מעלה ב' - חייך קודמין
בו יבוארו הנהגות יקרות ומועילות, המלמדות איזו היא דרך ישרה בעשיית החסד, וכיצד יגמול אדם חסד לזולת מבלי שייפגע הוא עצמו מכך.
למרות שתכלית ''אהבת ישראל'' היא לותר מעצמנו למען השני, ולבטל את רצוננו בשביל רצון השני, בכל זאת התורה הקדושה שהיא תכלית הטוב מצוה אותנו קודם כל לדאוג לעצמנו, ורק אחר כך לדאוג לחברינו.
וזאת משום, שאחד ההבדלים בין עשיית טוב לפי התורה לבין עשיית טוב לפי השכל והרגש, הוא שכשעושים לפי התורה כפי שה' יתברך הגומל חסדים טובים מצוה, אז הכל ברור ומוגדר מראש, ואין חשש לנגיעות אישיות למיניהן, אלא אך ורק לפי האל הטוב, וכך יוצא טוב מוחלט ומושלם. אבל כשעושים טוב רק על פי הרגש ורצונות אישיים כמו שהגויים עושים טוב, והשכל האנושי הוא הקובע מה טוב ומה רע, אפשר לטעות ולהגיע על ידי זה לפשעים חמורים מאד, ועוד לחשוב שזה מעשה חסד.
כמו למשל, לגנוב מאדם עשיר ורע כדי לעשות טוב לאנשים מסכנים. או להמית אדם שסובל מאד ''המתת חסד'' [עפרא לפומייהו] בכדי שלא יסבול יותר. או להפיל עובר שיכול להיוולד עם מום, וכן על זה הדרך. שמסברא לא מובן מה רע בזה, אבל כשמסתכלים בעומק מבינים. שאנשים ללא תורה חושבים שכל מה שלא מתאים ונוח להם משרת את מדת החסד, ובעצם זה רע גדול מאד. ורק חכמת התורה האמיתית, יכולה לקבוע (ויקרא יט, יא) ''לא תגנובו'' גם מאדם עשיר רשע מרושע לצורך אדם עני ישר וטוב, וכן (שמות כ, יג) ''לא תרצח'' גם את מי שסובל, וגם עובר במעי אמו, וכן על זה הדרך.
ולכן גם בנידון שלנו, ה' ציוה לעשות חסד, והחסד צריך להעשות לפי רצונו יתברך ולא לפי השיקולים שלנו. וה' ציוה לעזור קודם למי שקרוב אלינו, ורק אחר כך למי שרחוק מאתנו. וה' גם אמר שאדם הכי קרוב לעצמו (סנהדרין ט:). לכן חיוב עשיית חסד ועזרה לשני, אסור שייעשה על חשבון האדם עצמו, אלא ''חייך קודמין''.
וצריך לדעת, שכמו שמי שמניח תפילין פסולות לא מקיים מצוות תפילין, ולא רק זה אלא נחשב לו שלא הניח תפילין כלל ויקבל על זה עונש בשמים. כך מי שעושה חסד שלא לפי דרך התורה, מלבד זה שלא נחשב שעשה חסד, יתכן גם שיקבל על זה עונש משמים, רחמנא ליצלן.
כתוב בתורה (ויקרא כה, לו) ''וחי אחיך עמך'' וביארו בגמרא (ב''מ סב.) שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון [בקבוק] של מים, אם שותין שניהם מתים [אם ישתו שניהם מאותו בקבוק, שניהם ימותו, שאין מספיק בבקבוק בשביל שניהם], ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב [והשני ימות מכיון שחברו לא נתן לו לשתות מאותו בקבוק], חייך קודמין לחיי חברך [ולכן ישתה רק מי שהמים שלו ויחיה]. הנה מפורש בתורה, שצריך קודם לדאוג לעצמו ורק אחר כך לחבירו.
עוד כתוב בתורה (דברים ד, טו) ''ונשמרתם מאד לנפשתיכם'' וכתב הרמב''ם (פ''ד מדעות ה''א) ''הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה. לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים את הגוף''.
וכן רש''י (שבת קכז:) כותב, שלהתפלל בכוונה זה בכלל גמילות חסד עם עצמו, וכמו שנאמר (משלי יא, יז) ''גומל נפשו איש חסד''. הנה לנו מפורש, שגם עם עצמו יש מצוות חסד, וכיוון שהקרוב קרוב קודם, צריך קודם לעזור לעצמו ורק אחר כך לעזור לאחרים.
וזה גם רמוז בתורה: כידוע, בארבעת השנים א' ב' ד' ה שבשמיטה מפרישים מעשר שני, ובשתי השנים ג' וו' מעשר עני (רמב''ם פ''ו ממתנות עניים ה''ד). ללמדנו שלמרות החשיבות של הנתינה לעני, יש להרבות קודם במעשר שני, שתמיד תדאג לעצמך יותר. שאת המעשר שני הבעלים אוכלים בירושלים ונהנים ממנו (דברים יד, כב-כו), מה שאין כן מעשר עני כולו לעני ואין לבעלים חלק בו. והתורה הרבתה בחלק מה שהאדם נהנה בעצמו יותר מהחלק שהוא מהנה בו את חבירו (אזניים לתורה פרשת כי תבא).
וכן למדו בגמרא במסכת סנהדרין (עב.) ממה שכתוב בתורה (שמות כב, א) ''אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים'', ''הבא להרגך השכם להרגו''. דהיינו, אם בא אדם להרוג, מותר להרוג אותו לפני שהוא יהרוג. וכמובן, שאם יש אפשרות עדיף לברוח ולא להרוג, כמו שעשה יעקב אבינו עליו השלום שברח מפני עשו הרשע ולא הרג אותו (סוף פרשת תולדות). אבל כשאין ברירה, אפילו להרוג מותר. ולמה? כי חייך קודמין.
וכן ישעיה הנביא צועק (ישעיה נח, ז) ''ומבשרך לא תתעלם'', ולמדו מפסוק זה בגמרא (יבמות סב סע''ב) שיש לדאוג לאשתו ולקרוביו לפני אחרים, וכל שכן שידאג לעצמו לפני כולם. ועל זה יש ברכה בנביא (שם) ''אז תקרא וה' יענה'', שהדואג לקרוביו ולמשפחתו ועל אחת כמה וכמה לעצמו, זוכה שתפילתו נשמעת ועולה מעלה מעלה לפני ה' יתברך.
אדם צריך לאהוב את עצמו בלי שום סיבה, אלא בגלל שזה הוא עצמו, וזו המציאות. ומי שלא אוהב את עצמו, הוא מגיע לדיכאון גדול, והוא צריך טיפול יסודי.
ובכדי לאהוב את עצמו צריך לשנן את הגמרא במסכת סנהדרין (לז.) שכל אחד ואחד חייב לומר ''בשבילי נברא העולם'' ולשבח ולדרבן את עצמו, כדי לא להתייאש ולהיכנס לדיכאון. ולחשוב תמיד: ה' יתברך אוהב אותי מאד, ודואג לי, ויודע מה טוב ומה רע עבורי, וכל עכבה לטובה (נדה לא.). ובמחשבות אלו ירגיש שמחה בליבו, ויאהב את עצמו באמת. וזה רמוז במסכת אבות (פ''ו מ''ו) ''המכיר את מקומו'', והכוונה גם לצד הטוב, שיודע את מעלותיו ומחזק את עצמו.
לסיכום: לא לשכוח ''חייך וחיי משפחתך'' קודמים, ואם תעשה חסד אהבה ואחוה עם אחרים ובבית שלך כולם סובלים, אין שמחה ואין שלוה, ואין שלום בית אמיתי עם האשה ובני בית, אז לא עשינו כלום, ויש לשקול הכל בשקל הקודש, בחינת ''חכמה מפוארה בכלי מפואר'' (תענית ז.), ''נשמה בריאה בגוף בריא'' (הרמב''ם רפ''ד מדעות), ''מצילין תיק הספר עם הספר'' (שבת קטז.), ''מבית ומחוץ תצפנו'' (פרשת תרומה).
בגשמיות
א. אסור לעשות חסד עם אדם אחר, כשזה בא על חשבון החיים הפרטיים וזה מעבר ליכולת ולכוחות שלו. וצריך תמיד לזכור: לפני חסד עם אחרים, צריך לעשות חסד עם עצמו.
ב. להתפלל לה' ולומר אל תדחני מפני שום נברא שבעולם (רש''י יומא פז רע''ב). ואומרים כן בפתיחת ההיכל בימים הנוראים ''לבלתי ידח ממנו נידח'' (ועיין שם במחזור הנפלא איש מצליח).
ג. אסור להיכנס אפילו לספק סכנה, כדי להציל אחרים מסכנה ודאית. ועיין יבי''א (ח''ט עמ' תמה, וח''י עמ' תעא) שדן בעניין שחרור מחבלים להצלת בני ערובה.
ד. הרמב''ם (פ''ה מדעות הי''ג) פוסק שתלמיד חכם אינו נעשה ערב לעולם. ויש ללמוד מכאן לכל אדם, לא לחתום ערבות לשום אדם בעולם (ומקורו במשלי ו, א).
ה. אין להתחייב להשיג לאנשים דברים מסוימים, ואפילו צרכי מצוה כגון תפילין ומזוזות. כי לפעמים יש אי הבנה בתשלום או בפרטים ונוצרת תקלה, ואין חיוב לעזור לאחרים כשאחר כך נגרמות בעיות מכך. ויש לכוין אותם לאנשים שמתעסקים בזה, ושלום על ישראל.
ו. מיסודות האמונה לא להאמין לאנשים עד שמקיימים שבע חקירות ושבע בדיקות. וצריך להיזהר תמיד שלא ירמו אותנו, ושלא ישקרו עלינו (וראה המעשה המובא בחז''ל במסכת דרך ארץ רבה ה).
ז. בכלל זה לא להאמין לסיפורים למיניהם, ולא לאותות ומופתים וסגולות משונות. הצדיקים האמיתיים הם קדש קדשים, אבל לא כל מה שאומרים ומספרים בשמם הם באמת אמרו ובאמת קרה. ולכן גם יש להקפיד ללכת להתייעץ רק עם רבנים מוכרים ביראת שמים וגדולים בתורה, ולא עם רבנים שמספרים עליהם שעשו ניסים ונפלאות, כאשר באמת לא היו דברים מעולם.
ח. מרן רבינו שליט''א פסק שמי שממשיך למכור דברים שמסכנים את הציבור כגון חומרי נפץ בפורים למרות שהוזהר והתרו בו שאם לא יפסיק ימסרו אותו למשטרה, מותר למסור אותו למשטרה, ויש בזה מצוה שמציל את עצמו ואת הציבור מסכנה, וחייך קודמין.
ט. מלשין ומוסר ממון ישראל לגויים מצוה להרגו (ב''ק קיז.), כי חייך קודמין. וכן המזיק במעשיו הרעים לשפוך דם אנשים חפים מפשע, יכולים להסגירו בידי השלטונות גם אם אם יקבל מאסר עולם (יבי''א ח''י עמ תפה).
י. מי שקיבל רישיון נהיגה והוא חולה נפש, או שיכור, או שיש לו מחלת נפילה, וכיוצא בזה כל דבר שמסכן את חיי הסובבים, מצוה למסור אותו לשלטונות שישללו ממנו את הרישיון, מפני שהוא עלול להזיק לציבור, ומצוה לדאוג לכלל הציבור (יחו''ד ח''ד סי' ס).
יא. צריך תמיד לעזור ולתמוך בכל עם ישראל, כפי הצורך, הכח והאפשרות. והקרוב קרוב קודם, ראשית כל לבני משפחתו, ואחר כך לעניי עירו, ואחר כך לעניי עיר אחרת (יו''ד רנא, ג). ומפורש בגמרא (נדרים סה:) שמי שנופל לעניות נופל קודם על בני משפחתו, והם העזרה הראשונה שלו.
יב. אפילו אם אדם קיבל מכתב לתרום למשפחות במצוקה מעיר אחרת, אינו חייב לתרום להם, ועדיין עניי עירך קודמים (ובספר צדקה וחסד (עמ' קכא) לרבי אברהם ישראל שליט''א דן בזה והראה פנים אחרות).
יג. הנהגה טובה לזכות לחייך קודמין עם תועלת, להתפלל על אחרים במה שאדם בעצמו זקוק לישועה, אם בבריאות אם בפרנסה, שידוכים ובנים, וכשמכוונים על חבר בצרה זה עושה רעש גדול בשמים, והמבקש על חבירו באמת נענה תחילה (ב''ק צב.).
אשתו כגופו
יד. אסור להתחייב לעזור לאנשים אחרים, כשזה בא על חשבון העזרה בבית, ועל חשבון האשה והילדים, אלא צריך לכוין אותם לאנשים אחרים ולצאת מהתמונה. וכל חסד שנעשה על חשבון המשפחה אינו שווה כלום.
טו. כמו שאדם צריך לדחות דברים לטובת עצמו, כך צריך לדחות לטובת אשתו, ובזה יהיו לו ולביתו ישוב הדעת וחיים טובים.
טז. צריך לאהוב את האשה כמו שהוא אוהב את עצמו (יבמות סב:). וכמו שאוהב את עצמו בלי סיבה כי זה הוא עצמו, כך צריכה להיות אהבתו לאשתו. לא בגלל שהיא טובה ועושה דברים למענו וכו' אלא בגלל שהיא אשתו, וכמו שכתוב בגמרא (ברכות כד.) ''אשתו כגופו''.
יז. צריך לדאוג לאשה ולבני הבית לפני כולם, ואסור לאדם להקפיד על האשה בגלל האורחים. וכן האשה צריכה לדאוג קודם לבעלה, ורק אחר כך לאורחים.
ומסופר על רבינו החזון איש זיע''א, שהגיע אליו הגאון רבי צבי פסח פרנק זיע''א להתייעץ איתו, ואשת החזון איש לא נתנה לו להיכנס משום שחששה למנוחתו של בעלה. והחזון איש לא סתר את דבריה, אלא קרא לו לחלון מהחדר הפנימי, ואמר לו שזה ענין של שלום בית, וכך דיבר איתו, וקיים את הפסוק ''בחוץ תעמוד'' (דברים כד, יא).
וכן ידוע הסיפור עם הרב המפורסם איש האמונה והחסד רבינו אריה לוין זיע''א (חמיו של רבינו יוסף שלום אלישיב זיע''א), שהגיע עם רעייתו לרופא בגלל כאבים שהיה לה ברגל, ואמר לרופא ''הרגל של אשתי כואבת לנו'' שהוא זכה להגיע לדרגה של ''אשתו כגופו'' ממש.
יח. מפורש בתורה שאשתו כגופו (דברים טז, יא) שכתוב ''ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך'' ולא כתוב אשתך, ולמה? כי היא כלולה במלה ''אתה'' שהרי אשתו כגופו.
יט. חלק מתפקיד האבות בבית, הוא לשמור על הילדים שלא יפריעו (יעב''ץ מגילה כג. שלכן משנים סדרי התפילה).
כ. בדרך צחות אמרו על הפסוק (תהלים קכז, ה) ''אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם'', שיש כאן רמז שעל הבעל לאסוף ולהוריד את פח האשפה החוצה, כי זה כבד מדאי וקשה לאשה ולבנות לעשות את זה. וגם כי כל מה שעושים בחוץ, מדרכי הצניעות שייעשה על ידי האיש ולא על ידי האשה (גם המהרש''א (קידושין ל:) למד מאשפה זו כפשוטו, לנידון שלו).
כא. יש לאסור לקחת במכונית נוסע נוסף כשזה מפריע לבני המשפחה, כי חסד עם הבית קודם לכל.
כב. כשנוסעים נסיעות ארוכות עם בני המשפחה, צריך להכין מראש צידה לדרך, הכוללת שתיה קרה, מיני מאפה ופירות. וגם לדאוג למכונית טובה ונוחה עם מזגן כפי צורך המשפחה, ולא לחסוך בזה כלל! ויש בזה גם מצות ''ונשמרתם'' (ברכות לב:), שהרכב יהיה בטיחותי וטוב מכל הבחינות.
חסד עם הגוף
כג. לאכול ולשתות מה שבריא, ולא מה שטעים אבל לא בריא. וידוע המאמר: ''החכם אוכל את המועיל, ולא את הערב'' (שמונה פרקים לרמב''ם פ''ה).
כד. וצריך לבדוק תמיד בכל דבר, מה בריא יותר ומה פחות (אור לציון חכמה ומוסר עבודה מאמר ד). ולהזהר מדברים שגורמים מחלות, ומדברים המזיקים ומחלישים את הגוף.
ופעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצוק''ל, מי שפרנסתו דחוקה האם מותר לו לקנות אוכל זול שאינו בריא כל כך, וענה: צריך לאכול מעט ובריא, ויש בזה ברכה (אביהם של ישראל עמ' 34).
כה. כתב הרמב''ם (פ''ד מדעות הי''ד) ''ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף, כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ... אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק, ואפילו אוכל מאכלות הרעים''. ומדבריו למדנו, שיש להקפיד לעשות התעמלות כל יום, כדי להבריא את הגוף. ורמז לדבר (איוב ה, ז) ''אדם לעמל יולד''. והליכה כשעה קלה כל יום זה בריא לגוף ומוריד את המשקל המיותר והמזיק, וכן היה רבינו החזון איש זיע''א נוהג. ואפשר לרמז את זה בפסוק (ויקרא כו, ג) ''אם בחוקותי תלכו'', ופרש רש''י ''שתהיו עמלים בתורה' שכדי ללמוד תורה צריך זמן להליכה.
כו. ללכת לשיעורי תורה שמדברים בהם גם על בריאות, מה בריא ומה לא, וכל כיוצא בזה (שבת פב.).
כז. צריך לקנות נעליים אורטופדיות בריאות. בבריאות לא חוסכים, וגם כשזה יקר מאד צריך לקנות, וזה לא נחשב מותרות. מצד שני, צריך לותר על היופי והאופנה [מודה בלע''ז] בשאר דברים, ועדיף לקנות חולצה בעשרים שקל, ומה שיותר יקר מזה זה ''בל תשחית'' (ראה חינוך מצוה תקכט).
כח. יש ללמוד היטב כל סימן קטז בשולחן ערוך יורה דעה עם הכף החיים, כדי לדעת מה מסוכן, ומה לא טוב לעשות.
כט. דעת כל גדולי הדור שליט''א וזצוקללה''ה, שאסור לעשן סיגריות (מצורף הפסק בסוף הספר), ומי שמעשן עובר על הפסוק (דברים ד, טו) ''ונשמרתם מאד לנפשותיכם'' והוא מזיק את הרבים, וגם מחלל את השם, שגורם לאחרים לקבל אומץ ללמוד ממעשיו הרעים לא לשמוע להוראת גדולי הדור. והרב אליהו בר שלום שליט''א מוסיף, שיתכן שאדם כזה פסול לעדות. ואדם שמת קודם זמנו בגלל הסיגריות, יתבעו אותו על כך בשמים (ועיין בספר ואין למו מכשול ח''ד עמ' לא שהאריך בזה).
ל. מוטל על כל אדם להיזהר מחולי הנפש ומחולי הנשמה, שהן המדות הרעות, כגון הקנאה, התאוה והכבוד (אבות פ''ד מכ''א, ושמונה פרקים להרמב''ם פ''ג). ולאהוב לקיים מצוות, שאין טוב יותר מזה, וללכת תמיד בדרכי התורה בלבד, ולציית לגדולי ישראל שליט''א.
לא. ברמזור אדום אסור לעבור כלל ועיקר בכל עניין, וצריך לכוין לקיים באותה שעה שעומד מצות ''ונשמרתם'' (עבד ה' עמ' עה).
ברוחניות
לב. גם ברוחניות נאמר חייך קודמין, ולכן, צריך לדאוג קודם לרוחניות של עצמנו ואחר כך לאחרים, ולא לעזור לאדם אחר להתעלות ברוחניות כשזה בא על חשבון הרוחניות שלנו. וכן כתב מרן רבינו הגדול שליט''א בספרו הנפלא ענף עץ אבות (עמ' רנא), שגם ברוחניות בקיום מצוות ולימוד תורה חייך קודמין לחיי חברך.
לג. אם מבקשים מהנהלת בית הכנסת לערוך כנס או הרצאה בבית הכנסת, ויש לאותם מארגנים השקפות שונות העלולות לבלבל את הציבור, הדין הוא שאפשר לא לתת להם את המקום, ויתכן שזו גם חובה. וידוע מבעל הטורים (בראשית ה, ט) שצריך להיות נוח לשמים ונוח לבריות, וכשזה מתנגש, אזי נוח לשמים קודם (ספר קול יהודה עה''ת פרשת נח).
לד. אדם שלמד תקופה מסויימת בשיעור תורה ועלה ונתעלה, ועכשיו הוא רוצה לעלות ברמה וללכת לשיעור אחר ברמה גבוהה שלדעתו יקדם אותו יותר בעבודת ה', אין לו לחשוש מפגיעה במוסר השיעור וכדומה, ויעשה הכל בענווה טהורה ובזהירות. וכמו שפסק רבינו יוסף שלום אלישיב זיע''א לאברך שהעדיף בית מדרש אחר שיותר טוב עבורו וחשש שאם יעבור למקום אחר בית המדרש שהוא יוצא ממנו יסגר, ופסק לו הרב שיכול לעבור למקום אחר שהוא יותר טוב עבורו גם אם המקום יסגר כי חייך קודמין.
לה. אדם שמצא אתרוג מהודר ויקר מאד, ויש חסיד אחר שרוצה לקנותו, זכות כל אחד להוסיף כסף ולקנות ואין חיוב לוותר. כי ברוחניות, דהיינו קיום מצוות ולימוד תורה, אין חולקין כבוד אפילו לרב, וצריך לדאוג קודם לנשמה שלנו.
ויתכן שבהידורי מצוה כמו עלייה לתורה בראש חודש שאין בזה חובה, אז צריך לוותר כאשר חסיד וצדיק מעוניין בכך, כי תלמוד תורה כנגד כולם, וכבוד תורה עדיף (מגילה ג:, ועיין בספר על''ה מש''כ בזה).
השכר והעונש במעלת חייך קודמין
לו. למרות שחייך קודמין, אבל צריך לדעת את הגבול שלא יהיה על חשבון אחרים. ומעשה ברבינו יעקב ישראל קניבסקי זיע''א שלא רצה לברך בחור שיזכה למצא את זיווגו כי ידע עליו שפגע פעם בבחורה שנשתדכה איתו, עד שפייס אותה והיא סלחה לו ואז חזר אליו הבחור וברכו הרב וזכה ונשא אשה כלבבו.
לז. על הפסוק ''ואהבת לרעך כמוך'' (פרשת קדושים) מוסיף רש''י ''אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה''. וכוונת רש''י ללמדנו שאף שרבי עקיבא אמר חייך קודמין עם כל זה מודה שיש לאהוב כל יהודי, ויסוד כל התורה תלוי בזה.
לח. הולך רכיל שבא ומספר לאדם פלוני דיבר עליך פלוני פרסם עליך כך וכך דברים רעים ומכוערים, אסור להאמין ולא צריך להתרגש ולעשות מזה עניין, כי יתכן מאוד שהוא לא מדייק בדברים ובכלל לא הייתה כוונה רעה ובסך הכל הדברים הוצאו מהקשרם. כי גם אם חייך קודמין אין זה מתיר לקבל לשון הרע ורכילות, ובפרט בדיבורים שאין בהם סכנה או שם רע רק פחיתות כבוד וכיוצא בזה.
לט. ידוע המעשה שפורסם לאחרונה, על אדמו''ר אחד בחוץ לארץ, שערך חתונה לנכדו ובאו הרבה מאד חסידים, ולא היה מקום באולם שהזמינו ורצו להזמין אולם נוסף אבל הכל היה תפוס, ובלית ברירה הם דחו את אלה שהקדימו להזמין אולם מסויים למקום אחר ולקחו את האולם לעצמם.
אבל מכיוון שזה קרה ברגע האחרון הם גרמו שבחתונה של אלה שהם הדיחו אותם לא הגיעו כולם, כי לא הגיע אליהם ההודעה על העברת מקום החתונה, והיה לחתן ולכלה ולמשפחה צער גדול. ובעוון זה לא היה לנכד האדמו''ר ילדים למעלה מעשרים שנה, עד שהם גילו שזו הסיבה וביקשו את סליחתם וברוך ה' נושעו. ורואים מכאן שגם לחייך קודמין יש גבול, וזה לא מתיר לאדם להרוס לכולם את החיים בגלל החיים שלו עצמו בטענה שחייך קודמין.
אתה הראת לדעת, שאי אפשר להקים בית לתפארת בישראל על ידי מחלוקת וצער להורים, קפידות מאנשים, וכיוצא בזה.
מ. על הפסוק בנביא ירמיה (לא, יד) ''כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו'', פירש רש''י הקדוש ז''ל שה' שמע לרחל אימנו יותר מהאבות הקדושים כי היא ויתרה לאחותה לאה ונתנה לה את הסימנים כידוע. והעומק בזה הוא שרחל השיבה ללאה טובה תחת רעה כי למרות שלאה לוקחת לרחל את יעקב ובגלל זה רחל תצטרך להינשא לעשיו הרשע רחל עוזרת ללאה שלא תתביש ונותנת לה את הסימנים. וכנראה שזו מעלה יותר גדולה מהנעלבין ואינן עולבין ולכן זה עושה רעש גדול בשמים. ומכאן יש ללמוד שאפשר לוותר על חייך קודמין ולזכות בזכות זה להרבה דברים טובים, שבשמים רואים את הכל.
והכל לפי מה שהוא אדם, אדם בדרגה לא כל כך גבוהה שקשה לו לוותר מעצמו יותר מדאי אצלו כל דבר קטן הוא בגדר חייך קודמין ואסור לו לוותר הרבה, וככל שהאדם יותר גדול החייך קודמין שלו יותר קטן ויש לו כח לוותר הרבה מאוד על הרבה דברים, והתפקיד שלנו הוא לגדול מאוד מאוד ויהיה לנו כח לוותר הרבה, אבל צריך לדעת שכל מה שבגדר חייך קודמין ברמה שלנו, אסור לנו לוותר עליו.