אור ברסלב
המדרש והמעשה שמות מלואים › לפרשת תצוה

המדרש והמעשה שמות· רבי יחזקאל ליבשיץ

מלואים · לפרשת תצוה

לפרשת יתרו

"ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיה לבניו אחריו"

בש"ס דיומא דף ע"ב דריש ליה למקרא זה "לבניו אחריו, למי שבא בגדולה אחריו" ומזה למד רב דימי שם דבגדים שכה"ג משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן כלומר דמשוח משמש בשמונה בגדים לפי שהוא הבא בגדולה אחר הכה"ג ובהסוגיא שם הקיף הש"ס להא דרב דימי בקושיות מכמה מתנייתא, וחדא מהקושיות היא ממה דאיתמר בברייתא "משוח מלחמה אינו משמש לא בארבעה ככהן הדיוט ולא בשמונה ככ"ג", ומשני לה דהא דאינו משמש ככ"ג הוא משום איבה, ומדאורייתא היה משמש בשמונה, וככהן הדיוט אינו משמש משום דאין מורידין בקדש (ועיי"ש בתו"י שהקשו דל"ל הא דאין מורידין, הא לר' דימי כה"ג הוא מדאורייתא, ות"ל משום מחוסר בגדים, ותירצו שם, ונבא אל זה להלן). הדר מקשה הש"ס והא האי תנא דלית ליה איבה ולא משמש דתניא כו' ומשני לה, וכן המשך הסוגיא ש עד דמסיק לבסוף כי אתא רבין אמר "נשאל אתמר" כלומר דהכי אתמר משמיה דר' יוחנן לא שמשמש המשוח בשמונה בגדים, אלא דנשאל בהן באורים ותומים ונראה מהש"ס שם אף מהמסקנא, דאע"ג דהא דר' דימי אידחי לי', והא שאינו משמש המשוח בשמונה ככ"ג מן התורה הוא (ולא רק משום איבה), מ"מ הא דמתניתא, דגם ככהן הדיוט אינו משמש, לא אידחי ליה אפילו בהמסקנא, ואי דלפי המסקנא תו לא שייך הטעם דאין מורידין, וכמובן, דהא נקטינן דלאו כה"ג הוא, בע"כ עלינו לבקש טעם אחר ובירושלמי פ"ק דיומא ה' א' מצא באמת טעם לזה, דאיתא התם,אמר ר' בא, בדין הי' שיהא עובד בארבעה, ולמה אינו עובד, שלא יהו אומרים ראינו כה"ג פעמים עובד בד' פעמים עובד בשמונה (ומ"ש פעמים בשמונה היינו מה שנשאל באו"ת עכ"פ בשמונה, וכמו שכתבו מפרשי הירושלמי שם על אתר), על כל פנים חזינן דבין למסקנא דש"ס דילן ובין לירושלמי אינו משמש גם ככהן הדיוט:

וראה זה פלא שהרמב"ם [בה' כהמ"ק פ"ד, הלכה כ"א] כתב לפסק הלכה וז"ל "וכשהכהן משוח מלחמה משמש במקדש משמש בארבע כלים כשאר כהנים", ולכאורה הוא נגד הש"ס וכדאמרן וכבר הרגיש בזה גם הכ"מ, אבל תירוצו שם שנויא דחיקא הוא, ולבד זה צ"ע, דהרמב"ם ז"ל מסיים בה לאותה הלכה בזה"ל "משמש בארבע כלים כו' מעלין משררה לשררה גדולה ממנה, ואין מורידין אותו לשררה שהיא למטה ממנה, דמעלין בקדש ולא מורידין". ומהסמיכות הזאת משמע שיש קישור קצת בין אלה שני הדינין (דמשמש בד' ודאין מורידין בקדש) ובאמת הא לפי הש"ס דיומא שם בהתחלת הסוגיא אדרבה יש סתירה מזה לזה, דהא הש"ס מייתא להא דאין מורידין בקדש כדי לתרץ על מ"ש בברייתא דאין משמש בד' וא"כ לרמב"ם דבאמת משמש בארבע ה"ז סותר להא דאין מורידין, ועכ"פ דאין סמיכות פרשיות לשני אלו הדינין:

כדי לישב את זה נקדים עוד פסק אחד להרמב"ם ז"ל באותה ההלכה דכהמ"ק, הצריך ג"כ ביאור, שכתב שם [פ"ח הלכה א] "שהאבנט גם של כהן הדיוט היה רקום בצמר", וכתב שם הכ"מ בטעמו שהוא משום דתנאי דאיפליגו בדין זה הם רבי ור"א בר"ש, וכדאיתא ביומא דף י"ב, "לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט שר' אומר של כלאים, ור"א בר"ש אומר של בוץ", וידוע שהלכה כר' מחבירו, וגם זה צ"ע, וכבר תמה על זה גם בשעה"מ, דהתם ביומא איתא אמר רנב"י אף אנן נמי תנינן "על בשרו"', מה ת"ל "ילבש", להביא מצנפת ואבנט להרמת הדשן, דברי ר' יהודא, ר' דוסא אומר להביא בגדי כ"ג ביוה"כ שהן כשרין לכהן הדיוט, רבי אומר ב' תשובות בדבר, חדא דאבנטו של כ"ג ביוה"כ לא זהו אבנטו של כהן הדיוט, כלומר דשל כ"ג ביוה"כ של בוץ, ושל כהן הדיוט דכלאים, ועוד כו' וא"כ ע"כ ר' דוסא דקאמר להביא בגדי כ"ג ביוה"כ שכשרין לכהן הדיוט ס"ל כר"א בר"ש, דאבנטו של כהן הדיוט של כל השנה של בוץ הוא, וא"כ הא חלוקין על רבי חביריו הלא רק חבירו היינו ראבר"ש וגם ר' דוסא, וידוע דאין הלכה כרבי מחביריו, ואיך פסק הרמב"ם שהאבנט של כהן הדיוט הוא של כלאים:

והנה איתא שם בש"ס שעוד תשובה שניה השיב רבי לר' דוסא וז"ל "ועוד, בגדים שנשתמשת בהם קדושה חמורה תשמש בהם קדושה קלה", ומהתשובה ההיא יש להקשות לכאורה על שיטת הט"ז [באו"ח סי' קנ"ד] שכתב שם בס"ק ז' בסוה"ד וז"ל, ולולא דמסתפינא הוה אמינא מילתא חדתא, דהא דאמרינין בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה קדושה קלה, היינו כל זמן שראוי לקדושה גדולה, אבל אם אינו ראוי לזה, רק לקדושה קלה, עדיף טפי שיעשו עכ"פ בה קדושה קלה ממה שתהא פנוי' ותגנז כו' עכ"ל ומסוגיא זו דיומא נראה לכאורה ההיפך מסברא זו, דהא לדעת רבי דין הוא בבגדי כ"ג דיוה"כ שיגנוזו וכדמסיק שם הש"ס, וטעמו (לפי התשובה השניה של רבי) מפני שנשתמשו בהן קדושה חמורה ומעלין בקדש ואין מורידין" הרי דגם גניזה עדיפא מהורדה בקדושה, ודלא כהט"ז (ואין לומר משום דהתם איכא קרא דוהניחם שם, דקרא אפשר לאוקמי כר' דוסא התם, וע"כ דסמיך רבי רק על תשובותיו):

ואמרנו מכבר בישוב דבר זה, עפ"י מה שנלענ"ד, דעד כאן לא קאמר לה הט"ז דעדיפא הורדה דקדושה מלא כלום אלא היכי דמצינן עכ"פ להשתמש בו לקדושה הקלה בדמותו וצביונו כמו שהוא, מבלי שיצטרך עוד לשום תקון ושינוי וכגונא דאיירי בי' הט"ז, אבל היכי דגם בההורדה דקדושה צריכינן עוד לתקון ושנוי מעשה, באופן כזה ודאי הדעת נותנת דאף גניזה כמות שהיא עדיפא מלמיעבד טצדקי ועבורי צורה במעשה להורדה מקדושה ועפ"י הקדמת התנאי הזה בדינו של הט"ז יש לבאר את דברי הש"ס ותשובותיו של רבי דלא תהויין תיובתיה דט"ז בזה:

דהנה גם זה יש להבין למה הוצרך רבי לב' תשובות, ולא סגי ליה בחדא מנייהו, אלא שנראה לומר דבאמת הנהו ב' תשובות שתים שהן אחת הן, דעל כל חדא בלא חברתה יש למצא פרכא, והיינו, על התשובה הב', מבגדים שנשתמשת קדושה חמורה כו', הלא הפרכא כבר אמורה, דאם ננקוט כהט"ז הלא ההורדה עכ"פ עדיפא מגניזה, וגם על התשובה הא' (דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט) יש ג"כ למצא פרכא, והיא דעכ"פ אף באבנט יש אופן להכהן הדיוט להשתמש באבנטו של כ"ג, והיינו ע"י תיקון ושנוי מעשה כל דהו, שיחבר גם צמר להבוץ ויעשהו כלאים, כדין אבנטו דכהן הדיוט, (ומה דבעינן בבג"כ מעשה רוקם, עיין במל"מ פ"ח מה' כהמ"ק דבאבנט דכהן הדיוט לשיטת הרמב"ם ז"ל אין קפידא בזה, וגם דמשמע מהר"מ שאין קפידא באבנטו אף בחוטיו כפול ששה, וכן אין ענין לכאן מ"ש דבג"כ צריכין להיות חדשים משום "לכבוד ולתפארת", ומ"ש דאם בלו והושחרו אין משתמשין בהם אף ע"י כביסה, משום דאין עניות במקום עשירות, וכמ"ש בזבחים י"ח ופ"ח, דזה דוקא התם שיש ישון וריעותא בהבגדים עצמן, אבל הכא אין ריעותא בהבגד, אלא דאסורא הוא דרביע על כה"ג ללובשם עוד וכמובן), ויתכשר איפוא לכהן הדיוט ע"י התיקון ולמה יגנז. הרי דלכל אחת מהתשובות יש פרכא בפני עצמה, אלא שבבא ב' התשובות ביחד, האחת מחזקת את חברתה, וממילא במרוצת הדברים יתישב גם דינו של הט"ז, וכך תהא הצעתו של התשובות בדברי רבי:

חדא דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט (דזה של בוץ וזה של כלאים) וכ"ת דיתקן את האבנט, ויעשהו של כלאים, על זה באה התשובה השני' בגדים שנשתמשת בהן קדושה חמורה תשמש בהן קדושה קלה", כלומר דכיון דכבר נסתבב עפ"י התשובה הראשונה מחילוק האבנטים שבין אותו של כ"ג ואותו של כהן הדיוט, דאם אף נבא להכשיר בגדי יו"כ דכ"ג לכהן הדיוט, אין להכשירם בלי שנעשה עכ"פ באחד מהם, והיינו בהאבנט, שנוי ועבור צורה, א"כ הא לפי זה תתחזק השאלה ממעלין בקדש ואין מורידין, דאלמלי לא היינו צריכין כאן לתקון קל, הוינן מצינן לדחויי דעכ"פ ההורדה עדיפא מגניזה, אבל השתא לא מצית אמרת הכי, דהא אימתי עדיפא, בשלא צריך שום תקון עכ"פ לההורדה, אבל לא שנעשה עוד טצדקי בפישוט צורה וליבוש צורה וממילא לפי זה ב' התשובות של רבי אחת הן, ובדרך ממנ"פ, והיינו דאו שא"א דבגדי כ"ג דיו"כ יהיו כשרין להדיוט מטעם חילוק דין שיש ביניהם בהאבנט, או דא"א משום מעלין בקדש ולא מורידין

וכיון שכן כבר תתישב גם ק' המל"מ הנ"ל (על מה שהרמב"ם פסק באבנט כרבי, ומשום דהלכה כמותו מחבירו, מראבר"ש, ובאמת הלא הוא גם מחביריו, דהא גם ר' דוסא פליג עליה מדמכשיר בגדי כה"ג לכהן הדיוט), דלפי הביאור שביארנו בתשובותיו של רבי, הא לא סגי ליה לרבי במה דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט, מדאפשר בתיקון, אלא שבא בדרך ממנ"פ, דא"כ, שאין עצה כ"א ע"י תיקון, הא תיקשי ממה דאין מורידין בקדש (דהורדה הצריכה עוד למעשה דעבור צורה גם גניזה עדיפא ממנה וזו היא עיקר סברתו של רבי), וא"כ כבר אין הכרח דמה שאמר ר' דוסא דבגדי כה"ג כשרין להדיוט הוא משום דפליג אדרבי בהבדל האבנטים, דבשלמא אי הוי מספיק כל אחד מטעמיו של רבי לבדו אז בודאי שפיר הוי מוכח דר' דוסא גם אהבדל האבנטים פליג, אך השתא לפי"מ שאמרנו, י"ל שגם ר' דוסא מודה דאבנטו של זה לא אבנטו של זה, אלא דאסברת רבי בענין הורדה דקדושה הוא דפליג, היינו דמדאפשר עכ"פ בתיקון ס"ל לר' דוסא דעדיפא הורדה אפילו ע"י תיקון מלא כלום ולפי"ז שפיר כתב הכ"מ דהלכה כרבי מחבירו, והיינו מראבר"ש דפליג בהדי' להדיא ומר' דוסא אין ראיה דפליג גם איהו על רבי בדין האבנט, די"ל דרק בדין הורדה דקדושה הוא דפליג וע"י תיקון הוא דמכשיר:

חזינן מיהות משמעתתא דא דלא די דלית תיובתא לדינו של הט"ז מסוגיא דיומא, אלא דסייעתא נמי איכא והיינו מדהוזקק רבי לב' תשובות דוקא, ומדלא סגי ליה בהתשובה הב' (דאין מורידין בקדש), אעפ"י שהיא תשובה כוללת על כל הבגדים, (והתשובה הא' הא היא רק בהמשך להאבנט), על כורחך דכהט"ז ממילא דלפי"ז אית פרכא גם להתשובה הב' כשהיא לעצמה (דהורדה עכ"פ עדיפא מגניזה) ורק מזו ומזו תסתיים שמעתתא דרבי וכנ"ל ומר' דוסא הא פשיטא שיש ראיה להט"ז, דהא לפי ההצעה הנ"ל, ולפי שנראה גם משיטת הרמב"ם והכ"מ הנ"ל, לר' דוסא אפילו הורדה הצריכה עוד לתקון עדיפא מגניזה, ומזה ק"ו לדינו של הט"ז דמיירי באופן שאין להורדה עכ"פ שום צורך של תקון עוד דבודאי עדיפה מגניזה:

ואמנם שיש מקום לדון עוד על שיטת הט"ז מהא דכ"ג שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו שאמרו שם "הראשון חוזר לעבודתו (כלומר לכשיעבור פסולו) והשני אינו ראוי לא כ"ג ולא לכהן הדיוט, לכ"ג משום איבה, לכהן הדיוט משום דמעלין בקדש ואין מורידין, דברי ר' יוסי, ואי כהט"ז הא תקשי גם התם דמוטב היה לו לעשות אף הורדה בקדושה, וישמש עכ"פ ככהן הדיוט, ממה שאין מורידין ועושין שלא ישמש כלל, לא ככ"ג ולא ככהן הדיוט, דלהט"ז הא אין לך הורדה גדולה מזו, שמונעין השימוש בקדושה כל עיקר אך באמת הא בורכא דבתוס' שם ד"ה כ"ג הקשו עמ"ש דאינו משמש ככהן הדיוט משום דאין מורידין בקדש, ותי"ל דהוה מחוסר בגדים (דהא מדאמר דאין משמש ככ"ג משום "איבה" משמע דרק רבנן גזרו שלא ישמש בח' משום איבה, אבל מדאורייתא ראוי לשמש ככ"ג, וא"כ אם ישמש ככהן הדיוט הא הו"ל מחוסר בגדים זהו תמצית קושיתם בשנוי לשון מעט) ותירצו וז"ל, וי"ל דכ"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה כו' עכ"ל, כלומר דאי משום מחוסר בגדים לחודא, ולא משום דאין מורידין בקדש, היה עצה לסלקו בפה מכ"ג ולהעבירו, ויהיה כשר לשמש ככהן הדיוט, וכיון שכן דעכ"פ א"א שישמש ככהן הדיוט, בלי שיעבירוהו מקודם ויסלקוהו, לא לבד משימוש, אלא גם משררותו, הא מובן מאליו דתו אין להקשות אליבא דט"ז ולומר דההורדה עכ"פ עדיפא ממניעת השימוש כל עיקר, דזה היה אפשר לומר אילו לא היה מוכרח כאן יחד עם ההורדה בהשימוש שיסלקוהו גם משררות ומקדושת כ"ג שיש לו, אבל מדצריך גם סילוק בפה ביחד עם ההורדה, בודאי דעדיף ליה להשאר בשם שררותו, ושלא לשמש כלל, מלשמש ע"י מה שיסלקוהו משררותו להדיא, ולא דמי להא דט"ז, הרי שיש לנו ג' חלוקות בדין דאין מורידין בקדש. א) מה שאין להוריד מקדושה גדולה לקדושה קלה חמורה ממנה מניעת השימוש כל עיקר:

חמורה מהם סילוק בפה מאיזה שררה. (ומה שאמרו כ"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה אין זה אלא בכ"ג שסרח, וכמו שכתב הרמב"ם בה' כהמ"ק שם). ועכשיו נבא לביאור דברי הרמב"ם במשוח מלחמה, והוא עמ"ש, "דכשהכהן משוח מלחמה משמש במקדש הוא משמש בד' בגדים כשאר כהנים", ותמהנו עליו, דהא תנא תני ביומא שם דאינו משמש אף ככהן הדיוט, וכל זמן דלא אשכחן למאן דפליג עליו במשנה או בברייתא האיך מצינן למיפסק דלא כותיה, ולפום מה דקיימינן השתא יתישב זה, דאיברא אמינא דאיכא לתנאי דפליגי עלייהו, והיינו רבי ור' דוסא, דביומא שם, ממחלוקתן לענין בגדי כהונה, נשמע דבר זה, והוא:

דהא הסברנו דמסגנון מחלוקתן נשמע כדינו של הט"ז בשימושי קדושה, דגם הורדה מקדושה לקדושה עדיפא עכ"פ ממניעת השימוש כל עיקר, וכיון שכן הא גם במשוח מלחמה לא מצו למסבר כהאי תנא דס"ל שאין משמש אף ככהן הדיוט, דא"כ הא יהיה זה הורדה מקדושה לקדושה, דמעיקרא היה משמש עכ"פ ככהן הדיוט, ועכשיו לא ככ"ג ולא ככהן הדיוט, ולדידהו הא מניעת השימוש הוא ההורדה היותר גדולה ועל כרחך דלדידהו משמש באמת ככהן הדיוט עכ"פ, והרי הוא מיהות בחזקתו דמעיקרא:

ואמנם למאי דהוה ס"ל להש"ס בהתחלת הסוגיא דמשוח מלחמה שם, הוי מצינן למימר דאתיא ברייתא זו (דאינו משמש לא ככ"ג ולא ככהן הדיוט) ככו"ע, כלומר אף כרבי ור' דוסא, דהא בהתחלת הסוגיא הוה ס"ל להש"ס דמדאורייתא דין כהן גדול יש לו, וא"כ זה תכסיס מנוי' של המשוח מלחמה ופשיטא שאינו יכול לשמש בד' בגדים כהדיוט, דהו"ל מחוסר בגדים (וכמו"ש גם התוי"י הנ"ל), ואי דנעביד כהאופן שכתבו התוס' שם לענין משוח שעבר, והיינו שנסלקוהו בפה, הא הקדמנו שזהו הורדה מקדושה היותר גרועה אף ממניעת השימוש כל עיקר, ומהתם גופי', מדין משוח שעבר, הוא מוכח, דהא בשביל הטעם הזה (דהסילוק הוא הוא הורדה היותר גרועה) הוא דאין מסלקין גם להמשוח שעבר וכן היה הדין נותן הכא גם במשוח מלחמה:

אך כל זה לפי שיטפא דתחלת הסוגיא, דהוה ס"ל דמדאורייתא דין המשוח מלחמה כדין כ"ג, ורק משום איבה אינו משמש בח', דאז ניתנו הדברים האלה לומר, היינו דגם רבי ור' דוסא יודו להתנא דברייתא אבל לא לפי מה דסליק לן בסוף הסוגיא, דכבר ס"ל דגם מדאורייתא הוה משוח מלחמה רק ככהן הדיוט (וכמו דאתא רבין ואמר נשאל איתמר והיינו דגם מדאורייתא רק שנשאל בח' אבל לא משמש בח') וא"כ הלא כשישמש בד' לא יצטרך המשוח מלחמה מקודם לשום סילוק בפה, ולפי"ז הא פשיטא ומוכרח דר' ור' דוסא פליגי על האי תנא דס"ל שאינו משמש אף ככהן הדיוט (בשביל גזירה קלה כמ"ש בירושלמי הנ"ל, שלא יאמרו כהן פעמים נשאל בח' פעמים עובד בד') דהא לדידהו לטעמייהו הא יש לחוש לענין החמור מגזירה זו, והוא דאורייתא, והיינו לענין אין מורידין בקדש, דמניעת השימוש הא הוה לדידהו מההורדות בקדושה היותר חמורות ולא דמי למשוח שעבר (דגם רבי ור' דוסא מודים בו שאינו משמש אף ככהן הדיוט), דהתם הא הטעם משום דמה"ת כ"ג הוא, וצריך שיסלקוהו מקודם בפה משררותו, ומסילוק בפה גם מניעת השימוש עדיפא וכנ"ל, דזו היא החלוקה היותר חמורה, כ"ז במשוח שעבר, אבל הכא במשוח מלחמה הא אדרבה מדאורייתא כהן הדיוט הוא לפי המסקנא, ואם יבא לשמש בד' לא יהיה צריך לשום סילוק בפה, וא"כ לר' ולר' דוסא ודאי דינא הוא, שישמש עכ"פ בד' משלא ישמש כל עיקר, דהוה הורדה מקדושה:

ועפי"ז כבר שפיר פסק הרמב"ם ז"ל במשוח מלחמה דמשמש בד', והיינו משום דס"ל כר' ור' דוסא, דאם לא ישמש כלל יש לחשוש בזה להורדה מקדושה, ופסק כוותייהו נגד הברייתא, משום דיחיד ורבים, וכדי לרמז לנו שזה הוא טעמו מסמיך תיכף לזה את ההלכה דמעלין בקדש ואין מורידין, והיינו מה דמסיים שם הרמב"ם ומעלין משררה לשררה גדולה כו' ואין מורידין כו' כונתו לומר דזו גופה הורדה היא, דמניעת השימוש היא מההורדות היותר חמורות:

היוצא מזה לדינא דממקום דהוי משמע תיובתא לדינו של הט"ז (דעדיפא הורדה בקדושה מלא כלום) משם סייעתא, ואמנם כ"ז היכי דאיפשר לעשות להורדה בלי תיקון, אך במקום שצריך לעשות תיקון כדי להוריד, אז תליא בפלוגתא דר' ור' דוסא:

ועוד בה שלישיה, דבענין של שררות היכי דאי איפשר להורידו לתשמיש קדושה קלה, אם לא שיסלקוהו בפה משררות קדושה חמורה, אז כו"ע מודים דמוטב שלא ישמש כלל ולא יסולק להדיא משיסולק וישמש בקדושה קלה, אלו הן הפירות הנושרין מדברינו. ודו"ק:

תוכן העניינים

המדרש והמעשה שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה