אור ברסלב
הנהגות אהבת ישראל מעלה א' - אהבת ה' יתברך

הנהגות אהבת ישראל

מעלה א' - אהבת ה' יתברך

הודעה בקשה ואזהרה

בו יבוארו הנהגות יקרות ומועילות, איך לבטא באורח החיים את אהבת ה' יתברך על כל צעד ושעל

הקשר בין אהבת ה' יתברך לאהבת ישראל, וכיצד תלויות שתי האהבות הללו זו בזו, יובן נפלא על פי מה שיבואר בספר זה. והוא, שהתכלית שצריכים להגיע אליה באהבת ישראל היא, לאהוב את השני ללא כל סיבה, ושלא על מנת לקבל ממנו כלום, פשוט לאהוב סתם, ולמה סתם? כי ה' ציווה לאהוב סתם.

ואם כן, ראשית כל צריך שתימצא אהבת ה' יתברך בקרבנו, ורק אחרי שנאהב את ה' יתברך, ונרצה לעשות רצונו, נוכל לדרוש מעצמנו לקיים את ציווי ה' יתברך, לאהוב כל יהודי אהבה אמתית.

בנוסף, האפשרות היחידה להגיע לאהבה ''אמיתית'' לאחר, דהיינו בלי רצון לקבל תמורה, הינה אך ורק כשמישהו אחר דורש מאתנו לאהוב. כי כל סיבה אחרת לאהוב את השני, מקורה באהבת עצמו, ובמטרה לקבל תמורה על המעשים, וכך אי אפשר לאהוב באמת, ורק כשיודעים שה' ציוה, אפשר להגיע למדרגה כזאת.

מצד שני, ידוע מאמרם ז''ל (משניות אבות פ''ג מי''ז) ''אם אין דרך ארץ אין תורה'', וכן כתוב (ראה ויקרא רבה פרשה ט אות ג) ''דרך ארץ קדמה לתורה'', דהיינו, קודם צריך לדעת לאהוב את השני, ורק אחר כך לאהוב את ה', ומי שאין לו הרגשה לאהוב את השני, לא יוכל לעולם להגיע לאהבת ה', ואם כן, לכאורה יש צורך להקדים ללמוד אהבת ישראל ורק לאחר מכן אהבת ה'.

וההסבר הוא, צריך לעבוד על שניהם יחד, וכך זה וזה יתקיימו בידו. כלומר צריך להתפרץ ולחטוף מכל הבא ליד לחטוף דרך ארץ ולחטוף תורה ועל ידי זה זוכים לעבוד את ה' כמו שצריך. אף אנו נעבוד על אהבת ה' ועל אהבת ישראל ביחד, ובעזרת ה' זה וזה יתקיימו בידינו.

הנה כתוב בתורה במפורש ''ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'' (דברים ו, ה), ובמשנה (ברכות נד.) דרשו חכמים ''בכל לבבך'' בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע, ''ובכל נפשך'' אפילו הוא נוטל את נפשך, ''ובכל מאודך'' בכל ממונך. דבר אחר, ''ובכל מאודך'' בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד. הרי מבואר בתורה במפורש, שכל אחד ואחד מאיתנו מצווה לאהוב את ה' יתברך, וצריך למסור על כך את נפשו וממונו.

וכן כתוב בתורה ''ואהבת לרעך כמוך'' (ויקרא יט, יח), והכוונה גם על ה' יתברך שנקרא ''רעך'' כמו שנאמר (משלי כז, י) ''רעך ורע אביך אל תעזוב'' (ויקרא רבה רפ''ו, מובא ברש''י שבת לא.).

והדרך לזכות לכך היא על ידי זה שנבין שה' יתברך הוא המשפיע והנותן לנו את כל צרכנו, ואוהב אותנו יותר מכולם, ויודע מה טוב עבורנו, והוא המושלם, ואין השלמות אלא לו לבדו יתברך, וכך זוכים להגיע לאהבת ה'.

ועל הכל, הסיבה החזקה ביותר לאהבת ה' יתברך היא, כי הוא ה' יתברך, ואין כמוהו, ואין דומה לו, וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים קמו, ה) ''אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלקיו''.

ונבאר במקצת ''הלכות אהבת ה' יתברך'' הנוגעים לחיי היום יום.

תפילה

א. להשתדל לזכות להיות מעשרה ראשונים לבית הכנסת (או''ח סי' צ סי''ד), ולכל הפחות להגיע מתחילת התפילה ממש. וכמו בחתונה, שככל שהאדם קרוב יותר לבעלי השמחה, הוא מגיע מוקדם יותר, כך בתפילה, ככל שהאדם אוהב את ה' יותר הוא מגיע מוקדם יותר.

ב. לכוין בשמחה בברכת ''שלא עשני גוי'' בברכת ''שלא עשני עבד'' ובברכת ''שלא עשני אשה'' (מנחות מג סע''ב), שבהם אנו מודים לה' על יתר המצוות שאנו חייבים בהם והם פטורים מהם. ולשמוח באמת שיש לנו הרבה מצוות, ולא חס ושלום להתאנח על עול קיום ועשית המצוות, כי השמחה במצוות היא מכח אהבת ה' יתברך.

[וכאן המקום לבאר, שאין בברכת ''שלא עשני אשה'' זלזול באשה חס ושלום. אלא, התפקיד העיקרי של האשה הוא להתעסק בגשמיות כדי שתהיה לבעלה את האפשרות לעסוק ברוחניות ולעבוד את ה', אבל שכרם ומעלתם שווה. וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום ''כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים, יחדו יחלקו'' (שמואל א' ל, כד). דהיינו, כמו שבמלחמה מי שנלחם בחזית ומי ששומר על הכלים והנשק בעורף, חולקים בשלל בשווה, כי אחד לא יכול בלי השני. כך הבעל והאשה, בזכות האשה יש לבעל אפשרות ללמוד תורה, ושכרה שווה אליו. והוא מודה לה' על התפקיד שנתן לו, והיא מודה לה' על התפקיד שנתן לה].

ג. להיזהר להתפלל מלה במלה בנחת, ולא למהר, ועל ידי זה גם לא לבלוע מלים. ומי שממהר בתפילה באופן קבוע, מראה בעצמו שהתפילה עליו כעול, ורוצה לסיים אותה כדי שתהיה כבר מאחריו, וזה חסרון עצום באהבת ה' (ברכות פ''ד מ''ד, ובפירוש תפארת ישראל שם).

ד. בספר פלא יועץ (ערך אהבת רעים) כתב ''חלק מאהבת ישראל, זה לשמוח מאד כשבני אדם עושים רצון קונם, ולהצטער על עוברי עבירה. שהרי כמה שיתרבו מצוות, זה מכריע את כל העולם לכף זכות, ויגיע מכאן טובה לעולם כולו'' (עי' קידושין מ:).

ויש ללמוד מכאן, שכאשר אדם עושה מצוה ומאריך קצת, אם זה בחזנות, או בשיעור תורה, או בעריכת חופה וקידושין, וכן כל דבר שבקדושה, שמתרבה כבוד שמים, שצריך לשמוח בזה מאד, ולא להתרעם ולכעוס. ובגמרא (סנהדרין מט. ורש''י) מבואר, שלמרות שכשמלך ישראל מבקש דבר חייבים לעשות את זה מיד, ואחרת הרי זה מורד במלכות וחייב מיתה, עם כל זה, כאשר עוסקים בתורה מותר שציווי המלך יתעכב קצת, כי תמיד כבוד שמים עדיף וקודם.

ה. להיזהר לדקדק היטב בתפילה בכל מלה, וכדי להגיע לזה צריך ללמוד טוב את ההיגוי הנכון ואת כללי הדקדוק. שמי שאוהב את ה' יתברך, לומד איך לדבר עם ה' בדקדוק, ולא מתפלל בצורה משובשת איך שיוצא לו מהפה. ובמיוחד יש להקפיד בקריאת שמע (ברכות טו:). וצריך גם לקראה בטעמים, והם נקראים פיסוק טעמים (מגילה ג.), כי הם משנים את המשמעות.

ובגמרא (שם כד:) מבואר, שעל ידי חוסר דקדוק בהגייה הנכונה יכול להיגרם חירוף וגידוף חס ושלום, ואסור לאדם כזה לעלות חזן [ועיין במשנה ברורה (סי' צ''ג סק''ב) שאין לדלג אפילו נקודה. ועיין בשערי תשובה (או''ח סו''ס ס''א), סיפור מזעזע בשם הזוהר הקדוש].

ו. להשתדל מאד לכוין בהזכרת שם שמים בכל פעם שמזכיר שם ה', בין בברכות ובין בתפילה, כשאומר את שם הוי''ה לכוין אדון הכל היה הוה ויהיה, וכשאומר אדנו''ת לכוין אדון הכל (או''ח סי' ה).

ז. להקפיד על תפילה בשלמות כולל פרשת העקדה וקרבנות, ויש להיזהר לאמרם בישיבה, בישוב הדעת, ולא תוך כדי התעסקות בדברים אחרים. ורבינו יהודה צדקה זיע''א, היה מקפיד אפילו על מי שמחזיר ספרים בשעה שקורא פיטום הקטורת.

ח. להרגיש בתפילה שהוא עבד שעומד לפני ה', כיצד? בפסוקי זמרה לא יסמוך לאחוריו, ולא יפשוט רגליו, ולא יהא נוטה לצדדים דרך גאווה, אלא ישב וראשו כפוף שלא יראה חוץ לארבע אמות, וידיו בין ברכיו ימין על שמאל, למען יהיה יותר ברעדה וביראה (ספר היראה לרבינו יונה בד''ה ואל ירמוז).

ט. צריך לאהוב לעלות חזן, שבזה זוכים לכבד את ה' יתברך בקול אשר חנן אותנו (רש''י משלי ג, ט), וגם זוכים לעורר את הציבור להתפלל את התפילה בהתלהבות.

ובפרט כאשר מחפשים מי שיעלה חזן, ואין מי שמוכן לעלות, ויש בזה חילול ה' שאף אחד לא מוכן לעלות, צריך כל אדם להציע מיד את עצמו גם אם כעת קשה לו, כדי למנוע חילול ה' ולהרבות כבוד שמים. וכן כשמוכרים עליות לתורה, יש להשתדל שלא ייווצר מצב שאין מי שיקנה, וחס ושלום אין כבוד שמים.

י. להקפיד בקדישים לענות ''אמן'' ''אמן, יהא שמיה רבא'' ו''ברכו'' בקול רם ובהתלהבות (שבת קיט:). וכן בחזרת השליח ציבור לענות ''ברוך הוא וברוך שמו'' ו''אמן'' של ברכות בקול רם. ומרוויחים בזה כמה דברים. ראשית, זה חובה על פי ההלכה, ועניית אמן מסלקת גזרות קשות ורעות (משנ''ב סי' נו סק''ה). שנית, החזן מקבל כח כאשר מקשיבים לו ועונים בקול רם על ברכותיו, ויש כאן גם מצוה ''בין אדם למקום'' וגם ''בין אדם לחבירו''.

יא. יש להסביר ולכוין בכל הפסוקים שבפרשת ''שמע ישראל'' על אהבת ה' יתברך, ולא לקרוא כמצות אנשים מלומדה (שו''ת הרשב''א ח''ה סי' נה).

יב. בתפילת העמידה צריך לעמוד זקוף כפי כוחו, ולא להישען על השולחן בידיו, אלא יהיו ידיו מונחות על לבו, יד ימין על יד שמאל, כעבד לפני רבו (כה''ח סי' צה סקי''ב). וזה חלק מאהבת ה' יתברך לעמוד בצורה יציבה ומכובדת, ולא להישען על דבר מסוים כמו אדם מסכן וחלש.

יג. בחזרת השליח ציבור צריך להקשיב לברכות, ולענות ''ברוך הוא וברוך שמו'' ו''אמן'' בכוונה. ואסור ללמוד או לקרוא עלון בזמן הזה. ומי שלומד בזמן הזה, עושה שתי רעות, גם שאינו מקשיב לברכות, וגם שמזלזל בדברי תורה, שמראה בכך שהוא לא מוכן להשקיע זמן במיוחד ללימוד, אלא רק כבדרך אגב, על חשבון התפילה. וכל שכן שאסור להתעסק אז בדברי חולין (קיצור ילקו''י סי' קכד סי''ד).

יד. להשתדל לכוין גם בברכות ''השיבנו'' ''סלח לנו'' ''תשכון'' ו''את צמח'' להתפלל ולבקש מה' גם על צרכים רוחניים, שנזכה לאהבת תורה, ליראת שמים ולאמונה אמיתית. וכן יש לבקש על הצלחה והתעלות בלימוד התורה, ולא רק על צרכים גשמיים (שם עולם פרק י').

טו. צריך לאהוב לומר את התחנון הארוך בשני וחמישי, וכל שכן את הקצר בשאר ימים, למרות שזה מאריך את התפילה. ולא לשמוח אפילו בלב חס ושלום, כשלא אומרים תחנון. שמי שאוהב את ה' יתברך, אוהב לדבר איתו ולהרבות אליו בתחנונים, ולא מחפש להימנע מזה ולהזדרז ללכת לעסקיו.

ונפסק להלכה (או''ח ר''ס קלד) שאם לא אמר תחנון מעומד, עובר על התקנה ונקרא פורץ גדר. ועל אחת כמה וכמה כשלא אמרו בכלל. וודאי שאין לשמוח באי אמירת תחנון ולחפש תירוצים להיפטר, כגון על ידי חתן וכדומה.

טז. להיזהר מאד בזמן פתיחת ההיכל, שהיא עת רצון גדולה לתפילות (זוה''ק ויקהל רו.). וצריך לעמוד בשמחה בזמן הולכת והגבהת ספר תורה (שו''ע יו''ד סי' רפב ס''ב), ולשורר ולזמר את הפסוקים לכבוד התורה, ולא לפטפט כלל בזמן הקדוש הזה. שמכיון שיש חובה לעמוד לכבוד התורה בזמן הוצאת ספר תורה, אם מדבר באותה שעה, הרי שאינו עומד לכבוד התורה.

יז. להיזהר שלא לקפל את הטלית והתפילין לפני סיום התפילה לגמרי, שמראה בזה שהם עליו כעול ומחכה להוריד אותם מעליו (כה''ח סי' כה סקפ''ח). כמו כן יש להקפיד לא לקפל את הטלית והתפילין בשעה שעונים אמן ויהא שמיה רבא וכו', כי צריך כוונה גדולה באמירתם ולא שייך להתעסק בדבר אחר בזמן זה (משנ''ב ר''ס נ''ו, וע''ש שאפילו להרהר בד''ת אסור שצריך לכווין הרבה בעניית הקדיש).

יח. בסיום התפילה כשיוצאים מבית הכנסת, לחכות עד סיום ''עלינו לשבח'' ואז לצאת, ''עלינו לשבח'' זו לא ''תפילת הדרך'' שלא יראה ששמח לסיים את התפילה ומחכה לצאת מבית הכנסת.

ומפורש כך בגמרא ''היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה'' (ברכות ו:). ופרש רש''י ''לפי שמראה בעצמו שעיכוב בית הכנסת דומה עליו כמשוי'', וצריך להיזהר מאד שהתפילה לא תראה כמשא (או''ח ר''ס צג, וסי' צח ס''ג). ומי שממהר ללימוד או לעבודה בשעה זו, צריך למצוא מניין יותר מוקדם שיסיים בזמן המתאים לו ללא מרוצה וחיסרון.

יט. להיזהר מאד לא לדבר כלל בזמן אמירת הקדיש וחזרת השליח ציבור. וידוע ומפורסם חומר המדבר בזמנים קדושים אלה, ומעיקר הדין מותר לגעור באדם כזה ברבים (או''ח סי' קכד ס''ז, כה''ח סי' נ סק''ב).

כ. יש תקנה גדולה משנת תרמ''ח, מהגאון רבינו יצחק אלחנן מקובנה זיע''א, שישארו הכהנים לאחר ברכת הכהנים בשבת קודש על הדוכן עד סיום הקדיש של חזרת הש''ץ, ורק לאחר מכן כשכבר מותר לדבר ירדו מהדוכן, ואז יאמרו להם הציבור ''חזק וברוך''. וכל זה משום שאסור לדבר ולומר לכהנים ''חזק וברוך'' בסוף חזרת השליח ציבור ובזמן אמירת הקדיש (עי' משנ''ב סי' קכח סק''ס).

כא. כתב מרן רבינו שליט''א ''הנוהגים לעשות לפני העמידה תנועות בידיהם להדמות למלאכים, ומקבלים רשות זה מזה, לא יעשו כן במנחה וערבית באמצע הקדיש, כי צריך שיכוונו היטב באמירת יהא שמיה רבא'' (הליכות עולם בשלח ח''א עמ' קכט).

בית הכנסת

כב. להיזהר מאד בכבוד בית הכנסת שלא לדבר בו דיבורי חול (או''ח ר''ס קנא). ולא להיות זמין כלל לשיחות טלפון, לא ברטט, ולא בשקט. וידוע מה שאמרו על בני יהדות ספרד, שלא היתה אצלם שואה, בזכות שמירת קדושת בית הכנסת (וראה בסידור איש מצליח עמ' 57). ויש בזה גם מצוות עשה של ''ומקדשי תיראו'' (תורת כהנים ס''פ בהר, וספר חרדים סימן א).

כג. אין זה מן הראוי להתפלל בעזרת נשים כשהמניין מתקיים בבית הכנסת, גם מי שמרגיש בזה יותר ישוב הדעת בגלל השקט השורר שם. כי זה לא מקובל, ולא טוב להיות שונה מכולם (דרך ארץ זוטא ה, ב''מ פו:). וכל שכן כשיש שם נשים, שזה אסור מדין צניעות. וגם עצם זה שהמקום מיועד לנשים, הוא אינו מתאים לקבל ישוב הדעת וכוונת הלב בתפילה (כתובות יז. גיטין צ:).

כד. כתב רבינו יונה בספרו ''שערי תשובה'' (שער ג אות עא) על דברי הגמרא במסכת ראש השנה (יז.), שהפורשים מן הציבור אין להם חלק לעולם הבא. וזה לשונו: ''בהתאסף ראשי עם וקהילות הקודש לעבוד את ה' יתברך, ומסכימים הסכמות להעמיד להם מצוות, הנה הם מקדשים את השם יתגדל ויתקדש, והפורש מהם הרי זה מקטרג על הסכמת עבודת ה', ומראה את עצמו כי לא יחפוץ לבוא בסודם ולהיכתב בכתבם, והוא מחלל את העבודה, והוא בכלל הכיתות שאין להם חלק לעולם הבא''.

והוסיפו המפרשים, שלא מדובר כאן באדם רשע ובעל עבירות, אלא כל מי שאינו מתחזק עם הציבור בשעה שהם מתחזקים בעבודת השם, הרי הוא בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא.

ויש ללמוד מכאן, שכל מי שמחסיר תפילה בבית הכנסת, או סדר לימוד בישיבה, גורם רעה לא רק לעצמו, אלא גם לאחרים הבאים בכך לידי רפיון, ועונשו חמור מאד, והדברים מדברים בעד עצמם.

כה. וכן יש ללמוד עד כמה צריכים לחזק ולעודד. ואשרי העורכים לציבור כנסים לחיזוק התורה, וכן הפותחים עוד בית כנסת ועוד בית מדרש ועוד שיעור תורה, ומרבים על ידי זה כבוד שמים. ויש להיזהר לא להיות בכלל הפורשים מכך, רחמנא ליצלן.

קידוש ה'

כו. כשאברהם אבינו הלך לעקוד את יצחק, הוא אמר לנערים ישמעאל ואליעזר ''שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם'' (בראשית כב, ה). ובגמרא (יבמות סב.) כתוב, שהמשילם ודימה אותם לחמור. ויש להבין אם כן מדוע אברהם מדבר כאן על רוחניות ואומר שהוא הולך להשתחוות לה', הרי הם לא בדרגה כזו שיבינו את דבריו הרוחניים?

אלא לומדים מכאן, שצריך תמיד להזכיר את ה' באורח החיים, גם כשמדברים עם מי שלא נמצא בדרגה המתאימה, ויש בזה כבוד שמים וקידוש ה'.

למשל: כשנמצאים עם מי שלא זכה לשמור תורה ומצוות והגיע זמן התפילה, צריך לומר לו ''אני הולך להתפלל ועוד מעט אני אחזור'' וכך לשדר לו רוחניות, ולא לומר לו ''אני צריך ללכת לאיזה מקום'' סתם. וכן על זה הדרך.

כז. ''בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך'' (משלי ג, ו). גם את הדברים הגשמיים בחיים צריך לקשר לה' יתברך (שמונה פרקים להרמב''ם סוף פרק ה'). למשל: כשרוצים לקרוא לילד, יש לומר לו ''בוא ליטול ידים'' במקום ''בוא לאכול'', או ''לך לקרוא קריאת שמע שעל המיטה'' במקום ''לך לישון'' וכן על זה הדרך. וכך גם מחנכים את הילד לאורח חיים שכולו קיום תורה ומצוות.

כח. צריך להתרגל לומר על כל דבר שאדם עושה או רוצה לעשות ''בעזרת ה' יתברך''. והשל''ה הקדוש אמר שזה מרומז בפסוק (משלי יט, כא) ''עצת ה' היא תקום'' 'היא' ראשי תיבות: אם ירצה ה'.

כט. להרגיש בכל נשימה ונשימה, וכל רגע ורגע: ה' יתברך מנשים אותנו ומחיה אותנו, ואנו מודים לו על כך (מדרש רבה בראשית פרשה יד אות ט).

ל. מצוה להשתדל לכל הפחות פעם ביום לחשוב על גדלות ה' יתברך וקטנות האדם. ויחשוב על רוב טובותיו של הבורא עליו מיום היותו על הארץ, אף שלא היה מגיע לו, וה' יתברך מסתיר עונותיו ממנו ומאריך לו אפו. ויתחזק בזה באהבת ה' יתברך (שמירת הלשון פרק ב').

לא. יש להיזהר לומר רק על ה' יתברך ''כל הכבוד'' ולא על שום אדם, כי כל הכבוד מגיע רק לה' (עבד לעבדי ה' עמ' רכב).

לב. מצוה לכוון תמיד בששת המצוות התדיריות בין אדם למקום שהם: מציאות ה', ייחוד ה', יראת ה', אהבת ה', אין עוד מלבדו, שמירת העיניים והמחשבה. וכן יש להוסיף מצוות אמונה בהשגחת ה' כל רגע ורגע (ביאור הלכה סימן א).

לג. אסור לומר על פסק של ערכאות אשר אינם פוסק כדיני התורה הקדושה ''בית המשפט פסק'' כי זה נגד התורה, ואסור אפילו לקרוא להם שופטים.

כבוד שמים

לד. טוב לדאוג לכך שבאירועים ובשמחות משפחתיות יהיו מלצרים עם כיפה לגברים ומלצריות בצניעות לנשים. וכן הצלם והתזמורת עם כיפה ובלבוש מלא, כדי לקדש ולהרבות כבוד שמים. ומצוה גדולה לדרוש בסעודת השמחה, כדי לתת חלק לה' יתברך בשמחה.

לה. יש לעורר תמיד על כבוד ה' יתברך מכח אהבת ה' הבוערת בתוך הלב (נדרים לט:). למשל: כשיש חוסר צניעות באירוע מסוים, מי שיש לו השפעה צריך לפנות לבעלי השמחה, ובדרכי נועם לעורר אותם ולמנוע חילול ה'.

לו. וכן יש להרבות בזיכוי הרבים ולהוציא יקר מזולל (ירמיה טו, יט). שמי שאוהב את ה', כואב לו לראות את בניו רחוקים מתורתו, והוא מקרב אותם לעבודת ה'. וכבר ידועה מעלת מי שזוכה לכך (ב''מ פה.).

לז. חובה קדושה מאד לכבד לומדי תורה ועסקני ציבור תורניים, שהם נקראים שלוחי דרבנן, ומי שלא מכבד אותם נכלל בכת שונאי ה' רחמנא ליצלן (שערי תשובה שער ג אות קס).

לח. יש להקפיד שלא לגנות שום אדם בעולם, שהעובר על כך הרי הוא כמגנה את הקדוש ברוך הוא שברא את אותו אדם, כאילו ה' ברא בריאה לא מוצלחת חס ושלום (תענית כ:).

לט. אסור לשנוא יהודי, אפילו את מי ששונא אותנו. אבל לשנוא את שונאי ה' מצוה גדולה היא, שנאמר (תהלים קלט, כא) ''הלא משנאיך ה' אשנא'' (ביאור הלכה סימן א ד''ה ולא יתבייש).

ומסופר על רבינו החפץ חיים זיע''א, שלא היה מקלל אפילו גוי, כדי שלא יינזק שום אדם בגללו. ועם כל זה מאהבת ה' הבוערת בקרבו, קילל יהודי מבעלי ההשכלה המטופשת שהיה מסית ומדיח נגד התורה, ואותו אדם מת בלי להשאיר זכר בעולם, רחמנא ליצלן.

קיום המצוות

מ. בספר ''אוצר המצוות'' לרבינו מיכאל פרץ שליט''א ממקסיקו, כתוב: לפני כל ברכה יש לכוין שש כוונות. א. יש בורא לעולם. ב. הוא יחיד. ג. לאהוב אותו. ד. לירא ממנו. ה. לברך בשמחה. ו. לכוין לקיים מצוות עשה של ''ולעבדו בכל לבבכם'' (דברים יא, יג). ולדעת החפץ חיים בספרו שם עולם (ח''ב פרק י') יש לכוין: הריני עומד לפני ה' יתברך ממש. ורק אחר כך לברך מלה במלה. וזה לא קבלה, זה פשט. ועל ידי זה זוכים שלא יהיו המצוות ''מצות אנשים מלומדה'' (ישעיה כט, יג וברש''י).

מא. יש לשמוח בעשיית המצוות בהכנה, בעשייה, ולאחר העשייה. ואפילו כשיש בעיות וקשה ואין כל כך חשק. ובפרשת התוכחה (דברים כח, מז) כתוב בתורה הקדושה במפורש ''תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב'' והיינו, שה' מביא עונשים גדולים 'רחמנא ליצלן' למי שלא עובד אותו בשמחה. כי חוסר שמחה מוכיח על חוסר הערכה והתלהבות במצוות ה' יתברך. ואוי ואבוי לנו שבענייני העולם הזה כמו אוכל טיולים ואירועים אנו מתכוננים ומתלהבים ושמחים יותר ממצוות ה' יתברך.

מב. להשתדל לכוין בכל עבודת ה' ''הריני עושה כאשר ציוני ה' אלקי'' (נפש החיים פ''ד או' ג').

מג. צריך ליטול ידיים בשמחה על טיבול במשקה (או''ח סי' קנח ס''ד), ולא לחפש להיפטר מהנטילה על ידי ניגוב הפרי. ואם לא יכול ליטול ידיו, לכל הפחות להקפיד לנגב את הפרי כמו שצריך.

מד. להקפיד לברך ברכות הנהנין בישוב הדעת, ולא להתעסק בשום דבר בשעת הברכה. לדוגמא: לא לברך בזמן שפותחים את העטיפה, ואפילו לא ללכת ממקום למקום בשעת הברכה (או''ח סי' קפג סי''ב).

והוסיף רבינו המשנה ברורה (שער הציון שם סק''מ), שאפילו בברכות דרבנן אסור לעשות כן, (כמבואר בסו''ס קצא). [ויש קושיא עצומה של רבינו המשנה ברורה (סו''ס סג) והניח בצ''ע. ומרן רבינו שליט''א (יבי''א ח''ט עמ' קעט) סמך על כך להקל, וכנראה כוונתו כשזה מעשה קל שאין בו היסח הדעת מהברכה, כמו ניגוב ידיים. ועדיין צ''ע בדור שלנו שבמציאות זה מפריע לכוונה, וכל איניש ידע בנפשיה (ברכות סא:)].

מה. להיזהר בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום (או''ח סי' רפה ס''א) באהבה ובשמחה, למרות שיודע את הפרשה וקורא אותה כבר כמה שנים. מפני שאוהב את ה' יתברך, ושמח תמיד כשלומד את תורתו. ומלבד זה, אין חזרה בלא חידוש.

מו. לא לקבל שבת בלחץ סמוך לשקיעה, ולא לחכות בקוצר רוח לצאת השבת. ולהשתדל להחמיר להוציא שבת לפי זמן רבינו תם כשזה לא בא על חשבון הבית, שבזה מראה שאוהב את ה', ושמח לקיים את מצוותיו.

מז. לאהוב לשבת בסוכה גם כשחם, ולאהוב לאכול את המצות בפסח. כי מי שאוהב את ה' שמח בקיום המצוות, וכשאוכל מצה מרגיש כאילו הוא אוכל מזוזה. כלל הדברים: לאהוב מה שה' אוהב, לשנוא רק מה שה' שונא (אור החיים במדבר כה, יז).

ואין צריך לומר שלא יפה לרטון על קיום המצוות, ואסור לומר: כמה חם בסוכה, מתי נגמור עם זה. או: המצות עושות כאב בטן, כמה לכלוך יש ברצפה בגלל המצות. אלא כאמור, לאהוב לקיים את המצוות.

וכיוצא בזה כתוב בגמרא בכתובות (קיב סע''א) על האמוראים הקדושים שהיו עושים עבודות של עובדי עיריה ושמשי בית כנסת כדי להוציא שם טוב על ארץ ישראל ועל בית ה'. וכל שכן בקיום המצוות שצריך לעשות הכל כדי שיראה כבוד למצווה ולה' ולא חס ושלום להיפך.

מח. צריך לשמוח וליהנות כשמחכים שש שעות בין בשר לחלב, ויש בזה מצוה כל רגע ורגע. ומסופר על רב גדול אחד שהתארח במקום מסויים וביקש כל יום לארוחת צהריים משהו בשרי. והסביר את עצמו, שהוא אוהב להיות בשרי ולקיים מצוה בכל רגע שהוא ממתין בין בשר לחלב.

מט. שמעתי על רבינו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זיע''א, שהיה רגיל למחרת שביעי של הפסח ושמיני עצרת להשכים לתפילת שחרית בזמן הנץ החמה, מרוב הגעגועים שהיו לו לתפילין שלא הניחם שבוע שלם בכל ימי חול המועד. וכמו שיש משכימים להתפלל למחרת יום הכיפורים להראות שלא דקדקו במצוות עד היום אך ורק מאימת הדין (משנ''ב ס''ס תרכ''ד). וזה עוד תרגיל באהבת ה' יתברך שצריך כל אחד ואחד לעשות.

נ. מצוה לומר בכל לילה תיקון חצות בישיבה על הארץ, ולכוין ''לאקמת שכינתא מעפרא ולעילוי שכינת עוזנו'', ולבכות ולהתאנח על צער השכינה (או''ח סי' א' ס''ג).

נא. עבד ה' אמיתי עושה חשבון נפש כל יום (ב''ב עח:). כמו כל בעל עסק, שכל תקופה עושה מאזן כדי לראות אם הוא מרוויח. והזמן המתאים לזה הוא כל לילה לפני השינה (זוה''ק קורח קעח.).

נב. יש להקפיד ללכת לישון בזמן כדי לקום מוקדם ולהתפלל תפילת שחרית בכוונה ובישוב הדעת ולא כמתנמנם, ועל ידי זה זוכים לעבוד את ה' בשמחה. כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ק, ב) ''עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה''.

נג. לפני השינה צריך לכוין: אני הולך לישון כדי לשמור על הבריאות, וכדי שיהיה לי כח לעבוד את ה'. כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים (סי' רלא). ולרוב חומרת העניין האריך כל כך מרן בסעיף זה, שהינו בין הארוכים בכל השולחן ערוך.

השכר והעונש במעלת אהבת ה' יתברך

נד. מי שזוכה לאהבת ה' יתברך באמת, גם בשמים אוהבים אותו, כי כל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה (סנהדרין צ.).

נה. בשמים אוהבים לראות שיהודי אוהב את ה' יתברך. וזה מרומז בפסוק (ישעיה מא, ח) ''זרע אברהם אוהבי'' שהשבח של אברהם הוא שהוא אוהב את ה' יתברך, ולא שה' אוהב אותו (מרן החיד''א זיע''א).

נו. מי שהוא זהיר בלמוד התורה ומשים דברי תורה על לבו, הוא זוכה עבור זה לאהבת ה' יתברך. כדאיתא בספרי על הפסוק (דברים ו, ו) ''והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך'' וזה לשונו: לפי שהוא אומר (שם, ה) ''ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך'' איני יודע באיזה צד אוהבים את הקדוש ברוך הוא, תלמוד לומר ''והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוות היום על לבבך'' שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו (שמירת הלשון שער התורה ספ''ג).

וזה מעלת אברהם אבינו עליו השלום שהיה הולך מעיר לעיר וממקום למקום לחזק אנשים באמונה בה', ולא כמו שם ועבר שאמנם היה להם ישיבה אבל לא הלכו בעצמם לאנשים כדי לחזק אותם אלא מי שבא ברוך הבא, ולכן לא זכו להגיע לדרגה של אברהם אבינו (כסף משנה פ''ק דע''ז).

נז. בזוהר הקדוש (ויקהל קצח.) על הפסוק בתהלים (קמו, ה) ''אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו'' כתוב: אל תקרי שׂברו בשׁין שׂמאלית, מלשון תקוה, וכמו ''עיני כל אליך ישׂברו'' (תהלים קמה, טו), אלא שׁברו בשׁין ימנית, לשון ''שׁבר רגל או שבר יד'' (ויקרא כא, יט). כלומר, מרוב אהבה לה' יתברך, הוא מוכן להישׁבר לחתיכות לכבודו.

נח. בזוהר הקדוש (חיי שרה קכד:) כתוב: ''כל המכוין לבו בקריאת שמע בפסוק ואהבת את ה' אלקיך'' ומוסר נפשו על קדושת שמו, מעלה עליו הכתוב כאילו נהרג עליו בכל יום, ונוחל ארבע מאות עולמות לעולם הבא.

נט. בנביא ישעיה (מג, ז) כתוב ''כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'' כלומר, הכל נברא לכבוד ה' יתברך (סוף מסכת אבות). וכתב הרמב''ן (שמות יג, טז) ''כוונת כל המצוות, שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו' דהיינו שהאדם נברא רק בשביל לומר לה' יתברך ''אני שלך''.

ס. המשכן וכליו מפורטים בתורה באריכות חמש פעמים ברציפות זה אחר זה (פרשיות תרומה תצווה ויקהל ופקודי), והסיבה לכך היא ''כבוד שמים'' כמו אדם שמתלהב מדבר מסוים שקנה שהוא מרבה לשבח אותו ולספר עליו וחוזר על זה הרבה פעמים (רמב''ן ויקהל לו, ח).

סא. בכל חומש בתורה רואים כבוד שמים: בחומש בראשית (ד, ג) קין זלזל בכבוד שמים והביא קרבן פשוט, ואילו הבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן. וכתוב בתורה (שם ד, ד-ה) ''וישע ה אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה''. ויותר מכך, הבל נענש בגלל שלא לימד את קין איך לכבד את ה' שהרי לא הוכיחו ולא עוררו להרבות כבוד שמים והבל ידע לכבד ולכן נענש ומת. (עיין בספר אורות החומש ס''פ בראשית).

בחומש שמות (כה, ג) בתרומת המשכן, עם ישראל נצטווה להביא זהב וכסף ונחושת כדי להראות אהבה לה' יתברך. וכמו שמרומז בפסוק בשיר השירים (ג, י) ''עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה'' והכונה לאהבת ה' יתברך (מדרש רבה ר''פ תרומה).

בחומש ויקרא (א, ח) ''וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר'' ופדר זה השומן, שתפקידו היה לכסות את בית השחיטה משום כבוד המקום שלא יראה בית השחיטה פרוע ולא נאה (רמב''ן שם).

בחומש במדבר (י, לג) ''ויסעו מהר ה''' כתינוק הבורח מבית הספר (ילקוט שמעוני סוף רמז תשכט). שה' כעס על עם ישראל על שהלכו בצורה של פגיעה בכבוד שמים (ועיין בתוס' שבת קטז. בד''ה פורענות שהביאו מדרש זה).

בחומש דברים (כא, כג) ''לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא, כי קללת אלקים תלוי''. ופרש רש''י קללת אלקים, בזיון של מלך, שרואים הנה פלוני החצוף שעשה עבירה פלונית.

סב. על הפסוק (דברים ו, ה) ''ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך'', דרשו חכמים בספרי: ''בכל לבבך'' כנגד אברהם אבינו עליו השלום שאהב את ה' יתברך יותר מבנו יחידו, שהרי היה מוכן להקריב את יצחק אבינו לה' על גבי המזבח. ''ובכל נפשך'' כנגד יצחק שאהב את ה' יתברך יותר מעצמו, שהיה מוכן להיות הקרבן על גבי המזבח. ''ובכל מאדך'' כנגד יעקב שמאס בעושר ובחר להיות ''איש תם יושב אהלים'' (בראשית כה, כז).

תוכן העניינים

הנהגות אהבת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה