אור ברסלב
המקנה - קונטרס אחרון פתיחה › סימן מ

המקנה - קונטרס אחרון· רבי פנחס הלוי איש הורוויץ

פתיחה · סימן מ

סימן לט

סעיף א

בפרוטה זו לאחר למד יום וכו'. עיין בחידושנו ר"פ האומר שכתבנו דנראה דאפי' אם היה פחות מש"פ בשעה שנתן לה ובסוף למד יום נתיקר וש"פ מקודשת וראיה מהא דאמרי' שם בדף נ"ג בקדשה במעשר אע"ג דבמקומו אינו ש"פ מקודשת כשיגיע לירושלים מיהו היכא דנאבד או נאכל קודם שהיה ש"פ וודאי אינה מקודשת כדמשמע משה דהיכא דאיתנס באורחא לא הוי קידושין ולכאורה נראה דאם היה ש"פ בשעת נתינה ובסוף למד יום הוזלו דאינה מקודשת דבשעת חלות הקידושין אם תחזיר תוכל לומר הרי שלך לפניך ויש להסתפק אם הי' שוה בתחלה שני פרוטות והוזל אפי' שוה אח"כ פרוטה די"ל שלא היה להתקדש לו אלא בב' פרוטות וכיון דהוזל ויכולה לומר הרי שלך לפניך הרי אין כאן אלא פרוטה אחת י"ל דאינה מקודשת ואפשר דלכך נקט הטור ש"ע לשון התקדשי לי בפרוטה דהיינו מטבע וכו' דהוא מלתא דפסיקא דלא שייך ביה יוקרא וזולא אך לפמ"ש הר"ן הטעם אע"ג דליתנייהו השתא מעיקרא מיקנא נפשה בהא דיהיב לה י"ל דאפי' הוזלו ואינו ש"פ לאחר למד יום מ"מ מעיקרא מיקנא נפשה בהא וצ"ע:

שם אעפ"י שנתאכלו המעות וכו'. עיין בחידושנו שם שכתבנו דמוכח מלשון התוס' בדף ס' ע"ב בד"ה איכא בינייהו דאפי' אם נאבד המעות מקודש' דאחריות עלה רמיא ולכאור' משמע מדבריהם דאפי, אם נאנסו המעות מקודשת דאל"ה אכתי קשה דה"ל למימר איכא בינייהו אם נאנסו הקדושין וכן משמע מלשון הרשב"א והר"ן שכתבו גבי קדשה בשטר לאחר למד יום והנייר הי' ש"פ אע"פ שנשרף מקודשת כדין מקדש בכסף ע"ש. וסתם נשרף משמע באונס אלא דצ"ע דלמה תתחייב באונסין כיון שאין כל הנאה שלה דהא הוא ג"כ הנאתו לקדש בו את האשה וצ"ל הטעם משום דהמעות קנוי לה שאם הוא חוזר אין צריך להחזיר המעות דלטבועין ניתנו לכך חייבת אפי' באונסין. וכן משמע מלשון הסמ"ע בח"מ סי' קצ"א ס"ק כ"ו כמו שיבואר לקמן וצ"ע:

שם ואם חזר בו וכו'. כתב הר"ן דא"צ להחזיר הקידושין אם הוא חוזר דאי אמרת עד השעה שחלין הקידושין המעות ברשותו א"כ אם נתאכלו למה היא מקודשת ע"ש ונ"ל דהטעם בזה דכבר זכתה האשה במעות ואף שנתן בתחילה לקידושין ויוכל לחזור בקדושין ע"מ אינו יוכל לחזור מן הנתינה דיכולה לומר כבר זכיתי במעות וכבר כתבנו סברא זו לעיל בסימן כ"ח. ונרא' דאם חזר מן הקידושין ואח"כ חזר ואמר שתתקדש לו במעות זה לאחר למד יום לא מהני דכיון דזכתה במעות בשעה שחזר מן הקידושין במה תתקדש לו ולפ"ז נראה דהיכא דאמר שתתקדש לו אם לא יחזור בו עד למד יום וחזר בו אח"כ צריכה להחזיר הקידושין כיון דהתנה בפי' ולא נתקיים התנאי וכן משמע מלשון הש"ע לקמן ר"ס נ' וכן אם היו הקידושין ע"ת ולא נתקיים התנאי וכו' והוא מדברי הגהת מרדכי משמע מדנקט סתמא דאין חילוק דאפי' שין בידו לקיים התנאי ואינו רוצה לקיימו אפ"ה צריכה להחזיר הקדו כיון דהתנה בפירוש ע"ת זה הוא נותן וצ"ל דלא שייך בזה מ"ש הר"ן דאי נימא דכל זמן שלא חלין הקדושין המעות ברשותו א"כ אם נתאכלו המעות למה היא מקודשת משום דכיון שאם לא התנה בפירוש קנוי לה לא ה"ל מלוה כל זמן שלא חזר בו ועיין בב"ש שכתב דמתשובת הרא"ש משמע דאפי' חזר הוא צריכה לחזור הקידושין והיינו מתשובת הרא"ש שהביא הב"י ס"ס ל"ח גבי הרחבת זמן התנאי ונראה דאין ראי' מזה כיון דגם היא נתרצית לבטל התנאי דהא אם חזרה גם היא וודאי צריכה להחזיר הקידושין ולפמ"ש דבתנאי אפי' בידו לקיימו צריכה להחזיר כיון שהתנה בפירוש א"ש טפי ומה שהביא בהגהת מרדכי שם ראיה לזה מפרק המדיר יש לדחות דהתם מיירי בתנאי ממון דהוי טעות ממש אבל בלאחר שלשים יום י"ל דאינה צריכה להחזיר דאל"כ האיך תתקדש כסברת הר"ן וצ"ע. ולכאורה נראה דלסברת הר"ן גם במכר הדין כן דאם מכר לו במעות שיחול המכר לאחר למד יום וחזר בו הלוקח דא"צ להחזיר לו המעות דאל"כ במאי יקנה אם נתאכלו המעות אלא דלא מצינו זה ולא משמע כן מכל הפוסקים גבי מכר ונראה דדוקא גבי קדושין אמרינן בכה"ג דלטבועין ניתנו והיינו משום דהקדושין אינה דמי האשה שהרי מתקדשת אפילו בפרוטה אבל במכר שנותן לו המעות דמי השדה לא מסתבר לומר דלטבועין ניתנו ומסתמא דעתו שאם יחזור תוך למד יום מן המקח יחזיר לו הדמים ולפ"ז לפי סברת הר"ן גבי מכר שנותן לי הדמים ונתאכלו בתוך למד יום לא קנה וכ"ש אם נאבד שהרי הן ברשות הלוקח ובזה הוי א"ש מ"ש הרמ"א בח"ה ס"ס קצ"א דאם נאבדו המעות בטל המקח אך מלשון התוס' בפרק האשה רבה דף צ"ג ובכמה דוכתא והביאם הב"י בח"מ סימן ק"צ משמע דדוקא אם נקרע בטל המקח אבל בכסף לא נתבטל המקח בכך. וצ"ל דהר"ן חולק בזה וס"ל להרמ"א דמספיקא מוקמינן הקרקע על חזקתה ולא קנה ואפשר דיש לחלק דכשמקנה את הקרקע בפרוטה דאין הנתינה אלא בשביל הקנין דמי לקידושי אשה דלטבועין נתנו אבל כשנותן מעות המכר אין סברא שנותן כל הדמים לטבועין כשיחזיר בו דפשיטא דלא יחזיר ויפסיד השדה והמעות כנ"ל א"כ י"ל דהתוס' מיירי שנותן לו הפרוטה לשם קנין וכן משמע מלשון הב"י שם דנותן לו כסף לקנין אבל אם נתן כל המעות כמשמעות לשון הרמ"א שם שקנה בשטר או במעות דאז צריך להחזיר לו המעות לא מהני אם נאבדו וה"ה אם נתאכלו המעות אלא דנקט נאבדו לרבות' דמעכשיו. ויותר נראה כמ"ש הסמ"ע שם דמיירי בענין שהוא אינו חייב לשלם ואף דכ' הסמ"ע שם שהוא דוחק היינו משום דמשמע מלשון התוס' והרשב"א והר"ן דחייבת אפי' באונסין כשואל וצריך לאוקמי שהיה הלוקח עמו במלאכתו כמ"ש בחידושי וזה דוחק אבל לפמ"ש לעיל דהא דחייבת באונסין היינו משום שנתנו לטבועין ואם הוא חוזר א"צ להחזיר הקדושין א"כ במכר שכתבנו שצריך להחזיר דמי המכר שפיר י"ל דאפי' אי ס"ל להתוס' דלא כסברת הר"ן דאפ"ה אם נתאכלו הוי מכר מ"מ כשנאבדו באונס לא מתחייב באונסין כיון דאין כל הנאה שלו והלוקח יוכל לחזור וכ"ש אם התכה בפי' שיוכל לחזור בו שכתבנו לעיל דלכ"ע צריך להחזיר המעות לא אתחייב באונסין וצ"ע:

שם בהג"ה וי"א דאם קדשה בשטר וכו'. עיין בחידושינו שב' דהא דכ' בלשון וי"א אע"ג דליכא פלוגתא בהא כדאמר בסוגיא דף ס' ע"ב איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד וכו' ובגיטין דף ע"ד כתבו התוס' דה"ה בשטר קדושין שנקרע או נאבד אלא כיון דאיכא פלוגתת הפוסקים בהא דשמואל דחוששין שמא ש"פ במדי ולדעת ר"י דהחשש היא משום אנשי מדי הבאין לכאן איכא כמי החשש בנקרע השטר שמא ש"פ במדי משום אנשי מדי אלא כיון דכ' בסי' ל"א וי"א דאם קדשה התבשיל וכו' דס"ל הטעם הוא משום שיוכל להוליכו לשם וזה לא שייך בנקרע השטר דאינו בעין ואין עלי' חיוב תשלומין כיון שהוא פחות מש"פ במקומה לכך כ' גם הכא לשון וי"א ע"ש ועמ"ש בזה לעיל בסי' ל"ב:

שם המקדש אשה למד יום וכו' מדברי הירושלמי ר"פ האומר והביאו הר"ן שם ר' אבוה בשם ר' יוחנן ה"ז עולה ל' יום וכו' הרי את מקודשת לי ל' יום ה"ז מקודשת וכו' מצינו אשה יוצאת בלא גט וכו' ה"ז גיטך שלשים יום אין זה גט כריתות וכו' וכן הוא בנדרים דף כ"ט א"ר המנונא קדושה שבהן היכן הלכה ומה אלו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי קא נפקא בלא גט א"ל רבא מי קא מדמית קדושת הגוף וכו' א"ל אביי וקדושת הגוף לא פקעי וכו' משמע דאביי ורבא מודים בקדושי אשה כמ"ש הר"ן שם. אך לענ"ד צ"ע בהא דמשמע בפשיטות מדבריהם דהוי קדושין ודאי די"ל דר' יוחנן לשיטתו אזיל דס"ל בדף ס' דקדושי כולן תופסין בה והיינו דס"ל דלא ילפינין קדושין מגירושין דאע"ג גבי גט אם שייר לאו כלום הוא מ"מ בקידושין מהני שיור וכמ"ש הרמב"ם והביאו הטוש"ע בס"ס ל"ח גבי קדשה חוץ מפלוני וכמ"ש המ"מ דס"ל דהא דאמר אביי בר"פ המגר' אם איתא לדר' אבא היינו אם איתא לספיקא דר' אבא א"כ כל למד יום וודאי מקודשת אפילו אי נימא דגבי גירושין אם אמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי אינו גט כמ"ש הרמב"ם והביאו הב"י סוף סי' קל"ז מדאמר בגיטין דף פ"ו אתקין רב בגיטי וכו' מיומא דכן ולעלם לאפוקי מהא דבעי רבא מרב נחמן כו' היינו משום דחשיב שיור בגט א"כ בקידושין דמהני ביה שיור לר' יוחנן וודאי מקודשת כל למד יום וממילא דלא פקע אי משום קדושת הגו לרבא או משום דאין אישות לחצאין לאביי כמ"ש הר"ן בנדרים שם אבל למאי דקי"ל לקמן בסעיף ד' דמקודשת מספק והיינו משום דהלכה כרב ולא כר' יוחנן דלא מהני שיור בקדושין והכי קי"ל לעיל בס"ס ל"ח דהוי ס"ק וקי"ל כמי לקונן ססי' קל"ז בהיום אי את אשתי ולמחר אשתי דהוי ספק מגורשת משום דילמא קי"ל כרב דהוי שיור בגט וא"כ נמי בקידושין הוי ס"ק דדילמא הוי שיור ושיור לא מהני בקידושין כמו בגט ואין ראי' מדברי רבא בנדרים דרבא לטעמי' אזיל דס"ל בגיטין דף פ"ד במהיום אי את אשתי וכו' דלא הוי שיור וכיון דפסקא פסקא ובן מאביי שם בנדרים אין ראי' דאביי ס"ל דמהני שיור בקידושין כדאמר ר"פ מגרש את"ל איתא לספיקא דר' אבא כנ"ל:

גם מה דאי' בירושלמי והביאו הר"ן והאחרונים דבקדושי שטר ילפינן מגט צ"ע דא"כ יש לחלק נמי בהך דינא דסעי' ד' אמר לה הרי את מקודשת לי וכו' ובא אחר וכו' בין קדושי שטר לקדושי כסף ומלישנא דר' יוחנן דאמר כולן תופסין בה משמע דאין חילוק בין קדושי כסף לקדושי שטר ובן בהאי דס"ס ל"ח בקידשה חוץ מפלוני לא חילק הרמב"ם בין קדושי כסף לקדושי שטר וכן בסוגי' דר"פ המגרש בעי ר' אבא קדושין האיך וכו' לא חילק בין קדושי כסף לקדושי שטר ותו דלמה לא נימא דהוקשו הוויות להדדי דאף בקדושי כסף לא מהני שיור כמו בקדושי שטר ואי נימא כיון דילפינן קדושי כסף בג"ש דקיחה קיחה משדה עפרון מהני בשיור כמו בשדה א"כ מאי חזית דילפי שטר בגט בהיקשא דויצאה והיתה נימא דמקשי הוויות להדדי ולכאורה נראה דתליא בפלוגתת הפוסקים בסי' ל"ב גבי שטר מחובר ועיין שם. ואפשר לומר דהא דמקשינן הווי' ליציאה היינו דוקא בכתיבת השטר לענין לשמה ומדעתה כדאי' לעיל בסימן ל"ב דהא בעינן כתיבת השטר עצמו. ובירושלמי מיירי שכתב בשטר שמקדשה לשלשים יום ובזה שייך יותר להקיש הוי' ליציאה אבל אם כתב בשטר סתם הרי את מקודשת לי אלא בשעת נתינה אמר לה למד יום י"ל יותר דהוקשו הוויית להדדי וצ"ע:

סעיף ב

בהג"ה אבל אם מת השני וכו'. לכאורה נראה לפי מאי דדקדק הר"ן מהא דאמר אביי בא א' וקדשה לאחר שלשים יום והשני קדשה לאחר כ' יום דדוקא שהשני קירב את הזמן אבל אם השני הרחיק את הזמן אינה צריכה גט משני ואמאי נימא שמא חזרה הוי ונימא דקדושי שני לאחר מם יום הוי חזרה לגבי דידה לקדושי ראשון אלא ע"כ אמרינן דאף דקדשה עצמה להשני אין זה חזרה מקדושי ראשון ולולי דברי הר"ן ז"ל דהא דאמר אביי לאחר עשרים לרבותא נקט דלא מבעי' אם אמר השני לאחר ארבעים ודאי הוי חזרה לגבי דידה מן הראשון כיון שהרחיק את הזמן מן הראשון ע"כ חזרה בו ושמא הראשון כוונתו לאחר למד יום ומהני חזרה דידה להתקדש לשני לאחר ארבעים אלא אפי' קירב הזמן הוי נמי ספיקא אי כמי י"ל דבכה"ג שהרחיק השני הזמן ע"כ הי' כוונת השני לתנאי כדקאמר שם אליבא דרבי עד כאן לא קאמר רבי משום דאין גט לאחר מיתה ה"נ אם אמר השני לאחר ארבעים כיון דכבר עבר הזמן קידושי ראשון ע"כ הי' כוונתו לתנאי ולא היתה צריכה גט משלישי וכמו שיבואר לקמן בלשון המרדכי ר"פ האומר דדוקא בקנין כסף מספקא ליה בחזרה ולא בקנין משיכה משום דאינו מועיל משיכה לאחר למד יום אבל לפי שיטת הר"ן שכתב בדין זה דמת השני תוך זמן הראשון הוי ספק מקודשת לראשון משום דשמא הוי חזרה ובהך דאביי כתב בפשיטות דאם קדשה השני לאחר מ"ם יום דא"צ גט מן השני לאביי צ"ע דלמה לא נימא דהוי כחזרה היא:

סעיף ג

מעכשיו ולאחר ל' יום וכו'. כתב הב"ש רש"י ז' לפי' מספקא ליה אם תנאי הוא אם לא אחזור תוך למד יום או חזרה ממה שאמר מעכשיו לפ"ז תוך למד יכול לחזור ממ"נ אבל הרמב"ן והרשב"א בתשובה כתבו אם תנאי הוא היינו התנאי הוא אם יחי' לאחר למד יום לפ"ז אם חוזר תוך למד צריכה גט ממנו עכ"ל ולכאורה נראה דלמאי דקי"ל בתולה בדעת עצמו דאין ברירה וכשהתנאי הוא ע"מ שלא יחזור בו הוי תולה בדעת עצמו וע"כ צ"ל דהתנאי היא אם לא ימות. ונראה דהא דאמרינן בס"פ מי שאחזו באומר ע"מ שתצא חמה מנרתק' במת בלילה הוי גט ומה לי לאחר שלשים יום או לכשתצא חמה מנרתק' א"כ מוכח דלא הי' התנאי אם לא ימות עד שתצא חמה מנרתקה ע"כ צ"ל לדעת הרמב"ן והרשב"א דמוכחא מילתא לפי הענין דגבי גט מוכח' מילתא דלא הי' התנאי אם לא ימות כדי שלא תזקק ליבם אלא אם לא יחזור וגבי קידושין מוכחא מילתא איפכא דהתנאי הי' אם לא ימות כדי שלא תזקק ליבם אך קשה דקי"ל הכי בסימן קמ"ד ס"ד בע"מ שתצא חמה מנרתיקה ומת בלילה הוי גט ולפמ"ש דע"כ הי' התנאי אם לא יחזיר בו ה"ל כתולה בדעת עצמו וקי"ל דלחומרא אין ברירה כדאי' בסי' קל"א ס"ד באומר לאיזה שארצה אגרוש וכן בההיא דעירובין דף ל"ח רציתי אלך רציתי לא אלך ע"ש ונראה דס"ל דבכה"ג שדעתו קרובה אע"פ שמתנה שיוכל לחזור אין בזה דין ברירה וסברא זו כתבו התוס' בגיטין דף כ"ה ע"ב בד"ה ולכי מיית הוי גיטא וכו' ודוקא באומר לסופר לאיזה שארצה אגרש וכו' אין ברירה אבל אם אמר כתוב גט לאשתי אם ארצה אגרש אין בזה דין בריר' כיון דדעתו קרובה לגרש ובידו הוא כמ"ש התוספת שם וכן נראה בקדושי שטר דבעינן שיכתוב הסופר מדעתה דילפינן דעת מקנה מגט אפי' אומרת כתוב שאם ארצ' אתקדש כמי מהני וכן משמע מהא דאי' לעיל סי' כ"ו ס"ד ואפילו קדשה בכסף או בשטר בלא שידך וכו' קשה לפמ"ש הרמ"א בסי' כ"ח ס"ב דשדיך והיינו שנתרצית לישא אותו וכו' א"כ כיון דבעינן שיכתוב שטר קדושין מדעתה הרי הוי שידוכין ע"כ צ"ל שאמרה לסופר כתוב אם ארצ' אתקד' וצ"ע:

ונראה לענ"ד דלא נחלקו בזה הפוסקים אלא במהיום ולאחר למד יום דכיון דלא שייך לומר אם יגיע שלשים יום דהא ודאי יגיע שלשים יום ע"כ כוונתו אם לא יחזור או שיחי' עד למד יום אבל אם מתנה איזה תנאי אחר כגון ע"מ שאילך למקום פלוני וכיוצא בו כיון דשייך בו הן ולאו אם לא ילך לא שייכו דינים אילו ואינו יכול לחזור מן הקדושין אפי' מת הוי קדושין למפרע כמבואר לקמן ר"ס קמ"ג ובזה סרה תלונות הרמב"ן ז"ל על הפוסקים דס"ל שיוכל לחזור עד למד יום דא"כ בכל תנאי דעלמא נמי נימא הכי והביאו הרשב"א בחידושיו ובתשובה סי' תש"ז ולפמ"ש לא קשה מידי דמודים הפוסקים בכל שאר תנאי וצ"ע על הרשב"א שם דמדמי להו באומר מעכשיו ולאחר שאגרשך שיוכל לחזור בו מן הקדושין ולפי מה שכתבתי ז"א כיון שתלה בגירושין א"י לחזור דמבואר לקמן ר"ס קמ"ג:

והנה כדעת העיטור שהביא הרמ"א שם סעיף ב' בהגה דבתנאי מעכשיו יוכל לבטל הגט א"כ אפי' אי נימא דהתנאי הי' אם לא ימות אפ"ה יוכל לחזור ולבטל הקדושין ולפ"ז מ"ש הרמב"ם שניהם נותנין גט בין בתוך הלמד יום וכו' קשה דלא מבעי' אם התנאי הי' אם לא יחזיר א"כ למה צריכה גט מן הראשון כיון שיוכל לחזור אלא אפי' אי נימא דהתנאי הי' אם לא ימות מ"מ כיון שאם שניהם רוצים יוכל לבטל הגט כמ"ש הב"ש בס"ס קמ"ד לדעת הרמב"ם א"כ למה צריכה גט מן הראשון כיון שהוא והיא רוצים לבטל הקדושין היו יכולין לבטל וכ"ש לדעת הרא"ש דקדושי שני הוי חזרה הרי כבר חזרה היא ואם יחזור גם הוא הרי בטלו הקידושין וצ"ל דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל דקדושי שני לא הוי חזרה לגבי דידה כמו שדיקדק הרשב"א והמ"מ מדבריו ומיירי שהיא אינה חוזרת ומגרש אותה בע"כ א יש לפרש קצת דברי הב"ח שכ' וז"ל ואיכא למידק דלמאי דפי' לעיל במקדש לאחר למ"ד יום ובא אחר וקדשה תוך למ"ד דבטלו קדושי ראשון אפי' מת השני וטעמא משום דכי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אין לך חזרה גדולה מזו א"כ במעכשיו ולאחר למד יום נמי נימא דא"צ גט אלא מן האחרון וכו' ותמה עליו בספ"י דהא היא איכה יכולה לחזור ולפמ"ש י"ל דקושיתו הי' דבתוך למ"ד יום א"ל ליתן גט דכיון שהיא חזרה מן הקדושין א"כ אם גט הוא חוזר הרי ס"ל להרמב"ם והרא"ש דשניהם יכולין לחזור) מיהו לפמ"ש הב"ש ס"ס קמ"ד שם לחלק דבתנאי שאינו בידו אינם יכולין לבטל י"ל דגם הכא דהתנאי' הי' אם לא ימות כיון דאין התנאי בידה א"י לבטל הקדושין אך כ' שם דלא משמ' כן מכל שאר הפוסקים וצ"ע:

שם לפיכך שניהם נותנים גט וכו'. כתב הב"ש משמע איזה מהן שנתן גט מותרת לשני אף אם השני מגרש מותרת לראשון וכן מסתבר וכו' אבל מהרש"ל כ' לחומרא דאל ישא הראשון ואפשר דהחשש הוא שיאמרו הלכתא כר' יוחנן וכו' ע"ש ולענ"ד נראה דודאי הא דחיישינן הכא שיאמרו גירש ראשון ונשא שני היינו דוקא משום שרואין שהוצרך השני לגרש בלא"ה אף שקידש השני אין חשש שיאמרו שגירש ראשון. תדע דהא אמר אביי מאמצעי אינה צריכה גט ולא חיישינן שמא יאמרו גירש הראשון וקידש האמצעי אע"כ דלא חיישינן להכי כמו שאר אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין שלא בפני בעלה דא"צ גט משכי ומותרת לבעלה ולא חיישינן שמא יאמרו שגירש כדאיתא ר"פ האשה רבה דף פ"ט אע"כ הטעם משום כשיראו השני הוצרך לגרש יסברו העולם שהראשון גירשה קודם קדושי השני אבל אי נימא דאין החשש אלא משום שיסברו העולם דהלכתא כר' יוחנן א"כ אין ראי' מחמת גרושי השני שגירשה הראשון דכיון דהלכתא כר"י פשיטא דצריכה גט מהשני ומהיכא תיתי נימא שיאמרו העולם שגירשה הראשון וע"כ צ"ל דהחשש שמא יאמרו העולם דתנאי הוא ולא היתה צריכה גט מהשני וכשרואים שהוצרך לגרש יסברו שגירשה הראשון קודם שקידשה השני ולפ"ז נראה דאפי' לפמ"ש הב"ש דלדעת הרא"ש דחיישינן שגירש הראשון בתנאי מ"מ נראה דאם גרשה השני תוך למד מותרת לראשון דליכא הוכחה ממה שגירש השני דהא היתה צריכה גט אפי' אי נימא דתנאי הוי משום שמא ימות קודם למד ולא יתקיים התנאי וכיון דליכא הוכחה לא חיישינן שיאמרו העולם שגירש הראשון קודם קדושי השני ולפ"ז י"ל דהא דלא כ' הטור שאם גירשה השני אסורה לראשון משום דלא פסיקא ליה דאם גירש בתוך למד ליכא למיחש למידי ומה שהחמיר המהרש"ל היינו בגירשה השני לאחר למד דכבר נתקיים התנאי ולא היתה צריכה גט משני אם תנאי הוא ויסברו העולם שגירשה קודם קדושי השני ועוד דלפמ"ש לעיל דלדעת הרא"ש שהביא הב"ש בס"ס קמ"ד דאם שניהם רוצים לבטל הקדושין יכולין לבטל אין שום חש שיאמרו שגירשה הראשון דלמה הי' צריך לגרש הא הי' יכול לחזר בו מן הקדושין וגם היא תחזור בו וכ"ש לפמ"ש הרא"ש דבקדושי שני הוי חזרה הרי גם היא חזרה בו ולא היתה צריכה לגט מן הראשון וממילא אין חשש משום שיאמרו העולם דמה שהצריך גט מן השני היינו משום שחזרו שניהם מקדושי ראשון ולכך סתם הטור דמותרת לשני ולא כ' ומגרש אחד ונושא שני אבל המהרש"ל החמיר כדעת הפוסקים שהביא הב"ש בס"ס קמ"ד דאפי' חזרו שניהם לא מהני לבטל הקדושין ושפיר איכא למיחוש שיסברו העולם דתנאי הוא ומדהוצרכה גט והשני יסברו שגירש הראשון קודם קדושי השני כן נלענ"ד ועיין לקמן סי' מ"ד ס"א מ"ש שם סברא זו בשם מל"מ:

שם בין בתוך הלמ"ד יום וכו'. כתב הב"ש בס"ק ח' דהא דמותר ליתן גט בתוך למ"ד ולא חיישינן שמא לא יקיים התנאי ואתה צריכה כרוז לכהונה אפשר דדומה כאילו מגרש ע"ת כשלא נתקיים התנאי מותרת לכהונה וא"צ כרוז משום דידוע הוא שגירש ע"ת כן ה"כ וכ"כ המגיה במל"מ בפ"ו מה"ג דין ג' ולענ"ד יש לדחות דבתנאי שהוא בשעת גירושין שאני דידוע בשעת נתינת הגט שהוא ע"ת ומאן דידע בגירושין ידע כמי בתנאי אבל בקדושין ע"ת והגירושין הם בסתם איכא למיחוש דאיכא מאן דידע בגירושין ולא ידע בתנאי שהי' בשעת קדושין ויותר נראה כמ"ש לעיל בסי' ל"ח ס"י ליישב קושית הב"ח על הרמ"ה דשמא לא ואמר האב הן ואתה מצריכה כרוז לכהונה ותירצנו שם דמלמדין אותו שיאמר הן ואח"כ חולצת ה"נ י"ל כן כיון דלכ"ע יוכל לבטל את התנאי כמ"ש הב"ש ס"ס קמ"ד א"כ ה"כ קודם שנותן הגט מבטל את התנאי וליכא למיחוש למידי. מיהו הרשב"א בתשובה שם כ' דמלשון שמואל פקעי קדושי שני וגמרו קדושי ראשון וכו' מאי גמרי אין כאן גמר אלא גילוי מילתא וכו' אלא דמקודשת מעכשיו ויגמרו לשלשים יום וכענין שאמרו בקטנה. כי גדלה גדלו הקדושין בהדה וכו' לפיכך אפי' לרב א"א לכתוב לה גט עד אותו זמן ואין גט עד לאחר גמר הקדושין ובזה רב לחומרא ור' יוחנן לקולא וכו' ע"ש נראה לכאורה טעמו דע"כ תנאי זה אינו כשאר תנאי דא"כ מאי מספקא ליה אי תנאה הוי הא לא הוי ת"כ ולא תנאי קודם למעשה ואפי' לדעת הפוסקים דבמעכשיו לא בעינן ת"כ הא רבי דאמר כזה גט ס"ל ביבמות דף נ"ג דבעינן ת"כ בחליצה אף דכל תנאי בחליצה הוי במעכשיו אע"כ ד לאו תנאי גמור הוא אך כבר כתבנו יישוב לזה בסי' ל"ח ע"ש אמנם ת מהני ולא יכולתי להבין דעתו ז"ל דכיון דס"ל לרבנן במהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט משום ספק תנאי ע"כ צ"ל דנגמר הגט למפרע לאחר מיתה דאל"ה הא הוי שיור כדמקש' הש"ס לר' יוחנן ומדמדמי לה הש"ס שם למקדש מעכשיו ולאחר למד יום א"כ גם בקדושין כן הוא ותו דמן הראיה שכתב וכענין זה שאמרו בקטנה כי גדלה גדלו קדושין בהדה. הא קי"ל בקטנה דיוצאת בגט כמפורש במתניתן ביבמות דף ק"ח נתן לה גט הוא אסור בקרובותי' וכו' אלמא דמועיל גט אפי' קודם שנגמרו הקידושין וצ"ע ועיין בב"ש שכתב בשם המרדכי דאם אמר מעכשיו ולא תתקדש אלא לאחר למד יום הוי תנאי והנה במרדכי שם הוכיח זה מהא דאמר בכתובות דף פ"ב אר"י משוך פרה זו ולא תקנה אותו עד לאחר למד יום דמהני אם אמר מעכשיו וע"ש שכתב עוד תירץ דכיון דבמשיכה לא מהני לאחר למד יום ע"כ לתנאי מתכוון ולכאורה קשה דהא מהיום ולאחר מיתה אמרינן בסוגיא דאע"ג דאין גט לאחר מיתה אפ"ה חיישינן לחזרה וצ"ל דס"ל דלענין ממון שאני כדאי' בח"ה סימן מ"ב ס"ט דאע"ג דקי"ל דיד בעל השטר על התחתונה בכל ספק לשון שיש בשטר אפ"ה היכא שיתבטל השטר לגמרי לא אמרינן הכי ויותר נראה דס"ל למרדכי דדוקא במהיום ולאחר מיתה דלרחוקה קאתי אמרינן הכי כנ"ל ועיין בחידושינו שהארכנו בזה וכן דעת הרמב"ם ז"ל כמו שיבואר בסמוך והתוס' כתבו בכתובות דף פ"ב דרבי יוחנן לשיטתו אזיל דס"ל הכא דקדושי כולן תופסין בה ונראה דאף להפוסקים דס"ל דהלכתא כרב דספק תנאי וחזרה היא מ"מ י"ל היכא דאמר ולא תקנה אלא לאחר למד יום מודה רב דשיורא היה ולהכי מהני ביה קנין כמו לרבי יוחנן תדע דהא כתבו שם דבעינן עומדת באגם ולא ברשות המוכר והיינו ע"כ משום דשיורא הוי כמ"ש התו' בכתובות שם דלא נגמר המקח עד לאחר למד יום אבל אי נימא דתנאי הוא קשה למה בעינן עומדת באגם ואפשר דלפמ"ש הרשב"א דלא מהני גט תוך למד אפי' אי תנאי הוי אין הגמר אלא לאחר למד י"ל דמטעם זה בעינין עומדת באגם אך כבר כתבנו דצע"ג בזה:

סעיף ד

אפי' הן מאה על הסדר הזה וכו'. עיין בחידושנו שכתבתי ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל בהא דפסק דלא כאביי על נכון ע"ש גם מ"ש על הסדר הזה כתבנו שם די"ל דס"ל כשהשני הרחיק את הזמן יותר מן הראשון וודאי לתנאי מתכוון והוא כדע' המרדכי שכתבנו לעיל דדוקא בקדושי כסף דמהני לאחר למד יום מספקא ליה בחזרה אבל היכא דלא מהני לאחר זמן וודאי לתנאי מתכוון כמו שהוכיח שם המרדכי מהאי דמשוך פרה זו כנ"ל:

שם קדושי כולן תופסין בה וכו'. הנה הב"ח כתב דיש נ"מ לענין דינא דלר"ח דפסק כר"י שלשתן קדושי וודאי הן מדאורייתא ואי מיית חד ומינייהו והיא ערוה לאחיו פוטרת צרתה מן החליצה ומן היבום אבל להרי"ף דקדושי ספק הן אינה פוטרת וכו' ע"ש משמע שהיא ערוה עליו כגון שהיא בתו או אחותו מאמו אלא דלא היה צריך לזה דאין לך ערוה יותר מא"א דכיון שהיא מקודשת לאחר הרי אסורה לזה משום א"א וכ"כ הרשב"א בשמעתין ליישב קושית הרמב"ן דלר' וחנן משכחת אשת שני מתים והשיב עליו דלא משכחת אלא בשמתו שניהם בבת אחת דאילו כשמת ראובן ראשון שוב אינה יכולה להתייבם לעולם ללוי דכל יבמה שאין אני קורא בה וכו' נשמע דס"ל דפטורה אפי' מחליצה וה"ה דפוטרת צרתה ואפשר דבאמת כוונתו כן שהיא ערוה עליו מחמת איסור א"א אלא דא"כ לא היה צ"ל דנ"מ לענין פוטרת צרתה אלא לענין שהיא עצמה פטורה מן החליצה והנו"ז תמה עליו דוודאי אינה פוטרת צרתה מהחליצה דהא אסורה לאחיו כיון שהיא תפוסה לאנשים אחרים בקדושיהן ג"כ וממילא לענין פטור הצרות הוי כאילו זו לא היתה אשתו של אחיו המת כמפורש לקמן סימן קע"ג ס"ד וכו' ע"ש ודבריו צ"ע דלא דמי להתם דהתם לא היתה מקודשת כלל ואין זו צרתה אבל הכא היה לאחיו קדושין בה והוי זו צרתה אלא דהכי ה"ל להקשות עליו דלא אלימא זיקה דמקצת דידה למפטר צרתה דזקוקה לגמרי וה"ה כשהיא ערוה עליו כגון שהיא בתו או אחותו כיון דאינה זקוקה לגמרי א"י לפטור צרתה דזקוקה לגמרי אך בחידושנו הקשינו על הרשב"א ז"ל מסוגיא דשמעתין דמשמע דצריכה חליצה מיהו גם מדברי הרמב"ן ז"ל נ"מ דלר"י אסיר' להתייבם משום אשת שני מתים ולרב מותרת להתייבם דבין אם תנאי הוא ובין אם חזרה הוא בת יבום היא עיין בתוס' יבמות דף י' בד"ה לעולם וכו' גם מ"ש הט"ז דיש נ"מ באם התנה בפירוש ע"מ שתמתין לי למד יום דהוי תנאי לרב ולרבי יוחנן הוה שיורא לא ידעתי מנ"ל הא וכי יחלוק ר"י בכל תנאי ע"מ שיתקיימו קדושי שני ומפורש בסוגיא שם דמהיום אם מתי לאו שיורא הוא ועיין בחידושנו שם שכתבנו דנ"מ בין הפוסקים כר"י ובין הפוסקים כרב וס"ל דשתי לשונות במשמע בקדשה הראשון לאחר עשרים יום והשני לאחר שלשים והשלישי קדשה לאחר שכלו העשרים יום דלרב אפי' אי נימא דבראשון הוי חזרה כבר גמרו קדושי ראשון קודם קדושי השלישי וא"צ גט משלישי אבל לרבי יוחנן כיון דהראשון שביק רווחא והשני מני שביק רווחא תפסי בה קדושי שלישי כיון שהוא בתוך הריוח של השני וכן עד מאה שקידש כל אחד בתוך ריוח של אותו שלפניו אף שהוא לאחר גמר זמן של הראשונים אפ"ה כולן נתפסים זה בזה והיינו דקאמר כשרגא דליבנא שכל אחד נתפס בחבירו וצ"ע:

ועמ"ש שם דלדעת הרא"ש דקדושי שני הוי חזרה לגבי דידה א"כ בכה"ג שהשני הריוח זמן יותר י"ל דהוי חזרה לגבי דידה בשעת קדושין ובטלו קדושי ראשון אם היא חזרה לאחר למד יום א"כ אפי' אם קדושי השלישי היה לאחר שכלו זמן הראשון י"ל דהראשון והב' הוה חזרה וכיון דבטלו קדושי ראשון תפסו קדושי השלישי:

סעיף ה

אינה מקודשת וכו'. כתב הב"ש וצריך לקדשה מחדש אחר שתתגייר ויאמר אז שמקדש אותה בזה ודוקא כשהוא בעין וכו' ולכאורה הי' נראה דכשאמר לה שתתקדש באילו הקדושין צריכה שתאמר הן דאל"ה ה"ל שתוקה לאחר מתן מעות כמו בפקדון שהי' אך נראה לפי דעת המרדכי בפ' מי שמת ופ' י"כ והביאו הרמ"א בח"ה סי' ר"ט וז"ל וי"א דכל זה מיירי במקנה לו סתם אבל אם אמר שיקנה כשיהי' בעולם קנה וכו' וכבר כתבנו בחידושינו דף ס"ב ע"ב דהא דלא מהני במתני' המקדש לאחר שאתגייר ואינך היינו משום דקדושין באמירה תלי' דאם נתן ולא אמר לה אינו כלום והאמירה הי' קודם שבא לעולם משא"כ במכירה כיון דא"צ אמירה אם עשה קנין לאחר שבא לעולם כיון שלא חזר עד שבא לעולם אמרינן דמסתמא ניחא לי' בהכי וזכה בו הזוכה מיד כשבא לעולם א"כ כשחזר ואמר לה הרי את מקודשת לי אעפ"י שלא אמרה הן כיון שבתחילה קבלה לשם קדושין כשיבא לעולם וכיון דא"צ אמירה דידה אלא לידע שנתרצה בקדושין א"כ הרי הכא נתרצה לו בתחילה כמו במכירה ואפשר דאפי' לדעת החולקים על המרדכי מ"מ מודים הכא דא"צ לומר הן כיון שקבלה בתחילה לשם קדושין וכן משמע מלשון הב"ש שלא הזכיר שצריכה לומר הן עוד כ' הב"ש אם אחד קדשה לאחר למד ובא השני וקדשה תוך למד ואמר לה לאחר שימות בעלך ה"ז מקודשת דהא בידו לקדשה מיד אפי' אם אמר מעכשיו ולאחר למד יום מ"מ ביד השני לקדשה קדושי ספק לכן גם עכשיו ס"ק הם עכ"ל והנה לכאורה מדברי הרשב"א שכ' בבעי' דרי אושעי' דף ס"ב ע"ב דלא דמי למקדש לאחר למד יום דהכא שאני שאינו רוצה שיחולו הקדושין שניים עד שיעבור עלי' זמן אחר שאינו ראוי' לתפוס בו קדושין אבל התם בשעה שקידשה ראוי היתה לקדושין וכל אותו זמן של שלשים נמי ראוי לקדושין והלכך מקודשת עכ"ל שם א"כ בהך דינא נמי כיון שקדשה הראשון לאחר למד יום הרי הפסיק זמן שאינו ראוי לקדושין והוי כמו איבעי' דר' אושעי' דהוי ספק מקודשת כדלקמן סעי' ז' אך לפמ"ש הר"ן דאיבעי' דר"א איכא למפשוט מסוגי' דפ' אעפ"י דף נ"ט באומר שדה זו כשאמכרנו ואקחנו תקדש דקדשה משום דבידו אלא דשאני הכא כיון שקדשה גם עתה א"א לחול קדושי שניים א"כ בדין זה שיוכל השני לקדשה מיד ממילא ניפשט מהך דפ' אעפ"י דהוי קדושין מיהו מ"ש באמר הראשון מעכשיו הנה הב"י כ' דבמקצת ספרי הרמב"ם הגרסא אם אמר לאחר שיחלוץ לך יבמיך מקודשת וכ' הטעם כיון דהשתא הוי ס"ק יוכל לקדשה אח"כ קדושין גמורין, א"כ י"ל דה"נ אף דאמר מעכשיו כיון דהוי ס"ק הוי אח"כ קדושין גמורין וכ"ש לדעת ר"ח דפסק כר' יוחנן דרווחא שבק דהוי קדושין גמורין וכיון שאם קדשה השני סתם ואח"כ בא השלישי וקדשה אין קדושין תופסין כלל לפי שכבר נגמרו קדושי שני א"כ אם קדשה השני לאחר שימות בעלה הראשון הוי נמי קידושין גמורין לאחר מיתתו אלא כיון דכ' לעיל סעיף ד' להחמיר דהוי ספק מקודשת שפיר כתבו דאין להקל גם כאן והוי כמי ספק מקודשת:

סעיף ו

לאחר שיחלוץ ליך יבמיך וכו' משמע דאפי' היכא דכופין אותו לחלוץ כגון שאסורה לו אפ"ה ה"ל דבר שלא בא לעולם דמי יימר דמזדקק לה הב"ד כדאמרינן בלאחר שאתגייר והיינו דקמ"ל ולא נקט לאחר שימות יבמיך ועיין בחידושינו.

סעיף ז

הנותן שתי פרוטות לאשה וכו'. כבר כתבנו דברי הר"ן ז"ל דהא דהוי הכא ספיקא אף דבפ' אעפ"י בלכשאקחנו תיקדש אמרינן בפשיטות דקדשה שאני הכא כיון שקדשה גם עתה א"א לחול קדושי שניים ועיין בחידושי שכתבתי הטעם משום דקי"ל דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו א"כ כיון דאינו יוכל לקדשה אחר שקדשה אותה אפי' בבת אחת י"ל דלא הוי קדושין אלא דלפ"ז אם קדשה במעכשיו ולאחר שיגרשנה איכא לספוקי גם על הקדושין הראשונים בהאי ספיקא דאי נימא דקדושין שניים אינו כלום א"כ גם קדושין הראשונים אינו כלום כיון דהוי בב"א עם קדושין שניים וכל שאינו בזא"ז אפי' בבת אחת אינו ולא שייך הא דקאמר דילמא כי היכא דתפיס קדושי השתא וכו' ובאמת מלשון רש"י ז"ל בד"ה דלמא כי היכא וכו' תפסי בה קדושין לאחר זמן מהשתא וכו' משמע אפי' במעכשיו אין הספק אלא על קדושין שניים וכן הוא ברשב"א בתשוב' שהביא הח"מ ובהר"ן והמ"מ שהביא הב"ש ונראה דהטעם הוא בזה משום דישנו בזה א"ז שאם קדשה בתחלה מעכשיו ולאחר שיכנסנה ויגרשנה ואח"כ קדשה סתם שניהם חלין נמצא קדושין דהשתא ישנו לעולם בזא"ז אבל קדושין דלאחר זמן אינם חלין לאחר קדושין דהשתא:

אך נראה דזה דוקא לדעת הפוסקים דס"ל דהלכה כר' יוחנן לעיל דאמר קדושי כולן תופסין בה נמצא אם קדשה מתחילה מהיו' ולאחר שאכנסנה ואגרשנה ואח"כ קדשה סתם לא גרע קדושין דידיה מקדושין דאחר ותפסי בה והיינו דפירש"י שם דהקדושין מהשת' משום דהסוגי' אזלי התם אליבא דר' יוחנן וכן משמע דס"ל להרשב"א דהלכת' כר"י אבל לדעת הרמב"ם ושאר פוסקים דס"ל דהלכה כרב דהוי ספק תנאי וספק חזרה נמצא אם הוא תנאי וחלו הקדושין למפרע אין מקום לקדושין דהשתא לחול וכיון דליתא בזא"ז ליתא נמי בבת אחת א"כ איכא נמי ספק על קדושין דהשתא אך י"ל כמ"ש בחידושי' דלא קי"ל הלכתא כרבה דאמר כל שאינו בזא"ז וכו' כיון דשמואל פליג עלי' בעירובין דף נ' ע"א ע"ש ולהכי פסק הרמב"ם בבעי' דר"א מקודשת כסוגי' דכתובות דף נ"ט כמ"ש הה"מ ועוד נראה לדעת הפוסקי' לעיל ר"ס ל"ח דאפי' במעכשיו בעינן שלא יהי' תנאי ומעשה בדבר אחד י"ל כשמקדשה מעכשיו לאחר שאכנסנה ואגרשנה אי נימא דתנאי הוא ה"ל כתנאי ומעשה בדבר אחד דכיון דחלו למפרע הקדושין מהשת האיך יוכל לקדשה ולגרשה והתנאי בטל ומעשה קיים וה"ל כאיל קדשה סתם ועוד נראה דכיון דבעינן בגט שיכתוב לה הרי את מותרת' לכל אדם אם היא מקודשת לו כבר משעת גירושין הרי לא התירוה לשום אדם וע"כ צ"ל שאין הקדושין חלין אלא זמן מה אחר הגירושין אבל היכא דאמר מעכשיו אי נימא דתנאי הוי הרי לא התירה לשום אדם ע"כ צ"ל כרבי יוחנן דס"ל דקדושין כולן תופסין בה הרי דאהני גט לגבי כ"ע שיכולה לתפוס בה באותו זמן מה שבין הגט לקדושי שנים דידה ותו קשיא לי דלפי דעת הפוסקים בח"ה ס"ס ר"ג במקנה דבר שלא בא לעולם עם דשב"ל הוי כקני את וחמור ולא קנו שניה' וכ"ש לדעת הר"ן והמ"מ בדף נ"א דבכה"ג מודים כ"ע דקנו את וחמור לא קנה דאינו רוצה אלא בשני הקדושין ע"ש א"כ הא דפשיטא להו דקדושין דהשתא הוי קדושי ודאי אמאי לא נימא דכיון דקדושין שנים הוי דשלב"ל ה"ל כקני או"ח אף בקדושין דהשתא מיהו הטוש"ע לא מיירי הכא במעכשיו אבל אם אמר מעכשיו צ"ע אי הוי קדושין דהשת' קדושי וודאי גם מ"ש הרשב"א והביאו הח"מ דבמעכשיו יוכל לחזור משום דלא חלו הקדושין עד לאחר גירושין צריך להבין דלמה לא נימא דכי היכא דלר"מ דס"ל אם מקדשה לאחר שימות בעלך מהני ואפ"ה אי מקדש א"א לא אמרינן דיחולו הקדושין לאחר מיתת בעלה וכן לעיל בסעיף ב' דוקא כשמת השני תוך למד אבל אחר למד כיון שלא חלו בזמן הקדושין אין חלין כלל א"כ ה"נ נימא הכי דכיון דלא חל במעכשיו לא חלין כלל וצ"ל דמדמי' ליה להא דאמרינן ביבמות דף ל"ב בנשא מת ואח"כ נשא חי דאיסור אחות אשה לא חייל על איסור אשת אח כי פקעה איסור אשת אח חייל איסור אחות אשה וה"נ כיון דהא דלא חייל הקדושין שניים היינו משום דלא מצי חל על הקדושין דהשתא כי פקע חייל אלא דאכתי צ"ע מנ"ל שיכולין לחזור בה דהא ר"ל ס"ל דאפי' בקדשה לאחר למד יום אינם יכולין לחזור משום דנתינת מעות ליד אשה כמעשה דמי ואף דר"י פליג בהא דלא הוי כמעשה היינו שאמר בפי' לאחר שלשים יום אבל בכה"ג דמקדשה מעכשיו אלא שאינו יוכל לחול על הקדושין הראשונים מאן לימא לן דלא הוי כמעשה ועיין בחידושינו שכ' דמוכח מן הסוגיא מדאמר תפשוט דר"א משמע דאין בידו לחזור ע"ש:

סעיף ח

ולהרמב"ם וקצת מפרשים וכו'. כבר כתבנו בחידושנו דף ס"ב ע"ב באריכות לפרש שיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל ואפי' לרבנן דראב"י הדין כן דבהוכר עובר הוי כילוד אמנם בסתירת דברי הש"ע כאן למ"ש בח"ה סי' ר"ט גבי מכירת העובר כמו שהקשו הח"מ וב"ש היה נראה דס"ל כמ"ש בספ"י שם דקדושי אשה ה"ל כקדושת הגוף דחל על עוברה כדאיתא בר"פ כיצד מערימין ויש להביא ראי' לדבריו מהא דאי' בנדרים דף כ"ט ומה אילו אמר לאשה היום את אשתו וכו' א"ל רבא מי קא מדמית קדושת הדמים לקדושת הגוף וכו' הרי דקרי לקדושי אשה קדושת הגוף אך לפמ"ש התוס' בקדושין דף ס"ג ד"ה וידים איתנייהו וכו' וה"ה דהוי מצי לשנוי' וכו' משמע דס"ל דקדושת הגוף חל אפי' על דשלב"ל כלל ע"כ צ"ל דקדושי אשה לא מקרי קדושת הגוף גמור דהא בכל הני דמתני' לאחר שימות בעלך וכיוצא בהן אינה מקודשת אף לפמ"ש שם ובחידושי כתובות דאפי בקדושת הגוף בעינן דוקא דעבידי דאתי מ"מ קשה לפמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ח בד"ה לאחר שאתגייר וכו' דכל הני דמתני' מיירי בעבידי דאתי מדמהני לר"מ ואפ"ה פליגי רבנן אמנם הנראה עיקר בזה כמ"ש בחידושי כתובות דף י"א דבכ"ז דברי הש"ע בח"ה סי' ר"ט אינו מובן חדא דמשנה מפורשת בב"מ דף ק' המחליף פרה בחמור וילדה וכו' ובח"ה ר"ס רכ"ג כיון דקי"ל עובר לאו ירך אמו הרי מוכח שיוכל למכור את העובר ע"ש. ותו דמ"ש שם דאם מכר פרה ושפחה לעובריהם קנה מיד אינו מובן דמה שייך בפרה מעוברת קנה לעוברה לפי מאי דקי"ל דעובר לאו יקח אמו הוא דלא שייך זה אלא במה שתתעבר אח"כ וכתבנו שם דמה שיגדיל העובר אחר המכירה לא דמי לפירי לאחר חנטה דהפירות מעצמם גדילים אבל זה גדולו מן הבהמה וא"א למכור זה החלק שגידל אח"כ אא"כ ימכור פרה עוברה ויועיל לזה החלק שיגדיל אח"כ ג"כ אלא דכתבנו שם דבהא לא מתרצי דברי הש"ע בי"ד סי' ש"כ ס"ו והוא מדברי התוס' בבכורות שכתבו כן לענין הפקעת קדושת בכור דכיון שיש לנכרי חלק בו בזה שגדל כבר פטור מן הבכורה ע"ש ונראה דס"ל דלא שייך בזה מכירה אף למה שגדל כבר דכיון דאינו ידוע חלק הגידול שהי' לו באותו שעה ה"ל כמוכר דבר שאינו מסוים דלא קנה כדאיתא בח"ה סי' ר"ט וכ"ש הכא דקנה את כל הולד ומקצתו אינו מכור מפני שעדיין לא בא לעולם אפי' למ"ד דהמוכר דבר שלב"ל עם דבר שב"ל קנה מחצה היינו כשידוע כל חלק בפני עצמו אבל זה שמכר ביחד ואינו ידוע מה קנה ומה לא קנה לא הוי מכורה כלל אא"כ מכר ג"כ הפרה לעוברה דאז קנה הכל דהיינו המקצת שגידל כבר הרי הוא כילוד ומקצתו אח"כ מחמת הפרה לעוברה וממילא מובן מתני' דמחליף פרה בחמור כיון שמכר גם את הפרה הרי דמה שהגדיל אח"כ ברשות הלוקח הוא גדל ולפ"ז ממילא דא"ש גבי קדושין כיון שבשעה שמקדש את העובר חשוב כילוד תפסי בה קדושין ולא דמי למקדש חצי אשה דלא הוי קדושין דהכא בשעת קדושין מקדשה לגמרי אלא כיון דמה שגדל אח"כ במעי אמו אינה בכלל הקדושין לכך כ' הרמב"ם שצריך לקדשה אח"כ מאבי' כדי שיכניסנה בקדושין שאין בהם דופי ובזה מובנים כמי דבריו ז"ל בפי' המשנה ומה שמתחזק אצלי שצריך שיקדש אותה אחר שנולדה ואז מותר לבא עלי' לפי שמן העקרים שבידינו אין אדם מקנה לחבירו דשלב"ל וכו' דהיינו שלא נתקדש מה שגידל העובר אחר הקדושין כנ"ל והא דלא אמרינן דממילא פשטא הקדושין בכולה היינו כדאמרינן בדף וז"ן התם בהמה הכא דעת אחרת וכו' וא"כ אין כולה מקודשת:

תוכן העניינים

המקנה - קונטרס אחרון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה