא פוסקים לעולם, הראשון - אחוה, שאין דבר שיכול להפריד את האחוה 'הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד'. השני - כהונה, שאינה פוסקת לעולם 'כשמן הטוב על הראש, יורד על הזקן, זקן אהרן שיורד על פי מדותיו'. השלישי - טל, שיש כל השנה ממש, בקיץ ובחורף (תענית ג:) "כטל חרמון שיורד על הררי ציון".
ומכאן יש ללמוד, שכאשר יש אחדות בעם ישראל, 'שבת אחים גם יחד', מגיעים לשפע ברכה והצלחה מה' יתברך כמו הטל.
כט. ''לא תשנא את אחיך בלבבך'' (ויקרא יט, יז). הוזהרנו בזה, להסיר מליבנו מידת השנאה, כי היא מעוללת פשעים רבים ועלילות נשחתות ולשון הרע השקול כנגד שלושת העבירות החמורות, ומאבדת טובה הרבה מן הנפש, ובעוון זה נחרב בית המקדש'' (שערי תשובה שער ג אות לט).
ל. ''תניא רבי נחמיה אומר בעוון שנאת חינם, מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים'' (שבת לב:), ופרש רש''י שהכל מידה כנגד מידה.
לא. ''וכי יהיה איש שונא לרעהו, וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת'' (דברים יט, יא), פרש רש''י, שכיון שעבר על 'לא תשנא', סופו לבוא לידי שפיכות דמים. ומכאן יש להתחזק תמיד באהבת ישראל, וזה מה שגרם לרצח הצדיק והקדוש מבאר שבע שנלב''ע בתאריך כ''ז תמוז תשע''א ונהיה חילול השם גדול בעוונותינו הרבים והכל מכח השנאה. כיש שנאה, יש סכינים ושפיכות דמים ואוי לנו מיום הדין.
לב. מי שזוכה לאהוב את כולם, מרוויח מיליוני מצוות בכל רגע. שעל כל יהודי שהוא אוהב, זוכה למצוה בפני עצמה. ועוד, שעל ידי אהבת ישראל, מקדשים תמיד שם שמים.
לג. כשאין אהבה ואחוה בין אדם לחבירו, אנשים מתים קודם זמנם (זוה''ק כי תשא קצ:).
לד. ''רבי עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה'' (ירושלמי נדרים ט, ד). והכונה, כלשון המסילת ישרים (פרק יא) ''כמוך ממש''.
לה. שנאה היא בלב, ומי ששונא את חבירו, הלב שלו נעשה טמא, והלב הוא היסוד של הגוף, וכך כולו נעשה טמא (רבינו החפץ חיים בספרו אהבת ישראל בהקדמה).
לו. רבינו החזון איש היה אומר: מי שלומד תורה, יש לו אהבת ישראל, שהוא מגן בתורתו על כל ישראל. והלומד תורה עושה חסד עם כלל ישראל.
לז. אין מושג של אהבת חינם, כי חובה לאהוב את כולם תמיד. יש שנאת חינם, כי אסור לשנוא בשום אופן.
לח. מובא בספר ראשית חכמה (חופת אליהו רבא פרק ג אות י), על אחד שנפטר לחיי העולם הבא, ובא בחלום לבני משפחתו, שזכה להיכנס מיד לגן עדן, בזכות מעשיו הטובים עם בין אדם לחבירו שלא נכשל בזה מעולם.
לט. איסור לא תשנא, וכן מצות ואהבת לרעך כמוך, הן מצוות שבלב, וניתן לעבור עליהם כל רגע ורגע רחמנא ליצלן. ועיין פלא יועץ (ערך ראש השנה) שרבינו הרש''ש זיע''א צעק על כך בראש השנה, שהתשובה צריכה להיות על עבירות שבלב.
מ. שנאת הבריות מושרשת היא בקרב האדם, ומקיפה חלקים גדולים בתורה, שהרי ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. ולא שייך חרטה ותשובה על זה, עד שיעקור מידה רעה זו מעצמו (אור יחזקאל אלול).
מא. רבינו החתם סופר זיע''א מסביר את הפסוק (קהלת ז, כ) ''כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'', שהכונה על בין אדם לחבירו, שקשה מאד להיזהר בזה ולא להיכשל כלל.
מב. במדרש רבה (בראשית פרשה לג אות ג) מסופר: בדור של רבי תנחומא היתה בצורת גדולה ולא ירדו גשמים, וגזרו חכמים על הציבור תענית שלשה ימים, ועדיין לא ירדו גשמים. ראה כך רבי תנחומא ואמר: צריכים להתחזק יותר באהבת ישראל זה עם זה, וכך הסכימו כולם להתחזק באהבת ישראל. עד כדי כך, שהיה איש אחד שנתן צדקה לגרושתו, שהיתה בקשיי פרנסה גדולים, והתמלא עליה ברחמים ועזר לה. ובאותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר: ריבון כל העולמים, ומה אם זה שאין לה עליו מזונות, שהרי גירשה, והיא שנואה בעיניו, ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים, אתה שכתוב בך חנון ורחום, ואנו בני ידידיך, בני אברהם יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרווה העולם מים מהגשמים.
מג. צריך להתפרץ ולחטוף תורה ולחטוף מדות טובות וכך להיות מושלמים בכל, שלימוד התורה עם לימוד המוסר, מסייעים לדרך ארץ תמיד.
מד. בגמרא במסכת קידושין (מ:) כתוב, גדול התלמוד שמביא לידי מעשה. ופירש ר''י הזקן בתוספות (שם), מה נקרא מעשה? מדות טובות ומעשים טובים ושלמים. שמכח התורה מגיעים לעשות מעשים טובים.
מה. ''כשעירים עלי דשא'' (דברים לב, ב). פרש רש''י: ''מה הרוחות האלו מחזיקין את העשבים ומגדלים אותם, אף דברי תורה מגדלין את לומדיהן''. כלומר: מכח לימוד ועמל תורה, האדם משתנה מקצה לקצה, במידות טובות ויראת שמים ושלמות בעבודת ה'.
מו. בתפילת העמידה בברכת המינים כתוב: ''ומלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותכלם ותכניעם'' ולכאורה, אם הם כבר הגיעו לכיליון כמו שכתוב ''ותכלם'' ולא נשאר מהם כלום, מה התוספת שכתוב ותכניעם? ועוד, הרי לא טוב לקלל, ואיך בתפילה אנחנו לכאורה מקללים?
אלא, מלכות הרשעה הכונה על הגויים שמציקים לעם ישראל נגד היהדות והמסורת, כמו תרבות יון בזמן החשמונאים, ועליהם אנחנו מתפללים ומבקשים מה' יתברך, שישמיד ויכלה אותם. אבל כאשר יהודים מפריעים לנו, עליהם אנו אומרים: ''ותכניעם'' שה' יתברך יכניע אותם תמיד שלא יפריעו ולא יסיתו נגד הדת והתורה ונגד הרבנים ושומרי התורה.
ובאמת רואים בחוש שאין לכל אותם כתות של שונאי התורה כח להזיק כלל ועיקר, ומתקיים בהם הפסוק (תהלים לה, ה) ''יהיו כמוץ לפני רוח, ומלאך ה' דוחה'' ולעולם התורה מנצחת, ויש לומדי תורה בעם ישראל, וישיבות קדושות, ואברכים יקרים ובחורי ישיבות המחזיקים את העולם, והעולם קיים בזכותם, והקדוש ברוך הוא מכניע תמיד את הרשעים. ''המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד'' (תהלים כ, ט).
מז. על מה שכתוב בתורה (במדבר יז, כג) לגבי מטה אהרן: ''והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויצא פרח, ויצץ ציץ, ויגמל שקדים'' הביאו התוספות ישנים (יומא נב:), שבאותו זמן שעלו שהשקדים במטה, נשארו בו גם פרחים, זה לצד זה. וביאר מרן רבינו שליט''א, שהקדים מרמזים לתורה, הנקנית על ידי שקידה והתמדה, והפרחים מרמזים למידות טובות, המקשטות ומעטרות את האדם. וכזה היה אהרן הכהן.
מח. מצינו באחאב מלך ישראל שהיה רשע (סנהדרין לט:), ועם ישראל בזמנו היו עובדי עבודה זרה, ובכל זאת, כשהיו יוצאים למלחמה היו מנצחים. וזאת מפני שלא היו ביניהם לשון הרע ושנאת חינם. מה שאין כן אצל דוד המלך עליו השלום, שלמרות שהיה צדיק גדול, מפני שהיו בדורו מחלוקות וקנאה ושנאה היו תוצאות לא טובות (במדבר רבה פרשה יט אות ב). ולמה? כי סוד ההצלחה הוא שיש בקהלה, בשכונה, במשפחה, בבית היהודי, וכן בעבודה במפעל, אהבה ואחוה שלום ורעות, עם כולם.
לדאוג לצרכי האחר
מט. לפתוח את הדלת לדופק על הדלת, לפרוט כסף גדול לפרוטות, להושיט דבר לחבר וכדומה, דברים שהם קלים לעשות עד שכמעט זה נהנה וזה אינו חסר, הם מצוה מדאורייתא של חסד, וזה עדיף מלשבת סנדק בברית מילה שאינו אלא מנהג בעלמא (פלא יועץ ערך חסד).
נ. בגמרא (קידושין כב.) כתוב: ''כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו''. כי האדון חייב לדאוג לעבד, ולשמור עליו, ולהשכיב אותו באופן שהוא דואג לעצמו ממש, וכן חייב להאכיל את אשתו של העבד, ובניו, שהרי הם לא עבדים, ומי יפרנס אותם.
והרמב''ן (שמות כא, ג) מבאר, שה' יתברך מרחם על האשה והבנים, שחייהם תלויים להם מנגד, ומצפים לידי הבעל, ועתה שנמכר לעבד יאבדו בצרתם, ולכן ציוה ה' יתברך על האדון, שלוקח את מעשה ידיו של העבד, למלא את מקומו כלפיהם.
ויש ללמוד מכאן, שאפילו מי שגונב ומזיק והוא רע לציבור, אשתו וילדיו לא צריכים לסבול בגללו. ואדרבא, צריך לעזור להם בגשמיות וברוחניות, ולהציל את מה שניתן.
נא. גם הגנב עצמו כשהוא עני ומבקש אוכל מצווה לתת לו ולחזקו, וכמובן צריך להיזהר שלא יגנוב. וראיה לזה ממסכת דרך ארץ רבא (פרק ה') שרבי יהושע הכניס אורחים והזמין אותם לסעודה ולשינה למרות שהוא ידע שהם גנבים כמו שמבואר שם, הנה לנו מפורש שגם לגנב שפל יש מצווה לעזור ולדאוג (ועיין בספר ברית יוסף להגאון רכינו ברוך יוסף פיסוולזאן על נשים נזיקין בסוף הספר שהביא הוכחה זאת למעשה).
נב. ''הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'' (תהלים קלג, א). מי שאוהב את חבירו, צריך לדעת מה כואב לו ומה חסר לו. ולהרגיש את השני בחכמה גדולה, זה נקרא שבת אחים גם יחד.
נג. עם ישראל בהר סיני אמרו (שמות כד, ז) ''נעשה ונשמע'' בלשון רבים, ולא ''אעשה ואשמע'' בלשון יחיד. ולמה? כי הם תמיד חשבו על הזולת, ודבר טוב כמו קבלת התורה, גם לאחרים מגיע.
נד. טוב לדרוש בשלום הסובבים אותנו. וכמו שאמר יוסף הצדיק (בראשית מ ז) לשרים ''מדוע פניכם רעים היום'', שמכיון שהיו במחיצתו בבית הסוהר דרש בשלומם. ואם לא היה שואל בשלומם לא היו מספרים לו, ולא היה פותר להם ולא היו ממליצים עליו בפני פרעה. ומכאן יש ללמוד על מעלת הדורשים בשלום חבריהם הנמצאים איתם תמיד, וכן יש לעורר לחברים בעבודה בשכונה בלימוד או בתפילה, תמיד לשאול בשלום כולם כשנפגשים ולומר שבת שלום בשבת, ועל ידי זה זוכים גם לקרבם לתורה אם הם רחוקים, וכן אם מרגישים בחסרונם יש לשאול בשלומם (ועיין ברכות יז.).
וכן אמר יעקב אבינו ליוסף (בראשית לז, יד) ''לך נא ראה את שלום אחיך, ואת שלום הצאן'' ומשם למדו חכמים במדרש, שצריך לדרוש בשלום כל מי שנהנים ממנו (בראשית רבה פרשה פד אות יג).
נה. ''חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו, ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חבירו, אם דל ואם עשיר, וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם'' (שערי תשובה שער ג אות יג).
נו. כמו שבאהבת ה' יתברך נתבאר שצריך לאהוב מה שה' אוהב ולשנא מה שה' שונא, אותו דבר לגבי אהבת ישראל לא מספיק לעשות את רצונו אלא צריך לאהוב מה שהשני אוהב ולרצות לעשות מה שטוב ונצרך לו, וכן בין בעל לאישתו צריך כל אחד לאהוב מה שהשני אוהב וכך מגיעים לאהבה אמיתית.
ומכאן יש ללמוד לפועלים בעבודה ורמי''ם בישיבה שיש להם לאהוב את החלטות ראשי הישיבה ולהראות הבנה ושמחה להחלטות ראשי הישיבה ולא רק שצריך לישם אותם בעצמם אלא להשפיע על הסובבים אותם את דעת ראשי הישיבה. וכל שכן שלא לתת לאותם שמתמרדים ולא מרוצים פתחון פה וסיוע אלא כאמור לעודדם ולחזקם ולהכניעם להבין ולשמוע להחלטות ראשי הישיבה, ולאהוב את המקום שבו הם גדלים וממנו הם מתפרנסים.
נז. כאשר מתפנה תפקיד ציבורי, כגון חבר עמותה או מינוי לועד השכונה וכדומה, ואדם יכול להיכנס ולעזור, מצוה גדולה עליו להיכנס לתפקיד, להציל ולסייע כמה שניתן. ובמקום שאין אנשים ישתדל להיות איש (אבות ב, ה). וצריך לעשות כן בהדרכת גדולי הדור שליט''א.
נח. כשחבר לא בא לעבודה יום אחרי יום, צריך להתקשר ולדרוש בשלומו. ואפילו לגוי מותר, ואין בזה משום איסור לא תחנם שאסור לסייע ולשבח את הגויים ולתת להם מתנה (יו''ד קנא, יא), ועל אחת כמה וכמה לעם ישראל.
וכמו שכתוב בגמרא במסכת ברכות (ו:) ''כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד, הקדוש ברוך הוא משאיל בו''. ואם הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו, שואל עלינו, על אחת כמה וכמה כאשר חבר, תלמיד, או יהודי מהקהילה, נעדר מבית הכנסת או משיעור תורה יום או יומיים, וכן חבר מן העבודה, שיש מצוה להתקשר אליו לדרוש בשלומו, ולדעת מה קורה אתו.
וקל וחומר שחייבים לעשות כן לבני הבית, לשמוע אותם ולדרוש בשלומם ולדעת מה עובר עליהם כל יום וכל שעה.
נט. יש לדאוג לאנשים חדשים בחברה, הן בישיבה, הן בכולל, הן בבית כנסת, והן שכן חדש בבנין. וזה כמו מצות ''ואהבתם את הגר'' (דברים י, יט). שהיא מצות עשה מן התורה. ואפילו מעשה קטן, יכול לפעול פעולה גדולה.
ושמעתי מהרה''ג רבי יוסף שעשוע שליט''א, שסיפר על תלמיד ישיבה מחוץ לארץ, שהגיע ללמוד בארץ ישראל, והיה שבור מאד על בדידותו, וגם היה חלש בסגנון ובשפה של ארץ ישראל, ובא אברך אחד, וסידר לו בחיבה את הצווארון בחולצה, ומהדבר הזה הוא קיבל כח וחשק ושמחה, והתמיד והצליח וגדל בתורה.
ס. משפחה חדשה שהגיעה לשכונה, יש להתעניין בשלומם, ולדאוג לצרכיהם. ועצם ההקשבה ודרישת השלום, נותנת כח ועצמה לכל הצדדים. ואם הוא אברך בן תורה וראוי למשרה תורנית בלימוד ובהוראה וכיוצא בזה, מצוה להמליץ עליו, להגדיל תורה ולהאדירה.
סא. מסופר על הגאון רבי עקיבא אייגר זיע''א, שהיה מבקר כל חולה מבני הקהילה. וסיפר רבינו שריה דבליצקי שליט''א, שכאשר הוא חלה ואושפז בבית החולים, הגיע רבינו החזון איש זיע''א לבקר אותו [החזו''א נלב''ע לפני קרוב לששים שנה בט''ו מרחשוון תשי''ד].
סב. לעזור לחלשים ולעניים כפי מצבם. ובגמרא מבואר, שמצוה לתמוך בעני בן טובים ולעזור לו להגיע לרמת החיים שהורגל אליה בשעתו, אפילו כשזה כולל סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו. וכן אם הוא מרגיש לפעמים שעכשיו הוא זקוק לבשר שמן וליין ישן, מצוה לעזור לו בזה (כתובות סז: ומהרש''א שם). ולמדנו מכאן, שהדאגה לשני צריכה להיות לפי ההרגלים שלו, גם אם זה ברמה גבוהה מאד.
סג. כשאדם עוזר ודואג לצרכי הבית ואין לו על זה שכר, הרי הוא מקיים מצוה לשם שמים בשלמות. והזמן שנמצאים בבית, הוא הזמן העיקרי של עבודת ה' הלכה למעשה.
סד. יש לעשות קופת שלום בית ולהניח בה כסף קטן מפעם לפעם, ועל כל בעיה עם השכנים לפרוע מקופה זו, ולא להיכנס למחלוקת.
לד. (??) הנהגה טובה, לעזור לתושבי השכונה כמה שאפשר. וזה חסד גדול במיוחד (שבת לג סע''ב).
סה. לא להקפיד כשבאים ילדים קטנים בחופש לבית הכנסת ומרעישים קצת, זה מיקל על ההורים, ויש לקבל את זה באהבת ישראל באופן שזה לא מפריע לציבור המתפללים.
סו. לפעמים האשפה המרכזית מלאה בארגזים וקרטונים ריקים ואין מקום, והמסלק ומסדר את הנפח המתאים, מרבה ניקיון ובריאות ומרחיק חולדות ועכברים מהמקום, וזהו מעשה חסד.
סז. יש לנקות ולארגן את בית הכנסת אחרי שיעור תורה וכיוצא בזה, כדי להקל על המנקים. ומי שמרגיל את עצמו בכך, יבוא על ידי זה לעזור גם בבית, ולאסוף כלים וסכו''ם מהשולחן, בחול ובשבת. וכך יזכה לקיים כמה מצוות, גם אהבת ישראל ''איש את רעהו יעזורו'' (ישעיה מא, ו), גם ''לא תרדה בו בפרך'' (ויקרא כה, מג), וגם ירבה אהבה ואחוה. וכל זה, בעבודה של דקה אחת או שתיים בלבד.
סח. יש להיזהר לא להלוות בהיתר עיסקא לצעירים שלא נפקחו עיניהם, ואינם יודעים שקל לקחת אבל קשה להחזיר, ובסוף מסתבכים ונופלים בחובות, ו'המשקיעים', לוחצים אותם לפרוע ואין להם, וצרה רודפת צרה. ונראה שעל זה נתכוון הגר''א זיע''א שאמר שאף אמנם שהמלוה בריבית רשע, המלוה בהיתר עיסקא אינו לא רשע ולא צדיק.
ורק בסוחרים רציניים, שבאמת מרוויחים ומוכנים לשלם גם למשקיע אחוזים מתאימים, אין בעיה, כי זו עיסקא ממש. אבל אנשים הדחוקים בפרנסה ובקושי מעבירים את היום, איך יעבירו את החודש ויתנו רווחים.
ומשקיע כזה, ביטל מצות עשה מהתורה של ''ואהבת לרעך כמוך'' (ויקרא יט, יח), וגם לא תעשה של ''לא תעמוד על דם רעך'' (שם שם, טז). כי אהבת ישראל פירושה, לדאוג לזולת שיהיה לו טוב ושיהיה לו קל בחיים, לשמח אותו ולתת לו הרגשה טובה.
ולכן ישתדל כל אדם למנוע את עצמו מהלוואות אלו, ולא ילוה באופן זה למי שאינו משקיע את הכסף באמת, ואפילו בהיתר עיסקא.
סט. רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג אות עא) כותב: ''וטוב ונכון מאד להיות בכל עיר ועיר מתנדבים בעם מן המשכילים, להיות נכונים ומזומנים לכל דבר הצלה, בהיות איש או אשה מישראל שרויים בצער. וכן נתחייבנו לטרוח בשור אחינו או שיו הנדחים, להיות עמנו עד דרוש אחינו אותו, כדי לעשות יקר וגדולה לבעליהם''.
ע. אף שתלמוד תורה כנגד כולם (משניות פאה פ''א מ''א), עם כל זה, מצוות מיוחדות המגיעות מפעם לפעם לפתחו של רב או תלמיד חכם מכוח גדולתו והשפעתו על הציבור, כגון עניני חסד וכיוצא באלו, אסור לו לדחותן (החפץ חיים בספריו חיזוק הדת וחומת הדת).
וכמו שמצינו בגמרא (קידושין ע.), על רב נחמן, ששלח מכתב הזמנה לרב יהודה בעבור מסכן אחד. וכן בגמרא (כתובות סט.), שלח רב ענן מכתב לרב הונא לדאוג לאשה אחת שישתדל בדין שלה. ופעם רבינו החפץ חיים זיע''א נתן מכתב המלצה לאיש אחד, שהיה חשש מסויים אם מגיע לו המכתב, ואמר החפץ חיים שהמכתב שלו והוא זכה בזה.
ומכל זה לומדים את מה שאמרנו, כל מה שתלוי בנו ויש לנו השפעה לטפל, לחזק, לתמוך, ולפתור בעיה מסוימת, חובה עלינו לעשותו. ועל אחת כמה וכמה, כשאנחנו יכולים לעזור בשידוכים לפלוני ולאלמוני, על ידי שיחת טלפון אחת, להקים עוד בתים קדושים בישראל. ובגמרא (ב''ק לח:) כתוב, שיש שכר גדול אפילו על שיחה נאה.
עא. כשעורכים שבת חתן, יש לכוין ולהדריך את החתן והכלה על התנהגותם בשבת, להזכיר להם מתי הדלקת נרות שבת, ולהכין להם נרות בביתם, כי הם טרודים מאד ולא משגיחים על הפרטים הקטנים. וכן יש לזרז אותם להקדים עד כמה שאפשר את הנסיעה בערב שבת קודש, כדי לא להסתבך בחילול שבת, חס ושלום.
וכן יש למנות שליח, שושבין בן תורה, כדי להקיץ את החתן משנתו לתפילת שחרית. כי מהעייפות והמתח הקיים, לפעמים החתן נרדם זמן רב ומאחר לבית הכנסת, וזה לא מתאים. וכן לפעמים צריך להכין לחתן חידוש תורה מתאים לסעודה, כי הוא טרוד ואין לו ריכוז להכין חידוש יפה לאורחים.
עב. חסד גדול לומר בתפילת עמידה של ראש חודש ''יעלה ויבוא'' בקול רם, כדי להזכיר לציבור לא לשכוח לומר יעלה ויבא, וכן בכל הזכרה חדשה בתפילה אפילו הזכרה שלא חוזר אם שכח ולא אמרה (חזו''ע ימים נוראים ב כ '' ד).
עג. מי שזוכה לשרת את הציבור בעבודתו כגון עובדי עירייה מנהלים וכל מי שמתוקף עבודתו הוא עוזר לעם ישראל ואפילו מוכר במכולת ובבית מרקחת, צריך לכוון כל רגע לקיים מצוות חסד, ובזה זוכה כל רגע למצווה גדולה זו. וכמו כן צריך להרגיש כל רגע ''אהבה ישראל'' אמיתית לכל אחד ואחד ולשמוע את כולם בכובד ראש ובמלוא תשומת הלב, וגם האיש האחרון בסוף היום שכבר אין כח לשמוע אותו צריך להתיחס אליו כמו לאיש הראשון בתחילת יום העבודה, והכל באחריות וברצינות ובדאגה לזולת.
עד. מי שיכול לעזור לפועלים בצורה מסויימת להרויח יותר ולא עושה כן עובר על הפסוק (משלי ג, כז) ''אל תמנע טוב מבעליו'' (ב''מ עו.).
עה. ''דאגה בלב איש ישיחנה'' (משלי יב, כה). כאשר מקשיבים ודואגים ומשתפים פעולה ונותנים הרגשה טובה לשני, זה מועיל בתרתי. א) שהוציא מהלב ומרגיש טוב יותר. ב) שהבעיה עם אחרים שהיתה, תפתר גם כן לטובה, כי הוא מקבל כח לוותר ולכבד. ויתכן שזה גם בבחינת המפייסו (ב''ב ט:), כלומר מקשיב לו ונותן לו הרגשה טובה וזה פותר בעיות.
השכר והעונש במעלת לדאוג לצרכי האחר
עו. כשיעשה האדם המצוות המיוחדות לנפשו, מה שיש בינו ובין בוראו, תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקדוש ברוך הוא עליה לעולם הבא. וכשיעשה האדם המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה, תחשב לו לצדקה לעולם הבא לפי שעשה המצוות ''וימצא טובה בעולם הזה' בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם, וכשינהג מנהג הזה, ינהגו אחרים כמנהגו (רמב''ם פיה''מ רפ''ק דפאה). וכל המצוות שבין אדם לחבירו נכנסות בגמילות חסדים.
עז. כתוב משלי (כד, י) ''התרפית ביום צרה צר כחכה'', ופרש רש''י שאם אדם מרפה עצמו ועומד מנגד כשיכול לעזור לאחרים, יקבל מהשמים מדה כנגד מדה וביום פורענות שלו, לא יענו לו מהשמים, נורא ואיום!
עח. בפרשת אמור כתוב בתורה דין איסור ''חדש'' שאסור לאכול מתבואה חדשה, ודין ''הקרבת העומר בבית המקדש'' שזה מתיר את התבואה החדשה באכילה, ומיד אחר כך כתוב ''ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט'' שצריך לתת לעניים ''מתנות עניים''. והסיבה לקשר הזה, היא ללמד אותנו שאף שה' יתברך מבקש מאתנו להקריב לו קרבן העומר משעורים, ושתי הלחם מחטים, עם כל זה אסור לנו לשכוח את העניים שמצוה לתת לקט שכחה ופאה מגידולי קרקע (הגאון אור שמח בספרו משך חכמה שם).
עט. בגמרא (ברכות יז.) מובא ''מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה'', ופרש רש''י שהכוונה שיעשה תחבולות להשיג ''יראת שמים''. ואם כן קשה למה אביי כותב דברים שהם ''בין אדם לחבירו'' כמו 'מענה רך ישיב חמה' וכן 'להרבות שלום ואפילו עם נכרי בשוק' הרי הוא מדבר על יראת שמים? ולמדנו מכאן שלזכות ליראת שמים, תלוי בחיזוק של בין אדם לחבירו, שעל ידי זה יהיה עובד ה' ויהיה לו ישוב הדעת, לא עצבים לא עצבות, ולא דאגות.
פ. הרבה פעמים כתוב בפרשה בפרשת בהר ''אחיך'' ללמדנו להתייחס ליהודי במצוקה כמו לאח, ובפרט בכסף לסייע בידו ולתמוך בו בסיוע שיש בו ממש, ולא רק לפייסו ולחזקו, וכן בפרשת ראה ''נתון תתן לו''.
פא. בתנא דבי אליהו (רבה ס''פ כח) כתוב: ''אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני אהובי, מה אני מבקש מכם, שתהיו אוהבין זה את זה ותהיו מכבדין זה את זה ותהיו יראים זה מזה ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער, שלא תבואו לידי פסול לעולם. לכך נאמר עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך''.
פב. חסד הוא עמוד העולם, עד שנאמר (תהלים פט, ג) ''עולם חסד יבנה'' והוא מהדברים שאוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא (פלא יועץ ערך חסד).
פג. והתימה על בני אדם שנותנים כמה מעות על מצות פתיחת ההיכל, או על הולכת ספר תורה וכדומה, או להיות סנדק וכדומה, שאינן לא מדאורייתא ולא מדברי סופרים רק חבוב מצוה ומנהגן של ישראל, ועל מצוות דאורייתא שיוכלו לעשות בנקל ובלא כסף ובלא מחיר, כגון מצות גמילות חסדים, עוברים עליהן בשאט נפש מבלי שים לב, וה' הטוב יכפר בעד (שם).
פד. כשמגיעים החגים, ה' יתברך בודק את העניים והמסכנים שהם הכלים השבורים שלו, אם תומכים בהם הציבור ועוזרים להם שיהיה להם אוכל לחגים. ומי שנותן להם, זה חלק של ה' יתברך (הקדמת הזוהר י:).
פה. ''כי שומע אל אביונים ה''' (תהלים סט, לד). הכוונה, שהאביונים החלשים והמסכנים, קרובים אל ה' יותר מאחרים, ואת כולם רואה ה' יתברך עם גוף ונפש, ואותם בנפש בלבד, וה' יתברך קרוב לנפש יותר מהגוף (זוה''ק בשלח סא.) ולכן חובה עלינו לדאוג להם ביתר שאת.
פו. העני שבור לב, וה' קרוב אליו, ועני זה טוען תמיד כלפי ה' יתברך על מצבו, וה' יתברך שומע קולו, ובתפילתו פותח כל החלונות למעלה, ועוטף כל התפילות שבעולם, ותפילתו מתקבלת בראשונה (זוה''ק בלק קצה.).
פז. יש שתי רוחות רעות, והן: שוד, ורעב. כלומר, גנב, ורעב, וכמה שהוא אוכל הוא לא שבע, והתיקון לכך לעשות חסד עם בני אדם באכילה ושתיה, וזה דוחה את הנ''ל (זוה''ק פקודי רסו.).
פח. העונג הגדול ביותר שהיה לי בחיי, זה לגמול חסד לזולתי, ולהתיר למישהו ספק איסור בהלכה (האחיעזר זיע''א).
פט. מקובלני מרבי חיים עוזר זיע''א, כי עשיית טובה ליהודי שווה יותר מהכל (רבינו אלעזר מנחם שך זיע''א).
צ. חסד לתתא [כשעושה חסד למטה, בעולם הזה] חסד לעילא [כאילו עושה חסד למעלה בשמים] (זוה''ק אמור צב:).
צא. סגולה אמיתית להינצל מחבלי משיח, לעסוק בתורה ובגמילות חסדים (סנהדרין צח:).
צב. אביי, למרות שהיה מבני עלי, והיה בכלל הקללה למות צעיר ''וכל מרבית ביתך ימותו אנשים'' (שמואל א' ב, לג), בגלל שעסק בתורה ובגמילות חסדים, חי שישים שנה, ואילו רבה שעסק רק בתורה, חי ארבעים שנה (ראש השנה יח.).
צג. מצות עשה מהתורה, להדמות לדרכי ה' יתברך הטובים והישרים, ולעשות כל מעשינו בדרך היושר והטוב בכל כוחנו, ולהטות כל דברינו על דרך החסד והרחמים (חינוך מצוה תריא).
צד. פעם אחת מלך גוי רצה לבחון את הדרך ארץ של היהודים ושל הגויים, מה עשה? הכין סעודה גדולה עם מאכלים משובחים מכל טוב הארץ, אבל לא נתן להם כלי אכילה רגילים, אלא כפות ומזלגות ארוכים מאד שאי אפשר בכלל לאכול איתם.
והגויים, חסרי מידת החסד, ניסו לאכול איתם ופצעו והזיקו אחד את השני ולקו בכפליים. ואילו היהודים, מכח מדת החסד שבהם, האכילו אחד את השני, והעבירו אחד לשני, וכך הצליחו לסיים את הסעודה בטוב טעם ובדרכי נועם ועברו את המבחן בהצלחה. וכל כך למה? כי היהודים ספוגים במצות 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח) וכמו שאמר רבי עקיבא (ירושלמי נדרים ט, ד) ''ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה''.
צה. דוד המלך עליו השלום מקלל בתהלים (פרק קט) עשרים וארבע קללות קשות מאד את מי שלא עושה חסד, וכפי שמסיים שם ''יען [=בגלל] אשר לא זכר עשות חסד'', ובמדרש רבה (פרשת נשא), מאריך מאד בעניין זה, עיין שם.
צו. מסופר על רבינו שלמה זלמן אויערבאך זיע''א, שביקש בשבת חתן אחת לקרוא בתורה ולעלות למפטיר, וכל זה כדי להקל על החתן שהיה כבד פה. וכן רבינו בעל האגרות משה זיע''א אמר לבחורה אחת שתאמר שהיא משפחה שלו, ובזכות זה היה לה קל בשידוכים, והוא הגיע לחתונה ואמר שהוא מצד הכלה. נורא ואיום עד כמה יש להשתדל כדי לדאוג לזולת.
צז. בספר ''שערי תשובה'' (שער ג או' טו) כותב רבינו יונה זיע''א ''ומצאנו בענין אנשי סדום שהיו רעים לה' מאד בכמה עלילות נשחתות כמו הגזל והחמס ועיוות הדין וגלוי עריות, ועם כל זה הזכיר הכתוב כי לא אבדו ונשמדו אלא בעון בטול הצדקות, שנאמר (יחזקאל ט, מט) "הנה זה היה עון סדום וגו' ויד עני ואביון לא החזיקה'' ולומדים מכאן כמה חזקה החובה לתת צדקה עד שהנביא מחשיב חסרון נתינת צדקה יותר מגזל וחמס וגילוי עריות.
הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות
צח. ''והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות'' (אבות א, טו). ומכאן, שצריך לחייך לכל אדם, ובפרט לעניים ולפשוטים. ולהקדים ולהשיב שלום לכל אדם. ומי שאומרים לו שלום ואינו משיב, נקרא גזלן (ברכות ו סע''ב עי' שם).
צט. גם בשעת התפילה צריך להפסיק כדי לענות שלום לחבר, וגם להקשיב לו לפי הצורך (ברכות יג.).
ק. מרן השולחן ערוך (יו''ד סי' רמט ס''ג) כותב: ''צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב, ומתאונן עם העני בצערו, ומדבר לו דברי תנחומין. ואם נתנה בפנים זועפות ורעות, הפסיד זכותו. ואסור להחזיר עני המבקש צדקה ריקם''. ולכן צריך לתת לו אפילו רק מטבע קטן, שנאמר (תהלים עד, כא) ''אל ישוב דך, נכלם'' (רמ''א שם ס''ד). וכדאי שתמיד יהיו בכיס מטבעות לצדקה, לתרום בעין יפה קודם התפילה, או בכנסים ואירועים. ולא טוב להתלונן על גבאי צדקה, אלא אדרבא צריך לחזקם ולעודדם ולברך אותם על פעולתם, כי גבאי צדקה הם טובים ונאמנים (פסחים מט:).
קא. בשמחה משפחתית, יש להזהר להתייחס יפה לאורחים כשהם נכנסים לאולם, וכן להתייחס לברכות שלהם ולנענע בראש ולומר אמן. וגם לברך אותם בחזרה: בשמחות אצלכם. ואחר כך להזדרז להכין להם מקום לשבת. ולפעמים מרוב לחץ, בעלי השמחה לא מתנהגים בכבוד הראוי, ואנשים נפגעים מזה מאד.
קב. יש להיזהר מאד באירועים ובשמחות, לתת יד זה לזה כנהוג, ויש מוסיפים ומקרבים את הפנים כדי לנשק. ויש להיזהר לשתף פעולה בעדינות, שלא תהיה פגיעה לשום צד, חס ושלום.
וכמו שנישק אהרן את משה רבינו (שמות ד, כז), וכן משה ליתרו (שמות יח, ז), וכן שמואל הנביא לדוד המלך כשמשחו בשמן (שמואל א' י, א), וכן יצחק את יעקב (בראשית כז, כז), ולבן את יעקב (בראשית כט, יג).
ובשמים הקפידו אפילו על שרה אמנו, שלא אמרה אמן כשבירכו אותה המלאכים לבן זכר (רמב''ן בראשית יח, טו). וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ז.) אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך.
קג. בשעת ברכת כהנים, שהכהנים מברכים את העם והפסוק אומר: ''ואני אברכם'' (במדבר ו, כז), צריך לעמוד ביראת כבוד, ולא להתעסק בדברים אחרים (סוטה מ.).
קד. באמירת שבת שלום בבית הכנסת, יש להתייחס ולשתף פעולה עם כולם כפי הצורך, ולהיזהר ששום אדם לא יפגע חס ושלום.
קה. לברך כל יהודי, כמו שכתוב (בראשית יב, ג) ''ואברכה מברכיך'' (ראה תוס' חולין מט.).
קו. יש להרבות בשבחים לחברים, שהרי לאהוב פירושו לכבד, להעניק, לתת, לומר מלה טובה ומלות חיבה (רמב''ן ויקרא יט, יז).
קז. לחייך תמיד כשמדברים עם אנשים, עד שהשני יראה את השיניים ממש. וזה פסוק מפורש בתורה (בראשית מט, יא) ''ולבן שיניים מחלב'' (כתובות קיא:).
קח. להקשיב באירועים ובשמחות כשרב או אחד מבני המשפחה דורש, ולא לפטפט או לאכול ולהרעיש, שזה מבייש את הדורש.
קט. בכלל מצות כיבוד הורים, לתת לאבא משני הצדדים להיות סנדק בברית של הבנים, ורק אחר כך לכבד אנשים אחרים. ואפילו לתת לגדולי ישראל שליט''א לפני ההורים אסור. ומה שכתב הרמ''א (יו''ד סי' רסד סעיף א) ''מצוה לתת לצדיק'' הכונה כשזה לא על חשבון ההורים.
קי. יש להשתדל תמיד, לתת לאחרים הרגשה טובה והערכה נכונה, כדי שיתמידו במעשיהם הטובים, ויש בזה גם מצות: ''ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח). לדוגמא, מי שרגיל לומר ''רבי חנניה'' בקול רם אחרי שיעור תורה, או ''יהודה בן תימא'' לפני קדיש הודו בשחרית, צריך לשבח אותו על כך, ולתת לו הרגשה שהוא האדם הנכון במקום הנכון.